און יעקבסון

רוב תודות. כיף לשמוע! כאמור, לא יודע מתי זה יהיה, אבל כאשר נעשה השקה, היא תהיה פתוחה לקהל ולחברי הפורום בפרט.

אני חושב שניר סיכם את הנושא בצורה הטובה ביותר. המדובר על המוצר אשר זו מהות השימוש בו, במכוניות בהן הנושא הוא הכי חשוב - מכוניות מירוץ. לי אישית יש ניסיון עם המוצר הזה במכוניות ראלי בהן הייתי מדריך ואורך החיים של המדבקות הללו ארוך מספיק. זה לא לכל החיים, אבל יש עוד מאיפה שזה בא... כך או כך, במקרה הנ"ל את הנעשה יש להשיב ואחרי שנחבר משאבות וכבל גז, נוכל לשבת במושב הנהג ולבדוק את הנושא בפועל ובמקרה הצורך לשנות. במקביל, חן ידידי היקר, אני ממתין להמלצות שלך לגבי מי שיכול לעזור לנו עם גומיות הדוושות... או במילים אחרות: אחד סוכר בבקשה, אני מגיע!

כעת, משיושב הבודי על השלדה ומחוזק כהלכה, אפשר להתחיל ולחבר עוד חלקים המחברים או עוברים בין השניים. נתחיל במכלול הדוושות. הוא, לדוגמא, גם עובר מתוך הבודי ודרך השלדה וגם מהווה גורם הידוק בין השניים, כאשר משאבות הבלם והמצמד מורכבות. יחידת הדוושות עברה בשעתו ניקוי חול, וצביעה ביסוד - בכדי שלא תחליד. הבוקסות בין הדוושות לצירים היו שחוקות ולכן נחרטו ובמקומן הושתלו בוקסות חדשות. בסיום התהליך עבר המכלול צביעה וכך נשאר בקופסתו, עד לרגע הקריאה לשוב הבייתה. מאחר שאין גומיות על הדוושות (כך במקור) ומאחר שהדוושות קטנות וצפופות ופוטנציאל החלקת הנעליים על הדוושות גבוה - לא היה מנוס מלנקוט בדפ"ה ב', לפני ההרכבה מחדש באוטו. הנה: 1. יחידת הדוושות - ליתר דיוק הדוושות עצמן. שימו לב למבנה הדוושות ולמראה החלקלק שלהן. לא מתכון משרה ביטחון... 2. הפיתרון הנ"ל נפוץ במכוניות מירוץ (וזה המקום להודות לניר בן-ארי, שבכל מה שקשור לציוד ורעיונות למכוניות מירוץ - הוא הכתובת הראשונה שלי) ומי אם לא הלוטוס סופר 7 שמתאימה לכך? וזה הפיתרון: נייר זכוכית מאוד מחוספס, שבצדו השני מדבקה. 3. וכך זה נראה בתחילת ההדבקות. ניתן לראות את הגוון המבריק (והחלק) של הדוושה ללא נייר הזכוכית. 4. וכך זה נראה בסיום התהליך. כעת הדוושות מחוספסות למגע והנעליים לא יחליקו עליהן. זהו? אפשר להרכיב את היחידה בחזרה למקומה? עוד לא. כמעט... 5. ההברגות מצדה השני של היחידה - היכן שהמשאבות מתחברות - מלוכלכות מצבע ופצועות משיני הזמן. 6. אז הגיע הזמן לקרוא למחרוקת, שתנקה ותתקן את ההברגות. המשך יבוא...

אתה לגמרי צודק. ותן לי לנחש, לפי הסמלון שלך, שבאת לראות את ה-XJ שחנתה שם בשעתו. זו עם המנוע V12... אגב, השלב והמועד אותו אתה מתאר - זה היה לפני כשנה וחצי. מי שמשוגע, לא יודע שהוא משוגע! בכל מקרה - המון תודות. און

אחד הדברים שהיה ברור שתהיה בעיה איתם הם צירי מכסה המנוע. המקוריים היו חלודים, מקומבנים ובלתי ברי-שימוש. למזלנו, ניתן להשיג עבור לוטוס סופר 7 (כמעט) הכל. אז קובי הזמין את החלקים והם אכן הגיעו לאחר מספר ימים. לקח כמה דקות ושיחת טלפון אחת בכדי להבין איך המכלול הזה עובד, אבל בסוף גם זה הובן, אולם עדיין הייתה בעיה: האום לא מתאים לבורג. והבעיה היא ששניהם נשלחו על ידי אותו הספק מאנגליה. עוד למזלנו הוא שהמדובר בברגים בעלי הברגה אינצ'ית NF רגילה, ואפשר וגם מצאנו אומים מתאימים גם בארץ. אז הנה סיפור ההרכבה של צירי מכסה המנוע. בבקשה: 1. האום שנשלח (הברגה מילימטרית - בטעות), ביחד עם האום הנכון שלקחנו ממוסך הטרקטורים הסמוך... 2. אחד מצירי מכסה המנוע ביחד עם האומים המתאימים. 3. הציר והאום המוברג על מכסה המנוע. 4. ממבט קצת יותר רחוק. המבנה האובלי של החור במכסה המנוע מאפשר את הכיוון המדוייק של המכסה ביחס לבודי. 5. הנה, כאן ניתן לראות את המרחק בין הציר למכסה - מה שמאפשר את התנועה. 6. שני הצירים מורכבים. 7. ושני הברגים הבולטים מצדי השלדה, הם הברגים המחזקים את המכסה לשלדה. גם הם הורכבו לעת עתה בכדי שלא יאבדו.

במציאות ובשמש - זה אפילו נראה טוב יותר. השילוב בין האדום והשחור נהדר.

אני קורא את השורות הללו, שכתבתי כאן בדיוק לפני שנתיים, ולא מאמין. עברו כבר שנתיים?! אם הייתי יודע אז למה אני נכנס וכמה זמן זה יקח - לא רק שלא הייתי מאמין, קשה לי להאמין שהייתי נכנס לפרוייקט הזה. כדרכם של פרוייקטים כאלו, אתה יודע איך זה מתחיל ואין לך מושג איך זה יגמר. וברגע שהכדור (השיפוץ) התחיל להתגלגל, אין דרך לעצור אותו... אני יושב ונזכר איך ראיתי בעיני רוחי את השיקום, בתחילת הדרך. "נשמיש את הטנדר ואז נראה"; "נסדר רק מה שצריך"; צבע לא מעניין אותי"... ואיך אט-אט נכנסתי לעובי הקורה ונכנסתי למגה-שיפוץ הזה, שכלל בעצם פירוק מוחלט של הטנדר ובנייתו מחדש, תוך תיקון/החלפה/שיפוץ/ניקוי/צביעה/שיפור/עידכון של כל חלק וחלק. תוך הקניית אופי אישי והפיכת הטנדר הזה ל-קאסטום מייד. אז אני יושב וחושב ולא מאמין כמה ארוכה היא הדרך ואיזה טירוף היה ללכת בדרך הזו. רואה, מנענע את הראש ויודע. יודע שזה טירוף, אבל שכל דרך אחרת הייתה לחטוא לאמת הפנימית שלי. להגשמת החלום האמיתית. לידע הרב שצברתי, אנשים שפגשתי, חברים שיצרתי. כי זו מבחינתי חוויה ראשונה וחוויה ראשונה של פעם בחיים. מין חלון הזדמנויות שבו כל החלקים הסתדרו כך שאוכל להגשים את החלום הזה ולבצע אותו (עכשיו!) על הצד הטוב ביותר. מדפדף בדפי השרשור הזה, ומנענע את הראש בחוסר אמונה. איזו דרך ארוכה עברנו יחד. כמה הסוף קרוב (באופן יחסי...). אם אפשר (וצריך!) לעשות סיכום בינים, שהרי העבודות על הצד המיכני כבר הסתיימו. פרוייקט התקנת מערכת המיזוג עבר בהצלחה מלאה; הרכב עקרונית במצב נסיעה וצריך להתקדם עם תא הנוסעים ושלב הצבע כבר מעבר לפינה. אבל כרגיל, אני "סתם" מסבך לעצמי את החיים. אם רק אתקין מחדש את המושבים וסכי השמש המקוריים, שהרי זה עניין של ימים ספורים לסיים את הכל ולהעביר את האוטו למחלקת הצבע. ומשם זה כבר יתגלגל די מהר: רפדות, זגגות, מערכת תאורה. וכל מה שישאר לי אז בכדי לקחת את המכונית לטסט המיוחל הוא הרכבת פגושים ובניית דלת אחורית. "עניין של מה-בכך"... אבל לוותר ולהתפשר מבלי לחקור את האפשרויות עד הסוף רק בשביל לסיים כבר את השיפוץ - זה בדיוק להיות לא נאמן לעצמי. אז בכל זאת אבדוק את האפשרות להתקין מושבים מודרניים ובטיחותיים יותר, אולי גם סכי שמש אחרים ובוודאי מראה פנימית אחרת. וזה יקח כמה שייקח. אין לחץ של זמן, אין מועד השקה קרוב ורומנטי. זה כבר לא יקרה אחרי שנתיים וגם לא ביום העצמאות שחלף לא מזמן ואפילו יום ההולדת שלי קרוב מדי בכדי להתחייב שאספיק לסיים. על אחת כמה וכמה שפרוייקט שיפוץ נוסף מתקדם במקביל. אז זה יקח כמה שייקח! וזה גם המקום להודות למספר אנשים שעוזרים לפרוייקט הזה להמשיך ולקרום עור וגידים (ואם שכחתי מישהו בלהט הכתיבה - התנצלותי מראש): בראש ובראשונה זוגתי היקרה, שמבינה את הלהט ומאפשרת לו מקום; משפחתי, ששואלת לשלומה של "הפילגש"; רפי מזרחי, שעזר לי בתחילת הדרך עם הצד המיכני ושיקום השלדה ולמעשה גם דחף אותי ללכת עד הסוף; ראובן בריינר ויובל מלמד, שנתנו לי להתחיל ולעבוד על המכונית במוסך שלהם; והכי חשובים: ניר בן ארי, אייל בן ארי וכל צוות "מוסך דרך השטח", שאצלהם אני מבלה כבר שנה וחצי ומרגיש שם הכי בן-בית שאפשר להרגיש. הכי משפחה שיש. אז אסיים עם כמה תמונות מייצגות, ו... כרגיל, המשך יבוא!

בני שלום. לא, הפעם איני יכול להסביר לך מדוע הורכב הניפל הזה בחזרה. הוא פשוט הורכב בחזרה, כפי שהיה שם בזמן הפירוק (לא יודע אם כך היה במקור - לא ראיתי את השרטוטים המקוריים). ומאחר שלא אני הרכיב את צנרת הבלמים, גם איני יכול להגיד לך אם אפשר היה לחבר את הצינור ישירות לצינור, או לא. מה שאני כן יכול להגיד - ותקן אותי אם אני טועה - שהסבירות לנזילת שמן מנקודת מפגש כזו נמוך עד אפסי. נכון שהיה עדיף בלי, אבל כפי שיש נקודות מפגש אחרות כאלו בכל צנרת בלמים (והן לא נוזלות), נסתדר גם עם נקודת המפגש הזו. בכל מקרה - תודה על תשומת הלב וההערה. און

לא שזה הזמן, או שמכסה המנוע עומד להישאר על מקומו, כי יש עוד לא מעט עבודה לפני שזה יקרה סופית, אבל לא יכולנו להתאפק (נכון יותר: קובי לא היה יכול להתאפק...) והבאנו את המכסה בכדי לראות את התוצאה הסופית (או שקרובה לסופית). סתם ככה, שיהיה למה לשאוף. בכמה מהתמונות, קובי בודק מרווחי התאמה בין מכסה המנוע לשאר המכלולים... אז הנה, שגם לכם יהיה כיף.

דניאל צודק לגמרי, אבל זו לא הסיבה היחידה: ההתאמה בין הגוף לשלדה מוחלטת. כל שינוי ולו הזעיר ביותר ישנה את מיקום חורי ברגים ואפילו אולי ימנע את הכנסת הבודי כפי שצריך לשלדה. מעבר לזה, ואולי צריך לצלם את הנקודה הזו בכדי שזה יהיה מובן, לא הייתה שום (אבל שום) מחשבה על בידוד רעשים בתכנון המרכב של האוטו הזה. ניתן לראות פתחים ומעברים בין תא המנוע לתא הנוסעים - שלא לדבר על העובדה שהמרכב כאן פתוח לגמרי. זו הולכת להיות מכונת רעש וכיף במובן הכי פשוט וטהור של המילה. גסה, מחוספסת, שתוקעת גרפצים, מפליצה ומשאירה שלוליות במקומות לא ראויים... כמו גבר מהסוג שכבר לא עושים יותר. בידוד מרעשים? ברום כרמל, לא כאן...

1. התשובה שלי לגבי השאלה שנשאלה - לא הייתה מדוייקת וחבר פורום יקר ריענן את זכרוני: יש את הלוטוס אירופה הזו, של עודד. ויש את האירופה של יובל ויש עוד אחת, אדומה - שעליה רק שמעתי ולא ראיתי אותה ולכן היא פרחה מזכרוני. ממה שהבנתי, גם היא יובאה ארצה והיא, בניגוד לשתיים האלו, כן במצב נסיעה (ויתקנו אותי יודעי הדבר או יוסיפו וישפכו אור על הנושא). 2. בחזרה ללוטוס של עודד: מאחר שהעבודות על השלדה בשלבי הסיום האחרונים, מועד השידוך בין השלדה ליחידת הכוח- מתקרב. בימים האחרונים עברה יחידת הכוח שטיפה וניקוי מסיבים, נרכש מצמד חדש והורכב - מה שאיפשר את החיבור מחדש של המנוע ותיבת ההילוכים וכן את הרכבת המתנע. כפי שאלו פורקו יחדיו - ככה הם גם יחזרו למקומם. בקרוב - אני מקווה...

נדיר שמגיע מישהו לבקר אותנו עם מצלמה, שתופס רגעים ומצבים שבדרך כלל אני לא מצלם בלהט העבודה. אז הנה כמה תמונות נוספות מבית מדרשו ובאדיבותו של שי אלמוג. תהנו. אפשר להגיד שהתמונות מדברות בעד עצמן ולכן מיותר לפרט, אבל התמונה האחרונה מסקרנת, לא?

תודה, חן. על העזרה ועל הפרגון. רק שאם יורשה לי - קטונתי. יש כאן כמה קליברים בקנה מידה וברמה שאני רק יכול לשאוף אליהם. שיפוצים כמו לרובר 16, אלפא ג'וניור, כל מה שליאור ברוך נוגע בו, ועוד כמה אחרים. הם אלו שהביאו לי את ההשראה להתחיל במסע המטורף הזה. ולגבי ההשקה: אני יכול להבטיח לך דבר אחד: היא תיערך במוסך "דרך השטח" בשפיים, כמיטב המסורת שלהם בהפקות כאלו. נזמין עוד בעלי סוסיתות/רום כרמל להציג את המכוניות שלהם והכי חשוב - יהיה שמח! אבל רתמנו את הטנדר קצת לפני הסוסים, לא? עוד רחוק היום...

מוצרים?! יוחאי, לא קראת את הפסקה הראשונה בספר הרכב? "מכונית רום 1301 חדישה... מכוניתך תוכננה והורכבה בתשומת לב רבה ובפיקוח קפדני..." למה להעליב סתם? אגב, אותם מספרי ייצור מופיעים לא רק על הבודי, אלא על כל חלק וחלק שמיוצר, ושמיועד למכונית ספציפית. מצ"ב תמונה בה הסימון אותו מצאתי על הבודי "שלי". יוחאי, בזמנו סיפרת לי שהפועלים גם היו חותמים על כל חלק וחלק. ניסינו למצוא את החתימות והשמות, אבל הזמן עשה את שלו ולא היה ניתן לקרוא בפתקיות דבר. עוד תוספת, בדף של תעודת האחריות של המכונית, שנמסרה בתאריך 16/4/80. מה שמעניין הוא שבשם בעל הרכב מופיע שם פרטי ולא מוסד/ארגון/צה"ל. מדוע ירשמו שם של אזרח, לצורך העניין ולא של צה"ל?

שלום בני. תודה על התזכורת, זוכר גם זוכר. בהחלט עניין לטפל בו בהקדם האפשרי, אבל רק אחרי שאסיים כבר את השיפוץ. בינתיים אוסף את החלקים... לפחות אם יקרוס המנוע, אין לי מה לדאוג לגבי המאוורר, כי החלפתי אותו למניפה חשמלית . מכיוון שכך, מין הסתם לא אצטרך מאוורר חדש, אבל מסנן שמן - בהחלט יש על מה לדבר. האם המסננים הללו לא זהים לאלו שמשתמשים בהם גם בפורד (אסקורט, או קורטינה)? צירפתי תמונה של תושבת המנוע של הרום כרמל, בהשוואה לתושבת המנוע המקורית של המנוע הזה, כפי שהורכבה בהילמן אוונג'ר - ממנה הגיע המנוע לרום כרמל. ניתן לראות, בדיוק כפי שתיאר בני, כי התושבת הישראלית ארוכה בהרבה, מה שמפעיל כוחות גדולים בהרבה על הברזל המסכן שקורס לו אט-אט. אז שוב, תודה בני ולהשתמע בקרוב.

אחת ממחלות "הילדות" של רום כרמל 1301 הייתה תושבות מנוע. מעבר לכך שהמנוע הכבד - שמוקם קדימה יותר בתוך השלדה - שינה את איזון המכונית ויציבותה, ולאורך זמן אף גרם לסדקים בשלדה, הוא היה מעל ומעבר לתושבות המנוע המקוריות. וכך קרסו להן אלו, מפעם לפעם, כאשר רק קורת הרוחב של השלדה מונעת מהמנוע להיגרר על הכביש לכל צהלות ההמון... חיכינו-חיכינו, אבל רום כרמל מעולם לא הוציאו "ריקול" על תושבות המנוע הללו... עד עכשיו. כלומר, לא רום כרמל, אלא כבוד רב הפורום - חן פרחי - שמבין דבר אחד או שניים בגומי וברום כרמל (אבל לא רק) ולאחרונה הוא הרים את הכפפה (או שמה עלי להגיד - הרים את התושבת...) והחליט לתקן את הרצוי תיקון ולהציע לי זוג תושבות מנוע מחוזקות. בתושבות הללו אשתמש באותו המנוע שנבנה מחדש, שיחזור בבוא העת למקומו. כלומר, בשלב שאני קורא לו: Phase 2, שיתרחש בתום תהליך השיפוץ, אחרי שהמכונית תעבור טסט, השקה, הרצה, תיקון ריג'קטים ראשוניים וכדומה. כי להתחיל מחדש לפרק חצי מתא המנוע - כמעט מיד אחרי שסיימתי לעבוד עליו - זה כבר מוגזם... אז אנצל את הבמה המכובדת הזו בכדי להודות לחן על ההירתמות לסייע, על הנכונות לעזרה ולא רק לו: חברי הפורום הזה מפתיעים אותי בכל פעם מחדש בנכונות לסייע ועל כך אני אסיר תודה. חלקת אלוהים קטנה בתוך שדה שוטים וגיהנום לא קטן.

מה?! ליאור?! "מלכת יופי למפגשים ותצוגות?" התחלנו בהעלבות? אל תדליק סתם... יודע מה, החלטתי שלמרות שאני מכיר אותך ולא מאתמול ואתה עדיין חייב לי איזה חלק שאני עדיין ממתין לו ולמרות שאני מוריד בפנייך את הכובע על שיפוצים המטורפים שלך - אז החלטתי בכל זאת להיעלב ולא לענות לך. במקום זה - קבל תשובה בתמונות...

זה שהבודי יושב בתוך על השלדה, לא אומר שיש התאמה מלאה בין השניים. אמנם לצד ימין או שמאל, מרווח הטעות הוא כמעט בלתי אפשרי, אבל בהחלט יתכן שהבודי לא יכנס מספיק פנימה לתוך השלדה (קדימה-אחורה). אז כמובן שניתן לבדוק זאת על ידי הכנסת הברגים והאומים, אבל אפשר גם עם הקשת, שעוברת דרך הבודי לתוך השלדה. אז אחרי שהסדרנו נשימה מהמאמץ שבהרמת הבודי והתאמתו לשלדה, אפשר להתחיל ולבדוק את התאימות. ככה זה נראה: 1. אחת הבדיקות הראשונות - כאמור - היא לבדוק שקשת ההגנה נכנסת למקומה. אז הנה קובי בדרכו מהמחסן עם הקשת על כתפו. 2. עוד בדיקה אחת אחרונה לפני ההתקנה... 3. ו... הקשת נכנסת למקומה בקלות! וזה אומר שהבודי והשלדה מאוזנים להם יחדיו. אפשר להמשיך. 4. "סתם" פוזה קרבית במיוחד... 5. אל תתרשמו מהמיקום הגבוה של הקשת. היא לא "יושבת" עד הסוף במקומה. היא עוד צריכה לרדת איזה עשרים סנטימטרים. 6. עכשיו, כאשר הקשת במקומה וארבעת הברגים "הראשיים" שמחזקים את הבודי למקומו מעל גשר המתלה האחורי מחוזקים - אפשר וצריך לחזק את הברגים האחוריים של הבודי. ובשביל זה צריך ליפט. 7. שימו לב לצורה בה יושב הבודי בתוך השלדה ולקורות הרוחביות עליהן הוא נשען. 8. הסיבה שצריך לחזק את הברגים האחוריים היא שהחלקו האחורי של הבודי הוא עם חוזק מבני נמוך ואפילו בהוראות ההרכבה כתוב במפורש לא להרים אותו מהצד ההוא. אם תביטו בתמונות בהם קובי ואני מעבירים את הבודי, תראו שאנו עושים זאת מהצדדים ולא אחד מלפנים ואחד מאחור כמקובל. אותם ברגים אחוריים מחזקים את הבודי לשלדה, אבל גם לאחת מזרועות המתלה. החיזוק הנ"ל הוא זה שנותן את החוזק והעמידות בחלק האחורי מכך ה"בהילות" להקדים ולחזק את השלושה יחדיו. גם הפעם - התמונות באדיבות שי אלמוג. וכרגיל - המשך יבוא...

אתה לא מבין כמה אתה צודק - וזאת אני אומר בתור זה שיושב בצד, עובד על המכונית שלו ורואה בכל פעם מחדש את ניר, או את אייל - הבן שלו - עושים "סיורים מודרכים" לאורחים, באגף הקלאסיות של המוסך. וזה כולל גם נציגים מטעם יבואני רכב, קליינטים שהכניסו את המכוניות שלהם לטיפול ובאים להתרשם, עוברי אורח או חברים ששבים ובאים מדי פעם לבדוק ולראות מה נשתנה. נכון שאני לא אובייקטיבי - אבל אני לא לבד בהרגשה הזו - זה מקום שכיף לבוא אליו.

היום פגשתי את אבי-סוסיתא. הסיבה: רכישת זוג פנסי חזית עבור הטנדר. בנוסף, אבי הפתיע אותי עם מתנה מקורית: ספר הרכב המקורי של רום כרמל 1301. מעבר לשפע המידע הטכני על המכונית, הוראות שימוש, הרצה ("לא צריך, אבל אל תעברו ב-1,500 ק"מ הראשונים את המהירות 20 קמ"ש בראשון, 30 בשני, 50 בשלישי ו-80 בהילוך רביעי"...), החלטתי לשתף אתכם בדף המידע הפותח את החוברת. אהבתי את ה-"מכונית חדישה"... וכמובן - תודה, אבי, על הספר. הוא, ביחד עם הפנסים, כמעט ומשלים לי את כל הפאזל הזה הקרוי רום כרמל 1301 טנדר.

זהו, הרגע המרגש הגיע. אחרי כמעט תשעה חודשים של חיים בנפרד, הגיע הזמן לחבר בחזרה בין השלדה המשופצת לבודי הצבוע. אין הרבה מה להכביר מילים על המאורע, פשוט צריך לתת לתמונות (באדיבותו של שי אלמוג ובנו, שהגיעו לצלם, קצת לעזור ובעיקר להציע אבטיח טעים! אז הנה, הפינה לשיפוטכם: 1. קרוב-רחוק. השלדה צופה בבודי המבהיק, הממתין לה בכניסה למוסך. 2. לפני השידוך צריך לקבע את מיכל הדלק במקומו (רק זוג ברגים תחתונים תופסים אותו לעת עתה). 3. עוד מבט אחד אחרון בנפרד, ו... 4. קובי ואני מרימים את הבודי ומעבירים אותו לכיוון השלדה (בקלות, יש לציין. הבודי ממש קל). לעזרה אנו קוראים לידידי ורעי, ירון אדרי. 5. ראשית מכוונים את חלקו הקדמי של הבודי לכיוון השקע המיועד לו בשלדה. 6. עכשיו אפשר (בעדינות! לא רוצים לשרוט את הצבע...) להחליק את הבודי אט-אט מטה. 7. עוד קצת כיוונים, ו... 8. זהו! הבודי יושב לו בבטחה בתוך (בלוטוס זה בתוך השלדה, ולא על השלדה, כמקובל). עכשיו אפשר להסדיר נשימה, להביט בתוצאה, ו... המשך יבוא!

תאמין לי, דני, שלא פחות ממך אני מת לעשות נסיעת בכורה אמיתית בטינה. הסוף כבר קרוב. עוד קצת סבלנות... בשבילך מוכן להעלות תמונות של טינה בכל יום שאני שם!

חן, המכונית הזו הגיעה לפרוייקט השיפוץ במצב נסיעה ואחרי שימוש שוטף של כמה חודשים טובים. למעשה, אם אני מבין נכון, המכונית הזו מעולם לא הושבתה על ידי בעליה הקודמים והייתה תמיד במצב נסיעה. בכל מקרה, המיכל במצב מצוייו. הוא נוקה היטב, לא נוזל ונצבע לפני שהוחזר למקומו. תודה על תשומת הלב.

אבל ראשית - רוב תודות לכל המפרגנים! זהו אכן רגע מרגש וכזה שמחזיר את מושכות השיפוץ אלינו. וזה אומר שאפשר וצריך להחזיר כמה שיותר מהר את הבודי לשלדה. גם כי רוצים - אין סבלנות... וגם כי צריך - כי לא רוצים שיקרה לו משהו שהוא מחוץ לשלדה. אז אין הרבה מה לעשות, חוץ מאשר התעסקות קטנה עם המיכל דלק, אשר לאחריה אפשר יהיה לשדך בין השניים מחדש. אז מה הסיפור של מיכל הדלק? הוא מורכב מעל הסרן האחורי ולהגיע אליו כאשר הבודי מורכב - זה סיפור לא פשוט. בחלקו העליון מתחברים צינור הזנת הדלק למנוע, החוט של מצוף הדלק וכן פיית החיבור לצינור העודפים. מאחר שאין לי רצון לפרק את המיכל ממקומו (שוב), החלטנו פשוט להכין את התשתית שלו מבעוד מועד. הנה: 1. במצב בו הבודי לא בסביבה, אפשר להטות את מיכל הדלק והגישה לנקודות השונות מצוינת. כאן מחברים את צינור הזנת הדלק "שירוץ" כל הדרך לפנים. 2. וזהו כבר צינור העודפים שעובר מצד אחד של המיכל לצידו השני ולכיוון פתח מילוי הדלק. 3. עכשיו אפשר לחבר גם את החוט של המצוף, אותו העברתי בצינור בידוד, על מנת שישמר לאורך זמן. 4. זהו. כל השרתים מחוברים למיכל וזה אומר שאפשר להחזיר אותו למקומו ולהתכונן להלבשת המרכב מחדש. איזו התרגשות...

זהו. גם שיפוץ המנוע הזה מאחורינו. מאחר שאין לי, כאמור, את הכוונה להשתמש בו לעת עתה, אז הוא עובר לאכסנה "יבשה". מאחר שיש פריצת דרך משמעותית ב"דלת של השכן", אז שוב נשים את המשך ההרכבות של הטנדר על הולד לכמה ימים, בהם נשקיע את מרב מאמצינו בהרכבות של הלוטוס. להתראות שם... תמונות: 1. הרכבות אחרונות של אביזרי המנוע: משאבת דלק, מסנן שמן, מפלג. 2. גם פלאנג' המים העליון והמקורי חזר הבייתה, זאת למרות שהוא כבר לא מתאים. הוא משמש רק כסוגר לפתח, לעת עתה. 3. עכשיו הגיע הזמן להביא את הכלים הכבדים, שיעזרו לי להוריד את המנוע משולחן העבודה. בשביל זה יש חמור... 4. מורידים את המנוע על הצמיג ולפני שממשיכים מוודאים שכל הפתחים אכן סגורים היטב. 5. קדימה מניילנים! 6. זהו. תם ונשלם. אפשר לאכסן את המנוע בפינת המוסך. עוד יגיע יומו.