און יעקבסון

הי אופיר, נכון, אתה צודק. ״התעצלתי״ ללכת אחורה בשרשור בכדי לבדוק מי בעל הרעיון. הקרדיט כולו שלך. גם הרעיון שלך לגבי הפאנל ״הנופל״ מחזיק מים, אבל הבחירה ברדיו שיש לי נעשתה מסיבה פשוטה הרבה יותר: כי זה מה שהיה...

אז מצנן - יש, מניפה דוחפת - יש. עכשיו צריך לחבר בין השניים ואת זאת עושים בסיוע לוח פלסטיק מסוג ABS. הרעיון הוא שהלוח ישמש ככונס אוויר, כפי המקובל במערכות קירור מודרניות. כמוזכר, בגלל שיקולי מקום, העדפנו את המניפה הדוחפת ולא המושכת, אבל כשאני מסתכל על התוצאה הסופית, אני חושב שאולי הסידור הזה בעצם עדיף עם מניפה מושכת, מאחר שכך כל פני המצנן בחלק החיצוני חשופים לכניסת אוויר, שמתועל ונשאב על ידי המניפה. בסידור אותו בנינו יש אמנם סוג של פיזור אוויר בין המניפה למצנן (יש רווח בין השניים), אבל מצד שני, כניסת האוויר מוגבלת רק לפתח של המניפה ושאר המצנן מכוסה - מה שעלול להביא לקירור מנוע לא מספק. זה עוד לא סוף דבר וניתן לשינוי. מבנה המצנן והחיבורים שלו מאפשרים להעתיק את הסידור לצד השני ולהשתמש במניפה מושכת זהה בגודלה, שכבר קיימת אצלנו - מבלי יותר מדי כאבי ראש. הנה, ככה זה נראה: 1. מתחילים עם לוח פלסטיק עליו מסמנים את ממדי המצנן הקיים וחותכים למידה הרצויה. 2. עכשיו אפשר להמשיך ולסמן את גודל המניפה במקום הרצוי ולחתוך חור בהתאם. 3-4. הנה המצנן עם הכונס והמניפה ותומכות המצנן המקוריות שכבר מורכבות. 5. וזה כבר הסידור של המניפה המוחזקת במקומה עם שניים מתוך ארבעה מחברים. 6. ככה נראה הסידור על השלדה של הלוטוס. 7. וככה במבט מתוך הכונס של מכסה המנוע. אז זהו. בשבוע הבא נכנס את "מועצת החכמים" של המוסך, זאת ביחד עם העצות של מועצת החכמים של בעלי הניסיון מפורום זה (דורון? תזכיר לנו איך זה מורכב אצלך) ונחליט עם ממשיכים עם הסידור הנוכחי ובודקים אותו בתנועה, או כבר כעת משנים כיוון ב-180 מעלות, בדיוק לכיוון השני של המצנן.

ואחרי ההסברים - הנה התמונה שמסבירה יותר טוב ממילים, מדוע בכל זאת קיימת נחיצות לפאנל השחור של הרדיו. פשוט במקום הזה היו במקור הפקדים של מערכת האוורור והחימום המקורית וכן מצת ומשנק ואילו עכשיו כל האזור הזה מיותם מתפקוד. הפאנל ימלא את המקום היטב והוא גם נגיש ונוח לצפיה בזמן נהיגה (אפילו על הנדסת אנוש אנחנו חושבים פה... ).

ספי, זו אפשרות שעומדת על הפרק. ההחלטה הסופית בידיים של קובי. יש לי את היסוד להאמין שהסט-אפ המקורי יתאים גם כך ולא יהיו בעיות התחממות (ראה בפירוט בהמשך), אבל אם תהיה כזו - חשוב לדעת שיש אלטרנטיבה. אני מניח שיש צדק בדבריך לגבי מניפת הספאל. ניר התנגד ומתנגד בעוז לסידור הזה, עוד כשעלה הרעיון לעשות כן בטנדר שלי. יחד עם זאת, באסקורט של דורון יש מנוע זהה לזה של הלוטוס, פלוס מזגן, פלוס ארבע מאות ק"ג משקל עצמי (לאוטו, לא לדורון... ) ואת כל הסידור הזה מקררת מניפת ספאל זהה ועל פי ניסיונו של דורון אין בעיות התחממות כלל. זאת ועוד: המצנן הלוטוס קטן ממדים ורוב המניפות הקיימות בשוק גדולות בגודלן הפיזי מאשר גודל המצנן - מה שלא משאיר הרבה בררות. ולגבי הבחירה במניפה דוחפת ולא מושכת: בפועל - אפשר גם וגם. הסיבה שבחרנו במניפה דוחפת היא שבמקום שהתפנה מלפנים, בין המצנן למנוע, תבוא קורת חיזוק בין גשרי המתלים. מניסיון שהצטבר עם המכוניות הללו בחו"ל - המדובר בנקודת חולשה וקורה שכזו תחזק משמעותית את קשיחות השלדה (ולכן את התנהגות הכביש) ואת עמידותה כנגד עיקומים וסדקים לאורך זמן. בכל מקרה, תודה על הרעיון והטיפים. אם לא ישמשו אותנו - הם עשויים לעזור לאחרים.

תודה, דניאל! מתחילים לראות את נקודת הסיום. אמנם רק נקודה, אבל לפחות יש נקודת יחוס. היום שבו רום כרמל טנדר, לא משנה מי נוהג בו, יעקוף אותי מהחיצוני בסיבוב, זה יהיה היום שבו אני אעבור לשיפוץ דוקים לאספנות... יחד עם זאת, זה היה יכול להיות אחלה סיפור עם הטנדר על הנגרר היה עוקף את ה-F350 בסיבוב. אבל יש לי תחושה שזה לא היה נגמר בטוב...

רן, כשזה קורה בזמן מירוץ, על ידי מי שמתמודד איתך על תואר האליפות - זה משפיל. אז ארז לקח ממני לבסוף את האליפות, אבל לעקוף אותי מהחיצוני - לזה הוא לא זכה. ובתור אחד שעקף כמה נהגים מהחיצוני בזמן מירוץ, אני יכול להגיד לך שאין הרבה תחושות מספקות יותר...

מאחר שסיווג "ביטחון השדה" כאן בפורום הוא לא גבוה (... ), אאלץ לחרוג מהסדר הכרונולוגי של מהלך הדברים ולעדכן שאכן, טינה עזבה את הקן לכמה ימים ועברה ל"אוטו-קור", שם מתקינים לה בזה הרגע צינורות מזגן, ואם הכל יהיה בסדר, בתחילת השבוע היא תהיה ממוזגת כבת כל מכונית ישראלית שמכבדת את עצמה בחום הקייצי שתיכף יגיע. אז תמונות מהסיום התהליך יבואו בהמשך. עד אז קבלו מתאבן, פלוס סרטון. אגב, בתמונה האחרונה מצוירים על המעבה שני המחברים אליהם יתחברו הצינורות וגם באיזו צורה הם יצאו מהפינה הבעייתית בהם הם נמצאים. מסיבה זו נחתכה (אל דאגה, מתחת לשבכה הקדמית, לא רואים את זה) פיסת פיברגלס, שיהיה מרחב תמרון לצנרת. והנה גם הסרטון:

ארז אכן עקף אותי כמה פעמים, אבל אף פעם, אף פעם, זה לא היה בחיצוני בסיבוב. די, זה יכול להיות משפיל

כן! זה היה די מוזר לנהוג בפורד F350 המפלצתי של ניר ולראות במראה רום כרמל טנדר מנסה לעקוף אותי בקו החיצוני בסיבוב. אבל יכול להיות שזה קרה כי נכנסתי מהר מדי לסיבוב...

בניגוד למגדל הבבל שקיים בטנדר שלי, בכל הקשור לחלקים במקור ולחלקים שהותאמו/קיימים היום, בלוטוס 7 - בכלל בכל לוטוס מהשנים ההם - לא רק שזה לא שונה, זה בדיוק אותו הדבר... כחברה קטנה, לוטוס לא השקיעה כספים בפיתוח מכלולים כאלו ואחרים, אלא פשוט קנתה מוצרי מדף קיימים של מכוניות אחרות. מיחידות כוח (פורד), מערכת חשמל (לא כדאי להרחיב את הדיבור...), מערכות מתלים (טריומף) והגה (שלא ישעמם - אז פורד) ועוד כהנה וכהנה התאמות. מצד שני, בניגוד לנעשה בטנדר שלי, ללוטוס ניתן למצוא כמעט הכל. לא צריך להמציא את הגלגל. אז הפעם במערכת הקירור עסקינן. אחרי דין ודברים הוחלט שהמצנן המקורי ישמר (זאת אחרי שהוא יעבור ניקוי ובדיקה, כמובן) ולא נתאים לעת עתה מצנן אחר, כמו שעשיתי אצלי. הסיבה: זוג הזרועות המקוריות המעגנות את המצנן במקומו לשלדה נמצאו בחו"ל והובאו ארצה ולמצנן המקורי מתאמים ש... מתאימים. יחד עם זאת, הוחלט שהמניפה המיכנית לא תחזור. עוד לפני השיפוץ נטה המנוע להתחממות קלה בנסיעות עירוניות איטיות במיוחד ובמיוחד בעמידה - שם המניפה לא הצליחה לקרר את נוזל הקירור. אז כבעל ניסיון מהאוטו שלי, ניגשתי למלאכה, אבל ראשית - בואו ונכיר את הנוגעים לדבר: 1. אחד יחידה - מצנן מקורי. 2. שניים יחידה - תומך מצנן מקורי. 3. אחד יחידה - מניפה חשמלית דוחפת. 4. וככה זה נראה במקור - אחד יחידה מצנן פלוס שניים יחידה תומך. 5. וככה זה יראה בעתיד. המניפה החשמלית שנבחרה היא בדיוק בגודל של המצנן. 6. וככה זה נראה ממבט רחוק יותר. עכשיו כל שצריך הוא לבנות כונס אוויר שיהווה גם בסיס למניפה ושכל זה יתחבר למצנן. המשך יבוא...

אתה מתכוון לזה?

"הקרדיט" לטנדר הישראלי הקטן היא לא בזכות טיבו, אלא בזכות היותו ישראלי, משלנו, חלק מההיסטוריה, הנוסטלגיה, ההתרפקות על העבר, הגעגועים. אף אחד, כולל לא אני, לא נותנים לרום כרמל זכויות, כי כמכוניות - הן לא באמת היו טובות. אלא שדווקא הטנדר הקטן, בעידן ההוא, במחיר הזול בו נמכר, ביכולת העמסה שלו - היה קניה טובה למי שהיה צריך רכב עבודה פשוט וזול. ולראיה - זה היה הדגם האזרחי הנמכר ביותר של רום כרמל ולראיה - לא פחות מאשר 1,175 טנדרים כאלו יוצרו ונמכרו במהלך שלושת שנות היצור שלו. הרי שחושבים על זה, תצורת הבניה של הרום כרמל (שלדת סולם, בודי נפרד, סרן חי וקפיצי עלים) למעשה זהה לזו המקובלת עד היום - שלושים שנים אחרי - בכל הטנדרים. אז כמכונית פרטית הסידור הזה היה ארכאי כבר בסוף שנות השישים ואילו כטנדר - זה היה ועודנו סידור מקובל. כך או כך - תודה על הקרדיט שאתה נותן לי ולצוות של מוסך "דרך השטח" המסייע לי. ניר, תודה על התמיכה ועל הרעיון. דווקא מוצא חן בעיני הפיצול אותו עשינו. באמת ובתמים שמערכת שמע בטנדר הזה היא לא בראש סדר החשיבות - רחוק מכך. הפאנל השחור דווקא מסתדר היטב בלוח המחוונים של הטנדר הספרטני ורדיו FM בסיסי ישרת אותי היטב במגוון המצומצם של הנסיעות שאעשה בטנדר בבוא היום והשעה.

מזל טוב! תתחיל כאן: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=402845 פלוס בקשה לתעודת זיהוי לרכבך מיוחאי שנער

אכן, הארכנו את החוטים מהמקלט לפאנל וזה האחרון יהיה מקובע למקומו. ומה זה אופציה לפירוק? לפרק בערב ולהעלות הבייתה (זה לא), או לפרק לצורך תיקון או תחזוקה (זה כן). השיקולים לגבי מערכת סאונד לא נגעו כלל לנוסטלגיה. הרי היו מי שיעצו לי להתקין רדיו לחצנים של תדיראן - למען אותה נוסטלגיה - ורעיון זה נדחה על הסף. יחד עם זאת, מערכות שמע משוכללות או מודרניות, שיסחפו אותי לעולם שכולו צלילים, יסיטו את תשומת ליבי מהצלילים האמיתיים עליהם ארצה להתענג: רעשי ורחשי המכונית עצמה. במכונית המודרנית בבית, יש מערכת כזו וזה לא מה שמעניין אותי באוטו הזה. ואגב, למה רק גלגל״צ? יש גם גל״צ, רשת ב׳, 103, 100 ולא מעט תחנות ערביות. אני מסודר בהקשר זה עד הגג...

במסגרת השיטוטים וחיפוש אחר מציאות, רכשתי גם כמה חלקים שלא בהכרח צריכים במיידית, אבל במחיר המגוחך שהם נמכרים באי.ביי - למה לא, שיהיה. הרי אם יש יתרון ברכב ישראלי המורכב מחלקים של מכוניות שהיו נפוצות מאוד ונחשקות מאוד לא, זה חייב להיות זמינות חלקים. כך למשל יחידת הכוח. במהלך השנים יוצר המנוע הזה בלא פחות מאשר 800,000 אלף יחידות - מה שמבטיח שהשוק בעולם - ובאנגליה בפרט - מוצף בחלקים בגרושים. או, למשל, זוג הפנסים האחוריים שהיה סימן ההיכר של סוסיתא 13/60 ושל כל טנדר סוסיתא ורום כרמל משנת 1968 ועד 1981. במקור הם של טריומף 1300 וזו מכונית - איך לומר - לא בדיוק מושכת אלפי אספנים. אז גם את זוג הפנסים שלה רכשתי באי.בי במחיר שהיה פשע לא לקנות - ועכשיו, לראיה, הם אצלי. ביחד עם משאבת דלק חדשה לחלוטין, שתי משאבות מים (בפחות מעשרים שקלים...), סט אטמים למנוע בשישה שקלים ועוד כמה חלקים שצברתי במהלך השנה האחרונה. קבלו הצצה: 1. צמד הפנסים האחוריים. משומשים במצב חדש. 2. משאבת דלק חדשה. עדיין באריזתה המקורית.

כל פיתרון יוצר בעיה אחרת שדורשת פיתרון, שיוצר בעיה אחרת וחוזר חלילה... כל כך הרבה בעיות ופיתרונות גרמה היחידה הפנימית של המזגן, עד שבנקודה מסויימת התחלתי לפקפק בכדאיות הפרוייקט, אבל ניר "איפס" אותי והחזיר לי את המוטיבציה לנושא. ברור לי שאם הייתי מוותר על המזגן, הטנדר כבר היה נוסע, אבל אני גם הייתי מזיע ולא מלחץ. אז ממשיכים! הפעם, במסגרת אותם בעיות ופיתרונות - מקלט הרדיו. איך נגיד זאת בפשטות: אין לו מקום... היחידה הפנימית תופסת כל חלקה טובה במרכז הלוח ובקונסולה המרכזית וכבר היה לי ברור שנוותר על רדיו, עד שעלה הרעיון (כאן בפורום - לא זוכר על ידי מי) לפצל בין המקלט עצמו לפנל, אותו אפשר להתקין היכן שרוצים, כי הוא קטן. ישראל נרתם לרעיון ומכין צמת חוטים שתתחבר בין המקלט לפנל וכל שנותר לי הוא למצוא מקום למקלט. גם זו התגלתה כבעיה לא פשוטה. כל רעיון להתקין את המקלט על הגג או מאחורי המושבים - נדחה על ידי. אמנם תא הנוסעים ירופד באופן יפה, אבל אני רוצה לשמור על המראה הנקי ולא לעשות "התקנות" שלא במקומם. אז אחרי דין ודברים - נמצא מקום: הדופן הפנימית ימנית של הכנף הקדמית, בתוך תא הנוסעים. כן, תוך ויתור במודע על האפשרות לשמוע דיסקים תוך כדי נסיעה. נאלץ להסתפק בגלגל"צ... האנטנה, אגב, תהיה אלקטרונית. לא רוצה לקדוח חור של אנטנה בבודי. הנה, ככה זה נראה (ואת המיקום המיועד של הפנל על לוח המחוונים שכחתי לצלם - פעם אחרת). 1. דופן הכנף מתוך המכונית. מאחר שגם כאן התקנתי בידוד ויש לבודד את הרדיו מהבידוד כדי לא לקבל השראה - המכשיר יורכב על גבי ספוג. 2. המכשיר מורכב על גבי תושבת שנבנתה עבורו. 3. וכך זה נראה ממרחק. המכשיר לא יראה לעין ויוסתר מתחת לכיסוי הצד.

אחרי עשרים שנים עם סוסיתא 13/60, בעלת מנוע טריומף, אני חושב שאפשר לדבר כבעל ניסיון. הכל עניין של פרספקטיבה, אבל ביחס לפורד, טריומף היה גרוע מכמה סיבות: מנוע עם שלושה מיסבים ראשיים בלבד (בהשוואה לחמישה במנועים האחרים), נזילות שמן בלתי נגמרות, בעיות לחץ שמן בסל״ד נמוך וכדומה. תיבת ההילוכים בהשוואה - הייתה גרועה יותר... תפעול מעורפל ונוקשה של ידית ההילוכים, סינכרונים חלשים ונשחקים מהר ורעש פעולה מופרז. במכונית שלנו הוחלפו במהלך השנים כמה וכמה תיבות הילוכים. חובבי הארלד וספיטפייר נהנים משפע אספקת חלקים שמקלה את התחזוקה של המכוניות הללו, ולגבי תיבת ההילוכים: לא מעטים מחליפים אותה בתיבה של פורד ובזה נגמרות הבעיות. ואגב, מנוע הילמן שיש גם באוטו שלי: החיסרון העיקרי שלו שהמדובר במנוע כבד משקל וקצת קשה פעולה. בעלי מוסכים של פעם דווקא מפליגים שבחים לגבי אמינותו. הבעיה העיקרית שלו היא שחלקי משאבת המים העשויים אלומיניום רגישים מאוד למי ברז שהיו נפוצים בשימוש אז, מה שהביא לאיכול מופרז של החלקים. ולראיה, בחנתי את אותם חלקים במנוע אנגלי שלא לגם מים מקומיים וחלקי האלומיניום בו היו כחדשים.

למרות אהבתי הידועה למכונית הזו - אני חושב שגם עיצוב מודרני יותר לא היה עוזר. מעבר לזה שהפלטפורמה של שלדת סולם בכל זאת הייתה מיושנת יותר מאשר השלדה האחודה של שאר המכוניות, על כל המשתמע מכך, ושבעצם נכפה על רום כרמל - משיקולי חוסר תקציב לפתח שלדה חדשה - להמשיך ולהשתמש בשלדה זו (שהייתה כבר למעשה בת כמעט עשור ולמעשה ששורשיה הולכים אפילו קצת יותר רחוק), אני חושב שעקב אכילס של המכונית היה השם והתדמית שכבר נוצרו לה. זכורני שמישהו סיפר לי על אביו, שהיה פטריוט וקנה רק תוצרת הארץ, שרצה בשנות השבעים המוקדמות להחליף סוסיתא ישנה בחדשה, אלא... ששביתות, הפסקות יצור, חוסר במכוניות חדשות, הבטחות ריקות מתוכן על דגמים חדשים שבוששו להגיע - הניעו אותו לנטוש את אוטוקרס ולרעות בשדות זרים. והוא עוד היה אחד שרצה... התקשורת הייתה מלאה בסיפורים על המפעל והבעיות בו, למכוניות יצאה תדמית גרועה (הרבה בגלל האפיזודה של אוטוקרס עם יחידות הכוח הנוראיות של טריומף) והתחושה הייתה שרק פראיירים קונים סוסיתא. הרום כרמל 1300, זו עם מנוע הפורד, שדווקא הייתה מוצר די מוצלח מבחינת תמורה למחיר, איכות בניה ואמינות - סבלה מהתדמית הזו על לא עוול בכפה. עדנה הייתה למכוניות הללו בשנות השמונים, אחרי השחרור מצה"ל. הן עברו שיפוץ (זכורני עשרות מכוניות כאלו בשלבי שיפוץ ושיקום ב"רכב ישראלי" ביפו) והן נמכרו בתנאים טובים ובמחירים זולים והיו נפוצות בכבישים, דווקא בזכות היותן כלי תחבורה בסיסי אמין, קל וזול לאחזקה - עד שנמוגו אט-אט (כמו רוב המכוניות) בעשור השני לחייהן. אפשר עוד להוסיף שבתקופה ההיא, בה החלודה הייתה נפוצה מאוד ופשטה כמעט בכל המכוניות, לסוסיתא ולרום כרמל היה דווקא יתרון...

כאשר הכנו את התשתית למזגן, היה ברור לי שבלוח המחוונים יותקנו פתחי איוורור נוספים בצדדים. היכן שבכל מכונית מודרנית קיימים פתחים כאלו. אלה שבנקודה הזו התקינו במפעל את מפסק האורות... טוב, זה קל, הוא יפנה את השטח ובבוא היום יקבל שטח חלופי. אז היום הזה הגיע. עוד לפני כן נבדק המפסק על ידי ישראל ונמצא לא תקין - אז שני המפסקים נלקחו ומאחד מהם ישראל עשה אחד תקין. אחת הסיבות לאמינות המעורערת של המפסק תיפתר בכך שיותקן רילאי למערכת האורות בהמשך. בתחילה חשבתי למקם את המפסק במרכז לוח המחוונים, אלא שיחידת המזגן המסיבית תופסת שם את כל השטח, אז לא הייתה בררה והאמת היא שזה גם הכי קל: המפסק יעבור קצת ימינה, בסמוך למחוון המהירות. בדיעבד הראה לי ידידי ורעי, יוחאי שנער, תמונה של לוח מחוונים של רום 1300 שקדמה לרום 1301 שלי, שבה המפסק נמצא בדיוק במקום זה, אז לא ירקתי יותר מדי רחוק מחוץ לבאר... ככה התהליך נראה: 1. מחוון המהירות והשטח שלצדו המיועד למפסק. 2. עכשיו צריך לתכנן שבלונה למפסק עצמו, ואשר באמצעותה אוכל לחתוך חור מתאים בלוח. 3. אז הנה השבלונה במקום המתאים. 4. ואחרי הסימונים - חותכים את החור למפסק. 5. ש... מתאים בול! 6. עכשיו אפשר "לשכפל" את החור ללוח ולהרכיב את המפסק למקומו החדש. היתרון, אגב, במיקום הזה הוא שלא צריך לשנות את מיקום חוטי החשמל למפסק בצמת החשמל המקורית.

יחידת הדוושות של הלוטוס קטנה למראה בתמונות וכך גם במציאות. בעלי נעלים גדולות - לא כאן. היחידה עברה ניקוי חול והתותבים בין הדוושות עצמן ליחידה הוחלפו. לסיום נצבע המכלול ועכשיו אפשר להרכיב אותו בחזרה. ההרכבה פשוטה ביותר. רק בורג אחד מחזק את היחידה עצמה לשלדה ולבודי ושאר הברגים הם אותם אלו שמחזיקים במקומות את משאבות הבלם והמצמד (שכמובן שופצו אף הן). אז זו הזדמנות פז להרכיב גם אותן. בבקשה: 1. יחידת הדוושות המשופצת והצבועה. 2. הבורג הבודד שמחבר את היחידה לשלדה (ומתחתיה גם לבודי). 3. בגלל מבנה השלדה וקורת חיזוק אלכסונית המותקנת בתא המנוע, לא ממש נשאר מקום להתקנת משאבת הבלם בניצב לדוושה ומהנדסי לוטוס נאלצו למקם את המשאבה באלכסון וגם על מאריך. מסיבה זו תיכננו בלוטוס מנגנון הארכה לדחיף היוצא מהדוושה לכיוון המשאבה. 4. ככה זה נראה מורכב ביחד עם המשאבה הראשית. 5. וככה זה נראה מורכב על השלדה, בסמוך למשאבת המצמד. 6. וזה כבר מכלול הדוושות, מתוך תעלת רגלי הנהג. כאמור - בעלי כפות רגליים ארוכות אינם רצויים ואם התרגלתם להניח את רגל שמאל על המדרך משמאל למצמד, אז... בעיה שלכם. לא כאן!

מאה עמודים, 240 אלף צפיות, כמעט 1,500 תגובות. כבוד לטנדר הישראלי הקטן שזוכה לכל כך הרבה תשומת לב ועניין! ולענייננו - תודה על הדאגה, אבל למעט אותו סיבוב בכורה בחצר המוסך, הטנדר לא באמת משמש לנסיעה, אתה יודע.

בשעתו, כאשר סיימתי לעבוד על הצד המיכני של השלדה, הרכבתי למקומו את בית מסנן האוויר. אלא שכבר בתחילת העבודות על המדחס, הורדתי את המסנן ממקומו ומאחר שיחידת הכוח נכנסה "לתרדמת" ארוכה עד שאסיים עם העבודות מסביב, נאטם פתח הכניסה לקרבורטור, למניעת כניסת גופים זרים ולא רצויים למנוע. אבל עכשיו, העבודות בתא המנוע ובכלל על הצד המיכני - לקראת סיום. כל שנשאר הוא לחבר רילאי אורות וצופרים (ואת זה נעשה כאשר מערכת התאורה תעבוד במלואה), לחבר צינורות מזגן (בקרוב) וכבל משנק (עוד יותר בקרוב). אז בעצם, המטלה הבאה בתור הוא בית מסנן האוויר. זה האחרון לא היה במצב הכי טוב ועבר תיקון על ידי. היום, עם הידע הנוסף שרכשתי - הייתי מתקן אותו אחרת, אבל האמת היא שאחד מחברי הפורום יצר איתי קשר בשעתו ואמר שיש לו בית מסנן אוויר חדש, או במצב חדש, אז לא השקעתי בנוכחי מחשבה. אם אכן אותו בית מסנן אוויר קיים - נהדר. אם לא, כל שנותר הוא לצבוע את זה הנוכחי. בינתיים - אפשר להרכיב אותו בחזרה למקומו. בבקשה: 1. הקרבורטור - לפני האיחוד עם בית מסנן האוויר. 2. הצוואר המחבר בין הקרבורטור ולבין בית מסנן האוויר. כן, זה נראה כמו "יצירה" ישראלית ולא מקורית. למה ומדוע? תשובות בהמשך. באיזה תצורה להרכיב אותו? התשובה בסעיף הבא. 3. זה בית מסנן האוויר והצוואר, כפי שפורקו מהמנוע השני. אם כך, אופן ההרכבה ברור. 4. הנה, ככה. נראה מוזר, נכון? 5. וזה בית המסנן עצמו. התיקון בפנים - מפיבר. לא יפה במיוחד, אבל יעיל וחזק. 6. וזה המסנן עצמו. חדי הזיכרון יזכרו שאת המסנן הזה מצאתי בחנות והוא מקורי של רום כרמל 1301, מעודפי צבא, עם מק"ט צבאי מוטבע עליו. 7. אז מסנן האוויר מוכנס לביתו וכל היחידה מורכבת על הקרבורטור. עכשיו גם מתגלה הפיתרון לחידה. משאבת הבלם הראשית עומדת בדרכו של בית מסנן האוויר, כפי שהוא היה צריך להיות במקור, אז ברום כרמל מצאו פיתרון בדמות אותו שרוול. 8. אז הדבר האחרון שנשאר לעשות הוא לחבר את צינור הנשם ובזה הסתיימה לה העבודה. אגב - אנקדוטה קטנה: במכסה בית מסנן האוויר ישנה מעין דיזת אוויר קטנה שנועדה לפתוח מעבר כניסת אוויר קר או חם (מכיוון סעפת הפליטה) למנוע - בהתאם למזג האוויר. עזבו שזה לא כזה רלוונטי במדינה חמה כשלנו. הסיפור הוא שכאשר פירקתי (לפני יותר משנה) את המכסה, פירקתי גם את הדיזה. עכשיו, כאשר הגיע מועד ההרכבה, חיפשתי אותה בכל מקום ולא מצאתי אותה. טוב, חלק קטן, יכול ללכת לאיבוד, לא? מזל שיש תורמת חלקים... בערב, כאשר סידרתי והוצאתי את כל הדברים שהצטברו בארגז הטנדר, מצאתי את החלק האמור בתוך קופסת ברגים שהשארתי שם... המסקנה: שום דבר לא נאבד, פשוט צריך לחפש קצת יותר טוב...

ההתקדמות הפיזית בהרכבת הלוטוס איטית. הן בגלל חוסר זמן, אבל בעיקר כי ישנם דברים שצריך לבנות/לתכנן מחדש, כי לא ניתן למצוא/להשיג/לשפץ את החלקים הקיימים. כך למשל, התומכות האחוריות של הכנפיים הקדמיות, מתלה לאגזוז, מערכת פליטה (שתבנה מחדש), תושבת לאלטרנטור (במקור היה שם דינמו) ואולי אפילו תושבת לבלם היד. אפשר להזכיר גם את המצנן ואת המניפה (שתוסב לחשמלית) וזה גם מתקשר לעובדה שישנם דברים הקשורים האחד לשני ועד שלא ימצא פיתרון ההולם לסוגיה האחת, לא ניתן להתקדם עם הסוגיה השניה. כך למשל בלם היד. במקור, המדובר בידית משיכה ארכאית שגם כאשר היא הייתה חדשה ועבדה טוב - היא לא עבדה טוב. הרעיון הוא להמיר אותה בידית בלם יד מודרנית ויעילה. אם זה יעבוד, אז זה ישפיע על מיקום מפצל הבלימה שהורכב כאן בארץ בצורה רשלנית וחפפנית. אלא שגם בנושא זה לא ניתן להתקדם, עד שפותרים ומסיימים עם המצנן והמניפה שלו, כי צינורות הבלם עבור שני הגלגלים הקדמיים עוברים דרך חור המיועד לכך בתושבות המצנן. אז קצת כאבי ראש, קצת התייעצויות עם מיטב המוחות של המוסך וגם עם דורון, שאמור לסייע בכל הקשור לריתוכים ונראה שיש כיוון, שיש מוצא. אז עכשיו לקובי יש קצת שיעורי בית - להביא מספר מתכות וברזלים לפי דרישה והזמנה, בכדי שאפשר יהיה להתחיל לבנות את התושבות האמורות ובכלל, לסיים את עבודת ההכנות מסביב, כי גם לזה יש המשך - רק אז נוכל להעביר את הבודי לצבע... אז עד שכל זה יקרה - יש להתקדם גם בכל הקשור למערכת החשמל. זו המקורית - בדומה לזו המותקנת בטנדר שלי - לא טובה בעיקר בדבר אחד והוא: לעשות את העבודה שלה... מסיבה זו, במהלך השנים נוספו לה חוטים, וקיצורים ומעקפים מכל הבא ליד, עד כי לא נודע כבר מה בא לתוך מה. סבך החוטים הזה יכול לייאש כל מכונאי, אבל הוא אתגר קטן מאוד עבור ישראל, שלמחייתו מתקן מכשירי אלקטרוניקה "קצת" יותר מסובכים ממערכת החשמל הארכאית והפשוטה של הלוטוס. אז צמת החשמל פורקה מהבודי וביחד עם סכמת החשמל המקורית של לוטוס הועברה אחר כבוד לישראל, שיבנה אותה מחדש ויחזיר עטרה ליושנה. אז הנה, כך ניראת צמת החשמל כאשר הוצאה מהבודי. סבך של חוטים שהקשר בינם לבין חשמל מקרי בהחלט...

לאור התגובות החמות מקטעי הוידאו המרגשים, בהם נראים רגעיה הראשונים של טינה חוזרת לחיים באופן עצמוני, הנה ההשלמות מאותה נסיעה היסטורית ומרגשת. תכינו את הפופקורן - הסיום דרמטי... 1. בחזרה מהסיבוב הראשון. ברגע הראשון חשבתי להחזיר את הטנדר למקומו, אבל לא התאפקתי, רציתי עוד סיבוב... 2. אז יצאתי עד לכיוון היציאה מהמוסך. הישורת הקצרה איפשרה לי להגיע למהירות "מסחררת" ולא לפחות מזה - להילוך שני... 3. אבל אפילו לכל נסיעה ראשונה, צריך לשים סוף. וזה אומר - לחזור לחיקו החמים של הליפט... זהו, תמה ההתלהבות - אפשר לחזור לעבוד. יום העצמאות מתקרב, צריך לנסות לסיים את האוטו עד אז וזה לא יקרה מנסיעות כיף ברחבי המוסך...