תמיד נמשכתי לדברים שלא הבנתי.
זה היה אחד הדברים המקשרים בין כל הנשים שמשכו אותי מבפנים. משהו שלא הסתדר לי. משהו שלא הבנתי למה הוא כמו שהוא.
אם הרס עצמי, אם הרס האחר, ואם בכלל, משהו שלא תואם את עולם התוכן שלי.
אלו שבאמת עניינו אותי, שהעסיקו את מחשבותיי, היו גם מבריקות.
אני מגלה קו מעניין.
אני לא בטוח מה הוא אומר, ועוד פחות בטוח שאני אוהב את מה שמשתמע.
אבל רוב הנשים שהדליקו בי משהו, מצאו את דרכן לסצנת הbdsm. ואני? זה לא מושך אותי.
זה לא מגעיל, לא מפחיד, פשוט... זר.
אז מה הקטע?
להציל אותן מעצמן? באמת? הכי נדוש-מתנשא-מיותר-פאטתי שלי?
יכול להיות...
למה נשים מבריקות ומעניינות פונות לפינה הזו? בין אם הרס ובין אם שליטה כלכך חזקה במציאות שלא תאפשר לכלום לצאת מגבולות הנשלט?
זה מעניין אותי. כמו חרק מוזר. מעניין אותי ללמוד. לחקור. לנסות להבין. אני לא רואה את עצמי לוקח בזה חלק שלא לשם קוריוז או התנסות.
קלות וקונפורמיסטיות לא מאתגרות אותי. זו אפילו סיבה הגיונית.
תמיד אהבתי אנשים חזקים.
תמיד שנאתי את הכוחניים.
למה זה מפחיד? כנראה כי אני לא מעריך את עצמי. אז בטח שלא בתור מישהו שיכול לתת קונטרה לאישה חזקה, אלא רק להרים נשים. אבל להרים, זה סובייקטיבי. אולי בעיני הן למטה - כשלמעשה על גג העולם.
למה אנשים לא מעריכים את עצמם?
מה ההיגיון לשים לעצמי מקל בגלגלים?
מה אחרים רואים? למה אני לא רואה את זה?
עוד להג. משהו שיקבר בנבכי הגיבוב.
זה כמו הכותל.