אני יודע שהבטחתי.
נועם אני מצטער.
יקח לתמונות עוד זמן. איפשהו בסוף הסמסטר.
הטיול היה בונדינג עם אבא. יומיים בדרום כהומאז' לטיולים שנתיים שהיינו עושים. כל חופש גדול, עד שהייתי בן 14,היינו עושים חודש של הרפתקאות ושוטטות ברחבי הארץ, רק שנינו והטנדר סוסיתא.
פתחנו לו את המחיצה באמצע. העפנו את המושבים האחוריים. דיקט חובר לו בחדר שנוצר מאחורה - עליו מזרון ותחתיו מזווה.
אז הטנדר נעלם, החודש התקצר, אך כיפת השמיים, אותה כיפה.
נהיה לי צפוף. נהיה מרגש. פתאום הכל בסימן עשייה.
חיפה. כביש 6. נס הרים. בית גוברין. מערת הנטיפים. עוד פיתולים. כביש 6. דרומה! באר שבע. טיב טעם. בירות. מכתש רמון. שק"ש. שוקו, בירה, בגט וגבינות. בירה. זריחה. טיסן! בלזה קטן עם מדחף על גומי. טראח. מינסרה. קיר האמוניטים. שבלולפלצת. גן עדן לצוחפתוזאורים. 30 ק"מ מבה"ד 1 להר חריף (כביש גאוני, אבל אין גישה להר. האמר עם 50 מ"מ על הראש דווקא כן). קבר בן גוריון. סיאסטה עם יעלים על הדשא. כביש 6. מודיעין. חברים. בירה. מקלחת! כרית...
6 בבוקר! כביש 6. חיפה. לארוז, לארוז, לארוז! כליל. חברים. בירה. בריכה. בירה. בשר. בשר. קבב. בירה. לילה....
בירה!
הביתה.
מסיים לארוז.
יוצא עם מוצ'ילה על הגב, תיק גב על החזה ומזוודה על הראש. כל כך הרבה חיוכים ברחוב לא קבלתי מזמן. מכוניות עצרו ברמזור ירוק ונתנו לחצות. מלכים.
עכשיו? ירושלים. יש לי עוד 12 שעות בהן צריך להתבגר.
בינתיים? מרגיש על קוק.
וקצת לא נעים. הגיבוב נהיה של גדולים.