און יעקבסון

קרוב-קרוב לתאריך "ההיסטורי", המציין שנתיים מאז שטינה עברה לרשותי, עשיתי צעד קטן אבל משמעותי: חיברתי את מכסה המנוע בחזרה למקומו. החיבור גם מציין את העובדה שתמה העבודה על הצד המיכני של המכונית וכעת, כל שנותר הוא תא הנוסעים ותא מטען. אז לפני שנמשיך, הנה שלב ההוכחות: 1. מבט אחרון בתא המנוע החשוף, לפני סגירתו לאוויר העולם. 2. מנצל את ההזדמנות וגם מנקה קצת את כל האבק שהצטבר במהלך הזמן. על תעלות הניקוז בבודי, ו... 3. גם את מכסה המנוע. 4. מחברים את תופסן המכסה למקומו, זאת אחרי שההברגות השתולות בפיבר נוקו על ידי מברז מתאים. 5. עכשיו אפשר לעבור לצירי מכסה המנוע, שמבעוד מועד עברו ניקוי חול וצביעה יסודית. 6. עבור צירי המכסה השארתי מקום מבעוד מועד, בצידי המצנן. 7. ההרכבה הראשונית של הצירים היא "בערך". שהרי צריך לעשות כיוונים למכסה ואת זה אפשר לעשות רק ש... 8. מכסה המנוע מונח במקומו. עכשיו אפשר לתת לו איפוס ראשוני באמצעות חתיכות קרטון ואז, להתחיל את מסכת הכיוונים. סוף חלק א'

אין כמו להרגיש בבית... כלומר, לחוות תחושת דה-ז'ה-וו... כלומר, לחייך בפעם הראשונה כשאני משפץ את אותו המכלול בפעם השניה עבור שתי מכוניות שונות... טוב, מספיק עם השטויות: מפרקים את מוט ההגה של הלוטוס, שהוא בעצם מוט הגה "שנתרם" מטריומף ספיטפייר, שזהה לזה שמורכב בטנדר הישראלי שלי. אז מחייך לאור הזהות של החלקים ומרוצה, כי כבר מכיר את העבודה. הנה זה בא: 1. מוט ההגה על כל מכלוליו. כלומר, ידיות האיתות והחלפת האורות. 2. מתחילים באחרונים. בידיות האיתות. 3. הנה המוט הפנימי בלעדי הידיות. 4. עכשיו אפשר לשלוף את המוט. אלא שהוא לא יוצא מבלי ששולפים את הבוקסות/מייסבי החלקה שלו. 5. הנה, כך נראית אחת מהן. המשך יבוא...

פרוייקט הרכבת המכונית קצת נעצר, כי יש הרבה עבודה במחלקת הצבע וגוף המכונית מחכה לתורו. גם קובי לא באזור בכדי לדרבן אותי, אז אני מבלה ליד הטנדר, אבל פטור בלי כלום - אי-אפשר. לא רציני, אבל גם זה ברשימת המטלות. לסדר ולהשחיז את השייבות על מוט בלם החירום, שמותקן על הסרן האחורי. מין הסתם במקור לא היו שם שייבות כאלו גדולות, אבל בכל זאת - הצד הפולני דואג... אלא שהסמיכות בין הכבל למוט יוצרת בעיות. אז פותרים אותן! 1. מפרקים את השייבות ומשחיזים אותם על האבן, ו... 2. מרכיבים! עד כדי כך זה פשוט.

המטלה האחת לפני אחרונה בתא המנוע לעת עתה: התקנת כבל ספידומטר. לשם כך "גוייסה" סיגל מאוו ספידומטרים, שאנשי צוותה ייצרו עבורי כבל חדש - לפי מידה. הנה: 1. תזכורת: הספידומטר עת ירד מלוח המחוונים לראשונה. 2. אותו אחד - אחרי השיפוץ של אוו. שימו לב לקילומטרז' המצטבר. המשך יבוא... 3. כבל הספידומטר החדש. 4. הכבל מועבר דרך החור המיועד לו בקיר האש, כמובן עם גומיית מעבר חדשה. 5. עכשיו אפשר לנווט את הכבל למקומו בתיבת ההילוכים. 6. השלב האחרון והמעניין, הוא לבדוק מד המהירות עובד, לא? אז מרימים את המכונית עם הגלגלים האחוריים באוויר, שמים ג'קים מתחת לסרן, מניעים, ומתחילים לנסוע! עובד! ביג טיים עובד. זו גם הייתה הזדמנות לחלץ קצת מקבעונם את מייסבי הגלגלים האחוריים, תיבת הילוכים, סרן אחורי ואפילו הבלמים האחוריים ולתת למכונית "לרוץ" קצת. לשלב הילוכים, להגיע להילוך רביעי ואפילו לראות על מד המהירות 140 קמ"ש... אז לפחות בתיאוריה, המנוע מסוגל לזה... וכך חלפו להם הקילומטרים "שנסעתי" אותם ומד המהירות כבר הראה 11 ק"מ, עד ש... נגמר הדלק... לשמחתי, לא הייתי צריך ללכת רחוק בכדי להזעיק חילוץ.

נמצא האוצר. כלומר, גומיות. איך לא - אצל חן פרחי. ולא רק גומיות למכסה המנוע, אלא גם לדוושת הגז. יש עוד התקדמויות באפיקים אחרים, אבל גומי-גומי... ראשית, הנה השלל ומה נעשה איתו: 1. גומיות/מעצורי מכסה המנוע. 2. אחד מתוך עשרה חורים לגומיות הנ"ל. 3. הגומיות משמשות לא רק כמעצורים, אלא גם עשויות לסייע באיזון המכסה ביחס לחזית עצמה. כלומר, אפשר לשייף ולחתוך את הגומיה בגובה הדרוש בכך לאזן את המכסה. 4. והנה, לסיום, גומית דוושת הגז שגם אותה מצאתי אצל חן. כעת, "החוב" שנותר לי הוא לאסוף מחן את תושבות המנוע המחוזקות, שיורכבו בבוא העת. חן, שוב תודה על העזרה והאירוח! עכשיו אפשר לחזור ולהתקדם בהרכבות!

היום ביקרתי בבית מדרשו של רב הפורום, הלא הוא מיודענו חן פרחי. שלא במפתיע (או שכן?), שלף חן שקית ובה בדיוק הגומיות/מעצורים שהייתי צריך, כך שנחסך ממני הצורך לכתת רגלי במחוזות זרים. אז זה המקום להודות לכל העוזרים וכמובן להמליץ (למי שעוד לא יודע) לבדוק ולהיעזר בחן בכל הקשור לגומיות לרכב. כי גם שלא היה לו איזה פיסת גומי שהייתי צריך, הוא ידע להפנות אותי לחנות איתה הוא עובד ובזכותו - גם מהם קיבלתי יחס אוהד וסבלני. והנה, כהוכחה, הגומיות.

יש בזה משהו, הרי ממילא קובי יאשים אותי. שהרי ידוע שהרצפה תמיד עקומה. עוד משהו לרשימת המטלות ב-Phase 2...

איך, איך אני יכול לשכוח אותך, חן? אם היית עושה את ״שיעורי הבית״ וקורא בשרשור של הטנדר, היית יודע שבכל מקרה אני מבקר אצלך היום. אחד סוכר, בבקשה... ולכולם - תודה על העצות והלידים: היום אבקר, כאמור, את חן ואם יהיה צורך אז גם בחנות ברחוב השרון.

מה אתה כבר זומם...

מפרסם את הבקשה גם כאן, עבור הכלל שלא עוקב אחר שרשור הטנדר שלי. המדובר בגומיות למניעת חיכוך בין דופנות תא המנוע למכסה המנוע/שיכוך למכסה המנוע בעת טריקת המכסה למקומו. תודה מראש לכל העוזרים.

ניר, דעתך נכונה, אלא שבמקרה הזה - כישורי הריתוך שלי עדיין אינם ברמה הנדרשת למטלה עדינה זו. אני גם לא סגור שמוט זה ישאר בסופו של דבר ומאחר שהוא מורכב על גבי ברגים, ויש סבירות שיוחלף - לא ממש הקפדתי על העניין הזה. הכנת המוט הזה (או אחד אחר, לצורך העניין), היא דבר של מה-בכך. בשלב 2 של השיפוץ (Phase 2) - שלב תיקון הריג'קטים שיתגלו אחרי חזרת המכונית לכביש, שיפור או החלפת דברים שנעשו כעת ויכולים להיות טובים יותר (כמו המצנן למשל), אבל יעכבו את ההתקדמות באופן לא סביר - יתכן שנעשה מוט חדש, אולי מנירוסטה. אולי לא...

היום הצלחתי "לתת" מספר שעות עבודה על הטנדר. כרגיל אחרי הפסקה ממושכת, לוקח קצת זמן להיכנס בחזרה לעניינים, אבל הודות לרשימת המטלות שאף פעם לא נגמרת, יכולתי לקבל מושג מה צריך לעשות. אז ראשית מדדתי את אורך כבל הספידומטר המיועד ומחר אבקר את סיגל מאוו, בכדי לעשות אצלה כבל חדש. מאחר שכבר צריך לעשות נסיעה לת"א, אספתי מספר חלקים וגם אסע לבקר את עמי מאירמן בפתח תקווה, ואפילו חן פרחי יזכה לביקור. ואחרון חביב - יגאל מניקוי החול. למה? כי לא רחוק היום שהדלתות יורכבו בחזרה ושום דבר בהן עוד לא מוכן. צריך לנקות את חלקי הברזל (צירי דלתות) ולצבוע אותם, להחליף מובילי חלונות וכדומה. עוד מטלה אחת, שהיא גם קשורה למכסה המנוע - גומיות/מעצורי מכסה. אלו מורכבות על דופנות תא המנוע ומונעות חיכוך ומגע בין חלקי הפיבר של תא המנוע והמכסה. הגומיות הנ"ל הן, איך אומרים, ישנות. יבשות, מתפוררות. בקיצור, צריך חדשות. אז חן פרחי מוזמן להביע דעה ולייעץ, אבל השאלה היא לכולם: מי מכיר ויודע היכן ניתן למצוא גומיות כאלו? תודה מראש לכל העוזרים. 1. הגומיה עצמה. 2. דוגמא לאחד המיקומים שלה על דופנות תא המנוע.

טוב, ממשיכים! אחרי שהתאמנו את התושבות וחתכנו את המוט באורך המתאים, פלוס זוויות בקצה - הגיע הזמן להתחיל לרתך. הנה: 1. ראשית מוודאים שאורך המוט מתאים ביחס לתושבות. 2. מחזקים את התושבות, בודקים שהכל ישר ונותנים "פיקים" של ריתוך בכל צד, בכדי לקבע את המוט למקומו. 3. הנה, ככה זה נראה מקרוב. 4. בשלב הבא, מפרקים את המוט, מרתכים את הכל ומרכיבים שוב לבדוק. 5. לפני שלב הצבע, ממלאים את קצוות המוט בבוסטיק, בכדי שלא תכנס לשם רטיבות ולחות. 6. עכשיו אפשר להעביר את המוט לחדר הצביעה... 7. ולצבוע אותו בגוון שחור מבריק - שיתאים לשלדה. הלאה!

טוב, שיכנעת אותי. לא: או-או, אלא גם וגם! היום - לוטוס, מחר טינה...

בסדר, יש כבוד שטינה - שהיא "פאר יצירת תעשיית הרכב הישראלית" - מסייעת לשיפוץ מכונית קלאסית אמיתית כמו הסופר 7, אבל בכל זאת... השבוע נשים לזה סוף. כלומר, סוף זמני... כלומר, אולי. אולי נעזוב קצת את הלוטוס ונחזור להתייחס קצת לטינה, שמרגישה זנוחה לאחרונה?

מראה עינים עשוי להטעות... עקרונית, אם חשקה בנפשך במכונית נהיגה אמיתית, יש לך שתי אפשרויות: האחת - והנפוצה היום, כי קשה אחרת - היא לבנות מכונית בממדים המקובלים ועם האבזור והטכנולוגיה המקובלת. זה אומר הרבה משקל וזה אומר שצריך מנוע גדול וחזק, בלמים גדולים, צמיגים רחבים. הקיצור: כמעט כל מכונית ביצועים מקובלת. לממדים ולמשקל יש יתרונות בחיי היומיום וקשה למצוא פשרה טובה יותר לדואליות של מכונית שיכולה גם לשמש כמכונית מסלול. אלא שפשרה זו פשרה ולממדים ולמשקל בעיקר חסרונות בכל הקשור לנהיגת מסלול. אפשר גם אחרת - אבל גישה זו הולכת ונעלמת וקיימת בעיקר, אם לא רק, אצל סדנאות הבונות מכוניות לימי מסלול באנגליה, כי עבור כל שימוש דואלי אחר, הרעיון הזה הוא פשרה כואבת מדי. הבסיס פשוט ומושתת על שלושה עקרונות: 1. Keep it simple 2.Back to basis 3. Add lightness במילים אחרות: כשאתה מתמקד רק במטלות מסלול, משתמש במכלולים פשוטים ומוכרים ושומר על משקל נמוך - לא צריך מאות כוחות סוס בכדי להשיג ביצועים אדירים ויותר מזה - התנהגות הכביש המתקבלת היא חדה מענגת וקלה להשגה. זה היה, כבר לפני כחמישים וחמש שנים, הבסיס הרעיוני של לוטוס 7 וההוכחה עד כמה הרעיון הזה מבריק היא בכך שהיורשת של המכונית הזו וחיקויים שלה עדיין מיוצרים היום ללא שינויים מהותיים של ממש. על כמה רעיונות הנדסיים בני חמישים שנה מעולם הרכב אפשר להגיד את אותו הדבר? את הקישור לסרטונים הבאים כבר העלאתי כאן בעבר, אבל אין כמוהם בכדי להמחיש את התנהגות הכביש והחדות של המכונית הזו. 1. http://www.youtube.com/watch?v=8PNznhXybk4&feature=relmfu 2. http://www.youtube.com/watch?NR=1&feature=endscreen&v=qgNV4jbLS-Y

יש בזה משהו, אבל נראה שיהיה יותר קל לאמץ את הרעיון הבא, לא? זהו הכיוון הביצוע המוביל (רעיונית), רק נשאלת השאלה לאיזה צינור. העליון (הדוחף את נוזל הקירור הלוהט בחזרה למצנן), או התחתון (המחזיר את נוזל הקירור למנוע בטמפרטורה נמוכה יותר). אני מניח שאפשר גם וגם - רק צריך להתאים יוניט חום מתאים לדרך הזו או הזו. אין, אין על בר רפאלי... תמשיך, רן. תמשיך!

טוב, ממשיכים. הפעם: לעגן את צינורות המזגן הגמישים לדופנות המכונית. מאחר שמבעוד מועד ביקשתי מהמתקין ב"אוטו-קור" היכן אני רוצה שהצינורות יעברו, כל שנותר לי הוא לבצע את העיגון עצמו. עוד משימה קלה באופן יחסי לביצוע, אבל מבלי להוסיף חורים וקדחים בפיבר! הרעיון הוא להשתמש בשפע הברגים המעגנים למקומם חלקים שונים המותקנים על הדופנות. אז בואו נתחיל: 1. אחד מהצינורות (המגיע מכיוון היחידה למדחס ועובר כברת דרך מסביב) - בשלב החופשי של חייו. 2. אותו צינור, בהמשך הדרך. כאן המתקין הניח אותו מעל לחוטי החשמל. כמובן שזה לא נשאר כך והיוצרות התהפכו: הצינור העבה והגדול הוצמד אל הדופן וצמת החשמל עוברת מעליו. 3. עדיין על אותו הצינור - בנקודת החיבור עם המדחס. 4. נשארים עם אותו הצינור ומתחילים לקבע אותו למקומו באמצעות החבקים המוכרים. 5. חוזרים לכיוון קיר האש ומקבעים את הצינור (כן, אותו אחד. השני סתם משעמם...) לדופן. כאן... 6. וגם כאן. 7. ועכשיו הגענו לנקודת החיבור של הצינור ליחידה הפנימית. ניתן לראות את אותו הצינור "יושב" לו בניחותא בקימור על קיר האש והוא אינו הולך לשום מקום... מה הלאה? מטלה אחרונה לעת עתה בתא המנוע: כבל ספידומטר. או לביצוע מיידי, ואז סגירת מכסה מנוע; או לביצוע אחרי שלב החזרה לכביש, ובמקרה כזה - כבר סגירת מכסה מנוע... לא רוצה ליצור פה סכסוך, אבל אלמלא הלוטוס הזו, העבודה על הטנדר הזה כבר מזמן הייתה מסתיימת...

במשך עשרים שנים הייתה בבעלות הורי סוסיתא סטיישן שנת 1973. אותה מכונית שנתנה לי את ההשראה לשפץ את הטנדר שלי. המכונית, אגב, לא סטתה מהסטטיסטיקה וירדה מהכביש בדיוק אחרי עשרים שנים. ומה ההקשר לציטוט שמעלי? מספר הרישוי שלה היה 315-229. מספר אחד לפני האלפא שלך ומועד עלייתה לכביש היה באותו היום או יום אחרי. אני מניח שיוחאי יוכל לרענן את זכרוני בעניין הזה. נחמד. (-:

יניב, אתה עושה לא מעט פרוייקטים על האוטו שלך וזה יפה מאוד. אתה לא חושב שכדאי לך לפתוח שרשור שיפוץ שבו תעלה באופן קבוע שאלות ופרוייקטים שאתה עושה, במקום לפזר אותם בכל פעם בשרשור חדש? לשיקולך.

תודה, ראובן. לא בטוח ששובינסקי חושב כמוך... אבל מה איכפת לי - אני נהנה! אם הייתה לי רנו קנגו (ממנה הגיע מיכל העיבוי הזה), הייתי רץ וממלא. אלא שבההכלאה הזו, זהו המפלס הנכון. כאשר המנוע מתחמם, המפלס עולה לקו המקסימום. ואל דאגה - כבר חודשיים או יותר מאז סגירת מערכת הקירור והמנוע עבד לא מעט, הגיע לטמפרטורת עבודה שוב ושוב ולעת עתה - אין איבוד נוזלים כלל ( וזה כולל גם נזילות שמן - שזה בכלל הישג במנוע אנגלי... לא בונה שהמנוע ישאר יבש לאורך זמן).

עד אשר נחליט ונפתור את סוגיית יוניט החום - אפשר להתקדם במקומות אחרים. למשל, מוט החיזוק הקדמי בין גשרי המתלים. זה האחרון אינו מופיע כפריט מקורי במכונית, אבל היה קיים על השלדה לפני הפירוק וגם מומלץ בספרות המקצועית, זאת מכיוון שהגשרים הגבוהים נתונים תחת עומס פיתול רב וברבות השנים והחלשות המתכת הפיתול הזה משפיע על התנהגות המכונית. מאחר שהמוט במכונית זו (לפני השיפוץ) היה צריך "להתחשב" במניפה המיכנית, הוא הותקן גבוה ובאופן גס למדי. השיפוץ המקיף וכן ההסבה למניפה חשמלית איפשרו לנו להחליף את הקיים במשהו לא פחות טוב ויותר נאה לעין. בבקשה: 1. ראשית - הנה השלדה עוד במערומיה. כאן ניתן להבחין בגשרי המתלים הגבוהים ולהבין את כוחות הפיתול שיפעלו על הגשרים הללו, אחרי התקנת יחידת הכוח ומתלים, כתוצאה מבלימות חזקות ופניות מהירות. 2. כאן ניתן לראות את מוט החיזוק הישן שהותקן. 3. וזה היעד. הדמיה של מוט חיזוק החדש. 4. אז מתחילים. ראשית צריך לחתוך את פלטות המתכת שיחזקו את המוט לשלדה ולקדוח חורים בהתאם לקדחים הקיימים בשלדה. 5. עכשיו אפשר לחתוך את מוט הגישור בהתאם לאורך הרצוי. הנה, כך פחות או יותר זה יראה, אבל... 6. הפינות הריבועיות לא מתאימות. אז מסור החיתוך מכוון לחיתוך בזווית, וזו התוצאה. המשך יבוא...

היום היו לי קצת יסורי מצפון, לראות כך את הטנדר עומד זנוח בצד. נכון, בכל פעם שאני במוסך אני מניע אותו ואף מזיז אותו כמה סנטימטרים לכאן או לכאן, שלא יעמוד יותר מדי זמן באותו המקום. אבל בכל זאת... אז החלטתי לעשות מעשה ולהמשיך עם הפנישים בתא המנוע. להזכירכם - כאשר אסיים אותם - אפשר יהיה לחבר בחזרה את מכסה המנוע למקומו וזה יהיה צעד קטן מאוד להשלמת השיפוץ, אבל משמעותי מאוד במובן של סגירת פרק ארוך-ארוך. אז הפעם - בקטנה: בניית גשר שני (מתוך שניים) עבור צינורות האלומינום של מערכת המזגן, בנקודת החיבור לצינורות הגמישים. כוחות המומנט שפועלים על הצינורות הקטנים והארוכים הללו מסוכנים לשלמותם לאורך זמן, במיוחד בנקודה הזו - יציאת הצינורות מתא הנוסעים לתא המנוע. למעשה, חזרתי על אותן פעולות כמו בחלק הראשון, אז ניתן לתמונות לדבר בעד עצמן: 1. בתצלום זה ניתן לראות את הצינורות היוצאים דרך קיר האש ואת המחברים המקוריים (של דייהטסו...) בין היחידה לצינורות החיצוניים. בנקודה זו רותכו מתאמים לצינורות הגמישים, וכאמור, המנוף ארוך מדי והגמישות של הצינורות עלולה לעשות נזק. 2. אז כמו בפרק הקודם, גם הפעם השתמשתי בפיסת אלומיניום אותה כופפתי בהתאם לצורך, עד לבניית הגשר בתצורה הרצוייה. שני ברגים ואומים מהדקים את הגשר למקומו ואת שני הצינורות האחד לשני. 3. וככה זה נראה "ממעוף הציפור". בתמונה זו ניתן לראות את שני החוטים האדומים המנותקים. הם עבור הגברת התאורה והצופרים. אז מה עוד נשאר? שלושה דברים בלבד: חיבור כבל ספידומטר (צריך להתייעץ עם סיגל מאיוו באם להביא אליה את המכונית בבוא העת, או מספיק את הכבל הישן - נראה); התקנת רילאים לצופרים ואורות (התשתית מוכנה, הריאליים יותקנו כאשר מערכת התאורה תפעל); עיגון צינורות מזגן לדופנות המכונית. המשך יבוא...

בינתיים, עד שהבודי יחזור מהצבע, אפשר להמשיך לבצע מטלות באגף תא המנוע. אז אחרי שהתאמנו מניפה חשמלית למצנן, צריך להתחיל ולחשוב על עוד אלמנטים שקשורים להסבה הזו, ממניפה מיכנית לחשמלית. למשל, יוניט שתפעיל את המניפה? אז איפה מחברים אותה? במצנן מודרני (כמו זה שהותקן אצלי בטנדר), יש מקום מובנה ליוניט שכזה, אלא שהמצנן בלוטוס הוא בתצורה המקורית (לעת עתה...) ואין לו מקום שכזה. במקרה כזה, יש שתי אפשרויות למיקום יוניט. אפשר לקדוח חור באחת מהאמבטיות של המצנן ולהשתיל בתוכה "מופה" עם הברגה מתאימה; אפשר ליצור מחבר T מנירוסטה עם הברגה ליוניט על אחד הצינורות המובילים את נוזל הקירור מהמנוע למצנן. בחינה של הנעשה בלוטוס גילתה דבר מעניין. מסיבה לא ידועה, היו מורכבים שני חיישני חום (עבור מחוון טמפרטורה - לא יוניט הפעלת מניפה). האחד במיקום המקורי, על ראש המנוע; השני, מוברג על המצנן. מעולה, חשבתי, נרכיב את היוניט במקום הזה ובא לציון גואל. אלא שבחיים, כמו בחיים, כל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים... למה? בבקשה: 1. ההסבה למניפה חשמלית מחייבת התקנת יוניט חום היכנשהו. 2. במצנן מודרני, כמו זה המותקן בטנדר, יש מקום מובנה ליוניט שכזה. 3. הנה המצנן המקורי של הלוטוס עם "מופה" שרותכה לאמבטיה העליונה של המצנן ובה חיישן טמפרטורה. 4. וזה המיקום המקורי של החיישן הזה, על ראש המנוע. 5. כאשר מוציאים את הפלאנג', ניתן לראות את חלקו הפנימי של היוניט בולט לו (מנחושת). 6. נהדר. אז כל שנותר הוא למצוא יוניט חום מתאים להברגה הקיימת. הנה, מצאנו! אלא שמסתבר שזה לא יוניט מתאים (גם סוג של חיישן טמפרטורה ולא מתג הפעלה) ואין יוניט שכזה להברגה הזו. אז מה עושים? יש שלוש אפשרויות: האחת לקחת את המצנן, לקדוח את המופה הקיימת לגודל המתאים ולהשתמש במברז על מנת ליצור הברגה מתאימה ליוניט. כבר חשבנו ללכת בדרך זו, אלא שמשהו אחד הניע אותנו מלעשות-כן. המיקום של המופה: היא ממוקמת בחלקו העליון ביותר של המצנן וזה אומר שכל ירידת נוזל קירור במצנן עלולה (ותגרום) לכך שטמפרטורת נוזל הקירור המאמירה (להזכירכם - בוודאות עם חסר נוזל, אז הכמות שנשארה מתחממת יותר) לא "תיידע" את היוניט כי אין מגע בין הנוזל לבינה וזו לא תפעיל את המניפה וזה יגרום לרתיחה של נוזל הקירור על כל המשתמע מכך. אפשרות נוספת היא לשתול מופה נוספת בחלקו התחתון של המצנן, אלא שאז המיקום הוא בנקודה בה טמפרטורת נוזל הקירור כבר נמוכה יותר וזה גם לא טוב. אז מה עושים? עוברים לדפ"ה ג': שהיא, התקנת יוניט על מפרק T מנירוסטה, שימקום במקום המתאים באמצע אחד מצינורות הנוזל הגמישים. אפשר לקנות מפרק כזה, אפשר לעשות מפרק כזה. נבדוק ונחזור עם תשובות... 7. מכיוון שכך, אפשר לפחות לצבוע את המצנן - שיראה טוב!

אתה מאפשר לה לבחור את הצבע והיא בוחרת לאפשר לך להתעסק ב"שטויות" שלך... גם הלוטוס תראה טוב באדום! אתה עוד תראה. זה בדיוק העניין - צריך לראות את הכנפיים בשמש בכדי לראות את ההבדלים. הם קיימים והם מוחשיים. עם האדום הבהיר יותר סקטרום הגוונים רחב יותר, מאשר האדום הכהה שבולע את השמש. "מאמי, את נראית נפלא באדום. בואי איתי לסיבוב באוטו. לא מאמי, אני מצטער, את לא יכול לנהוג. אין ביטוח... אני שמח שאת מבינה... מה אמרת? שאת בוחרת לאפשר לי לישון במלונה של הכלב היום? צודקת, עזבי, מי צריך ביטוח! יאללה, בואי תנהגי"