און יעקבסון

אתה מתבלבל: אתה מריח ריח של דלק... :lol: אתה לא יכול להיות יותר צודק. חורי ההברגה במקור הם בתבריג אינטש'י ועברו הסבה לתבריג מילימטרי. בחיפוש (לא אינטנסיבי במיוחד) לא נמצאו גוז'ונים מתאימים ואוסף הגוז'ונים הנ"ל הוא מה שמצאנו בקופסת הברגים במוסך. זה נמצא ברשימת החיפושים, אבל לא גבוה ברשימה...

ממשיכים. הפעם: סעפת יניקה. לא עבודה קשה או מיוחדת. "סתם" חיזוק ברגים... הנה. 1. פתחי היניקה בראש המנוע. 2. וזוהי כבר סעפת היניקה. 3. בין הראש לסעפת חייבים אטם, לא? 4. אז הנה הוא. 5. עכשיו אפשר להרכיב את הסעפת למקומה, ו... 6. לחזק אותה בברגים מתאימים.

טסט וביטוח? עוד חזון למועד... הנזילה לא הייתה ממשאבות הבלם, אלא מהצינור הארוך אשר נע מחזית המכונית לאחוריה. בנקודה בה קצה הצינור הקשיח מתחבר לצינור הגמיש מעל הסרן האחורי. ולגבי משאבות הבלם, ירון. ראשית - תודה! אבל לא הבנתי, המשאבות שיש לך הן של מיני או רום כרמל? סוג המשאבות הזה היה נפוץ מאוד ברוב המכוניות האנגליות מהשנים ההן, כך שהדימיון לא מפתיע אותי. יש פדאל, יש דוושה - העיקר שיש ברקסים! אתה צודק, אעשה זאת, אבל שתי הערות: 1. מי זה רון? 2. לקרוא לרום כרמל - "סוסיתא", זה כמו לקרוא לשברולט - דייהו (שזה, כאמור, אותו הדבר...). צחוק בצד - האמת היא שככל שאני לומד ממורי ורבי לענייני ההיסטוריה המוטורית הישראלית, יוחאי שנער, ומשרשרת התחקירים האחרונה שלו, אני מבין שלקרוא לאוטוקרס ורום כרמל אותה הגיבנת בשינוי הגברת זה לא בדיוק נכון. אבל הייתי מעדיף להשאיר לו את הבמה לפרט על ההבדלים העקרוניים בין החברות - בין אם בשרשור הזה או באתר שלו.

אחרי שסיימנו עם המזלג של המצמד, מחזירים את תיבת ההילוכים בחזרה למקומה. שוב, עניין פשוט מאוד וקל לביצוע, כאשר אין בודי והכל נגיש. כמה ברגים, גישה קלה, הידוק ועכשיו אפשר לפזול לכיוון משאבת המצמד ולתהות בקול מדוע צינור הלחץ המוביל נוזל מהמשאבה הראשית למשנית ארוך כל כך. הסיבה, ככל הנראה: כי זה מה שהתאים. נראה כי מתישהו בעברה של המכונית כשל צינור הלחץ המקורי והמוסך שטיפל באוטו התאים צינור נוזל שהיה לו/מצא/קנה לניפלים של המשאבות. הבעיה היא שהצינור צריך להיות באורך של 40 ס"מ ואורך הצינור החלופי הוא כמטר... עוד סעיף ברשימת הטו-דו-ליסט... הנה כמה תמונות: 1. משאבת המצמד חוזרת למקומה, עם מוט דחיף חדש וגומיית אבק ישנה (אבל תקינה). 2. עוד מבט, קצת רחוק יותר. מהנקודה הזו אפשר לראות את החורים של משאבות הבלם והמצמד (וגם של ההגה) וכן, זה קרוב כמו שזה נראה. צינור הלחץ המאולתר הזה יוחלף בהקדם! 3. והנה המשאבה מקרוב, ביחד עם קפיץ ההחזרה (בכדי שלא יהיה לחץ מיותר על מיסב הלחץ). 4. שימו לב לטבעת הנעילה שמונעת מהמשאבה לצאת ממקומה. 5. והדבר האחרון להיום - מתנע. זה האחרון שופץ ועכשיו, סוף-סוף, מוחזר למקומו. מה הלאה? אהה... סעפת יניקה! אבל זה בהמשך.

כזכור (או שלא, אבל בשביל זה אני פה - בשביל להזכיר), מערכת הבלימה שופצה עד היסוד, עוד בשלב שיפוץ השלדה. המשאבות האחוריות הוחלפו לחדשות ושאר המשאבות שופצו. צנרת הבלימה הוחלפה ורק עם דבר אחד החלטתי להמתין: מילוי נוזל בלימה. רציתי לעשות כן ממש לפני שאפשר יהיה לנסוע עם האוטו והרגע הזה - כידוע - הגיע. אז הטנדר נסע בזהירות לליפט בלי בלמים, ועכשיו הוא יירד ממנו עם בלמים. אבל פני כן - תמונות: 1. משאבת הבלם המרכזית מקבלת עירוי נוזלים מקופסה סגורה. 2. המשאבה היונקת הזו תסייע להחיש את קצב עירוי הנוזלים למערכת. 3. בכדי לפתוח את פטמות האוויר - צריך כלים מתאימים. 4. עכשיו אפשר להתחיל למשוך אוויר. בין לבין גיליתי נזילה. לא הופתעתי, צפיתי סיכוי לריג'קטים במהלך העבודה. הבעיה התגלתה כניפל לא מתאים, אז חיש מהר עליתי על האופנוע ונסעתי להביא את המחבר המתאים. לאחר שזה הורכב למקומו, פסקה הנזילה ואפשר היה להמשיך הלאה. אחרי שהגיע נוזל לכל הצדדים בסיוע המשאבה, הגיע הזמן לעבור לשיטה האורטודוקסית ולנקז אוויר בעזרת פמפום על דוושת הבלם. לשם כך צריך מסייע וניר התנדב לבצע את הפעולה. מנקזים אוויר קצת מכאן, קצת משם, מילוי נוסף של נוזל וניר מדווח: יש דוושה! (כלומר, יש בלמים). אז כל שנותר הוא לסגור היטב את הניפלים, להרכיב את גומיות האבק ולשטוף במים את שיירי הנוזל וכמובן לייבש עם אוויר. עכשיו אפשר סוף-סוף להוריד את הטנדר מהליפט ולא סתם להזיז אותו בזהירות ממקומו, אלא ממש לנסות לנסוע בו. אמנם מטרים ספורים, אבל מי סופר... מאחר שאין כמו מראה עינים, אז הנה סרטון נסיעת הבכורה (האמיתי!) של הטנדר.

אז הנה זה קורה. אחרי פגרה ממושכת, חוזרת הלוטוס הקטנה למרכז התמונה. לפני כן עוד היינו צריכים לעבור על הרשימות, להיזכר איפה נמצא כל חלק וחלק ומה עלינו לעשות תחילה. אה, כן, נזכרנו: לסיים עם הצד המיכני... אז נתחיל! ממש לפני הפגרה, הרכבנו את יחידת ההינע בשלמותה, אבל בידיעה שעוד נצטרך לפרק את תיבת ההילוכים שוב, זאת כי לא הרכבנו את המזלג ומיסב הלחץ שמפרידים את המצמד. הסיבה: זרוע המזלג עברה שינויים ושיפצורים במשך השנים ומיסב הלחץ שהיה שם, כמו גם הקפיצים נראו כמו קומבינה אחת גדולה. מאחר ששום דבר לא בער, נמצאו החלקים המקוריים במקומות שונים בעולם (חלק אחד אף עשה את דרכו מאוסטרליה...) והגיעו אט-אט ארצה. ועכשיו הגיע הזמן להרכיב. הנה: 1. תיבת ההילוכים המורכבת על המנוע והשלדה. 2. מאחר שאין בודי - הגישה קלה מאוד ופירוק גל ההינע נמשך דקות ספורות. אפילו שגל ההינע "קבור" בתוככי השלדה ומוסלק בבודי וממש לא נראה לעין, ולכן לא השקענו בצביעתו, ניר לא מאשר להרכיב דברים כאלו אצלו במוסך... 3. אז קדימה - צובעים את גל ההינע! 4. עוד כמה ברגים וגם תיבת ההילוכים בחוץ. 5. יחידת המצמד הורכבה על המנוע עוד לפני הפגרה. 6-7. מה חסר כאן? אחד מזלג, שלושה קפיצים, מיסב לחץ ועוד. 8. ומה חסר כאן? כלום! הכל מורכב. המשך בוא יבוא.

נו, אז מה הבעיה? משלבים רוורס, ונותנים גז! עכשיו כבר אפשר... :-D:-D

אחרי ארבעה חודשים בהם עמדה הלוטוס סופר 7 של קובי מבויישת בצד וראתה את אחותה החורגת בעלת מרכב הפיברגלס מתקדמת במרץ, הגיע הזמן להחזיר את מכונית הספורט הבריטית בחזרה למרכז הבמה. יש איזה סימבוליות שמתבצע חילוף משמרות בין המכוניות, בדיוק בנקודת הזמן בו הרום כרמל הגיע לשלב העצמאות (כלומר, שלא צריך לדחוף אותו יותר ממקום למקום והוא יכול לעשות זאת בעצמו. כלומר, בעצמו בנסיעה...), אבל האמת היא שהפעם תחלוק הלוטוס את הבמה ביחד עם הטנדר. תכל'ס, העבודה על הלוטוס פשוטה ומהירה יותר מאשר בטנדר, זאת משום שלא נעשים בשיפוץ הזה כמעט שום קומבינות ושינויים והמכונית נשארת נאמנת למקור - בניגוד לפוגרום שאני עושה בטנדר שלי. אני מציין את הדברים הללו, כי אני מקווה שקצב ההתקדמות כאן יהיה מהיר יותר וחיש מהר נעביר את הבודי למחלקת הצבע, נתקדם עם ההרכבות ו... נסיים! נשמע קל, אבל אם יש משהו שלמדתי בתחום הזה הוא שזה אף פעם לא קל. אז לפני שנתחיל, תזכורת ב"פאסט-פוורד" על המכונית והשיפוץ: 1. אחרי שהייתה בבעלות אחת(!) כל חייה - עוברת המכונית לבעלות חברי משכבר הימים, קובי. 2. היום בו הגיעה הלוטוס בפעם האחרונה בנסיעה למוסך דרך השטח, לתחילת תהליך השיפוץ הארוך אליו הכנסנו אותה. 3. וכמו כל שיפוץ מקיף - הוא מתחיל בפירוק מקיף. כאן השלדה והמכלולים המיכניים ללא הבודי. 4. וכאן הבודי כמעט מפורק לגמרי. 5. הראשון לעבור מתחת לסכין המנתחים היה המנוע. זה האחרון עבר שיפוץ מקיף. 6. השלדה נוקתה, נצבעה (וכאן בתמונה קיבלה שוב אבק...). 7. כל מערך המתלים שופץ/הוחלף/נצבע והכי חשוב - הורכב מחדש על השלדה. 8. אחרי זה בא תור יחידת הכוח והיא הורכבה במלואה בחזרה על השלדה. במצב הזה, של רולינג שאסי, נעצרו והפרוייקט נכנס להקפאה. נעצר, אבל לא נזנח. במהלך התקופה הזו השיג קובי וקנה כמה חלקים שהיו חסרים לנו במהלך העבודה המיכנית ובכלל אסף (כמעט) כל מה שהיה צריך בכדי להמשיך בשיפוץ. אז מהנקודה שעצרנו, משם נחזור למסלול. כבר מתחילים...

הנה זה בא! אחרי עשרים שנים של תנומה, אחרי עשרים שנים של המתנה, חוזר הטנדר הישראלי הקטן לנוע בכוחות עצמו. אמנם רק מטרים ספורים, ממקום החניה לליפט, כי עדיין אין בלמים - אבל אלו הם בהחלט המטרים הראשונים! אז בבקשה, הנה זה בא:

העצבים שלך?! האישה רוצה לאכול לי את הכבד עם כפית מרוב עצבים... לא, ממש לא, היא דווקא מפרגנת. הדרך ררוכה ומייגעת, אבל יש אור בקצה. כבר אעלה עוד סרטון...

בין לבין ההתרגשות של המנוע העובד, והמערכות המתפקדות, יש גם את המבטים החוזרים והנישנים אל לוח המחוונים. לוודא שהמנוע אינו מתחמם ושהכל בסדר. אלא שהמנוע לא מתחמם בכלל. כלומר, הוא מתחמם, אבל מחוון המהירות נשאר קול לגמרי... אז בדיקה פשוטה מגלה שהמחוון עצמו, כמו גם חוטי החשמל תקינים, מה שמצביע על היוניט כעל הבעיה. לא סיפור. אחרי הכל, יש לי עוד אחד (בעצם, אפילו שניים) ובמסגרת השיטוטים הליליים באי.ביי גיליתי שהיוניט הזה זהה לזה בו משתמשים גם באחת הגרסאות של לנד רובר דיפנדר - אז הוא אפילו די נפוץ, במידה ואגלה שהחלקים החלופיים שלי לא תקינים אף הם. אז לעבודה! 1. היוניט הסורר - עדיין מחובר על ראש המנוע. 2. כבר לא מחובר... 3. והנה הוא בכבודו ובעצמו. 4. בכדי לבדוק אותו ואת אחיו, צריך מערכת חשמל עובדת ובשביל זה צריך לוודא שלא נחמם יתר-על-המידה את הכוהל. אז פשוט מנתקים אותו וחסל סדר. 5. עכשיו אפשר לבדוק את היוניט בכוס מים רותחים ולוודא תקינות. 6. היוניט המקורי לא מגלה סימני חיים במד ואילו היוניט התחלופי מזקיף את הקומה הלאומית. 7. אז בלי הרבה התלבטות - הוא מוברג בחזרה למקומו, ביחד עם טבעת אטימה חדשה ובזה נפתרה הבעיה. אגב - וזה עבורך, דני - היוניט התקין הוא למעשה היוניט המקורי של טינה. זה השייך למנוע המקורי שהגיע עם האוטו (המנוע בו אני משתמש הוא המנוע של תורמת החלקים). והפעם יש גם ממתק: עוד סרטון, בו אפשר לראות את מחוון החום זקוף בגאווה מעלה-מעלה וגם לשמוע את המניפה עובדת במלוא האון, זאת אחרי שהטרמוסטט נפתח ומערכת הקירור מגיעה לטמפרטורה הנכונה ושומרת עליה. הנה:

תודה לך ובכלל לכולם על הברכות. הייתי שמח לקחת את כל הקרדיט על השיפוץ על עצמי, אבל לא הייתי יכול לעשות כן ללא התמיכה הפיזית, הטכנית ובמיוחד הנפשית של ניר בן-ארי והצוות המדהים שלו ב"דרך השטח" - החל במכונאים, דרך פחחים וצבעים, מנהל מחסן החלקים וכלה בראש מחלקת החשמל ומיזוג- שכל אחד מהם תרם לכל הפחות מכישרונו, מהידע והניסיון שלו ועזר לי להרים את השיפוץ הזה לרמה גבוהה בהרבה ממה שהייתי יכול לעשות בכוחות עצמי. אז על כך ובמיוחד על האווירה והחברותא שגורמת לי להגיע לשם רק מתי שאני רק יכול - אני מוקיר תודה. ונ.ב: כבר מעלה עוד עידכון!

ראשית, תודה! ואתה לגמרי צודק במחשבה שלך: אני לא מעדכן ״און-ליין״. למעשה, לפעמים אני אפילו לא מעדכן באותו היום. אתה יודע, מאילוצים של עבודה/משפחה/מחויבויות קודמות, שלא לדבר על העובדה שמכל התמונות שאני מצלם במהלך השיפוץ, יש לבחור, לערוך ולהתאים את התמונות למערך הרצוי באתר והכי חשוב - לנסות ולשמור על הלך הרוח וסדר ההתרחשות כפי שהיה. בקיצור, לא מעט עבודה. יומן השיפוץ הזה - כשמו כן הוא: יומן שיפוץ. ועל כן חשובה לי האותנטיות, סדר ההתרחשות והתיעוד המסודר - יותר מאשר מהירות העלאת החומרים לאתר.

המון תודות! ההתרגשות אכן עצומה וכל מה שאני רוצה זה להניע את המנוע שוב ושוב ורק בכדי לשמוע אותו עובד. אבל יותר מאשר לשמוע את המנוע עובד, אני רוצה לראות את המכונית בתנועה ובשביל זה צריך להמשיך להתקדם, ויש על מה: 1. מד החום לא עובד - צריך לבדוק מדוע. 2. צריך למלא נוזל בלמים ולנקז את המערכת. 3. ויש עוד הרבה דברים אחרים, אבל הם לא קשורים... ואם אני לא שוכח שום דבר - או-אז יהיה אפשר לבצע נסיעת בכורה קצרצרה וזה יהיה מרגש!

תודה ושוב תודה! זו אמנם לא הנעה ראשונה במובן הראשוני של המילה, אבל זו בהחלט הנעה משמעותית. כזו שאחריה שלב הנסיעה הראשונה אינו רחוק. הנה עוד סרטון. אחרי שכבר מגיע דלק מהמיכל למנוע, ההנעה והפעולה של המנוע טובים הרבה יותר.

הנה זה מגיע! הרגע המרגש, בדיקת מערכת חשמל "חמה". כלומר, חיבור של מצבר, בדיקת קצרים וכדומה. זו הפעם הראשונה בה ננסה להניע את המנוע דרך מערכת החשמל המקורית ובכלל לבדוק איך שלושת מערכות החשמל עובדות להן יחדיו ביחד. בניגוד להרגלי כקודש, לא ליוויתי את השלבים הללו בצילומים. אולי מפאת ההתרגשות, אבל בעיקר בגלל המתח (תרתי משמע...). אז לפחות אלווה את התהליך במילים, את התמונה תדמיינו לעצמכם בראש. 1. אז אחרי שלל הבדיקות המקדימות מחברים מצבר, בודקים התנגדות ומיד מגלים קצר. האשם מתגלה בי. חיברתי חוט אחד הפוך במערכת ההצתה. לא סיפור. הופכים ואפשר להמשיך הלאה. 2. עכשיו אין התנגדות ואפשר לפתוח מתג התנעה. נורות הבקרה בלוח המחוונים נדלקות, הרילאיים נדרכים לפעולה. במפתיע התאורה של פנל המזגן נדלקת עם פתיחת מתג ההתנעה. כנראה שטעיתי בחוט ההזנה שחשבתי שהוא מקושר לתאורה ומסתבר שלא. גם לא סיפור. אפשר להשאיר זאת כך, אפשר לאתר חוט מתאים אחר ולהתחבר אליו. לא עכשיו. 3. מנסים להפעיל את המפוח של מערכת המזגן: עובד! 4. לוחצים על מתג AC: נורת הביקורת נדלקת, המניפה של המצנן נכנסת לפעולה. המייבש עדיין לא מחובר, אבל מחברים שבין שני החוטים שאמורים לעבור דרך שסתום הלחץ והמצמד של המדחס נכנס לפעולה. 5. מנסה את מנוף המגבים: עובד! 6. שפריצר? עובד! 7. צופר? עקרונית עובד, אבל יעבוד יותר טוב אחרי התקנת הרילאי שחסר. אורות ומערכת איתות לא ניתן לבדוק, אז ממשיכים הלאה. בעצם, הלאה זה אומר לנסות להניע... דלק יש במיכל, ניצוץ יש, שמן יש, אז... קדימה! מאחר שהמנוע לא הניע זה יותר משנה, צריך לחכות שיגיע דלק ובינתיים "עוזרים" לו באמצעות ספריי קרבורטור. ניסיון עקר אחד ועוד אחד והנה, רגע, מגלים סימנים. עוד אחד ועוד אחד, ו... אני מודה שהתרגשתי. בשלב הזה לקחתי את המצלמה של הנייד ובאופן "מחתרתי" צילמתי את ההנעה ואת בדיקת חלק מהמערכות המתוארות. הנה: המשך (של סרטונים) - בוא יבוא...

תודה, תודה. תאמין לי שגם אני. אם יש משהו שהשיפוץ הזה לימד אותי זה בדיוק זה: סבלנות! ודלק? זה כבר מוכן במיכל...

הרגע המרגש הולך ומתקרב ואנחנו ממש לפני ההנעה. אלא שאחרי עשרים שנים של תרדמת וניתוח שיקום ושיפוץ מקיף שכזה, אי אפשר ככה סתם לתת "סוויץ'" ולהניע. ראשית יש לבצע מספר בדיקות כשירות, אבל עוד לפניהן - יש לחבר גם את המחוונים. כי גם אותם צריך לבדוק. שני מחוונים יש לרום כרמל ושניהם שופצו תחת ידה של סיגל מאוו ספידומטרים. החיבור לא מסובך, מאחר שעוד בעת הפירוק טרחתי לסמן מהיכן נותק כל חוט וחוט. אז הנה, ככה זה נראה: 1. מחוון המהירות המשופץ. בתוכו שתי נורות ביקורת: האחת לאיתות (הירוקה), והשניה לאור גבוה (הכחולה). 2. וזה כבר המחוון השני והוא כולל מחוון חום מנוע ודלק וגם נורות ביקורת לטעינה ולחץ שמן. 3. עכשיו צריך להתאים את כל המחברים למקומם, פלוס תאורה. 4. אז הנה שני המחוונים כל כל החיבורים המתאימים במקומם. עכשיו ניתן לחבר ולבדוק את תפקוד המחוונים, זאת אחרי שחיברנו את צמת המחוונים לצמה הראשית. אז כאן מגלים קצת "בעיות". מחוון החום מקצר (באשמתי המלאה) והוא יחזור לאוו לתיקון. בינתיים בדקתי את מחוון החום מהטנדר השני והוא תקין, אז הרכבתי אותו. ממשיכים בבדיקות ומגלים ששני החוטים המחוברים ליוניט לחץ שמן וליונט חום מנוע הפוכים. לא סיפור. מסדרים גם את זה. ינון מצביע על כך שנראה לו שנורות הביקורת של הטעינה ולחץ השמן הפוכות (במקומות שלהם בלוח). בדיקה קלה בספר הרכב מאששת את ההבחנה שלו וחיש קל הופכים בין המקומות וגם זה מסודר. מצוין. אפשר להמשיך הלאה: 5. הלאה - זה אומר לנתק את החוטים ולחבר אותם מחדש כאשר המחוונים נמצאים במקומם בלוח. אז זה הראשון. 6. והנה גם השני. 7. וככה זה נראה מהצד השני. פשוט, ספרטני, בסיסי. אבל זה מה יש... מעולה. גם החלק הזה מאחורינו. השלב הבא: בדיקת מערכות "חמה" ואם הכל בסדר - הנעה!

הייתי יכול כמעט להסכים איתך, דני, אבל שלומדים גם ליהנות מהדרך, קו הגמר פחות בוער. כך או כך, ההנעה המחודשת ונסיעת הבכורה - הם ממש מעבר לפינה! זה יקרה לפני שהסבלנות שלך תפקע. יחד עם זאת, המרחק בין נסיעת הבכורה לבין ההשקה - עוד רחוק. המון דברים קטנים שכל אחד מהם לוקח לא מעט זמן. "הנחמה" מרגע נסיעת הבכורה ועד לסיום הפרוייקט תהיה שמכל מקום ומכל מחלקה יוכל הטנדר להניע ולנסוע בכוחות סוסיו וללא צורך בדחיפות של החמור (די, נשבר לי הגב ).

רגע לפני בדיקת מערכות והנעה, צריך מערכת חשמל פעילה, לא כך? אז לא מזמן החלפנו את בית הנתיכים הישן והנושן (והמתפקד חלקית) בבית נתיכים חדש ומודרני - אך תואם לזה הישן. וממש עכשיו, לפני שממשיכים - צריך לסיים את העבודה עליו. לא משהו מורכב, הנה: 1. קופסת הנתיכים הישנה והרעועה. 2. הקופסה החדשה והטובה. 3. כל שחסר הם שמונה נתיכים, אז... הנה הם. בספר הרכב (המקורי!) לא מצוין כמה אמפר צריך להיות בכל נתיך. את הנקודה הזו עוד נבדוק סופית בהמשך. 4. עכשיו אפשר להרכיב את המכסה, ו... זהו! השלב הבא והאחרון לפני הנעה: חיבור צמת חשמל של לוח המחוונים והמחוונים עצמם. בשביל זה צריך להוריד (שוב) את לוח המחוונים ממקומו ואז כבר ננצל את ההזדמנות להתאים מקום חדש למפסק האורות (שנבדק ונמצא לא תקין ושופץ על ידי ישראל) מאחר שאת מקומו המקורי תופס היום פתח איוורור ואם באיוורור עסקינן - אז צריך גם להחליף את אחד משרשורי האוויר של המיזוג שנקרע בעת ההתאמות.

אל דאגה, את ההנעה המרגשת אעלה בוידיאו.

בעצם, הולכים אחורה, מכיוון טרמינל הרילאיים והנתיכים לכיוון קיר האש ומעבר לו - לכיוון יחידת המיזוג. מאחר שכל החוטים כבר מחוברים ומחווטים, כל שנותר הוא להרכיב את השרשור הפלסטיק המגן ולהתחיל לעגן את העסק למקומו. הנה:1. הקדח בקיר האש, אשר דרכו תעבור צמת החשמל.2. צמת החשמל משורשרת ומועברת בדרך שהוטוותה לה, מכיוון הרילאיים לקיר האש.3. עכשיו צריך לעגן אותה למקומה.4. במקום לקדוח חורים נוספים בפיבר, אני משתמש בחור שכבר נקדח לטובת עיגון יחידת המיזוג הפנימית.5. קצת כאב ראש לעשות את זה לבד, אבל בסוף מצליחים.6. והנה, ככה זה נראה גם גומיית המעבר.7. כל שנותר עכשיו הוא לחבר את הצמות למחברים ובזה הסתיימה עוד מטלה.רגע בדיקת המערכות מתקרב והולך...

אכן, בדקתי את הנושא וזו ההמלצה מצד העוסקים בענף. תודה. האמת היא במכונית מהסוג הנ"ל: עיין ערך - עגלה - האינטנסיביות בשימוש בבלמים תהיה מעוטה, אם בכלל. לא מתכוון לקחת את האוטו הזה לימי מסלול... יחד עם זאת, לשיפוץ של הלוטוס סופר 7 הנערך במקביל, אשר גם בה מערכת בלימה נושנה ודומה, הרעיון הזה של DOT 4 דווקא מצוין. תודה! עכשיו אתה סתם מדליק... בוודאי שיש בלמי דיסק. כבר מסוף שנות השישים צוידו הסוסיתות ואחריהן הרום כרמל בבלמי דיסק. שיא הקדמה באותם הימים... כפי שדורון ענה לפני, מסתבר שזה אפשרי. האמת היא שזה בכלל לא עניין אותי, בדומה לזה שלא עניין אותי להתקין חלונות חשמל. שתי המהירויות שיש במנגנון מספקות אותי כי מסופקני כמה נהיגות בגשם אעשה - אם בכלל - באוטו הזה. "לצערי" בניתי לי סוג של אתרוג... רק המחשבה על כל המים ניגרים על השלדה ונכנסים לכל מיני חריכים ומתנחלים שם - עושה לי חררה. לא תודה!

לפני כמעט שני עשורים, חייתי בארצות הברית כמה שנים. בין השאר היו בבעלותי שתי מכוניות מסוג מאזדה RX7, דור שני, המצוידות, כמובן, במנוע וואנקל. את הראשונה מבין השתיים קניתי במצב די עגום ובמחיר די מגוחך: 1,100 דולר. היא הייתה מודל 1986 עם 160,000 מייל ומנוע מעשן כמו מיסוך של טנק מרכבה ואני לא צוחק. פעם אחת הגעתי דרך אחד הרחובות החוצים את שדרת ווילשיר בלוס אנג'לס והרוח שמאחורי דחפה את העשן לתוך השדרה והתנועה פשוט נעצרה בבהלה... נסעתי עם המכונית לבית הספר לנהיגת מירוצים בו למדתי בשעתו ובעזרת חבר שהיה בעלים של כמה מכוניות כאלו וכבר מומחה בתחום, פירקתי את המנוע והגיר החוצה מהמרכב (עניין פשוט מעין כמוהו) ופרסנו את מנוע הוואנקל לחלקיו. להפתעתי, לא ניכר נזק של שחיקה משמעותית בחלקים הגדולים, אלא רק ב"סכינים" (לא זוכר איך קוראים לזה) ובאטמים בצידי הרוטור. קניתי את החלקים השחוקים וביחד עם החבר הרכבתי מחדש את המנוע. זה האחרון לא מסובך כלל, אלא פשוט מורכב מהמון חלקים קטנים אותם צריך לדעת להחזיר למקומם במדויק. לקצר את הסיפור: הניתוח הצליח והמנוע חזר לימי גדולתו. לא עישן ולא אכל שמן בכלל. המסקנה: אפשר להתעסק עם המנוע הזה לבד, כל עוד יש לך גישה טכנית וספרות מקצועית מפורטת על סדר הפעולות הדרוש בשיפוץ מנוע שכזה. בארץ לא ניתן להשיג חלקים, אבל בארה"ב הם קיימים בשפע ומחירם לא יקר כלל וכלל. ואם בכל זאת אתה חושש: ניתן לקנות מנועים משופצים כאלו בארה"ב ומאחר שגודלם הפיזי קטן יחסית, או שתביא עוד מנוע כזה איתך, או שתחליף אותו במכונית כבר בארה"ב. בהצלחה!

לקראת ההנעה הקרובה, אני צריך להתחיל לחשוב גם על נוזל הבלמים. מערכת הבלימה מחוברת כולה ומוכנה לנוזל והשאלה היא - איזה דירוג? DOT3, 4, 5? למיטב זכרוני, מערכות הבלימה הישנות, כמו זו המותקנת בטנדר, אינן מיועדות לשימוש בנוזל בלימה בתקן DOT5. האם מישהו יכול לשפוך קצת אור בנושא זה? תודה מראש.