און יעקבסון

אני עוקב אחרי השיפוץ הזה מתחילתו ולא מפסיק להיות מופתע בכל פעם מחדש. באמת מרשים לדעת שיש בארץ אנשי מקצוע ברמה כל כך גבוהה, העושים עבודה כה טובה ובכל כך הרבה סבלנות. נראה כמו פרוייקט מורכב ומסובך שלא נראה שהיה יכול לקרות בכלל כאן בארץ, בפרט לא באיכות הזו - בידיים אחרות. שאפו!

חובה! שהרי כתוב במקורות: "לא טוב היות הקוביה לבדה".

כאמור, הרבה זמן לא היה לי להשקיע בטנדר, אבל קצת זמן - כן. אז עברתי על הרשימות ובדקתי מה אפשר לבצע במעט הזמן שיש. העינים התמקדו בשני דברים: החלפת צינור הוואקום של הבוסטר וכן ניתוב נאה יותר של חוטי החשמל באיזור הכוהל. בבקשה: 1. צינור הוואקום הישן. זהו הצינור שיוצא מחלקה הימני של סעפת היניקה לכיוון מגבר הבלם (האדום). כאשר המנוע דולק, הצינור פשוט מתכווץ ומונע יניקת אוויר מהבוסטר. 2. הצינור הישן בחברת החדש. בזכות העובדה שהחדש ארוך, יהיה אפשר לנתב אותו באופן הולם בתא המנוע. 3. הנה, בדיוק כך. מעל הנשם של המנוע במקום מתחתיו. 4. ודבר אחרון: לסדר יחדיו את החוטים מסביב לכוהל. אין לי תמונה של "לפני", רק של "אחרי".

אבי, הקוביה שלך יפיפיה! וגם ראיתי את הטנדר. הוא ממש במרחק הליכה מביתי. מקווה שביום העצמאות הבא אוכל להצטרף (ולצרף) עוד בעלי סוסיתא/רום כרמל לתהלוכת יום העצמאות.

ממשיכים: הפעם לחורים של פנסי החניה ומיד אחרי זה - לצביעה! הנה: 1. פנס החניה החדש. 2. באותה התרגולת כמו עם פנסי האיתות - מסמנים וקודחים חורים. 3. והנה מורכב לו פנס החניה. 4. והנה שני הפנסים השוכנים להם יחדיו במקומם. 5. עכשיו חוזרים על התהליך גם בכנף השניה, מפרקים את הפנסים ו... 6. שולחים למחלקת הצבע. שם עוברות הכנפיים תיקונים ומילויים קטנים, שיוף כללי ולאחריו הן מקבלות כמה שכבות פוליאסטר. 7. שוב שיופים וביקורת, תיקונים קלים אם צריך, ו... צבע יסוד. זהו, הכנפיים מוכנות לצבע! בינתיים, ממשיכים הלאה. המשך יבוא...

ליאור, אני מוריד את הכובע! הלוואי עלי יכולת טכנית, חזון, ירידה מושלמת לפרטים, סבלנות וכישרון - כמו שלך. כבוד!

ניר, חייכתי שכתבת את זה, ולא ידעתי עד כמה שזה נכון... בשבועות האחרונים, מאז חיבור צינורות המזגן, לא ממש התקדמתי עם הטנדר. מצד שני, התקדמנו מאוד בגזרת הסופר 7. אלא שערב יום העצמאות, הזיקה הישראלית עושה את שלה, אז ניצלתי את היעדרו של קובי, וחזרתי לתת מעט יחס לטנדר הישראלי הזנוח שעמד בגבורה בפינתו. ראשית, עברתי על הרשימות שלי, בוחן את עשרות המטלות שרשמתי לביצוע, חלקן הגדול מחוק בקו, כלומר "בוצע". אבל חלק לא מבוטל מהעבודה - עוד לפני. אמנם רואים את הסוף, אבל הוא מרוחק ממני באופן קבוע, בהתחשב בכך שאני לא מוסיף למחוק מהרשימות שלי מטלות שבוצעו. בינתיים, חשבתי, אניע את המנוע, אחמם את המערכות וכך גם ישאר המצבר (המושאל מהלוטוס במלוא אונו). משיכת צ'וק קלה, ניסיון ראשון והמנוע הגיב מיד ובשמחה לסיבוב המפתח והניע בנגיעה. מנורת ביקורת השמן והטעינה כבות בחלקיק השניה הראשון (ללמדנו שלחץ השמן והטעינה תקינים), הורדת צ'וק, והמנוע מתייצב לו בסל"ד סרק שקט וללא רעידות. צריך לכוון מעט את השסתומים (שכווונו בעת הרכבת המנוע - לפני כשנה ושמונה חודשים), וגם הקרבורטור לא בשיאו (אבל יש לי אחד חדש לגמרי שמחכה לשעתו) ובכל זאת, פעולת המנוע היא ללא דופי. מחבר צינור יניקה גזים ליציאת המפלט שהריח לא יהרוג אותנו ונותן למנוע להתחמם ולהגיע לטמפרטורת עבודה תקינה. בינתיים, אני מציץ מתחת למנוע ומתרשם שאין נזילות כלל. יפה, נראה כמה זמן המצב הזה יחזיק. שהרי מנועים אנגליים אינם מצטיינים בלשמור על הנוזלים שלהם בפנים... מדי פעם אני מניח יד על הצינור העליון של המצנן, בודק באם הטרמוסטט כבר נפתח והחלה סירקולציה של נוזלים. מאחר שבמערכת המשודרגת יש כשבעה ליטרים של נוזל קירור (...), תהליך ההתחממות אולי איטי יותר, בטח גם בגלל שבסל"ד סרק אין על המנוע יותר מדי עומס. מחוון החום מתחיל לטפס לאיטו ואחרי כמה דקות צינור הגומי העליון של המצנן מתחיל להתחמם. כלומר, הטרמוסטט נפתח. יופי. עכשיו צריך לחכות שהמניפה תתחיל לעבוד ואכן, אחרי עוד מספר דקות גם היא נכנסת לפעולה ומקררת את המנוע ביעילות. נותן למניפה להפסיק את פעולתה באופן עצמוני, ובינתיים פותח את המאוורר הפנימי בתא הנוסעים ומציב אותו על חימום. אמנם החורף מאחורנו, אבל אי אפשר שלא להתרשם מעוצמת החום הנפלטת מהמפוח. יחידת המיזוג הזו שנולדה להתמודד עם תא נוסעים מגודל של דייהטסו טריוס תעשה פלאים בתא הנוסעים הקטנטן של הטנדר אפילו ביום הכי קר בשנה. פשוט תענוג. מניפת המצנן מפסיקה את פעולתה, וזה הזמן לסובב את חוגת הטמפרטורה הפנימית של יחידת המיזוג לאוויר קר ולחבר את המזגן. עכשיו שבה המניפה של המצנן לפעול, על מנת לקדם את העומס המוגבר על המנוע. לזה האחרון עוד אין מגבר סל"ד, אולם בכל זאת, נפילת הסל"ד של המנוע אינה משמעותית והמנוע העתיק מתגבר בקלות על תוספת המאמץ שנדרשת ממנו. מצד שני, בתא הנוסעים - חגיגה. קור עז נושב מהפתחים וממש קשה לי שלא לחשוב גם על נסיעה קייצית במכונית הישנה והממוזגת לעילה. עוד כמה דקות חולפות, עוד כמה פמפומים על דוושת התאוצה, והגיע הזמן לדומם מערכות. מכבה מזגן, סוגר מפוח פנימי, מוודא שהמנוע אינו בטמפרטורה שדורשת פעולת המניפה ומסובב את המפתח במתג ההתנעה למצב כבוי. המנוע כבה ודומם. קצת קשה להיפרד, אז אני מניע אותו שוב, רק להתרשם מנכונותו להתעורר בנגיעת המפתח הראשונה. לנהוג עדיין אסור, ואני עומד בפיתוי. כל שנשאר הוא להזיז במעט את המכונית ממקומה - קדימה או אחורה - שלא תעמוד יותר מדי זמן באותו המקום על אותה הנקודה בצמיגים, אבל ניר כבר מעדכן אותי שהוא כבר עשה זאת השבוע. נעשה זאת שוב בשבוע הבא. אז זהו. יום העצמאות הגיע, אבן דרך של ממש עבור תעשיית הרכב הישראלית, אבל לא עבור טינה שיום העצמאות שלה (טסט שנתי) עדיין לא קרוב. או-טו-טו מגיע גם יום השנה השני של טינה ברשותי וגם ביום השנה השני שלה היא עדיין לא תהיה מוכנה לצאת לדרך. חתיכת דרך עשינו ביחד, בדרך הארוכה להפיכתה מברווזון מכוער ושבור כנפיים, לברווזון מכוער, אבל מלוקק, נפוח חזה וגאה בעצמו. בסוף זה יקרה. לא ביום העצמאות הזה, גם לא ביום השנה השני שלה אצלי. אבל זה יקרה. הסוף ממש כאן אחרי הפינה. עוד קצת...

אז אחרי שסיימנו לבנות, להתאים ולצבוע את תושבות הכנפיים, אפשר להמשיך הלאה ולהעביר את הכנפיים החדשות לאגף הצביעה? עוד לא, עוד מטלה אחת נשארה לנו: לקדוח חורים עבור יחידות תאורת החניה וכן פנסי איתותים. המדובר בשניים לכל כנף. בבקשה: 1. הכנף המקורית, טרם התאמתה. 2. הפנס אמור להיות מורכב בצדה הפנימי של הכנף, בשקע הגדול (השקע הקטן הוא בשביל תאורת החניה). 3. וזה אחד מפנסי האיתות החדשים. 4. אז ראשית מתחילים בסימון החורים המיועדים. 5. וממשיכים בקדיחת חורים לברגים ואחרי זה (לא צולם...), קודחים את החור הגדול לבסיס היחידה. 6-7. והנה היא יחידת האיתות מורכבת למקומה. עכשיו חוזרים על כל התהליך בכנף השניה. נחסוך מכם את ההסבר, הוא זהה לחלוטין... בשלב הבא: התקנת יחידות תאורת החניה.

סליחה תקלה... הנה הם! לא רק התושבות החדשות נצבעו, אלא גם בסיס הכיסוי של בלם היד.

אחרי שסיימנו להכין את כל התושבות החדשות, אפשר להעביר אותן לצביעה. הנה:

סוסיתא סטיישן 13/60... מכונית ילדותי! תודה!!!

אופיר, אם היית רואה את תצורת הבודי והשלדה, היית מבין שהרעיון שהעלאת לא ישים. בפשטות, הבודי מקביל ל״אמבטיה״ ואילו השלדה היא מסגרת שבתוכה מונחת האמבטיה. כלומר, בתוך ״האמבטיה״ (תא הנוסעים) לא רואים את המסגרת (שלדה) בכלל. אותן אוזניים של השלדה נמצאות בטווח בין הדופן החיצונית והפנימית של הבודי. במילים אחרות, אין דרך אחרת לבצע את החיזוק הזה.

לוטוס 7 היא מכונית נהיגה מדהימה, על כך אין ויכוח. מצד שני, אין גם ויכוח על כך שזו מכונית בעלת איכות בניה, איך לומר... ירודה משהו... לוטוס 7 S4 שונה מקודמותיה בכך שהיא בעלת גוף פיברגלאס. היו לכך סיבות וגם יתרונות. פיבר הוא קל-משקל וחזק. מאחר שהאימרה של קולין צ'פמן אומרת בפשטות: "תוסיף קלות", ונאה דורש-נאה מקיים, גוף הפיבר של המכונית קל-משקל. מאוד קל-משקל... שני אנשים יכולים להרים את גוף המכונית ממש בקלות. אלא שלמשקל הקל של הפיבר יש גם חיסרון: פחות משקל = פחות חוזק מבני. את הצד השני של המשוואה ניתן לראות בגוף הפיבר של הטנדר שלי: הוא נבנה לעמידות ולתנאים קשים ולכן הוא רב שכבות, קשיח מאוד ולא קל בכלל. ואיך הנושא הזה בא לידי ביטוי בלוטוס? עובי הפיבר דק מדי בכדי להוות גורם נושא עומס של מכלולים המחוברים בבלעדיות לבודי. ואכן, על פי רוב, אין כמעט נקודות כאלו. אחד מיוצאי הדופן הבודדים הוא מוט ההגה. זה האחרון בנוי כמוט ארוך-ארוך היוצא ממסרק ההגה ונקודת העיגון הבאה שלו היא בסיס לוח המחוונים. כלומר, שתי נקודות עיגון בלבד על המוט. זה היה יכול להיות בסדר אם הפיבר שם מתחת ללוח המחוונים היה עבה וחזק, אלא שהוא דק וחלש... כפועל יוצא, הפעלת לחץ לא גדול על גלגל ההגה גורמת למוט הארוך לתנועה על צירי הגובה והרוחב וזה כבר פוגם באיכות המידע המועבר מההגה וגם מגביר רעידות מהגלגלים והכביש שעוברות לידי הנהג. לנושא הזה נעשה בעבר במכונית המסויימת הזו פיתרון גס-מראה ומוגבל יעילות ולכן עוד בעת הפירוק של המכונית, היה ברור לנו שנצטרך בבוא העת לתת על כך את הדעת. אז זהו, שהגיע הזמן לתת על כך את הדעת... צוות המומחים בראשותו של ניר גוייס למשימה ולאחר דין ודברים הוחלט שהפיתרון שנעשה ברום כרמל (בעלת מוט ההגה הזהה - בשני המקרים מקורו בטריומף) לא יהיה יעיל כאן בגלל אותה בעיית חוזק פיבר. מצד שני, אפשר להשתמש בשתי נקודות עיגון בין השלדה לבודי, הנמצאות ממש באיזור מוט ההגה. ומאחר שיחידת החימום הפנימית לא תחזור למקומה במרכז הבודי ומתחת ללוח המחוונים, מתפנה לנו לא מעט מקום. אז מצאנו פיתרון - קדימה לעבודה! 1. הנה הוא מוט ההגה. כל האורך שאתם רואים כאן הוא ללא אף נקודת חיזוק אחת לרפואה. האחת נמצאת קצת שמאלה, מחוץ לתמונה. השניה נמצאת בחזית המכונית, על מסרק ההגה... 2. ומה הפיתרון? בשלב הראשון צריך לחתוך זוג "אוזניים", שיתחברו לנקודות העיגון בדופן המכונית, המקשרות בין הבודי לשלדה. 3. עכשיו אפשר לעשות קדחים בקוטר המתאים לקדחים בשלדה. 4. והנה האוזניים, המחוברות לבודי. בין שני חלקי הבודי (הפנימי והחיצוני), נמצא גם העיגון לשלדה. 5. ועכשיו אפשר לראות את הפיתרון: מוט רוחבי אליו יתחבר מוט ההגה... 6. הנה, בדיוק כך. 7. מהזווית הזו ניתן לראות את החיזוק טוב יותר. 8. עכשיו אפשר לתת נקודות ריתוך ולהשלים את המלאכה מחוץ לבודי ואז להחזיר הכל בחזרה ולבדוק את התוצאה: והתוצאה? אותו "פרי-פליי ידוע לשמצה נעלם! הבעיה נפתרה. אחרית דבר: אקדים ואומר שהבודי פורק בינתיים מהשלדה ועבר למחלקת הפחחות וצבע, אבל ככל הנראה בטרם ההרכבה הסופית, נשתמש בכישורי עבודה בפיבר שרכשתי על הטנדר וננסה בכל זאת לעבות את נקודת העיגון של מוט ההגה על הפיבר מתחת למחוונים. להזיק זה לא יזיק ותוספת כמה גרמים של משקל, לא ישנו את מאזן האימה (לידיעת האדונים קובי את ניר )

אכן, גם במקור רואים את הבורג החיצוני שאוחז את הכנף במקומה, בדיוק כמו שרואים ברגים אחרים המחזקים בין הבודי לשלדה. המונח פשטות הולם מאוד את המכונית הזו שנמכרה במקור - זאת אסור לשכוח - גם כפרוייקט להרכבה עצמית (קיט-קאר) למי שרצה ללכלך את ידיו. לעת עתה הברגים הפשוטים הללו הם זמניים. בבוא העת יבואו במקומם ברגי אלן עם שייבות תואמות ומתאימות. ספר לי על זה. לא רק שאני לא מתקדם איתה, טינה שוב נהפכת למחסן עבור הלוטוס... לפחות היא במצב בו אני יכול להניע אותה מדי כמה ימים (התירוץ הרשמי - שהמצבר לא יתרוקן וכדומה...) ולהתענג על צליל המנוע וכמובן גם על המזגן. אני לא מתאפק ומדליק אותו ומתמוגג מהאוויר הקר שיוצא מהפתחים. תענוג!

אז אחרי שגמרנו לרתך את התושבות וממש לפני הצביעה, כדאי לראות שהכל בסדר. אז מרכיבים את התושבות בחזרה על הבודי עליהן שמים את הכנפיים ובודקים. נראה טוב! התושבות עושות את עבודתן ונותנות חיזוק לכנפיים בדיוק בנקודה הקריטית - מעל סף הכניסה לתא הנוסעים. ג'וב דאן! נקסט: קדימה לצביעה, אבל לפני כן - תמונות. מאחר שאין כאן תהליך של עבודה או סדר מסויים, אין צורך ללוות את התמונות בהסברים. אני משוכנע שתסתדרו. יחד עם זאת, שוב מצטער על האיכות הירודה של התמונות.

רן, תודה! ודורון, אמן!

מאחר שעם השנים איבדה הסופר 7 של קובי את הכנפיים המקוריות שלה, היא איבדה גם את תומכות הכנפיים. במסגרת החיפושים של קובי אחר תושבות כנפיים חלופיות, אחד הספקים הגדיר את הסיכוי למצוא את התושבות הללו כמקביל ל: למצוא ח*א של סוס על אמצע כביש מהיר... או במילים אחרות: לא קיים. אז מה שאפשר להוסיף על הנ"ל הוא... אין, אין כמו אי.בי! זוג תושבות קדמיות NOS נמצאו אי-שם באנגליה ועשו את דרכם ארצה, אבל כל זכר לתושבות אחוריות - אין. בלית ברירה, אם לא מוצאים חדשות - אז מייצרים חדשות! בעיקרון, לא מדובר על תושבת מורכבת במיוחד והעובדה שהתושבות הקדמיות קיימות, הקלה על תכנון התושבות האחוריות. אז לפני שנעבור לצילומים, הערה קטנה. כן, אני יודע, איכות העבודה והריתוכים לא מושלמת. היא הייתה יכולה להיות מושלמת אם היינו מבקשים מדורון לרתך עבורנו את התושבות, אבל בכך היינו מפספסים את הקסם של כמה שיותר עבודה עצמית על המכונית. אז במקומות הקריטיים, ניתנה זכות קדימה למומחים. כאן, השארנו את התענוג לנו. הנה: 1. כך נראית התושבת הקדמית והמקורית של הכנף. 2. עכשיו צריך לייצר את האחורית, באופן דומה, אך לא זהה. מתחילים עם מוט ברזל בפרופיל מרובע וחותכים ממנו פסע בנקודה הרצויה. 3. ואז עוד איזה משולש קטן בעוד נקודה רצויה. 4. ועכשיו אפשר לכופף את הברזל לפי תצורת הכנף ולבדוק על המכונית את התוצאה. 5. עכשיו אפשר לרתך את הכיפופים. 6-7. ואחרי ההשחזות - ככה זה נראה. 3.

חוב קטן שנשאר: אחרי שהכנף השמאלית נחתכה והותאמה לבודי, כל שנשאר הוא לחזק אותה מחדש. לא סיפור, בכל הקשור לעבודות בפיבר. לנקות את המשטחים, להכין מבעוד מועד יריעות פיבר בגודל המתאים, לרקוח את המצרכים ולהגיש מהר, לפני שמתייבש. בבקשה: 1. נקודת החיתוך של הכנף, בחלקה הפנימי. ניתן לראות את החיזוקים הזמניים שנעשו בכדי לקבע את המצב עד לחיזוק הסופי. 2-3. והנה אותה נקודה, אחרי הנחת יריעות פיבר ומקשה. 4. זו גם ההזדמנות לתקן עוד נקודת שבר קטנה בחלקה האחורי של הכנף.

סגור, ניר. דיברתי עם קובי. ביום חמישי נבוא לבחור צבע...

כפי שנכתב פה מעלי - הכנפיים הגדולות הגיעו כך מהמפעל ואכן בקטרהאם מעדיפים כנפיים קטנות. גם אני מעדיף את הקטנות, ולפחות על פי התמונות גם ניסיתי לדחוף את קובי לאמץ את דעתי בשעתו. אלא שכעת, שאפשר לראות במציאות את המכונית עם הכנפיים הארוכות - זה פחות נורא מאשר זה נראה במציאות... בכל אופן, הכיוון הוא להישאר עם הכנפיים הגדולות ולהשאיר את המודיפיקציות לסטייג' 2 של השיפוץ, שיבוא או שלא הרבה אחרי שהאוטו כבר יחזור לכביש. לשאלתך השניה: לא בדקתי את הנושא לעומק, אבל לדברי קובי, במקורות מדברים על כך שהכנפיים הארוכות הללו גורמות לעילוי במהירות גבוהה. זה גם נראה כך לפי המבנה שלהם. ימים יגידו. כך או כך, תמיד יהיה אפשר להסב את הכנפיים הללו למשהו הדומה לזה הקיים בווריאציות החדשות של הסופר 7.

עברו הימים הנוראים, חמץ יצא מין האופנה וגם חזר, התלבטנו לגבי צבע וחדנו חידונים. כעת, הגיע הזמן לחזור לעבוד! על הפרק הפעם: כנפיים קדמיות. במקור המדובר בכנפיים ארוכות-ארוכות, מלפני הגלגל הקדמי ועד לכנף הגלגל האחורית. הכנפיים הללו לא שרדו במכונית, כפי שקובי קיבל אותה, והן הוחלפו בצמד כנפונים קטנים מעל הגלגלים הקדמיים. רצה הגורל ובאי.ביי צצו באופן נדיר וחריג ביותר זוג כנפיים מקוריות וחדשות לגמרי. הן מעולם לא הורכבו על המכונית. רצה הגורל וקובי הצליח להניח עליהן את ידיו הארוכות והגיע הרגע להתאים אותן למקומן. הכנף הימנית הותאמה ללא בעיה. ואילו הכנף השמאלית, שנראה שעברה איזה טראומה בעברה ותוקנה - היא לחלוטין לא התאימה את עצמה לבודי. אז מה עושים? טוב שקובי לא היה שם בכדי לראות את התהליך, אלא רק את התוצאה... מדוע? הנה, תשפטו בעצמכם (וסליחה על איכות התמונות. האיכות תשתפר בהמשך): 1. הכנף הימנית. שימו לב לאופן בו היא צמודה (באופן יחסי...) לבודי. 2. ואילו כאן, הכנף השמאלית. כאן הקשר בין הכנף לבודי - מקרי בהחלט. 3. בתמונה זו אפשר לראות גם את התיקון שנעשה בשעתו לכנף, אבל גם את המרווח הגדול מדי בינה לבין הבודי. אז מה עושים? מסמנים! 4. ו... לוקחים דיסק וחותכים! לא עד הסוף. כמעט עד הסוף. 5. עכשיו ניתן לכווץ את המרווח שנוצר מהחיתוך והרווח שהיה קיים בין הכנף לבודי - נעלם. 6. עכשיו צריך לקבע את המצב. לשם כך משתמשים בפיסת מתכת, כמה קדחים ומספר ניטים. 7. ובכדי שהכנף לא תתעוות, משתמשים בעוד עיגון אחד נוסף. 8. ולפני תחילת שלב החיזוקים: בדיקה ויזואלית. או! עכשיו זה נראה טוב ואפשר להמשיך. המשך יבוא...

האמת היא, ישה, שלא ניר אשם. מצד שני, לניר יש את תיאוריית הקונספירציה הגורסת שבעצם אין לי שום עניין לסיים אי-פעם את השיפוץ של הטנדר ולכן אני מתמקד בדברים ובמכוניות אחרות. אני מכחיש. הוא מחייך. ימים יגידו...

אכן מכונית מדהימה, שבתצורות כאלו ואחרות, עדיין מיוצרת, קרוב לשישים שנה לאחר שהוצגה לראשונה. ולא סתם כמכונית גימיק, אלא כמכונית מסלול מעלפת ומאלפת כאחד. הלוטוס 7 S4 הנ"ל היא אחת האחרונות מבית היוצר המקורי של לוטוס, לפני שקולין צ'פמן מכר את הזכויות ליצור המכונית לקטרהאם. לא זוכר כרגע את המשקל המדויק, אבל בקטרהאם סופר 7 S4 שאמורה להיות זהה, המשקל הוא 590 ק"ג. לוטוס 7 ויורשותיה עדיין נושאות בגאון את האימרה המוטורית ובפרדוקס שטוען שבכל מה שקשור למכוניות: "פחות-זה-יותר".

כנראה שהיצירתיות כאן בפורום נעצרת בביקורת, לא בהשראה... אז רעיונות יצירתיים לא עלו ולפיכך נפלה החלטה לגבי הצביעה החיצונית. הצבע שנבחר הוא... שלום בית! כלומר, מה אישתו של קובי החליטה. :-D:-D פרטים ודוגמאות: בקרוב.

דניאל, מצטער לבשר לך שאתה לא בכיוון. זה לא קשור לצביעה ולא קשור לצבע בו תצבע המכונית והיא בכלל לא בתור לאגף הצבע. "כחול-לבן" בהקשר אחר לגמרי...