און יעקבסון

אתה יודע, רן, בדרך כלל אנו רואים עין ובעין, אבל לא הפעם. האמת היא שאין אמת מוחלטת. אין דרך אחת. אין טעם אחד. רבים מתפלאים מדוע בחרתי לשפץ ולהשקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיה (שלא לדבר על ממון) על רום כרמל טנדר, בעוד אני לעולם לא אבין מדוע מישהו יעשה את אותו הדבר בדיוק על פולקסוואגן חיפושית למשל. עניין של טעם, אתה יודע. מעבר לזה, מי קבע מה הם "קטעים בלתי מעניינים", אם המדובר על עניין של טעם? אותי מאוד מעניינית מיכניקה ויש כאלו שחולפים על פני העידכונים הללו כאילו המדובר במדור מודעות אבל בלוח המודעות השכונתי. מצד שני, לא ממש מעניינת אותי צביעה חיצונית ויש רבים הרבה יותר (ותעקוב אחרי שרשור זה ואחרים ותיווכח) שדווקא זה החלק שהכי מעניין אותם. רבים מהדברים שאני עושה בצד המיכני, החשמל והמזגן יהיו נסתרים מהעין ובכל זאת אני עושה אותם למרות שאף אחד חוץ ממני לא ידע ולא יוכל להתרשם מהם. מצד שני, את ההכנה לצבע ואת הצביעה לא אני עשיתי או אעשה ובכל זאת אלו יהיו הדברים הראשונים (וככל הנראה היחידים) שאנשים יגיבו אליהם. אז היכן האמת המוחלטת שלך? אין כזו. זו רק דעתך. למשל, העבודה על הלוטוס סופר 7: מכונית מעניינת בקנה מידה עולמי. אין מקום להשוואה בתוצאה הסופית בכל הקשור להתנהגות, ביצועים וכדומה בין המכוניות. סוג השיפוץ היה דומה מאוד ובכל זאת שונה מאוד. בלוטוס לא היה (וטוב שכך) מקום לאינטרפציה אישית, שינויים מהמקור או טאץ' אישי. יותר מזה, כל החלקים הדרושים לשיפוץ קיימים "על המדף". רק עניין של גישה לאינטרנט וכסף. לכן גם שיפוץ זה התקדם בקצב הרבה יותר מהיר מאשר השיפוץ של הרום. בטנדר יש מקום לטאץ' אישי וליכולת לאלתר, למצוא, להתאים, לשנות משהו יש מאין. זה בדיוק מה שמשך אותי לעשות את השיפוץ הזה מלכתחילה! אז אותך מעניינת המיכניקה או הניהוג והביצועים (טוב, בזה אנו מסכימים), אבל יש אחרים שמגיבים פה שדווקא אותם מאוד מעניין נושא החשמל/מזגן/קירור/ריפוד/זגגות (לא למחוק, הכל נכון). אז מי אני או אתה שנמנע מהם את התענוג הזה? מעבר לזה ולסיום, את השיפוץ הזה אני מנהל באופן כרונולוגי. לא מדלג על פרטים, מצלם ומפרט כל דבר וכל עניין. כי המטרה היא לא רק לעניין אותך ואת האחרים, אלא ליצור בדיוק את זה: יומן כרונולגי מפורט ומעניין, שבבוא העת, אוכל גם אני להתרווח מול מסך המחשב בדרך הארוכה שעברתי מאז שהבאתי את הטנדר הזה מדני. אז אם חלק זה של השיפוץ משעמם אותך, תעשה מה שאני עושה ומה שאתה עשית בקריאת "זן ואמנות אחזקת האופנוע": תעבור הלאה. מבטיח לך שכאשר השרשור יחזור להיות מעניין - אעדכן אותך (בעצם, לא בטוח שזה יקרה עבורך, כי מה שנשאר זה כל אותם דברים שלא מעניינים אותך...). בכל מקרה, אתה תוזמן כאורח כבוד להשקה! בברכה ובהערכה רבה, און

טוב, מסכנה הטיפו הספורטיבה. שנים פיאט התעקשו שלא תהיה גרסה ספורטיבית לדגם הזה וכאשר הם נשברו והצטרפו לזרם, הטיפו כבר הייתה בשלהי הקריירה. עזבו את הגרסאות החמות של הגולף מהתקופה ההיא. אפילו המתחרות מבית עשו לה בית ספר. ודי עם נזכיר את לנצ'יה דלתא כפולת ההנעה, או אלפא GTV וספיידר, שלא לדבר על פיאט קופה המרהיבה. אל מול מכונית מיתולוגית כמו הדלתא ושלוש דוגמניות צמרת האחרות, מה הפלא שאף אחד לא רצה טיפו ספורטיבית מרובעת ומיושנת למראה. צחוק הגורל הוא ששתי האלפות, הלנצ'יה והפיאט קופה עשו שימוש בפלטפורמה של הטיפו. מין פרשנות אוטומוטיבית לפתגם "הרצחת וגם ירשת"...

יוחאי, כרגיל, אני זורק לך כפפה: כמה טיפו ספורטיבה יובאו לישראל? השמועות מדברות של 12-18 יחידות. הכצעקתה?

פיאט טיפו... פיאט טיפו ספורטיבה 2.0 ליטר, שלוש דלתות... מזכיר לי נשכחות! הייתה לי מכונית כזו, במשך כארבע שנים. היא עדיין (ובטח לא הייתה אז) מכונית אספנות, אבל היא החליפה מכונית כזו. היא החליפה אצלי פיאט 124 ספורט שנת 1973, שגם היא סיפור בפני עצמו. הסיבה שהחלפתי את ה-124 הקלאסית בטיפו הייתה פשוטה: באותה העת עברתי לגור עם זוגתי דאז והפיאט הישנה לא בדיוק הייתה מכונית יומיומית נוחה לשימוש. במיוחד בקיץ, היות ולא היה לה מזגן. מאחר ששתי מכוניות לא היה באפשרותי להחזיק אז, נפל הפור. אז הזדמן לי לרכוש את הטיפו ספורטיבה, שלוש דלתות, שנת 1994 (כולן, בעצם, מהגרסה הזו היו משנת המודל הזו). רציתי אותה ולא בכדי. הרי פיאט קופה של אותן השנים הייתה מבוססת על שלדתה של הטיפו ולה, בניגוד לטיפו, היה מנוע מוגדש טורבו. ואם זה מנוע זה מתאים לקופה, אזי הוא גם מתאים לטיפו. אבל לא רציתי מנוע משומש, רציתי מנוע חדש, מיבוא. אז חיפשתי לא מעט ובסוף מצאתי: מנוע טורבו שיועד במקור ללנציה דלתא. החלפת המנועים הייתה עניין של מה בכך. פירוק פשוט של ברגים והרכבה מחדש. פחות מיום עבודה. שאר ההתאמות היו מעט יותר מורכבות, אבל גם הן היו רק עניין של זמן. חוץ ממנוע מחוזק, שיפרתי גם את מערכת הבלימה, בולמי זעזועים וגם עליתי במידת הצמיגים והחישוקים. התוצאה הייתה - מהממת! למנוע היה אופי בעל שלוש מדרגות: עד 2,500 סל"ד - שפע של כוח לנהיגה עירונית רגועה. מ-2,500 סל"ד ועד 3,500 סל"ד - הטורבו מתחיל להתעורר והכוח האמיתי מתחיל להיות מורגש. והיה גם מעל 3,500 סל"ד - שהשכיח את כל מה שהיה קודם, כי כאילו שערי הגיהנום נפתחו. כל הכוח והמומנט היו נכנסים במכה כה מוחשית, עד כי בשלושת ההילוכים הראשונים, על אספלט לא איכותי, הצמיגים היו מתחילים להסתחרר... בהאצות ביניים, המכונית הזו הייתה יותר מהירה מסובארו אימפרזה STI ומיצובישים איבו סטנדרטיות. איזה כיף של מנוע! אבל יותר מאשר הביצועים, דווקא התנהגות הכביש הייתה מהנה במיוחד. ניהוג בעזרת דוושה היה פשוט תענוג. והיה גם נושא בעיית האמינות. אז שזהו, לא הייתה שום בעיית אמינות. כאשר קניתי את המכונית, הציריה הימנית החלה לדפוק, אז חיש מהר רכשתי "פעמון" חדש וחיכיתי להזדמנות הראשונה להחליף אותו. בינתיים החלפתי למנוע טורבו (והשארתי את המצמד בגודל המקורי שמיועד לטיפו 2.0 ליטר רגילה) ועברו השנים. ויום אחד החלטתי שצריך להמשיך הלאה ומכרתי את הטיפו הנאמנה. או-אז נזכרתי שעצם לאורך כל השנים שהייתה אצלי, לא החלפתי את הציריה שעדיין דפקה בפניות - אבל עוד לא בקו ישר; וגם המצמד עוד החזיק מעמד ולא החליק, כמו גם תיבת ההילוכים שהראתה עמידות מופתית - זאת למרות תוספת של כמאה כ"ס ביחד למקור ועם עוד כחמישים אחוז מומנט, שמין הסתם מעמיסים רבות על המכלולים השונים. בעצם, חוץ מטיפולים שוטפים, הטיפו הזה הייתה בעלת אמינות מוחלטת. משהו שלא יכולתי להגיד על הסיאט ליאון 4 החדשה יותר בשמונה שנים שהחליפה אותה. מה שהיה מעניין הוא שהמכונית הזו, כחדשה, לא זכתה לפופולאריות כלל וכלל. היבואן הקיז ניטים עד שנפטר ממלאי המכוניות שהיו לו ובשנים הראשונות לחייהן, היה גם קשה למכור את המכוניות הללו כיד שניה. עם הזקנה באה עליהן העדנה והן נהיו מבוקשות עד מאוד ונמכרו במחירים גבוהים בהרבה ממחיר המחירון הלאומי. בפנתאון המכוניות הפרטי שלי, לפיאט טיפו טורבו הזו שמור מקום מכובד מאוד.

ממשיכים שלב: יחידת המיזוג יושבת במקומה, עכשיו נתעסק קצת עם צנרת החימום וגם הניקוז. צנרת החימום של היחידה מוזנת ממערכת הקירור של המנוע. כזכור, את התשתית למערכת הנחנו כאשר עבדנו בתא המנוע. עכשיו נותר לחבר את שני הצינורות האחרונים - ממערכת הקירור ליחידת המיזוג - ובכך לסגור סופית את מערכת הקירור, על שלל צינורותיה ופיצוליה. כעת, ניתן למלא נוזל קירור ולבדוק את המערכת - אלא שהחלטנו לחכות עם השלב הזה ולבצע אותו בעת ההנעה המסודרת באמצעות צמת החשמל המקורית, ולא בשיטת "גנבים". מעין "חזרה גנרלית" שבה יבדקו מערכות הקירור והחשמל. משם נוכל להמשיך לצינורות המיזוג ו... רצתי קצת קדימה, נחזור להווה. 1. שני צינורות החימום של יחידת המיזוג, המוזנים מכיוון ראש המנוע ומשאבת המים של המנוע מעבר לקיר האש ולכיוון היחידה הפנימית. 2. הצינור התחתון - הוא המקורי של הטריוס ששימש למטרה זו בדיוק. העליון הוא צינור אוניברסלי רגיל. 3. שני צינורות החימום מתחברים לנקודות ההזנה של יחידת המיזוג. הצינור הארוך יותר (ביחס לחבק) יקוצר כאשר אפרק את היחידה החוצה. 4. צינור ניקוז הנוזלים של היחידה. כעת, כאשר היחידה עצמה מקובעת למקומה, ניתן היה גם לקבוע את נקודת הקידוח והיציאה של הנוזל החוצה. 5. גם הצינור הזה הוא הצינור המקורי ששימש למטרה זו בדיוק בטריוס. הפיתולים שעושה הצינור דווקא התאימו למטרת הסטת הנוזלים היוצאים מהמערכת - בדיוק לכיוון השלדה - הצידה לעבר הרווח ולכיוון הכביש שלמטה.

אז אחרי שהתאמנו את כניסת האוויר בין היחידה למכונית ואת יציאת האוויר מהיחידה לכיוון פתחי האוורור, הגיע הזמן לחבר את היחידה עצמה שוב למקומה ולהתקין את התושבות המקבעות את היחידה למקומה. השינוי בתושבות, בהשוואה למה שחשבתי לעשות במקור הוא כדלקמן: החלפת שתי תושבות המתכת הדקה לתושבות אלומיניום עבות יותר (וגם קלות יותר לעבודה); הוספת תושבת מימין ליחידה; שינוי תושבת שמאלית תחתונה והחלפתה בתושבת עליונה וגם הוספת עוד תושבת אחת באותו הכיוון. בבקשה: 1. היחידה מותקנת למקומה - הפעם באמצעות התושבות הקבועות. 2. התושבת הימנית החדשה שנוספה. 3. שתי התושבות התחתונות הוחלפו לכאלו תעשיותיות ומסיביות - הרבה יותר "מהמקוריות" שאני בניתי. 4. ואלו הן שתי התושבות השמאליות. אופן החיבור שלהן מקנה ליחידה חוזק טוב בהרבה מאשר הסידור הקודם. 5. והתושבת האחרונה (ובעצם הראשונה שהוכנה. היא זו שתולה את היחידה. כל החיבורים נעשו בנקודות עגינה מקוריות על היחידה, אשר עליהן התקנתי את התופסנים הקפיציים עם ההברגות, אז כל שהייתי צריך הוא להשתמש בברגים תואמים וזהו.

בדוק אצל "ניקי", ההתמחות שלו היא מילוי והשחזת גלי זיזים. 03-6878573

רק חמור עושה (או מראה) חצי מהעבודה... שני מוקדי עבודה היו בשעתו על היחידה. האחד - אלו יציאות לכיוון פתחי האיוורור בלוח המחוונים. השני - כניסת האוויר מבחוץ. אז צד אחד כבר סיימנו והתגאנו בתמונות, עכשיו מגיע תורו של הצד השני. הנה: 1. זה פתח כניסת האוויר. כל השחור הזה בעינים זה תיקונים שנעשו בפלסטיק וגם שינויים שנעשו בו, כי הזווית המקורית של היחידה לא התאימה לתצורה שנעשה בצד של האוטו. 2. הנה, זה הצד של האוטו. מכאן נכנס האוויר מבחוץ. 3. בכדי לאטום בין היחידה העשויה מפלסטיק, לבין הפיבר המצופה בידוד, הכנו מבעוד מועד חתיכת פלסטיק בתצורת החור, אשר בצידה האחד כבר מודבק ספוג. 4. עכשיו צריך להדביק עוד ספוג אחד בצד השני של הפלסטיק. 5. אז הספוג מודבק למקומו על הפלסטיק והפלסטיק חובר למקומו על ידי ברגים. החורים בספוג זה מיקום הברגים. על כל צרה שלא תבוא בעתיד. 6. וככה זה נראה מזווית. עובי הספוג נחוץ להתאמה בין החלקים.

תודה! את קופסת הנתיכים קיבלתי מינון, החשמלאי במוסך. הייתה לו כזו בחלקים. אין בה שום דבר מיוחד ולדעתי אפשר למצוא כזו בכל חנות חשמל לרכב (נסה בגלאור).

במסגרת ההכנות לקראת התקנת יחידת המיזוג הפנימית. והפעם אולי לתמיד, צריך לעשות עוד משהו. להדביק את הבידודים החסרים. כזכור (או לא) השתמשתי ביריעות "סקנד סקין", כאשר המטרה היא לכסות את כל חלל המכונית מבפנים. התחלתי לצפות בשעתו את קיר האש וגם את קיר ההפרדה עם תא המטען, ושם עצרתי. אלא שעכשיו מתחילים להתקדם גם לכיוון הזה, אז צריך להמשיך לצפות את מנהרת תיבת ההילוכים, לפני שמתקינים את יחידת המיזוג. לא משהו מסובך. לנקות את האבק והלכלוך ולהדביק. חוץ מזה, צריך להתחיל להכין גם את היחידה הפנימית. בעצם, עזבו מילים, קבלו תמונות. הנה, ככה זה נראה: 1. מנהרת תיבת ההילוכים - לפני הציפוי. 2. יריעות הסקנד סקין ממתינות לשעתן. 3. ומודבקות למקומן. את ההמשך של הרצפה אעשה לקראת סוף העבודות בתא הנוסעים. 4. פתחי יציאת האוויר מהיחידה. לכאן יתחבר המכסה המסעף את היציאות לכיוון פתחי האוויר בלוח המחוונים. 5. והנה המכסה. מכוער, אני יודע... לא נורא, לא רואים אותו והקונסטרוקציה חזקה. 6. המכסה מורכב למקומו ועכשיו אפשר להרכיב את היחידה ולהתחיל לקבע אותה למקומה.

בבקשה: http://www.rimmerbros.co.uk/Item--i-GRID005452

גיל, שלום. אכן כן. מערכת החשמל החדשה תגובה בנתיכים לכול הקווים שנוספו. אפרט בנושא זה כשנגיע להתקנה של יחידת הממסרים. תודה על תשומת הלב! און

צביקה שלום. ראשית, תודה. גם על התמיכה, גם על הביקורת. אני רחוק מלהיות מומחה בתחום ומכול מלמדי השכלתי ואת הבמה לפתרון בעיות אני תמיד משאיר למומחים. ההשערה - מניסיון אישי: אני זוכר שהייתה פעם באחת המכוניות שלנו בעיה דומה, שבסופו של דבר הייתה בדיוק זו - בעיה בשסתום החוזר. חשבתי על נושא המאגר בתוך הקרבורטור, אבל בכל זאת, אולי זו לא מכונית שעובדת באופן יומיומי והדלק מתאדה? עוד כיוון למחשבה - שוב - מניסיון אישי: הצטברות של מים בתוך המאגר של הקרבורטור, מה שמקשה על ההנעה. מה דעתך, צביקה, על הכיוון הזה?

נראה לי שכדאי להתחיל עם השסתום אל-חוזר במשאבת הדלק. אם הוא לא תקין, הדלק עשוי לחזור אחורה, לכיוון המיכל ואז ייקח למשאבה זמן רב יחסית לשאוב את הדלק כל הדרך לפנים. נסה להתיז ספריי קרבורטור לתוך ה... קרבורטור בשלב הראשון של ההנעה. אם המנוע מניע מייד, זו בכל מקרה בעיית דלק, כזו או אחרת.

בשעתו, כאשר רק התחלתי את הפרוייקט, נתתי מבט ועוד מבט בתיבת הנתיכים המקורית של הטנדר. לא אהבתי את המראה. עוד פחות אהבתי את הנתיכים הישנים הללו. אפילו מצאתי תיבת נתיכים כזו חדשה, בגל-אור, אבל ברגע האחרון החלטתי לא לקנות אותה. מצב המקורית לא היה כזה גרוע בשביל להחליף אותה באותה הצרה, אבל חדשה. משום מה, לא רציתי לעדכן את התיבה למשהו מודרני יותר. אפילו כבר לא זוכר למה. אז, בשעתו, ניקיתי את הקטבים ואת המגעים, והשארתי אותה כמות שהיא. אלא שכעת, בעת הבדיקות של צמת החשמל המקורית, איתור וזיהוי כמה חוטים לא ברורים שהדלדלו בצמה בעזרת ישראל, גילינו שהתיבה הזו לא משהו. עוד לפני תחילת הפעולה הסדירה של המכונית ואפילו אחרי הניקוי המסיבי, כבר בחלק מהנתיכים התגלו ניתוקים. אז זהו, נפלה החלטה. מחליפים לתיבה מודרנית! 1. "החלפת משמרות" בין התיבות: בכדי לא להתבלבל בסדר החוטים, ראשית ניתקתי חוטים מצד אחד של התיבה הישנה וחיברתי אותם באותו הסדר בתיבה החדשה, שלא ניראת כאן בתמונה. 2. עכשיו יכולתי לנתק את התיבה הישנה ממקומה ולהתקין את החדשה, כאשר החוטים מהצד האחד עדיין מחוברים לתיבה הישנה. 3-4. והנה התיבה החדשה במקומה. מוכנה להתחיל מלאכתה. 5. בהזדמנות זו, כבר ניתבתי את החוטים מכיוון הצמה החדשה לכיוון "מרכז הפיקוד" של הצמה הישנה. 6. למה? בכדי להקל על הצמה הישנה, בבוא העת, נתקין כאן שני ממסרים: לאורות ולצופרים.

צודק! ניר באמת אדם יוצא דופן. בגלל זה אני שובר את ראש איך אני צריך להמשיך ולהגיע גם אחרי שיסתיים הפרוייקט. אבל אל דאגה, יש תוכנית בדרך. יש שלב ב' לשיפוץ... שלא לדבר על הלוטוס והפיאט. בקיצור, ייקח לא מעט זמן עד שניר "יפתר" ממני! המון תודות על התמיכה. שמח שאתה נהנה. לא רוצה לבעס אותך, אבל אני נהנה יותר! אחלה רעיון. הנושא כבר בבדיקה. תודה.

חוזרים למחלקת החשמל. סיכום ביניים: למכונית יש כעת שתי מערכות חשמל: הישנה - שמפעילה את כל מערכות המכונית הקיימות (וגם בה ייתווספו ריליאי התנעה/אורות/צופרים; וחדשה - שמפעילה את כל המערכות החדשות (מפוח מזגן, מדחס, מניפה). אולם בעוד הראשונה מחוברת דרך מתג ההתנעה והמתגים השונים, מה יפעיל את המערכת החדשה? או במילים אחרות, איך דואגים שגם היא תופעל ותכובה בעזרת מתג ההתנעה? מצוין! על זה רציתי לדבר. מאחר שהמערכת החדשה עובדת על סדרת רילאיים המוזנים ישירות מהמצבר, צריך "שליח". שליח שידאג לבשר למערכת החדשה שהגיע הזמן לפעול. וצריך גם, בעצם, חיבור לתאורה עבור פקדי המזגן - כך שהצגים יוארו בעת הדלקת מערכת התאורה של המכונית. בניסיון למזער עד כמה שניתן שינויים/תוספות/חיתוכי חוטים וכדומה במערכת הישנה, הפיתרון שהתקבל - היה הפשוט והנכון ביותר. להשתמש בחוט המתח אחרי מתג התנעה הזין את מפוח המאוורר המקורי וכן את חוט התאורה ליחידת הפיקוד המקורית (אם אפשר לקרוא לשני המנופים העתיקים ההם "פיקוד"...). הם אפילו מנותבים לאותו מקום, אז בכלל זה נפלא. אז הנה: 1. מהצמה הראשית יוצא פיצול של שני חוטים: מתח אחרי מתג התנעה וכן תאורה. האחד יובל לכיוון עמדת הרילאים והשני יחובר לצמת המזגן המקורית של הטריוס ויפעיל את התאורה על הפקדים. 2. והנה שני החוטים האמורים. 3. מאחר שהם מגיעים בדיוק למקום שרציתי אותם, כל שנותר הוא ללפף אותם האחד לשני, ו... 4. לקבע אותם באמצעות חבק למקום המיועד.

לבנות צמת חשמל מאפס עבור צרכנים חדשים שנוספו (מניפה, יוניט מניפה, מדחס מזגן וכדומה) - לא בעיה גדולה; להשתמש בצמה קיימת ממכונית מודל 2010 ולהתאים אותה לצמת החשמל הקיימת במכונית מודל 1980 - זו כבר בעיה אחרת לגמרי... המדובר בצמת החשמל של יחידת המיזוג. אחת הסיבות לבחירה במערכת זו היא שהתפקוד שלה הוא כמעט ובאופן מוחלט - מיכני. זו מערכת מיזוג רגילה ולא "בקרת אקלים" ממוחשבת - שהתאמתה לרום כרמל הייתה קשה ומסובכת בהרבה. בשעתו, כאשר אספתי את יחידת המיזוג של דייהטסו טריוס והתאמתי אותה לשימוש בטנדר, לא לקחתי את צמת החשמל שלה מהמכונית. אחרי שגמרתי להתאים את היחידה עצמה, גייסתי לעזרה את ישראל, אח של עודד וביחד נסענו למקום קבורתו של הטריוס - להביא את הצמה. "חייבים" אמר ישראל. אז נסענו והבאנו אותה. ישראל, אלקטרוני וחשמלאי מוכשר, מצא באינטרנט את מפת החשמל של הטריוס, בודד את מערכת המיזוג, פיענח תפקוד של כל חוט וחוט והכין את החוטים האמורים לשידוכם עם המערכת העתיקה. וזה אומר: פיקוד מדחס (כבר אחרי רילאי מקורי של הטריוס), הפעלת מניפה, אספקת מתח ומינוס, ואפילו תאורה. בנוסף, היה צורך לשנות את הווסת הפנימי האלקטרוני מבוקר מחשב מנוע (אהה... אין לי כזה בטנדר) לכזה בעל תפעול מיכני, וזהו בעצם. אז הנה, ככה זה נראה: 1. פקדי המיזוג המקוריים של הטריוס - אשר ייעשה בהם שימוש. 2. יחידת הרילאיים המקוריים של הטריוס, כולל הווסת המיכני שנוסף. 3. נקודת החיבור של צמת המזגן עם החוטים שיצאו החוצה, לתא המנוע. 4. הכנה ראשונית של "מחלקת הרילאיים" החדשה, שנעשתה על ידי חשמלאי דרך השטח - ינון. המערכת כוללת רילאי ראשי, מניפה, סטרטר, יחידת מיזוג ועוד רילאי אחד, ששכחתי את ייעודו בחיים.

והפעם: מנגנון המגבים. גם אותו צריכים להרכיב לפני יחידת המיזוג הגדולה, אז קדימה לעבודה: 1. מנגנון המגבים. היחידה כולה פורקה, נוקתה, נבדקה ונמצאה תקינה ומוכנה לשימוש. 2. מנוע המגבים מורכב בצדו הפנימי של קיר האש, ממש מתחת לשמשה הקדמית. 3. גומיית האטימה והכיסויים החיצוניים האמורים למנוע נזילות מים לתוך המכונית. הכיסויים הישנים הם האורגינלים; החדש והמבריק - חלופי שקניתי באנגליה. לא לשכוח שיחידת המגבים הזו נלקחה אחד-לאחד לזו אשר בטריומף הראלד, אז אין בעיית חלקים. 4. והנה, כך זה נראה. את הגומיה עוד יש לחתוך בהתאם לתצורת הכיסוי, אבל זה בהמשך. זהו! גמרנו עם ההכנות לקראת התקנת היחידה הפנימית. בשלב הבא, הכנת צמת החשמל של מערכת המיזוג וההכנות למיזוגה עם הצמה החדשה בתא המנוע עצמו.

מה עובר עליכם? בזכות רעיונות היעול שלכם, בסוף לא ישאר לי מה לעשות, אחרי שהטנדר הזה כבר ייסע... מה בדיוק אני אתקן?! איך אני אצדיק את העובדה שאני חייב להגיע למוסך??? :wink:

כיוון המחשבה שלך נכון ובמכוניות מודרניות כך הם פני הדברים, אבל... גם זה נכון. להתקין את המתיז על מכסה המנוע אומר (מעבר לסגירה של החור המקורי) להעביר צינור כל הדרך מקיר האש - מהמשאבה - לכיוון החזית ואז כל הדרך בחזרה על המכסה. בסדר, אפשר למקם את המשאבה גם בחזית, אבל אין באמת צורך בזה. המנגנון המקורי יעבוד היטב. על אחת כמה וכמה שהמדובר במשאבה חזקה ומודרנית יותר מאשר במקור. מה גם שלא אמורה להיות בעיה להגיע למתיז גם מתוך המכונית.

העבודות על מערכת החשמל הגיעו למבוי סתום. בעצם, לא ממש. צריך לעצור עם החוטים ולעבור לתוך תא הנוסעים בכדי להרכיב את יחידת המיזוג הפנימית ואת צמת החשמל שלה. או-אז יהיה אפשר לשדך בין הצמות באופן סופי. אלא שכדי לחבר את היחידה הפנימית הגדולה, צריך לעשות מעשה ולחבר כמה מרכיבים עוד לפניה. אז המדובר בחיבורים זמניים בחלקם, כי עוד צריך לעשות צבע חיצוני, אבל חייבים. אז מתחילים עם מערכת התזת נוזל ניקוי לשמשה הקדמית: 1. מתז הנוזל. האמת היא שלא מצאתי (אחרי כל כך הרבה זמן) את המתז המקורי שפורק מהטנדר... מזל שהיה לי חלופי בתורמת החלקים. החלק פורק, נוקה היטב והוחזר לשימוש. מספר גומיות אטימה נבחנו לצורך... אטימה. המתאימה ביותר נבחרה. 2. והנה המתז חוזר למקומו. 3. ומבורג למקומו מהצד הפנימי (לכן צריך לעשות את הנושא עוד לפני התקנת יחידת המיזוג. 4. הצינור מועבר מכיוון המשאבה (מאוחר יותר שונתה כניסת הצינור). 5. ומחובר למתז. 6. בינתיים יש גם הזדמנות לבדוק את התאמת הגומיות המקוריות של הדייהטסו טריוס לתפקידן החדש ברום. זו הגומיה דרכה עוברים צינורות הגז של המיזוג. 7. וזו הכניסה והיציאה של נוזל מערכת החימום הפנימית. 8. אחרי דין ודברים עם עצמי, הוחלט ברוב קולות (כמוזכר בסעיף 4) לשנות את מיקום כניסת צינור המתז לחור הזה (שיהיה משותף גם עם כבל המשנק). ולכן כבר עוגן הצינור למקומו באופן סופי עם חבק מתאים.

כעת, אחרי שהנתיבים של הצמה סומנו, אפשר להתחיל "לשרשר" את החוטים לתוך... שרשור! 1. מעלים שרשור מהחיבור של המניפה לנקודת הפיצול. 2. מאחר שמכאן יש התווספות של חוטים, עוברים לשרשור עבה יותר ואת נקודת החיבור אוטמים. 3. מרכיבים את המייבש במקומו, מעגנים את הצמה באמצעות חבקים ו... 4. לא שוכחים להשאיר את שני החוטים האמורים להגיע למייבש באורך המתאים. 5. והנה תא המנוע מתחיל לקבל "צורה". 6. מבלי לקדוח חורים חדשים, משתמש באותן נקודות עיגון של הצמה הישנה לצורך עיגון הצמה החדשה. 7. מהנקודה המתאימה בצמה, יוצאים שני פיצולים. האחד לכיוון המינוס - לבלוק המנוע. השני לכיוון הפלוס - לחיבור על המתנע. מיקומו של מסנן הדלק, שנקבע עוד בשלב ההרכבה מחדש של מכלולי השלדה - עוד יישתנה. קצת קרוב מדי לחוטים "חמים" לטעמי.

ממשיכים. לפני שמנתבים סופית את הדרך עבור צמת החשמל החדשה, יש לוודא ששום דבר אינו עומד במקומה. וזה אומר שיש להרכיב את התומכות האלכסוניות של המצנן וגם (למדתי לקח...) את צירי מכסה המנוע. עכשיו אפשר להתחיל לנתב! 1. המוט האלכסוני הימיני - שעבר הארכה במטרה להתאימו לשימוש החדש. 2. והמוט הנגדי - השמאלי - מחובר אף הוא, אחרי ההתאמות. 3. עכשיו אפשר להחליט מאיזה צד יעברו החוטים האלו - של יוניט המניפה. 4. וגם נקודת החיבור שלהם עם חוט הפיקוד של המדחס. 5. והנה, אפשר לשים שרשור מתאים, לאטום את נקודת החיבור בפיצול ו... 6. להתחיל לנוע בדרך חזרה לכיוון הפיקוד. נקודת החיבור הזו, בחלק העליון של המצנן, היא זו שהוכנה מבעוד מועד, בדיוק עבור משימה זו.

אני לא מומחה למיזוג אוויר ויכול רק לשער כי התשובה היא בגוף השאלה. כלומר, תפקידו של המייבש לייבש את הגז, בכדי למנוע נזקים למערכות המיכניות השונות. שוב - רק ספקולציה. מוזמנים המומחים לאשר או לתקן אותי. און