קשר לא מאוזן זה על הפנים.
הסיפור של עידן? יכול להיות מסופר עלי באותה מידה. מעל שנתיים שלא ראיתי ולא שמעתי שום דבר שלא רציתי. לא משנה כמה החברים אמרו שאני נעלם, שדברים איבדו צורה ושאני כבר לא חבר, לא הבנתי על מה הם מדברים. וקשה להתעלם מטיעונים חדים כמו שהיו להם.
ההתפקחות הייתה תהליך די קצר.
והחיים שלי נראו הרבה יותר טוב אחרי זה.
אם היא פיתחה בך כזו תלות טוטאלית, שום דבר טוב לא יצא מזה כל עוד אתה לא באותו ראש. ונשמע שאתה לא.
ואפילו אם דברים יסתדרו ותצליח לדחוק את החברים אל מחוץ לראש, אני מאמין שיבוא היום שתנחת לך כאפה על העורף.
בלי להכיר, בלי לדעת ובלי יומרות, מהמעט שאמרת זה נשמע כאילו לא טוב לך. ועדיין שמשהו מחזיק אותך שם. תבין מה זה. ותנסה להבין אם זה שווה לך יותר מהחברים שלך, האינדיבידואל שלך, וכל שאר הדברים שאני אישית הזנחתי לחלוטין.
ושניה של סיכום, אני מאמין שהחברים לא יסגרו עליך את הדלת. אבל בסוף מגיע שלב שמתייאשים להתקשר כל הזמן, להציק ולנדנד, ואז מחכים שזה יבוא ממך. תביא? יהיה. לא תביא? לא.
תן בראש.