yehuda-k

המשפט הזה פשוט לא נכון עובדתית, כי גם נתניהו ניהל משא ומתן על ירידה מהגולן, וכבר כתבתי זאת. אתה לא יכול להתכחש לטעות ברורה שלך, ע"י התחכמויות.

טעית כשכתבת שהמחיר נקבע לפי ביקוש והצע, כי זה נכון רק בשוק חפשי. כל המלל הזה לא משנה את הטעות הברורה הזו. טעית כאשר כתבת שדו"ח המבקר הוא חיובי לפי מקור מסוים, כי המקור כלל לא כתב זאת. לא ברור מדוע הוספת פה התפלספויות שלא קשורות לענין.

אתה לא משיב לענין. אתה כתבת קודם: ועל זה השבתי, שמכיון שגם נתניהו היה מוכן לרדת מהגולן בכהונתו הראשונה, טענתך זו אינה נכונה.

לדעתי תנובה נוסדה כזרוע שיווק של החקלאים, ולא היתה כוונה שתיצג את ציבור הקונים. מכיון שהובלת הגז מאוד יקרה, יש יתרון לקרטל של קונים, ולכן קשה לקבל שזה יכול לעשות לא טוב לקונים.

טענתך ש"מחיר נקבע ע״י הצע וביקוש" היתה נכונה אם השוק היה חפשי. אבל אתה בעצמך סתרת זאת קודם כשכתבת: מחיר הגז בארץ לא נקבע בשוק החפשי כי שוק הגז הוא בעל מאפינים קרטליסטים מובהקים. שדה תמר הוא השדה הראשון שמכר גז במחיר גבוה, ואחריו כל שאר המפיקים קבעו מחיר דומה. למה? כי הממשלה אפשרה להם. הפתרון הפשוט לבעית קרטל של מוכרים הוא להקים קרטל של קונים. הממשלה יכלה להקים מוסד שיקנה גז ממפיקי הגז. ולהורות שכל צרכני הגז בארץ יקנו גז ממוסד זה. זה היה מוריד את טייקוני הגז לסתם מחיר רווחי ולא מחיר עושק. קשה אבל אפשרי. ואפילו ממשלתינו הצליחה לקבוע זאת : ציטוט מהויקיפדיה (קישור למטה) "ממשלת ישראל, בתגובת המדינה לבג"ץ, הודתה שאם מחיר הגז ממאגר "תמר" היה מחושב לפי עלות ההפקה שלו, בתוספת תשואה סבירה ליזמים - הוא היה נמוך יותר (לדוגמה: 3.7 דולרים במקום 5.4 דולר ליחידת חום)" זהו דחליל הפחדה לגמרי לא נכון. טייקוני שדה לוויתן, השדה שגדול יותר מכל השדות האחרים ביחד, דחו ודחו את פיתוח השדה עד שלא יכלו לעמוד בדרישת חוק הנפט שמי שקיבל רשיון אבל לא פיתח את השדה תוך 3 שנים, יבוטל רשיונו. הממשלה במתווה הגז הצילה את הטייקונים מביטול רשיונם !, כלומר הממשלה וויתרה להם על שווה ערך של לפחות עשרות מיליארדי דולר סתם ככה ! עוד דחליל הפחדה לא נכון : "עם במקום מתווה הגז היינו נתקעים בעוד סבבים של מו״מ לקביעת מחיר, והגז לא היה מופק." מרגע שאסדת הקידוח הוכיחה את קיום שדה לויתן, אם ממשלתינו היתה מבטלת את הרשיון שלהם בגלל דחית מועד ההפקה, היה מסתדר פה תור ארוך של חברות שרוצות להפיק מיד גז מלויתן. לא נכון. הדו"ח לא מסכם בחוות דעת כל שהיא, אלא מונה יתרונות וחסרונות. מדוע סתם קבעת שבסה"כ הדו"ח חיובי? מה קשור אם "דבר" הוא קומוניסטי או שמרני? אם אין לך טענות לאי דיוקים בכתבה, אין זכות להשמיץ את אמצעי התקשורת הזה. מול מה צריך להשוות את היתרונות שמנה המבקר? אולי היה ניתן להשיג אותם ועוד יתרונות נוספים ללא מתווה הגז? האם בדקת? עוד דחליל הפחדה לא נכון. משבר זה רלבנטי רק לארצות שמיבאות גז. מה הקשר שלו למחיר שמשלם הצרכן המקומי בארצות שמפיקות גז ? (אבל "הודות" לממשלה, יתכן שאנו בכל זאת נפגעים מהמשבר הזה) ציטטת את משרד האנרגיה, אבל המשרד נמנע מלהזכיר שבקלות ניתן היה לקבל את כל היתרונות של מתווה הגז יחד עם הרבה יתרונות נוספים, וזאת תוך כדי הוזלה ענקית של המחיר לצרכן הישראלי. היתרון הגדול של טייקוני הגז הוא שהויכוח כולל הרבה מאוד פרטים, ואנשים נרתעים מעיסוק בנושאים מרובי פרטים. יש להם גם שיטה מעולה לשימוש בדחלילי הפחדה (לגמרי לא נכונים אבל מי בודק). מציע לקרוא בויקיפדיה על מתווה הגז https://he.wikipedia.org/wiki/מתווה_הגז

טייקוני הגז ושליחיהם עבדו עליך. ההשוואה שאתה מציע היא מטעה. עלינו להשוות מחירי גז לא כפי שהצעת אלא בין ארצות שמפיקות גז בלבד, כי הובלת הגז מאוד יקרה כך שעל ארץ שמיבאת גז לשלם על גז משמעותית יותר מאשר מחיר הגז בארץ שמפיקה גז. חוץ מזה, במתווה הגז כל כך הרבה פגמים (כמובן לטובת הטייקונים) עד שאפילו מבקר המדינה, אנגלמן, קבע שיש בו פגמים משמעותים, וכידוע מבקר המדינה הוא פודל של הממשלה בניגוד לקודמיו. האם אתה שולל את פגמי מתווה הגז, לפחות אלה שעליהם מצביע מבקר המדינה? הנה חלק ממה שכתב המבקר: https://www.davar1.co.il/340168/

"בריאות כללית" היא קניין ענק של תרופות, משלמת מחירים זולים על התרופות, ואנו נהנים מכך. יש ארצות, שבהם החולה קונה תרופות בבית מרקחת פרטי, ומקבל החזר חלקי מהביטוח הרפואי שלו. בהסדר זה, התרופות מאוד יקרות לאזרח, מה שמתבטא גם במחיר התרופות וגם בעלות הביטוח הרפואי. מדינת ישראל יכלה להורות כי כל צרכני הגז בארץ חיבים לקנות דרך מוסד מרכזי ציבורי. המוסד הזה היה יכול לקנות את הגז מהמפיקות מאוד בזול, ואז גם מחיר הגז למפעל ולאזרח היה זול. מצריים נהגה כך פעם. נראה שזה סידור מוצלח לכולם, חוץ מטייקוני הגז.

אתה טועה. כן, בהחלט ישנם חובות ברורים, למשל שכר חודש מסוים לא שולם. אתה סותר את עצמך. קודם כתבת ש" אף נתבע בר דעת לא יודה בחלק מהחוב לפני שהוא חייב", ומשמעות דבריך היא שהמשפט נמשך מכיון שהמעסיק מתכחש לחוב עד הרגע האחרון, ולא בגלל שהחוב לא ברור. אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אתה מתפרץ לדלת פתוחה. כנראה התבלבלת. מניח שבחלק השני של המשפט התכוונת "לרעת העובד". אתה עצמך סותר טענה זו במספר מקרים חשובים. הרי אתה מסכים שבביה"ד פוסקים הוצאות משפט נמוכות, בפועל אין פיצויי הלנה. המעסיק ימשוך זמן לפני שיודה בחוב, שאכן יש בעיה לעובדים שסך תביעתם קטן ועוד. והרי קביעות אלה פועלות לרעת העובד. אתה מערבב מין בשאינו מינו. על השופטים להחמיר בפסיקת הוצאות כאשר לתובע \ לנתבע יש תביעת סרק \ הגנת סרק, הסכמת לטענתי שההוצאות שנפסקות בפועל הם נמוכות מדי. אבל אין לכך שום קשר לתופעה שבה המעסיק מלין את שכר העובד, המחוקק רואה בכך עבירה מיוחדת, ובצדק וקובע פיצויי הלנה גבוהים. אלא שביה"ד כמעט תמיד לא פוסק פיצויי הלנה , ולכך גם אתה הסכמת. כלומר, שוב ביה"ד פועל לרעת העובד. באשר לדעתי האישית, אם תובע דורש חוב שברור שלא קיים, עליו לשלם פיצויי מאוד גבוה.

ציטוט מ"הארץ" מהיום: "מצרים ייצאה מתחילת השנה כ-9.5 מיליון מ"ק גז, כ-45% יותר מבשנה שעברה, והיא מתכננת להרחיב משמעותית את היצוא. מנגד, חברות הגז המקומיות רוכשות את הגז הטבעי בעשירית מהמחיר שבו הוא נמכר לחו"ל, " הלוואי שגם אצלינו הציבור היה מרויח מהגז המופק אצלינו. https://www.themarker.com/wallstreet/2022-08-25/ty-article/.premium/00000182-cf71-d201-afaf-cffd39850000

יש עובדים שמרויחים יותר, וכן יכולים לשלם את ההוצאות הגבוהות. יותר מזה, העובד יחשוב פעמיים לפני שיגיש תביעה מוגזמת ויצטרך לשלם הוצאות גבוהות. ועוד, אם וכאשר יקימו הרכב "תביעות קטנות" בביה"ד לעבודה, ההעובד יוכל לתבוע שם רק אם יתבע סכום לא גדול, ואחרת יצטרך לממן את שכר עו"ד שלו. נניח שהעובד שתיארת שבקושי חי, לא יקבל שכר חודש אחד. הוא יתבע בביה"ד והמעסיק יסכים לפשרה שבה ישלם רק שני שליש מהחוב, אחרת המשפט ימשך שנים, ובסוף יתקבל החוב המקורי בלי שום ריבית או פיצוי הלנה. מה העובד יחליט לדעתך? לדעתי יחליט לקבל רק חלק מהחוב, כי הוא לא ישרוד בלי הסכום הזה. ביה"ד פה מוטה נגד העובד, ויכול היה לחסל את ההטיה הזו אם היה מחיב את המעסיק לשלם פיצויי הלנה גבוהים על מה שברור היה שצריך לשלם. מדוע כרכת יחד שתי הטיות רעות ושונות של ביה"ד? אין כל קשר בין התופעה הפסולה של תביעה לחוב מוגזם, ובין התופעה הפסולה של הלנת שכר ע"י המעסיק שיודע מראש שבניגוד לחוק לא ישלם פיצויי הלנה . שתי ההטיות פסולות, והצעתי איך לבטל אותם. לא כך. הצעתי לבטל את ההטיה לרעת העובד שלפיה כמעט תמיד לא פוסקים פיצויי הלנה, ולכן המעסיק ישלם את לו את החוב הברור רק לאחר שנים, או שהעובד הלחוץ יתפשר על חלק מהחוב הברור. אבל גם כדי לצמצם את הנזק למעסיק, הצעתי שהוא לא ישלם פיצויי הלנה על על החוב הברור אם שילם אותו בתחילת המשפט לקופת ביה"ד. היתרון הגדול הוא שיש סיכוי שהעובד יזכה בחלק החוב הברור כבר בתחילת המשפט. מדבריך משתמע שמצב כזה רצוי בעיניך, אבל זו הטיה ברורה לרעת העובד, שאם הוא דורש רק את מה שחיבים לו בבירור, עליו צריך להתפשר על חלק מהחוב. האם זה צודק? בוודאי שלא. וזה קורה כי בית הדין מוטה לטובת המעסיק, ומאפשר לו לשלם רק לאחר שנים את החוב הברור ושאין לגביו ספק. במקרה שתיארת, ביה"ד היה לרעת המעסיק ההגון ולטובת העובד, והפתרון צריך להיות בהוצאות כבדות על העובד . אין לזה קשר להצעתי להקשות על מעסיק שמנצל לרעה את הלחץ הכלכלי של העובד, ומוכן לשלם בפשרה רק חלק מהחוב הברור.

כבר כתבתי, וגם ציטטתי עו"ד ואפילו נשיאת ביה"ד בת"א, שכיום נפסקות הוצאות נמוכות מאוד, וצריך לפסוק הוצאות הרבה יותר גבוהות, לעובד או למעסיק. האם ניתן להבין מדבריך שאתה מסכים שהמצב שתיארתי הוא אכן סחטנות לרעת העובד? מדוע לא תנסה גם אתה להעלות הצעה מעשית לפתרון הבעיה הזו?

אתה שוב לא קורא מה שכתבתי. הצעתי המתוקנת היא שבפסק הדין השופט יחליט איזה חוב המעסיק לא שילם מיד , על אף שלא היתה סיבה לכך, ולא היתה בעיה של פרשנות. ועל חוב זה המעסיק ישלם פיצויי הלנה גבוהים. אי תשלום החוב הזה הוא בפירוש קיפוח של העובד והיום המצב רע כי כדאי למעסיק לדחות את תשלומו למשך שנים. האם אתה מרוצה ממצב זה? לא ברור מדוע אתה חוזר ומנסה לעבור לפסים אישים. תחשוב איך היית מגיב אילו היו אומרים לך שאתה מדבר מאינטרס ולא לטובת הענין. אתה גם חוזר ומתעלם מכך שרוב ההטיות לרעת העובד שמניתי, הועלו גם ע"י עו"ד, ואינם המצאה שלי. האם לדעתך גם כל עו"ד האלה פעלו "מתוך איזה ניסיון שלילי עם המערכת אותו [הם] מסרב[ים] לפרט." ? אתה משווה נושאים ששלא קשורים בכלל. כיום קימת הטיה לרעת העובד כאשר המעסיק לא משלם למרות שברור שאין לו סיבה לא לשלם . ביה"ד, בהתנהגות שערוריתית, מאפשר למעסיק לדחות חוב זה ולשלם רק לאחר שנים, בסיום המשפט. האם אתה מסכים שיש פה בעיה? הצעתי היא לתיקון הטיה זו לרעת העובד, ואילו אתה העלית הצעה שלא פותרת שום בעיה. ואם היא לא פותרת שום בעיה, מדוע לבצע אותה?

אני מקבל את הדוגמאות האלה שלך, ומשנה את הצעתי בהתאם, כך שהמעסיק ישלם פיצויי הלנה גבוהים רק על החוב שמעסיק סביר היה יודע שאין עליו מחלוקת, אבל למרות זאת המעסיק לא הפקיד אותו בתחילת המשפט בקופת בית הדין. חבל אבל התיקון הזה מוריד מאפקט ההרתעה כי השופטים נוהגים לצמצם פיצויים והחשש הוא שימעיטו בסך הזה שעליו יש לשלם פיצויי הלנה. זו תגובת RK ל: המצב היום הוא רע כי המעסיק מפעיל סחיטה נגד העובד , ומשאיר לעובד ברירה להתפשר אבל לקבל רק חלק מהחוב, או לקבל את החוב רק לאחר שנים, בסיום המשפט. אם כך, איך תקרא למצב שבו למעסיק יש יתרון עצום בכך שבקלות יעכב סכום במשך שנים ולא ישלם אותו לעובד , למרות שכבר ממבט ראשון הסכום מגיע לעובד? הרי העובד הלחוץ במצוקה, כי או שיתפשר על חלק מהחוב כדי לקבלו מיד, או שיחכה שנים לסיום המשפט. מסכים, אבל הכוונה לעזור בצד הנוהלי ולא לתת לעובד סכום שלא בצדק.

האם אפשר לקבל דוגמאות שהחוב הוא ענין של פרשנות משפטית? המצב היום הוא רע כי המעסיק מפעיל סחיטה נגד העובד , ומשאיר לעובד ברירה להתפשר אבל לקבל רק חלק מהחוב, או לקבל את החוב רק לאחר שנים, בסיום המשפט.

אף אחד. היופי שבהצעה הוא הקמת תמריץ למעסיק להפקיד את החוב האמיתי, ללא שום התערבות של המערכת. המעסיק בהחלט רשאי לא להפקיד כלום, אבל אז יאכל אותה בסיום המשפט עם פיצויי הלנה גבוהים.

לדעתי אין להטות את המערכת לשום כיוון. זאת למעט מצב שבו אין גווני ביניים, ועל השופט להחליט בין רק 2 אפשרויות, האם העובד צודק או שהעובד טועה. למשל, עד לפני שנים, על עובד שתבע שכר על זמן עבודה היה להוכיח שאכן עבד ( זאת לפי נהג לילה). המצב שונה לטובת העובד, ונטל ההוכחה הוא על המעסיק, כי לעובד קשה להוכיח זמן עבודה בעוד שלמעסיק קל להוכיח כי הוא רושם ממילא זמן עבודה

שוב, אתה לא קורא מה שכתבתי, או לא מבין את הטקסט. אנסה להסביר שוב בתמצית פה בהמשך וזו בדיוק הסחטנות של המעסיק. הוא בכוונה לא מודה בחוב אמיתי, בתקווה שהעובד הלחוץ יוותר על חלק מחוב השכר כדי לקבל מיד במקום ולא לאחר שנים, בסיום המשפט. כאן השופטים עוזרים למעסיק נגד העובד, כי למרות החוק, הם לא פוסקים הלנת שכר ! הצעתי להפסיק את ההטיה הזו נגד העובד, ע"י חיוב המעסיק בפיצויים הגבוהים על הלנת שכר לפי החוק. אבל כדי לא לפגוע קשה במעסיק, להחיל את פיצויי הלנת השכר רק על סכום שנפסק בסיום המשפט פחות מה שהמעסיק (אם רצה) הפקיד וולנטרית בקופת בית המשפט עד לדיון הראשון במשפט. כך שוללים מהמעסיק את כוח הסחיטה כי כדאי לו לשלם את החוב האמיתי (ולא הסך המונפץ הנתבע) כבר בתחילת המשפט. זה אכן מקרה ברור של הטיה לטובת העובד הלא צודק, וכמובן שאין לתופעה הזו שום הצדקה. הטלת הוצאות נמוכות על הצדדים מעודדת תביעות והגנות סרק, ויוצרת עומס גדול בבתי המשפט. אתה כן סותר את עצמך, כי אתה תומך ב"תביעות קטנות" ששם אין יצוג משפטי, ובסתירה לכך אתה כן עומד על יצוג משפטי. גם לא הבאת שום נימוק עניני מדוע לא להחיל את ה"תביעות הקטנות" גם בביה"ד לעבודה. טענתי היא שלפי אותו הגיון שעמד מאחורי הקמת מוסד התביעות הקטנות, יש להפעיל הרכב כזה גם בביה"ד לעבודה, שם יקטין מהותית את ההטיה הקימת נגד העובד שתובע סך קטן, ואם יקח עו"ד ויזכה, ישלם לעו"ד יותר מהסך שתבע ! זה אכן מקרה ברור של הטיה לטובת העובד הלא צודק. כבר סייגתי קודם את טענתי, ומוסכם שיש מקרים שבהם המערכת עוזרת לעובד שלא בצדק, למשל הדוגמאות שלך ושל נהג לילה. מצד שני, הראיתי קודם, שמערכת בתי המשפט דופקת את העובד התובע בשיטתיות, למשל באי מתן פיצויי הלנה, תובע שתביעתו קטנה, ועוד. לא לי להחליט אם הסה"כ אם בסך הכל העובד התובע נדפק או מרויח מההטיות בביה"ד לעבודה. בכל זאת אגיד שהעובד התובע חוב אמיתי סובל מערכתית, ומצד שני, לפי הדוגמאות שראינו פה, העובד שמנפיץ סכומי תביעה "מרויח" מההטיה של ביה"ד.

הפניתי מראה שהמצב לא השתפר מאז. ראיתי שהשופטת דוחה לפסק הדין כמעט כל דבר שהיא יכולה, ובוודאי שלא תשמח לבזבז את זמנה בכתיבת פסק דין חלקי במקום לכתוב הכל בסיום המשפט. במקור הנ"ל הוא מתיחס רק למקרה שגם המעסיק מסכים, אבל אין למעסיק סיבה להסכים לשלם רכיב מסוים קודם, והוא לא יודה כבר בתחילת המשפט שאין מחלוקת, וכך יפעיל את מירב הסחטנות כלפי העובד הלחוץ, שלרוב יעדיף להתפשר על פחות ובלבד שיהיה מהר ולא יקח כמה שנים. בדיוק ההפך. כיום המעביד מפעיל סחיטה בכך שאם העובד לא מתפשר ומוותר על חלק מהחוב, הוא יחכה שנים עד לפסק הדין. ההצעה שלי, מאזנת את המצב בכך שהמעסיק אמנם לא חייב, אבל מאוד כדאי לו לשלם את החוב האמיתי מוקדם ככל האפשר, לפחות לקופת ביה"ד, אחרת יסתכן בריבית גבוהה בפסק הדין. אתה סותר את עצמך. מצד אחד אתה בעד מוסד התביעות הקטנות שנועד למצב ששכר עו"ד גבוה מהסך הנתבע (!), מצד שני אתה מתנגד לכך ורוצה לשמור על "זכות" התובע לשלם לעו"ד יותר ממה שהוא תובע. זה הרי אבסורד.

ממש לא נכון ש"אם היה כדאי [המעסיק] היה משלם אותו קודם". המעסיק מעכב את תשלום החוב כדי להלחיץ את העובד שלא רוצה לחכות שנים לכסף, ובמקרים רבים העובד אכן מתפשר על פחות מחוב השכר שמגיע לו. אולי אתה מרוצה מהמצב הזה, אבל לדעתי זה קיפוח של העובד, ולא רק לדעתי: הנה קבוצה של עו"ד גם היא הבחינה בבעיה הזו: אי תשלום רכיבים שאין עליהם מחלוקת כבר במועד ההסכמה ההצעה הנ"ל שלי, גורמת למעסיק להתפשר על החוב האמיתי, והופכת את ההליך המשפטי לצודק יותר. לפי ההגיון הזה שלך, צריך גם לבטל בכלל את ביה"ד לתביעות קטנות. לדעתי ההפוכה, אותם סיבות שמצדיקות "תביעות קטנות" בבימ"ש אזרחי, מצדיקות "תביעות קטנות" גם בביה"ד לעבודה.

מדוע שוב אתה מיחס לי מה שלא כתבתי? ואז תוקף אותי על כך? לא כתבתי על סכום שלא שנוי במחלוקת, ולא כתבתי שכל תביעה מוצדקת. אבל כן הצעתי שכאשר המעסיק נתבע, הוא לא יהיה חייב אבל יהיה לו מאוד כדאי להפקיד בקופת בית המשפט סכום מסוים, לפחות עד הדיון הראשון בבית הדין, לפי מה שיתחשק לו. בפסק הדין הוא יחויב בריבית הדרקונית של הלנת שכר אבל רק על החלק שלא הופקד אז מראש בקופת בית המשפט. היתרון האדיר הוא שלמעסיק יהיה כדאי מאוד לשלם את החוב כבר בתחילת המשפט במקום המצב הגרוע היום, שהעובד התובע חייב להתפשר עמוק, כי הוא צריך את הכסף ואחרת יחכה שנים עד לקבלת החוב המלא ועם ריבית מצחיקה בלבד. כשתבעתי בתביעות קטנות, ראיתי באותם ימים גם דיונים קודמים והשופטות היו אקטיביות על הצד העניני, והציעו הצעות טובות, ולא כפי שאתה כותב. מוסד התביעות הקטנות הוקם מסיבות שלדעתי תקפות גם לביה"ד לעבודה, והגיוני להקים "תביעות קטנות" גם בביה"ד לעבודה, כשהסכום הנתבע מתחת לתקרה מסוימת. לגבי הדוגמאות שהבאת לענין הטית הפסק הדין לטובת העובד, הם די מפתיעים. אם ניתן, תוכל להעביר לי בפרטי את מספר התיק? נראה לי שגם אתה טענת שפיצויי הלנה הם מאוד נדירים. לאור הדוגמאות שלך ושל נייט-דרייבר אני מקבל שיש פסקים שמעניקים לעובד מה שלא מגיע לו. מצד שני, הראיתי רשימת אספקטים שהם לרעת העובד, חלקם הגדול הועלו ע"י עו"ד (כלומר זו לא רק דעתי שלי), ויתכן שלך כעו"ד פעיל הם נראים נורמלים, אבל לעובד שתובע ולא מכיר את המערכת, הם מכשול גדול ומיותר. אם אין פשרה, הדיון אורך 3 שנים, בביה"ד האזורי בתל אביב, שדן בכחצי מהתביעות בישראל.

המקרה הזה הפתיע אותי, כי השופט אמר שלא מגיע לעובד אבל תתפשרו. כלומר, העובד קיבל שלא בצדק. אם יש עוד מקרים כאלה, עלי לרכך את טענתי שביה"ד לעבודה הוא לא בעד העובד. בכל זאת, הנה גם פסקי דין לדוגמא, שבהם נראה שביה"ד לעבודה דווקא לא היה לטובת העובד: הבונוס נלקח בחשבון גם לצורך תשלום פנסיה, פיצויי פיטורים ודמי חופשה מעסיק פטור משימוש בטכנולוגיה מתקדמת לצורך פיקוח שעות נוספות בשורה למעסיקים: בית הדין הארצי לעבודה התיר לבצע קיזוז פנימי של שעות נוספות יתכן שעו"ד שמופיע בפני ביה"ד לעבודה, מקבל כנורמלי מה שבעיני העובד נראה פגיעה בו, כמו: -פסיקת הוצאות משפטיות נמוכות בלבד (לדברי נשיאת ביה"ד לעבודה) -לתובעים פחות מכמה עשרות אלפים לא כדאי לשכור עו"ד ואז העובד נדפק בביה"ד. -חוב המעסיק לפנסיה ניתן ברוטו לעובד ולא נטו לקרן הפנסיה (לדבריך), והפנסיה גם מפסידה את עלית הערך של הסכום אם היה מופקד בזמן -מעסיקים מיוצגים שנתבעים, אשר מצפצפים על סדרי הדין (לדברי עו"ד יעל דולב) -מעסיק שמשתלח בעד של העובד, לכל היותר ננזף, אבל העד לומד לקח ולא יופיע יותר בתביעות של עובדים אחרים. -כשמשרד הכלכלה קונס מעסיק, מדוע בהזדמנות זו לא יחיב את המעסיק לשלם לעובד את החוב? (הצעת עו"ד ערן גולן) -כמעט שאין פיצוי הלנה, ומבחינת המעסיק במקרה הרע ישלם רק את החוב המקורי לכן -כדאי למעסיק למשוך את הזמן. -המשפט אורך שנים, שבמהלכם המעסיק פטור מלשלם אפילו את החוב שאין עליו מחלוקת ! -המעסיק ישלם את החוב רק לאחר השנים האלה, והריבית בדיחה.

לדעתי יצאו לך קוביות קרח ממש קטנות, אם בכלל, זאת על סמך המידע של סמסונג בקישור של ספריאל. תעשה ניסוי: תעמיד מיכל מיים על גג המקרר, תוציא צינור מיים דק* מהמיכל לקרקע, שישפוך מיים לכוס של 170 סמ"ק (כוס רגילה כנראה) ותראה כמה מיים מגיעים לכוס תוך 10 שניות. אם הכוס מלאה, מיצר הקרח עתיד לייצר קוביות רגילות. אם הכוס חצי מלאה, ייוצרו קוביות בחצי הנפח. קוטר הצינור צריך להיות אותו קוטר של הצינור הדק שבתוך המקרר, שכנראה זהה לקוטר הצינור שקודם סיפק מיים למקרר. בהצלחה

זה לא צודק לתת לעובד אפילו שקל אחד אם השופט אמר שלא מגיע לעובד. מענין לקרוא את פסק הדין . אודה לך אם בהודעה פרטית תעביר לי פרט מזהה כגון מספר התיק, או שם העובד או שם המעסיק, על פניו הפסק נראה מוזר אבל אולי היה תקדים בענין זה. האם בשני המקרים היה לעובד ע"וד?

שים לב שאתה תוקף במילים גדולות מה שלא כתבתי. מה שכן כתבתי הוא שהמעסיק יפקיד בקופת בית המשפט כמה שמתחשק לו. אבל בפסק הדין, הוא ישלם את הריבית הדרקונית של פיצוי הלנה על מה ש**לא** הופקד בקופת בית המשפט, ולכן כדאי יהיה לו להפקיד את כל החוב. היתרון העצום הוא שלמעסיק כדאי לא למשוך זמן, בניגוד למצב היום. ה"בדיוק לצורך זה" שלך מתבטא בריבית מצחיקה. הצעתי היא שלא נסתפק בריבית מצחיקה אלא שתהיה ריבית שתגרום למעסיק לשלם מוקדם יותר את חובו לעובד. האם יתכן שאין לך נסיון בבית משפט לתביעות קטנות? ממה שראיתי, השופטים שם אקטיבים שלא כמו בבי"ד רגיל, ומציעים פשרות עניניות, ולא כפי שכתבת שהם כביכול רק רוצים להעיף " את התיק מהשולחן שלו כמה שיותר מהר." הלוואי שהשופטים בביה"ד לעבודה היו נוהגים כך. קודם כל, אתה בעצמך הודית בחצי פה שאכן יש בעיה לעובדים שתביעתם אינה לפחות כמה עשרות אלפי שקל. ז"א, הצדקת את טענתי זו. סביר שחלק גדול מחובות המעסיקים לעובדים נופל לקטגוריה זו, כלומר עובדים רבים נדפקים כך. הסכמת גם לטענתי שפסיקות הוצאות המשפט נמוכות מדי. מאחר שככלל העובדים תובעים וזוכים ולא המעסיקים, הרי ביה"ד לעבודה דופק כך את העובדים. בנוסף, שים לב שבמסגרת השלילה הגורפת שלך, אתה פוסל דיעות של עורכי הדין שציטטתי, שלפחות לגבי אחת מהם ( עו"ד יעל דולב) הודית שיש לה יותר נסיון משלך. האם אתה באמת בטוח שכל עו"ד האלה טועים ורק אתה צודק? האם יש לך דוגמא לפסיקה כזו?

מה זה פסיקה ל טובת העובד" בביה"ד לעבודה? טובת העובד או רעתו צ"ל ביחס למקובל במשק \ בחברה. למשל, הריבית על חוב היא בד"כ (נניח) 4% שנתי, כמקובל בהלוואה של בנק או בריבית של מס הכנסה. אם ביה"ד יפסוק לעובד ריבית על הלנת שכר בגובה של יותר מ 4% , נראה זאת כפסיקה לטובת העובד, ואם פחות מ 4% , הפסיקה תהיה לרעת העובד נכון, אבל הקיצוניות ההפוכה, שאין בכלל פיצוי הלנה\ ריבית גם היא רעה. צריך לחוקק שעל כל חוב תהיה לפחות ריבית צנועה של נניח 4% לשנה. ומה בינתיים? כדי להמריץ את המעסיק להתפשר מיד, מוצע שמיד לאחר הדיון הראשון במשפט , שהמעסיק יפקיד בקופת בית הדין חלק או את כל הסכום הנתבע. בפסק הדין, המעסיק יחויב בריבית ההלנה הדרקונית על הסכום שנפסק לטובת העובד אבל לא הופקד בקופת ביה"ד. כיום לפי הפסיקה, דווקא לא נותנים פיצויי הלנה על תקופת המשפט, כלומר קימת יכולת לפסוק על איזה תקופה יחויבו בפיצויי הלנה. ------------------------------------------------------ "חובת ההוכחה לנכונות הדיווח היא של המעביד. אם אין רישום ועובד יטען שעבד הוא יקבל " לא מדויק. בניגוד לריבית על חוב, ברישום שעות עבודה, אין טווח אפשרויות בין רעת העובד ובין טובת העובד, אלא רק להאמין למעסיק או להאמין לעובד. קודם לחזקה זו, פסק הדין היה במפורש לא צודק ולרעת העובד, כי לעובד היה קשה עד בלתי אפשרי להוכיח שאכן עבד בשעות שאותם תבע. מכיון שבד"כ למעסיק יש מערכת שרושמת שעות עבודה, הגיוני לחיב אותו לשמור את הרישומים האלה. נראה לי שהחזקה הזו צודקת בהרבה מהמצב העקום הקודם, אף כי כתוצאת לואי היא גם לטובת העובד. מטרתה לא היתה טובת העובד אלא פסיקה צודקת יותר. כנראה שחלק גדול מאוד מהתובעים נמצא בקטגוריה זו של דפוקים. הפתרון הוא שבמקרים כאלה, השופטים בביה"ד לעבודה ינהגו כמו בית משפט לתביעות קטנות, שבו אסור יצוג ע"י עו"ד, והשופטת אקטיבית ומכריעה מהר או משכנעת לפשרה רלבנטית לעובדות, ולא פשרה שלא קשורה לצדק כפי שנעשה כרגע. (ממילא ביה"ד לעבודה לא פועל לפי דיני ראיות) ביה"ד לעבודה הוא דוגמא (רעה) לתפקוד גרוע של הממסד הציבורי, שגם בתחומים רבים אחרים מתפקד גרוע, למשל: מאושפזים שמתים בגלל זיהום שנרכש בבית החולים, תחבורה ציבורית גרועה במיוחד שבה אוטובוסים רבים נוסעים די ריקים לעומת קוים שבהם אין מספיק אוטובוסים והנוסעים לחוצים כמו סרדינים, משטרה שמתפקדת רע, משרד האנרגיה שנותן לטייקונים לבזוז את הציבור, משרד הכלכלה שעוזר למעסיקים עברינים, משרד החינוך שעם תקציב ענק מגיע לתוצאות עלובות, והכי הכי הוא צה"ל, שכאשר יש מבצע גדול מתברר שהתפקוד שלו גרוע במיוחד.