חן מזריק גומי עכשיו - אני אסביר...
במכוניות עם ידית הילוכים ליד ההגה, מבצעת הידית שתי פעולות:
תנועה מעלה-מטה כאשר במקרה של הקונטסה זה בין ההילוכים 2-3 או 1-R (למכונית היו רק 3 הילוכים).
תנועה אל ההגה וממנו, (כמו במחליף האורות הגבוהים) ששימשה להחלפה בין הקו של הילוכים 2-3 לקו של 1-R. זו למעשה התנועה על הקו הקצר של מסלול ה-H של ההילוכים (במכוניות עם ידית על הרצפה זו התנועה ימינה ושמאלה).
במכוניות עם מנוע וגיר קדמיים, אין בעיה לתכנן שתי שטנגות בין ההגה לגיר, שיעבירו את שתי התנועות. למיטב ידיעתי, הקונטסה והקורבייר היו המכוניות היחידות אי-פעם עם מנוע אחורי וידית ליד ההגה.
לכן, בקורבייר היו שתי מערכות של שטנגות עבור שתי התנועות, והן היו מסובכות מאד בגלל המנוע האחורי. בקונטסה לעומת זאת, היצרן רצה לחסוך את העלות והסיבוך של לפחות אחת משתי השטנגות, שצריכות לעבור מההגה עד לישבנה של המכונית. בקונטסה, תנועת הידית אל ההגה וממנו לא מפעילה שטנגה, אלא מתג חשמלי, שמעביר זרם דרך חוט לסולנואיד שנמצא על הגיר ומבצע את הבחירה בין ה"קו" של הילוכים 2-3 להילוכים 1-R. התנועה מעלה-מטה מפעילה שטנגה כרגיל, כדי לבחור בין ההילוכים על ה"קו". נשמע מסובך אבל דווקא עבד יפה מאד, למעט בעיה אחת:
בימים עברו, הנהגים של מכוניות עם ידית ליד ההגה אהבו לעמוד ברמזור כשהידית משוכה אליהם בקצות האצבעות, ב"היכון" לשלב להילוך ראשון כשהרמזור יתחלף. בקונטסה, זה היה יכול לגרום להתחממותו של הסולנואיד, ולשריפתו בדמי-ימיו.
כאשר האירוע המצער היה קורה, המכונית היתה נשארת רק עם הילוכים 2-3, אבל היה אפשר עדיין לנסוע: ניתן לזנק בהילוך שני (עם קצת החלקת קלאץ'), ולגבי נסיעה אחורה - אפשר תמיד לדחוף. נו טוב, הקונטסה לא היתה כבדה במיוחד... עבדכם הנאמן חילץ ככה למוסך קונטסה 900 של חבר תפרן, דקה לפני שהבחור הזמין גרר מתוך ייאוש.