my two cents
1. מותג שמתקשר בד"כ לאנשים שלא תרצה להכיר. מסיבה לא ברורה עבריינים בארץ ובעולם חובבים את הרכב, ומסיבה טיפה יותר ברורה העו"ד שמיצג אותם גם מחזיק אחת או שניים.
2. בעיני, עד שלא הציגו את גירסאת ה-M של סידרה 1, הרכב היה מכוער בצורה שפוצעת את העין. עם הזווית ההתסכלות החדשה והספורטיבית יותר, הרכב נהיה פחות מכוער, אבל עדיין די מכוער. מכוער זה טוב ויפה, אבל הוא גם מכוער בצורה כזאת שהוא לא דומה לאף אחד מאחיו הבוגרים. זה כמו להגיד ברצינות שה-Cygnet היא אוסטין מרטין. אומנם מתנוסס שם סמל של אוסטין, ויש פתחי איוורור קרביים, אבל פה זה מתחיל ונגמר. סדרה אחת אינה משדרת יוקרה, ולא פוזה. במאה שישים וחמישה אלף שקלים ניתן לקנות את השירוקו אשר באה עם מעט יותר פוזה, 27 כ"ס יותר, ואתה יוצא עם עודף.
זו היא דעתי.
קהל יעד? בינתיים יצא לי לראות רק נשים זקנות, ובליינים בגיל העמידה נוהגים בזה.
3. רכב נישה ותו לא. מתומכר לפי דעתי גבוה מידי. אילול הקונצרן החזק שעומד מאחוריו, גורלו היה בדומה לגורל החיפושית החדשה. בשונה מחיפושית, ששם מדובר בדגם, פה מדובר בפס יצור שלם. מחיר גבוה, תמורה נמוכה, ואין טיפת ערך מוסף. יש סיבה ברורה שבדומה לאירפה, תמצא בארץ יותר פיאט 500 מתרוצצות להן מאשר מיני. מותג יוקרה שפונה לברביות זה נחמד, אבל מותג לברביות שפונה גם לכלל, זה מה שמכניס כסף. וזה מה שפיאט הצליחו לעשות.
וכשאני חושב על זה, אפילו ה-C30 נראת יותר על הכבישים בארץ מאשר המיני.
4. אני חושב שהרחבתי כבר יותר מידי.
אם תצוץ לי עוד אערה או הערה בראשי, מבטיח לעדכן.