הדף היה חלק מסיפור מאכלת הלהבה -
מאכלת הלהבה שמה, למרות שכינוייה לא תואם את אופייה. היא לא מאכלת, ואין להבות בחייה. אולי בעבר היו, אבל היא שכחה אותן.
כעת היא מאכלת הלהבה, אבל בעצם היא לא. היא לא תמיד בטוחה מה היא. אין לה את מי לשאול, אפילו לא את עצמה. אין טעם לשאול את עצמה, כי היא לא בטוחה מי היא. היא רק יודעת שהיא מאכלת הלהבה.
התפקיד שלה הוא לאכל. לאכל את הרגשות שאנשים נוצרים בתוך הפינות הסמויות ביותר בגופם, מתחת לשכבות העדינות ביותר בגוף, מסתירים אותן בתור כיסים נעלמים ומכופתרים היטב, כמעט בלתי-נראים לעין.
אבל מאכלת הלהבה רואה אותם. ומאכלת הלהבה מוצאת אותם, ומאכלת אותם.
וכשסיימה לאכל, לא הותירה דבר בקליפה הריקה של האדם. היא הותירה שממה מדברית מזרחית ומתפוררת, מלווה במוזיקת כינורות מזייפת.
מאכלת הלהבה אינה מנגנת בכינור, ולא תנגן. היא לא ממשית ולא מוחשית. אילו יכלה, היא היתה אכן מנגנת על הכינור ופורטת עליו ומחליקה עליו את אצבעותיה,
ואולי היתה מותירה בחלל הריק שבאדם מעט יותר: שיר עליז, עצה קלה, מנגינה מרגיעה. משהו, כל משהו שלא יותיר את הריק הריקני והשומם.
אבל היא מאכלת הלהבה, ועליה לאכול אף את היש-מאין ולעכל אותו ולסיים עד שלא נותר דבר מלבד מבט ריקני ובודד ונפש שבורה.
ככה היא, מאכלת הלהבה.