און יעקבסון

זו גרסה מוקדמת (ויפה) יותר של ה-7. ה-S4 של קובי הייתה הגרסה האחרונה מבית היוצר הרשמי - לוטוס. אחת המטרות בתכנון ה-S4 הייתה להוזיל את משך ועלויות הייצור (כי לוטוס הפסידו כסף על כל S3 שנמכרה) וכך אכן היה. ה-S4 הייתה מכונית רווחית עבור לוטוס. מצד שני, ה-S4 הייתה בעלת עיצוב שנוי במחלוקת, שניסה, יש אומרים, לחקות את אופנת הבאגי שהייתה נהוגה באותם הימים ולכן מעמדה ברבות הימים כאייקון מוטורי אינו כה חזק כשל הגרסאות הקודמות (זאת למרות מכל בחינה אחרת, ה-S4 הייתה שדרוג במרווח, איכות, התנהגות). כך או כך, אלו היו השנים האחרונות של ה-7 בלוטוס, שעבדה חזק על שינוי תדמית ופנייה ללקוחות אמידים יותר (ביחד עם שינוי החוקים באנגליה בנוגע למכוניות "קיט"). כל אלו הביאו לכך שהזכויות, הכלים וכל החלקים שנשארו מה-7 נמכרו לקטרהאם. אלו האחרונים המשיכו לייצר לתקופה קצרה את ה-S4, אולם מהר מאוד חזרו לעיצוב היפה יותר של גרסת S3.

זה דבר אחד (ונחמד לגמרי) לשפץ מכוניות כמו רום כרמל/אירופה/סופר 7 (קלות לטיפול, זמינות חלקים, לא כל כך זקנות באופן יחסי), לעומת השיפוץ של המרצדס הזו ושל הרוברים - מכוניות בנות 60 שנים פלוס, אשר בהן צריך לשחזר ולייצר חלקים שלא בנמצא ושבהן הצורך (והרצון) לשמירה על מקוריות והקפדה על קוצו של יוד הם מעקרונות השיפוץ הראשונים. אני עוקב אחרי השיפוצים הללו ומוריד את הכובע. רחוקה הדרך בין מכוניות הפיבר למכוניות הללו... והס מלהזכיר את "השרוט" מכולם - ליאור ברוך - המדובר לא באדם, אלא בתופעה...

עוד קצת תמונות מההתקדמות של שיוף הבודי לקראת הכנתו לצבע. אין הרבה מה לפרט כאן, מעבר לציון העובדה שבשתי התמונות האחרונות ניתן לראות (על פי הצבע המבריק) את תיקוני הפיבר שנעשו בנקודות הללו. כמה שעות של עבודה הספיקו בכדי לסיים כמעט את כל התיקונים שהיו נחוצים (אין לי את כל התמונות שליוו את התיקונים). כל שנשאר לנו כרגע לעשות הוא מילוי של חור האנטנה, תיקון סף דלת ימין ואולי עוד נקודה אחת או שתיים שדורשות התייחסות. בהקשר זה - העבודה על הדלתות לא נכללה בחישוב זה. שם תהיה קצת עבודה באזור צירי הדלתות הבלויים. אולם עובדה זו לא תפריע לכך שכאשר תיקוני הבודי ייסתיימו - יהיה אפשר להתחיל להכינו לצבע.

אחת הנקודות הבולטות בלוטוס 7 היא ההתאמה בין הבודי לשלדה. או נכון יותר - הטולראנסים בין הבודי לשלדה. ישנם מקומות שהמדובר בהתאמה כמו בין יד לכפפת גומי. וישנם מקומות בהם המרווח בין החלקים כל-כך גדול עד כי צריך מתאמים (בוקסות) בין החלקים. אז בשלב ההתאמה השתמשנו בטבעות מרווח (שייבות), אבל עכשיו הגיע הזמן להתאים באופן סופי את הבוקסות המתאימות. התהליך פשוט: מודדים את האורך המדויק של הבוקסה הרצויה וחורטים למידה המדוייקת. בחלק המקומות, השתמשנו בברגים בעלי ראש "אוזן". הסיבה? אלו הם חיבורים המיועדים לחגורות הבטיחות הכפולות שיותקנו. וכמובן שבלי בעיות - אי-אפשר, אבל על כך בתמונות. תהנו: 1-2. הבוקסות (לפני צביעה). 3. מיקום אחד של הבוקסות. בין הבודי לזרוע הסרן האחורי 4. מנגד, מהצד השני - אין צורך בשום בוקסות בכלל. (החוט האדום המלופף סביב הצינור הוא של מצוף הדלק). 5. בורג-אוזן שמאלי תחתון לעיגון חגורת הבטיחות. הסופר 7 תוכננה כך שכמעט לכל נקודות חיבור בין הבודי לשלדה יהיה יותר מאשר ייעוד אחד בחיים. כך למשל נקודה זו מעגנת את החגורה, אבל גם את הבודי לשלדה. 6. הנה עוד דוגמא: שני הברגים העליונים מאחורי הנהג. מתחת לבודי זהו הגשר העליון של המתלה האחורי. שני הברגים הללו מחזקים בין הבודי לשלדה, תופסים (הפנימיים מבין ארבעת הברגים) גם את המיכל דלק למקומו, את חגורות הבטיחות ואפילו את המושבים למקומם. ומדוע יש בורג-אוזן מצד אחד ובורג רגיל מהצד השני? כי בנקודה זו צריך ברגים ארוכים (70 מ"מ) ואין בנמצא ברגי אוזן שכאלו באורך הזה. מה עושים? כנראה עוברים לדפ"ה ב': מחליפים את החגורות לסוג אחר, שאינו מצריך ברגי אוזניים שכאלו. עידכונים בהקשר הזה - בהמשך.

עבודות שיוף הצבע הישן מהבודי של האירופה לקראת סיום. זה גם הזמן לבחון במבט מעמיק וללמוד על "ההיסטוריה" הפרטית של האוטו הזה. המדובר בסימני תאונה שעברה המכונית מתישהו בעברה בצד הקדמי ימני (אין עקבות על השלדה, כך שהיה מדובר בתאונת פח (סליחה - תאונת פיבר) בלבד. עוד אפשר להבחין כי "האמבטיה" של תא המטען הקדמי (המנוע כאן מושתל במרכז, כן?) ספגה מקום מדרכה והיא-היא תהווה עיקר העובדה עבורנו. פה ושם אפשר למצוא פינות קרועות של פיבר, אבל בסך הכל, באמת שלא נורא. מלבד העובדה שמדובר בבודי ישן ושיני הזמן ניכרים עליו, אין לנו הרבה עבודות תיקון ומילוי פיברגלס. באוטו שלי, למשל, היו הרבה יותר תיקוני פיבר וגם הרבה יותר עבודת פחחות, מאשר תהיה באוטו הזה. בעצם, העבודה העיקרית תהיה לתקן ולשפץ את הבסיס של ציר דלת ימין, שהיה רעוע מלכתחילה - אבל על כך בהמשך. אז הנה תמונות של הבודי הכמעט מושלם וההכנות שנעשו לקראת תחילת התיקונים. 1. הבודי הנמוך במלוא תפארתו. מנקודת מבט זו אפשר לראות את תיקוני המכה שנעשו בכנף הקדמית. 2. עוד סימני פחחות קלים שנעשו בעבר אפשר למצוא מאחורי דלת הנוסע. 3. מאחור אין סימני פגיעה, אבל יש קריעות קלות של הפיבר בשניים-שלושה מקומות. בעיקר עקב הרצון לשמור על משקל קל, שחייב שימוש בחלקי גוף דקים ככל האפשר. 40 שנים מאחור יותר, יתרון המשקל קל מהווה חיסרון בעמידות. 4. בצד הנהג, המצב טוב יותר. ניתן לראות את ציר הדלת המורכב. בצד הזה של הציר, אין בעיה. 5. תא הנוסעים נקי ומסודר, למעט צמת החשמל שטרם פורקה. 6. עכשיו, אחרי פירוק חגורות הבטיחות המתפוררות (חדשות יבואו במקומן), אפשר להתחיל את שלב התיקונים. המשך יבוא...

ההיסטוריה בקצרה: כאשר אוטוקרס כרתו את הברית עם טריומף, הם רכשו מהם הרבה יותר מאשר יחידת כוח. המדובר על מערכת מתלים קדמית, פנסים, מערכת תאורה, מוט הגה וגם מסרק הגה וגם: ידיות איתות ואורות (לא טעות: אורות. בטריומף הראלד הידית הימנית שעל ההגה היא של שינוי מצב האורות ואילו הפעלת המגבים היא ממתג שעל לוח המחוונים). גם אחרי שהופרדו הכוחות בין הקונצרן האנגלי והמפעל הישראלי, והשתנו יחידות הכוח שהורכבו ברום שהחליפה את הסוסיתא, המשיכו המכוניות הישראליות להתבסס על חלקים רבים מתוצרת טריומף, כשהיה בעבר. כך למשל, רום כרמל 1300 (עם יחידת הכוח של פורד) עדיין השתמשה באותו סידור מנופים על גלגל ההגה. המעבר לייצור רום 1301 עם מנוע הילמן, הביא לשינוי גם באגף הזה וכעת היה ניתן למצוא משני צידי ההגה שני מנופים מודרניים יותר למראה, כאשר הימני מביניהם הפך להיות - כמקובל - הפיקוד על המגבים, ובשמאלי - כמקובל - הייתה גם האפשרות להבהוב באורות הגבוהים. מאחר שאין יותר מדי את מי לשאול כאן בארץ מהימים ההם, חקרתי וגיליתי שהמדובר במנופים דומים מאוד לאלו הנמצאים במיני מיינור. וגם בלנד רובר דיפנדר. מאחר שיצרנית מערכת החשמל היא "לוקאס" - זה אך היה מתבקש. על אחת כמה וכמה שבריטיש ליילנד הייתה בעלת הבית של טריומף/מיני/לנד רובר. אלא שבשיטוט שעשיתי בימים האחרונים באתר "רימר בראדרס" (http://www.rimmerbros.co.uk/), גיליתי שככל הנראה הפיתרון פשוט הרבה יותר וגם נראה הגיוני. בגרסאות המאוחרות של טריומף ספיטפייר (שחלקה את רוב מכלוליה עם הארלד, אשר ממנה הגיעו רוב החלקים לסוסיתא/רום), גיליתי את אותם מנופים כמו ברום כרמל. מאחר שמוט ההגה בספיטפייר זהה לזה שברום - אזי המנופים הנ"ל יתאימו גם לרום מבלי לעשות שום שינוי במפרט הטכני עצמו. על התיאוריה הזו, אין לי סימוכין, מלבד הגיון בריא. מי שיודע אחרת, או חושב אחרת - מוזמן להעלות את השערתו. עד אז, הנה תמונות של החלקים המדוברים מאתר של רימר ושל החלקים המורכבים במכונית.

אומרים שאין משבחים אדם בפניו, אז אעשה זאת כאן: שוב חן נחלץ לעזרה ומספק פיתרונות מבורכים, הפעם גם ללוטוס. במסגרת ההכנות לקראת יומו של מכסה המנוע, שבקרוב יגיע, חשבנו על כך שלמעשה בתצורה הנוכחית, כאשר המכסה סגור הוא יתחכך בבודי, ירעד ואף ירעיש, ישחק ואף יבאס. למוד ניסיון ומכיר את הדרך, מצאתי את עצמי נוסע לבית מדרשו של הרב במטרה לקבל את ברכתו ואת תוצרתו לפיתרון שימנע את הרעות שעשויות לשחוק עד דק את עבודתו היוצאת דופן של ראסם הצבעי. המדובר, למעשה, על אותן גומיות שבהן השתמשתי גם במכסה המנוע על הרום כרמל, אלא שבמקרה דנן, הן יורכבו על המכסה עצמו ולא על הבודי. אז לפני ההוכחות, חן, שוב תודה. על האירוח, על הנכונות, על הרצון ועל הפיתרונות. הנה זה בא: 1. מכסה המנוע במקומו הטבעי - ללא גומיות השיכוך. 2. הגומיות של חן פרחי, שיותקנו על המכסה וימנעו מגע בינו לבין הבודי. 3. כי אחרת, במצב הזה, המכסה ישתפשף בבודי. כפי שנראה כאן בתמונה, המכסה פשוט נשען עליו.

אבישי, "שימוניק" כבר עשה את העבודה בשבילי (ובשבילך) ויותר טוב ממני, אז הנה ההפניה: יתכן בהחלט שאתה צודק. גם נשמע הגיוני למדי - שהרי מדובר באותם ספקים (מקומיים, אני מניח, אם כי אולי יוחאי שנער יוכל לשפוך על הנושא הזה קצת אור). נדב, ראשית - תודה על ההצעה. שוקל אותה בחיוב! בהחלט יתכן שבסיס הפנס הוא של אסקורט וברום כרמל העדיפו עדשה שקופה על פני כתומה, מטעמי עיצוב או השד יודע. כך או כך, אתה בהחלט צודק בעניין ההכלאה. יש כל כך הרבה ספקים שונים של חלקים באוטו הזה. רק עכשיו, למשל, אני חושב שהגעתי לפיתרון ולמקור ממנו הגיעו ידיות האיתות והמגבים. עד היום חשבתי שמקורם במיני מיינור (שהייתה בבעלות בריטיש ליילנד - שגם הייתה בעלת הבית של טריומף). אז המדובר בחלק דומה עד זהה לזה המורכב במיני, אבל כנראה שהמקור שונה (אבל עדיין מאותו הקונצרן). עוד בדיקה אחת קטנה, ואעלה את ההשערה שלי לפורום. יש הפתעה עם הגומיה. היא בתנור... אני כבר מבשל עוד הפתעה: הספוג/גומי/פד שמקיף את מתג ההתנעה וכרגע הוא אינו בנמצא. אז אפשר לקנות כזה חדש בחו"ל, אבל עוד לפני כן אני בודק כיוון אחר.

היום קפצנו לראות מכונית עבור חבר והגענו לאדם/אספן, שבבעלתו רום כרמל, אבל יותר מזה - בבעלותו מאגר גדול של חלקים אותם אסף בשעתו (וגם שמר!). לא יכולתי להתאפק ונברתי קצת באוצרות - לחפש חלקים ודברים שאולי חסרים/מתאימים לי. אז בעוד שבכל נושא המיכני אני די מסודר, דווקא מצאתי מספר פריטים שלא היו לי וטרם התפנתי לחפשם. הנה, תראו. ואת ההפתעה - שמרתי לסוף... 1. צמד זרועות למגבים. 2. זוג פנסי חניה/איתות קדמיים. אלו שממוקמים בפגוש. 3. כיסויי הגומי עבור דופנות הצד בארגז, שדרכם מגיעים לפנסים האחוריים. 4. נועל/מנעול של החלונות המשולשים. מכל הגרוטאות שראיתי - החלק הזה תמיד היה חסר או שבור. לצערי מצאתי רק את הצד השמאלי. אבל גם זה משהו. 5. גומיית הבידוד בין הפנס האחורי לבודי. היו גם פנסים, אבל אלו שיש לי (ושמצאתי באי.בי) טובים יותר, אז לא לקחתי אותם. 6. הפתעה! סמלים של "רום" וגם "1301". אותם לא היו לי (ולא נראה שבכלל שמו אותם בטנדר גם כשהיה חדש), אבל אני בהחלט מתכוון להשתמש בהם. ככל הנראה על הדלת האחורית.

ובכדי לא שלא סתם הקפצתי את השרשור - הנה עידכון חם מהגזרה: אחרי תקופת המתנה ממושכת, בה עיקר המרץ והעבודה כוונו לעבר השלדה והמתלים - הגיע הזמן לחזור ולהתעסק עם הבודי. המטרה: שיוף כל הצבע השרוף והפגום; איתור ותיקון הדרוש תיקון; חיזוק ועיבוי הדרוש חיזוק והכי חשוב: בניית תושבת מסיבית יותר לצירי הדלתות ומשקופי הדלתות. קולין צ'פמן - נאמן לתורתו ("הוסף קלות"), בנה את הבודי של האירופה (מפיברגלס, כמובן) קל ככל האפשר. כל כך קל, עד ששני אנשים בלבד מרימים את הבודי הארוך הזה בקלות. אלא שבחלוף השנים למשקל הקל יש מחיר. מקומות שונים נסדקים ונחלשים (בכללם, איזור עיגון צירי הדלתות). ארבעים שנים מאוחר יותר, המטרה של עודד בשיפוץ הזה (בניגוד גמור לשיפוץ של קובי בסופר 7) היא לא ליצור מפלצת מסלול יורקת אש, קלת משקל וזריזת רגליים. לא זו המטרה, נהפוך הוא. לפיכך, הוספת משקל (מועטה ככל שתהיה - זו עדיין הוספת משקל) על ידי חיזוק הבודי בנקודות מסויימות לא מדירה שינה מעיננו. המדובר בשיפוץ מקיף של פעם בחיים והמטרה לעשות אותו ואת האוטו טוב ככל האפשר, על מנת לא לבצע שוב תיקונים כאלו ואחרים. אז אחרי שהבודי ינוקה עד היסוד, נתחיל במלאכת מריחת פוליאסטר והנחת פיסות פיבר (או דייסת פיבר) במקומות המיועדים לפורענות. בתום פעולות החיזוק והתיקון, יעבור הבודי לחזקתו של שעיה, אחראי מחלקת הפחחות, שיתחיל להכין את הבודי לקראת העברתו לראסם הצבעי. זה האחרון יחליק את הבודי ויעשה ביקורת אחרונה לפני ריסוס פוליאסטר נוזלי, שהסבירות היא שהבודי הוותיק יזדקק לכמה שכבות ממנו. אחרי זה - עוד ביקורות ואז צבע יסוד ולסיום: צביעה חיצונית. איזה צבע נבחר? האמת - אין לי מושג... פרה-פרה! נתחיל בשיופים...

לגמרי פיספסתי את הפוסט הזה - מצטער! אני מניח שאוכל לחבר פרצוף לשם (ולא רק כינוי...), אז זה יוכל לעזור לי להיזכר. בכל מקרה, שמח לשמוע על כל מקרה של מישהו שהחיידק קינן בו מבפנים ויכולתי, בנקודת זמן מסויימת, לסייע, לדחוף או לעזור - כמו שלא מעט אנשים טובים סייעו ודחפו אותי כאשר גיליתי שזה החיידק, גדול יהיה...

חוזרים לזירת הפשע: התקנת פיית הדלק, בעלת המכסה החדש. תזכורת: בשבוע שעבר עברה הפייה ניקוי חול וצביעה, מכסה הדלק החדש הורכב על הפייה וכן הוכנה גומיית אטימה בין הפייה לגוף הפיבר. עכשיו הגיע הזמן להרכיב את הפייה בחזרה למקומה ואת הצינורות מהמיכל והעודפים - לפייה עצמה. הנה זה בא (וסלחו לי על איכות התמונות...): 1. הפייה מתחברת למקומה באמצעות שני גוז'ונים. אחד קטן והשני בקוטר גדול יותר, עם מרכז חלול (הגוז'ון הימני בתחתית הפייה. מדוע? תשובה בתמונה הבאה. 2. זהו בורג ניקוז העודפים שעשויים להישפך מסביב לפייה בעת התדלוק. כאן בתמונה, שלושת הצינורות כבר מחוברים: צוואר ההזנה הראשי, צינור ניקוז האוויר מהמיכל בעת תדלוק וכן צינור ניקוז העודפים. 3. וזהו צינור העודפים עצמו. 4. וזהו! ככה נראה מכסה הדלק החדש והנוצץ, המורכב סופית למקומו. 5. עוד סימון V ברשימת המטלות, שהולכת ומצטמצמת. אז עד שנחזור ונוסיף למחוק סעיפים - הלוטוס חוזרת בינתיים לביתה החמים והחשוך, מתחת למכונית המירוץ של ניר בן-ארי.

תודה על הלינק - אבל אין צורך. לוח המחוונים המקורי קיים במלואו והמחוונים עצמם שוקמו על ידי "אוו ספידומטרים". לא מוצא כרגע תמונה של המחוונים, אנסה להעלות מחר.

איזה כיף לך, ליאור. תהנה!

תודה! מתקדמים בקצב, עד כמה שאפשר. רוב המטלות (דלק, קירור, בלמים) פשוטות יחסית לביצוע וסיום. העבודה על מערכת הפליטה מעט מורכבת יותר, אבל לא בהרבה. עיקר העבודה תהיה על מערכת החשמל. מעבר לשינויים מתבקשים (ההסבה למניפה חשמלית, הוספת ריאליים לתאורה וכדומה), הבעיה היא שצמת החשמל המקורית מרופטת, מקוצרת ובלויה. עוד בשלב הפירוק החלטנו לשזור אותה מחדש, אבל ממש לפני שהתחלנו, שלא ביודעין, ישראל שמשפץ את הרובר העלה בי את הרעיון לבדוק קניית צמה חדשה ומוכנה בחו״ל. קובי נשלח לכתת רגליו במבוכי האינטרנט ובקרב הספקים של לוטוס ואכן מצא צמה חדשה שכזו. היא נרכשה והיא עושה את דרכה ארצה. על הצמה הזו נעשה את השינויים המתבקשים. עד שתגיע הצמה, אנו ממשיכים להתקדם במלוא הקצב, כאשר הצפי הוא לסיים בלמים ואולי מערכת דלק בשבוע הקרוב. צפי סיום? אם לא יהיו בלת״מים, הנעה ובדיקות ראשונות בתוך חודש-חודשיים. עידכונים שוטפים, כרגיל, יגיעו במהלך השבוע.

זו תמונה ששלחו לי (נדמה לי - ליאור ברוך), של טנדר שנצפה בסיומו של שיפוץ. אם אני לא טועה, הוא שייך לבחור בשם גיורא.

נקודה מעניינת. אבל אם כבר, בתאונה חזיתית, חלילה, מוט ההגה הזה - הנמשך מהקצה הקדמי של המכונית - ידחף לכיוון הנהג ולא ממנו והלאה... ולגבי החגורות: לא זו בלבד שיש וינהגו במכונית הזו עם חגורות בטיחות, המדובר על שידרוג לחגורות בעלות ארבע נקודות עיגון, ולא שתיים או שלוש נקודות עיגון בלבד. וזו הנקודה הנכונה והמצערת: אין שום מכונית אספנות שתגן על נוסעיה, במקרה של תאונה, כפי שעושה זאת מכונית מודרנית. דווקא יש איזה מפרקון אחד בדרך, אבל לקרוא לו "קורס" זו הגזמה פראית. מוט ההגה נמשך אחרי המפרק - שנמצא כמעט על המסרק, בחזית המכונית - ועד לגלגל ההגה והוא ארוך כמו כידון. או שיפוד (לא עלינו...).

ממשיכים! הפעם: מכסה מיכל הדלק ופיית התדלוק. הפייה עצמה הייתה במצב טוב, ורק נזקקה לניקוי וצביעה. מכסה התדלוק היה גמור ולכן הוחלף בחדש. אטם בין הפייה לגוף הפיבר לא היה בנמצא, אז יוצר מפנימית של גלגל. הנה: 1. פיית התדלוק - כפי שהוצאה מהמכונית. 2. אותה פייה - אחרי ניקוי החול. 3. שוב אותה פייה - אחרי צביעה. 4. עכשיו אפשר להתאים ולהרכיב את מכסה התדלוק החדש. 5. והנה הפייה מוכנה להרכבה. 6. לפני כן, עוד צריך להכין אטם. מפנימית של גלגל. 7-8. הגומיה (כמעט) מוכנה להרכבה. המשך? יבוא!

בסופו של דבר - זה מה שאעשה. יתכן שיש לי אפשרות להשיג בהשאלה איזו דלת אחורית עם הידיות הללו, בתור דוגמא, אז זה לבטח יקל על התהליך. שוב תודה.

התשתיות מוכנות - אפשר להרכיב את מוט ההגה בחזרה למקומו. מאחר שכבר התאמנו את מוט החיזוק בשעתו, אז התהליך עצמו הוא למעשה חזרה על מה שכבר נעשה, רק שהפעם סוגרים את הברגים עם אומי ניילוק ומהדקים כמו שצריך. בבקשה: 1. "הפרפר". כך קוראים לפלטת החיזוק הזו, שיושבת על הפיברגלס, ממש מתחת למחוונים והיא אמורה להעניק חוזק למוט ההגה הארוך. ההיסטוריה של האוטו הזה מוכיחה שזה לא היה מספיק... 2. אנחנו הוספנו מוט רוחבי שמתחבר לשתי דופנות השלדה ומעגן את מוט ההגה לנקודה יציבה נוספת. 3. עוד מבט, מכיוון אחר, לעבר מוט החיזוק. 4. איזה כיף זה שיש מתג התנעה חדש, וצרור מפתחות שעליו מחזיק מפתחות עם סמל של לוטוס, לא כך? 5. אל תתייחסו לגלגל ההגה המלופף הזה. הוא לא ישאר כך לאורך זמן. 6. ניר בן ארי, הבודק הטכני הראשי של הפרוייקט, מגיע לבדוק את תנוחת הישיבה, בתום תהליך הרכבת ההגה והדוושות. 7. מיקום ההגה והדוושות זוכים לאישור, אבל ניר מעלה נקודה חשובה והיא שעבור רגל שמאל אין מדרך ואין שום מקום מצד שמאל של דוושת המצמד. וזה אומר שהרגל נשארת "באוויר" - וזה מעייף, או כל הזמן צריכה להיות מונחת על דוושת המצמד - וזה הורס. חיש קל מתחילים להיזרק רעיונות באוויר לגבי פיתרון נחמד ויעיל וגם קל לביצוע. אבל על כך - בהמשך הדרך. 8. עוד מבט לכיוון מושב הנהג, ההגה וידית ההילוכים של הסופר 7. כבר מת לקפוץ פנימה, להניע ולהתרחק לעבר האופק...

יש כאן בפורום כמה מכונאים של אגד או דן, לא? עקרונית (צריך לראות במה מדובר), אני מעדיף ברזל מכופף ולא יציקה, אבל שוב - אין כמו מראה עינים. תודה. תודה על הטיפ והליד. נראה לי שאקפוץ לאזור ואבדוק. כמו כן, אם מישהו שומע או יודע על ידיות כאלו או דומות - אשמח לדעת. תודה.

עוד לפני שמחזירים את מוט ההגה למקומו, צריך לחבר עליו את ידיות האיתות והאורות (זו לא טעות: בטריומף הידית הימנית שעל מוט ההגה היא להחלפת אורות ואילו המגבים מופעלים על ידי מתג שנמצא על לוח המחוונים עצמו). לא זו בלבד, אלא גם בהזדמנות נחליף את המחברים הנושנים למשהו מודרני ומתאים יותר. ידית איתות - קובי הביא חדשה. ידית האורות הייתה משומשת ובסופו של דבר העדפתי להשתמש דווקא בידית האורות המקורית שהייתה מותקנת. ליתר ביטחון, העברתי אותה לישראל, שבדק/ניקה/סידר את המגעים בה ווידא שהיא פועלת כהלכה. בנוסף, התקנתי מתג התנעה חדש. בבקשה: 1. ידית האורות הישנה. 2. קצוות החוטים ואחד הקומבינות שנעשו בה, כתוצאה מקצר כלשהו בצמת החוטים. 3. אלו הם המחברים מהסוג של פעם. אלו שעושים בעיות... 4. והנה הידיות מורכבות על גלגל ההגה, עם מחברים מודרנים ואמינים בקצוות. 5. הדבר האחרון שנשאר להוסיף הוא את מתג ההצתה, ו... המכלול כולו מוכן להרכבה מחדש בתא הנוסעים.

מאחר שאני עובד על שיפוץ המכונית מלפנים לאחור, יוצא כך שהדלת האחורית הולכת להיות האחרונה בתור. בעצם, כמעט האחרונה: הפגוש נמצא מאחוריה וגם עליו צריך לעבוד... היא, הדלת, כאמור וכמוזכר, מברזל ולא מפיבר (כך במקור). דלת מקורית לא הייתה לי, כי הטנדר היה עם ארגז סגור. כך גם בתורמת החלקים. למעשה, בכל שיטוטי לא מצאתי דלת כזו במצב סביר, ששווה לאמץ אותה. מאחר שדלת זו עשויה מפרופיל ברזל מלבני פשוט עם ליבת ברזל דקה באמצע (אותי קיבלתי מדני) - היא פשוטה מאוד לייצור מחדש. אז בבוא היום נזמין פרופיל ברזל במידות הנכונות, נחתוך, נרתך ונתאים את הדלת למקומה. לא סיפור. אלא שכאן הסיפור מסתבך... בטנדרים הפתוחים היו מעין אוזניים, בחלק העליון של הדלת. ידיות שסייעו לטיפוס מעלה, או הקלו על סגירת הדלת - לא משנה. לא ממש צריכים אותם ואפשר להסתדר בלעדיהן, אבל אני רוצה אותן! אז גם אותן אפשר לייצר די בקלות, אבל באחד הימים תפסו עיני מיצובישי L200 (מגנום), אשר בגרסתו הפתוחה מצויד בידיות כאלו, שעשויות להתאים לי. במאגר, לא מצאתי כאלו. אם אני לא טועה, בשעתו היו כאן בוני ארגזים, שהיו מחליפים את הדלת האחורית הקטנה בדלת גדולה, אולי להם נשארו כאלו? אז מי מכיר או יודע, או יכול לרמוז, או לנחש - איפה אפשר למצוא ידיות כאלו? תודה מראש על הסיוע! הנה כמה תמונות - להמחשה. זו שבמיצובישי - האחרונה בתור.

אז אחרי שהכנו את יחידת הדוושות להרכבה, ניקינו ובדקנו את ההברגות, הגיע זמנה להחזירה למקומה הטבעי. הסיפור, כרגיל, בתמונות: 1. להכניס את יחידת הדוושות למקומה, פשוט אומר - לדחוף אותה למקומה. 2. מה שמחזיק אותה שם, אלו הם המשאבות, שמוחזקות על ידי הגוז'ונים הללו, של היחידה. 3. שתי המשאבות שופצו וחודשו מבעוד מועד, אז כל שהיה צריך הוא לבחור אומים ושייבות חדשות, ולהדק הכל למקומו. 4. עכשיו עוברים לצד השני, ומחברים את דחיפי המשאבות לדוושות עצמן. את גובה הדוושות ניתן לכוון ובכך להתאים את תנוחת הישיבה בהתאם לגובה הנהג. יש הבדל גובה בין קובי לביני. לרגע כמעט והתפתתי לכוון את הדוושות כך שיתאימו לי... 5. עכשיו אפשר לעבור בחזרה למוט ההגה. הכידון הארוך הזה מתחבר ממסרק ההגה, השוכן בחזית השלדה ועד לתוככי תא הנוסעים. 6. לא שבידוד מרעשים או ריח יכול להימנע כאן, בגלל אופי ומבנה המכונית, אבל בכל זאת בררתי ובחרתי מגומיות המעבר שברשותי אחת שמתאימה בדיוק למשימה. ניתן לראות אותה משמאל למשאבת הבלם. 7. מכאן ניתן לראות את המרווח (הקטן, אך המספק) בין המפרק של ההגה לאלטרנטור. וזה עוד אחרי שתושבת האלטרנטור הוגבהה. 8. והנה הוא מוט ההגה מהצד השני, בסמוך לדוושות, מוכן לקבל את החלק השני שלו. וגם הפעם - המשך בוא יבוא!

ראשית - תודה על המחשבה. צריך לשאול את קובי, אבל לעניות דעתי 175/70 - זו המידה המופיעה ברישיון. מעבר לזה, גם כך המדובר בצמיגים צרים יחסית, בעלי דופן גבוהה ביחס למקובל היום. מעבר למידה 185/70 למעשה יגרום לדופן גבוהה יותר, להגבהת המכונית ולהארכת יחס ההעברה. אני מניח שאחרי שנגיע לשלב הנהיגה במכונית, נצטרך לקבל החלטה לגבי הצמיגים. עד אז - ההגיון אומר שנדבוק למידה המקורית.