און יעקבסון

תודה! ולשאלתך: סמוך על קולין. אמנם מערכת הפליטה בצד הנהג, אולם היא קלה במיוחד ולבטח לא תגרום למכונית לשקוע בצדה האחד. ואיך קולין קשור לזה? לאיזון, המצבר הכבד ממוקם בצדה השני של המכונית.

מספר ימים קודם לגרירת הלוטוס לארגונטיקס, הגיע לירן למוסך דרך השטח בכדי לבצע מדידות. לשם כך הרכבנו (שוב, בפעם המאה...) את הכנף השמאלית, לירן לקח מידות והחלטנו פחות או יותר מה הדרישות והציפיות שלנו מהדוד העתידי. בעודנו מתבשמים מההחלטה, לוקחים את הזמן שלנו ונהנים, מגיע למחרת טלפון מלירן: הדוד מוכן! מתי אתם מגיעים? לא מבזבז זמן, הבחור... אז כאמור אתמול, בתום המסע הלא ארוך משפיים לאלישמע, הגיע הזמן לצפות בדוד החדש ולנסות אותו לראשונה על הלוטוס. בבקשה: 1. הדוד נבנה לפי הקטרים המובקשים ולפי המידות הרצויות בלוטוס. 2. מאחר שמדובר בדוד אחד בלבד ובמערכת פליטה שמסתיימת בקצה הדוד - ועוד בצד הנהג - היה צורך לתכנן את הדוד לדרישות כפולות ואפילו קצת מנוגדות: מצד אחד - שיהיה בעל זרימה חופשית, על מנת לא לפגוע בביצועים. מצד שני: שלא יהיה רועש מדי, כי היציאה היא ממש לצד הנהג. מה ואיך לירן עשה בכדי לתת מענה לשתי הדרישות הללו - זו כבר המומחיות והסודות המקצועיים שלו. המבחן האמיתי הוא מבחן התוצאה. 3. ניסיון הרכבה ראשון של הדוד... אני רציתי להוסיף גם פרפר למעלה, כמו במשאיות הגדולות. קובי התנגד משום מה, אז חזרנו לתוכנית המקורית. 4. מערכת הפליטה בנויה משלושה חלקים פריקים: סעפת, דאון-פייפ ודוד. הרעיון הוא שכל חלק יכול להיות מפורק בפני עצמו. וזה אומר שהדוד מתחבר באמצעות חבק לדאון-פייפ ולא באמצעות ריתוך. הסיבה: לאפשר קלות פירוק והרכבה במידת הצורך. 5. לחבק ולמחבר הזוויתי שלו, ייעוד נוסף: רוחב המכונית אינו סימטרי והוא הולך ונהיה צר ממרכז המכונית לאחור. כלומר, אם הדוד יורכב בקו ישר עם הצינור היוצא מתא המנוע, קצה הדוד יגיע לאמצע הנתיב השני... הזווית הזו, שנמדדה בקפידה, "תחזיר" את הדוד לקווי הבודי. 6. ניסיון התאמה ראשון של הדוד. נראה טוב! 7. מאחר וכך, לירן מרתך את החבק לדוד במספר נקודות, לשם וידוא התאמה, ולפני הריתוכים הסופיים. 8. שוב הרכבת ניסיון ובדיקת זוויות. לירן מרוצה בינתיים. גם אנחנו! המשך יבוא.

אופיר. תודה על תשומת הלב. הדעות על הקשת נעות לכאן או לכאן. במציאות זה נראה טוב יותר. צריך לראות בעינים בכדי להבין. יחד עם זאת, אני מודה שאנו לא סגורים על התוצאה. צריך להתרגל ולכן החלטנו לעת עתה להמשיך הלאה. שינוי הקשת זה משהו שניתן לעשות בכל עת. אחרי שנחזיר את האוטו לכביש וניסע איתו קצת, נקבל החלטה אם התוצאה מספקת, או שמה נעבור לצינור קדמי בעל קוטר דק יותר, או שנוותר כלל. כל האפשרויות פתוחות. ולשאלתך השניה: גם אני הבעתי תמיהה כשראיתי לראשונה את המכונית. זכרתי אותה אחרת. גרסה זו, S4, הייתה האחרונה שלוטוס פיתחו ומכרו, לפני שהם העבירו את זכויות הייצור והכלים לקטראהם. העיצוב שניסה להיראות עדכני ואופנתי לאותם ימים לא צלח את הביקורת הציבורית (למרות שמכל בחינה אחרת S4 הייתה מוצלחת יותר מקודמתה). קטראהם המשיכו לייצר את ה-S4 למשך תקופה קצרה ללא שינוי חיצוני, אבל די מהר חזרו לעיצוב של ה-S3 הקלאסי, מוצלח, נאה ומוכר יותר. הנה תמונות שיהיו לך קצת יותר מוכרות: http://www.google.co.il/search?um=1&hl=iw&biw=480&bih=208&tbm=isch&sa=1&q=lotus+super+7+s4&oq=lotus+super+7+s4&gs_l=mobile-gws-serp.3...17094.24045.0.25284.3.1.0.2.2.0.530.530.5-1.1.0...0.0...1ac.BC957Fkg5Ao#p=0

כאחד שראה את הרובר מועמסת על הגרר מהסדנה של אורי סער (אני חושב שבדרכה לפחח), אין לי די מילים בכדי להביע את הערכתי. פשוט לא להאמין שמהגוף בעל מרקם "תפוז", מלא טלאים וקימוטי שנים, יוצא משהו חלק ויפה כל כך! מוריד את הכובע! שאפו...

כבר יוצר קשר באישי...

מאחר שנפלה ההחלטה לקדם את נושא המפלט ומאחר שנעשתה עבודת הכנה ורקע מקדימים, הוחלט לבנות מפלט (דוד, או איך שלא תרצו לקרוא לזה) כאן בארץ, בהתאם לנדרש ולספסיפיקציות המדוייקות שיש לנו. ומי יבחר לעשות את העבודה? לא היינו צריכים לחשוב הרבה בשביל להחליט. http://www.facebook.com/#!/media/set/?set=a.236981519673413.55065.235630333141865&type=1 מעבר לכך שלירן מ-"ארגונטיקס" הרבה ידע וניסיון בבניית דודים לפי הזמנה, כבר יש לו ניסיון קודם עם מכונית דומה ואחרי שראינו את איכות העבודות שלו, כל שנותר הוא להרכיב את הכנף השמאלית אשר מתחתיה יותקן הדוד, להעמיס את הלוטוס על העגלה, לקשור את העגלה לפורד F350 ולתת גז לכיוון הסדנה של לירן! מאחר שגם לצאת לסיבוב עם הלוטוס על העגלה זו חוויה, אז החלטנו לשתף אתכם בכל התהליך. מהקשירה של המכונית במוסך "דרך השטח", המכונית המשתקפת במראת ה-F350 ורגע ההגעה לסדנת ארגונטיקס. זו גם הזדמנות לראשונה לצפות במכונית עם הקשת הצבועה שכבר מורכבת במקומה, אז בכלל טוב. תהנו!

תודה רבה. אכן קצב ההתקדמות בהחלט משביע רצון, כאשר מטרה אחת לפנינו. השקה חגיגית בעוד קצת יותר מחודש... לו"ז צפוף, אז צריך למהר! תיכף חוזר עם עידכונים...

התשובה חיובית. כלומר, לגבי הטמפרטורה הראשונית, לא לגבי חוסר אטימה. אחר כך זה מפסיק. מה זאת אומרת, חן, ומה הקשר שלך לעניין?

עבודה יפה, חברים. מכל ערמת החלקים החלופיים שיש לכם - האם קיימים חבקי ההגה (מגומי)? זו אחת מנקודות התורפה של טריומף/סוסיתא/רום: מסרק ההגה יושב מתחת למנוע. חם לו שם ובהתחשב בעובדה שמנוע בריטי לא יחשב כזה אם הוא לא נוזל, אז במהלך הזמן חבקי ההגה סופגים גם שמן. שתי הבעיות האלו גורמות לגומי להיות רך יותר וכתוצאה מכך מתחיל המסרק ״לשחק״ בתושבות. מה עושים? עדיף, כמובן, גומיות חדשות (שווה לבדוק עם חן פרחי, אולי יש לו). צריך להדק היטב את התושבות ולהשתמש באומים כפולים ליתר ביטחון. פיתרון של פעם היה להוסיף ״עובי״ למסרק. בין אם באמצעות איזולירבנד (...), או כל דבר אחר שהיה מאפשר לחבק הברזל להדק יותר את הגומיות. תעדכנו!

ראשית, צריך להודות לכל המברכים. הנעת המנוע בפעם הראשונה בהחלט הייתה מאורע מרגש. אבל גם חשוב לספר שהוא לא חף מבעיות. פה ושם התגלו נזילות. בין אם נוזל קירור מאחד הבנדים (שלא חוזק כראוי), נזילת שמן מאטם מכסה השסתומים (שלא נאטם, כי ידענו שעוד נצטרך לפתוח אותו, אבל מבחינתו אין באמצע...), אפילו נזילת דלק הייתה לנו מאחד המחברים... לא משהו שצריך להתרגש ממנו וכל הנזילות אותרו וסודרו צ'ק צ'ק. מאחר שמערכת הבלמים והמצמד מולאו נוזל מתאים (מוטול 5.1) ונוקזו, יכולנו גם להרים את הגלגלים האחוריים באוויר לבדוק את העברת ההילוכים ופעולת הדיפרנציאל בזמן פעולת המנוע. גם בדיקה זו הסתיימה בהצלחה! אז לא יכולנו להתאפק ובסוף היום הוצאנו את הלוטוס מתוך המוסך לסיבוב קצרצר בחניית המוסך, בהילוך ראשון. בעדינות בעדינות, כמובן, אז אין מה לספר על רשמי הנהיגה. הבעיה התגלתה במקום אחר לגמרי: בלא משתיק, המנוע רועש. מאוד רועש! חיש מהר הקמנו עלינו את כל אנשי המוסך שהתקוממו על הרעש והמהומה שאנו עושים ולפני שתתארגן נגדנו אופוזיציה לוחמנית, הדממנו מנועים וירדנו למחתרת. לא סיפור. יש מספיק מטלות להתקדם בשיפוץ, גם ללא ניסיונות הנעה ראשונים. ומה עם מפלט? את זה אפשר לבצע בסוף השיפוץ. אבל למה בעצם? למה לא לסיים עם המטלה הזו כבר עכשיו ואז נוכל גם לבדוק ולהניע את המנוע כמה שנרצה? נפלה החלטה. מעבירים את הלוטוס לבניית מפלט! אבל זה אומר שצריך לעשות עוד שני דברים לפני כן: 1. להרכיב מחדש את הקשת שנצבעה. 2. להרכיב את הכנף השמאלית, אשר מתחתיה עובר צינור המפלט ושם גם יורכב המפלט. אז נתחיל עם הקשת. יותר נכון, נראה את הקשת הצבועה, עוד לפני הרכבתה. תמונות של "אחרי", שכחנו לצלם, אז "נפצה אתכם בהמשך. הנה, ככה היא נראית, צבועה באותו גוון כשל השלדה.

זהו זה! אחרי שנה של עבודה, הגיע הזמן לבדוק את המנוע ואת המכלולים המיכניים בפעם הראשונה. האמת היא שעשינו קיצור דרך, פשוט לא יכולנו להתאפק. מאחר שצמת החשמל עוד לא הורכבה, אז מה שעשינו הוא לחבר את משאבת הדלק, מניפה וקויל בחיבור ישיר. עוד לפני כן היינו צריכים להתחיל למלא נוזלים. בכל מקום: שמן דיפרנציאל, שמן גיר, שמן מנוע, נוזל קירור, דלק. מכיוון שבנוזלים עסקינן, אז גם הכנו ומילאנו את נוזל הבלימה והמצמד. בשלב הבא, הכנו מטף, לכל צרה שלא תבוא, וקראנו לניר לעזרה. הוא חי את הקרבורטורים הללו יותר טוב מאיתנו, אז הוא נקרא לדגל, על מנת לסייע בהנעה ובכיוון הראשוני של הקרבורטורים. וכן, המנוע קצת רועש, כי גם אגזוז אין... רגע מרגש, אין ספק, אז הפעם אין תמונות. במקום תמונות, יש וידאו! תהנו: ההנעה הראשונה-ראשונה: ואחרי קצת כיוונים: וטעימה קטנה למה שהמנוע הזה מסוגל...

תודה! מתקרבים לסוף...

בקצב שאתם מתקדמים, אתם תגמרו את הרום שלכם הרבה-הרבה לפני... כבוד על העבודה היפה והשיתוף! ממשיך לעקוב.

ממש היום, 26/7, בדיוק לפני שנה, נכנסה הלוטוס הצהובה של קובי בנסיעה למוסך "דרך השטח" בשפיים. וממש לפני שהעלנו את אותה על שולחן הניתוחים, קובי מסר לי את המפתחות ואמר לי, סע, תרגיש אותה בפעם האחרונה. אז נהגתי. סיבוב קצר. מכונית מיוחדת, אין ספק, והיא גם הגיעה למוסך בנסיעה, גאה בעצמה, אבל עייפה משהו... לא עוד... בדיוק שנה חלפה. ויחד עם זאת שהמכונית עדיין אינה במצב נסיעה, המועד קרב והולך. ויחד עם זאת, אין מה להשוות את המכונית המרוטה והתשושה שהגיעה לכאן, לבין המכונית המחודשת והמבריקה שנמצאת בשלבי ההרכבה האחרונים שלה. למעשה, אין ולו חלק אחד במכונית שנשאר כמות שהוא. אין חלק שפורק מהמכונית שלא זכה להחלפה/שיפוץ/ניקוי/צביעה. בעצם, יש אחד כזה: גלגל ההגה וגם זאת מהסיבה שמקומו זמני וגלגל הגה אחר יחליף אותו בקרוב. שנה אינטנסיבית של עבודה, התקדמות, הרבה עליות וגם מעט מורדות עברה עלינו ורגע לפני שאנו ממשיכים עם ההנעה המיוחלת, הנה כמה תמונות מייצגות של המכונית "ההיא", ביום בו הגיעה למוסך ובהשוואה למצבה היום. תהנו.

בגיל 13 הייתי נוסע עם אופניים לבית הספר - שהיה ממוקם בקצה של ירידה ארוכה וישרה מכיוון ביתי. כמובן שלא היו ברקסים תקינים לאופניים ובכל יום המחזה הזה היה חוזר על עצמו בכל פעם מחדש: אני חולף במהירות מסחררת על פני שער הכניסה לבית הספר, בעודי גורר רגליים על מנת לנסות לעצור את האופניים (בהרכבה, כמובן, עם חבר) ומצליח לעשות כן רק בקצה הרחוב. או-אז הייתי מפנה את הכידון בחזרה לכיוון הבית ספר ומפדל לחניה... ולא היה זה רחוב שומם וחד סטרי - בית הספר מוקם במרכזה של שכונה סואנת. איך נשארתי בחיים - אלוהים יודע... אז אני, את פרק שבו חשבתי שאני גבר אמיתי שעוצר עם הרגליים - כבר עברתי. ורן, באמת, כבר דיברנו על זה. דווקא ממך הייתי מצפה להבין שככל שאתה רוצה לנסוע מהר יותר - אתה צריך מערכת בלימה טובה יותר. ומכיוון שאני לא רוצה לנסוע מהר יותר (או בכלל מהר) ברום, אני לא מתכוון לרצות מערכת בלימה טובה יותר. אני אסתפק בזה שהיא תעבוד... (ואת העקיצה המורגשת היטב בדבר הרום שלא נוסעת - מזה אני מתעלם... ).

אז עכשיו אני רגוע... ומערכת בלמים שפועלת גם תבטיח שהמראה החינני ישאר...

אז אתה יורד מהקטע הזה של מגן החזירים?

אחרי שהצבע התייבש, הצינורות הוכנו ובנדים הובאו - הגיע הזמן להרכיב את כל החגיגה הזו בתא המנוע. לא משהו מורכב, אז ללא הקדמה נוספת - קבלו אותם: 1. ראשית יש למקם את מיכל העיבוי על השלדה. המקום האידיאלי הוא בסמוך לפתח החזרת השמן למנוע. 2. השלב הבא - הרכבת מסנן האוורור על המיכל. 3. עכשיו אפשר להתפנות להרכבת הצינור ממכסה השסתומים למיכל. 4. וגם להרכיב את הצינור התחתון, זה שמחזיר את השמן למנוע מהמיכל. 5. והגיע הרגע להתרשם מהעבודה. מקרוב... 6. וגם מרחוק! והנה אנו בפתחו של הרגע המרגש לו אנו מחכים כבר שנה - מהיום שהאוטו הגיע למוסך בנסיעה: הנעה ראשונה. יושבים ועוברים על הרשימות וכן, אין מניעה לעשות כן. גמרנו את כל המטלות המקדימות! אבל זה לא כזה פשוט. עוד דף חלק נשלף וחיש מהר הוא מתמלא במטלות חדשות. מטלות אותן יהיה עלינו לבצע עוד לפני ניסיון ההנעה הראשון. ועל כך - בהמשך...

דרור ורענן, שניכם הלחצתם אותי. דרור - בפקפוק שלך במערכת הבלימה של הרום; ורענן - באבדן האמונה שלך שהרום תעצור ובפיתרון שאתה מציע. שהרי גם לי יש רום עם מערכת בלימה זהה ולא מתאים לי שהאוטו לא יעצור. ואיך אפשר לבדוק את זה? הרי הרום שלי עדיין לא במצב נסיעה. גם לא של רענן. למיטב ידיעתי יש רק רום אחת מדגם 1301 במצב נסיעה עם טסט ואין לי נגישות אליה. אז מה עושים... איך מוודאים שהאוטו הזה בכלל עוצר? אז חזרתי למקורות. למומחים. בעזרתו ובסיועו של יוחאי שנער (אוצר ארכיון תעשיית הרכב הישראלית), להלן קטע מתוך מבחן דרכים רשמי שנערך לרום 1301 במגזין הרכב המכובד "ברכב", מסוף שנות השבעים, על ידי בוחן מקצועי ומיומן. כתוב כאן קבל עם ופיברגלס שהעצירה הייתה מושלמת, אפילו בירידות תלולות... זהו, עכשיו אני רגוע! יש ברקסים!!! ובשביל שגם אתם תהיו רגועים, אז קראו בעצמכם והיווכחו. :-D:-D:-D:-D

בפיאטסה יש מניפה חשמלית ויוניט למחוון חום הוא בבלוק. אבל זה באמת לא משנה, כי המדובר בסידור זמני. בהמשך הדרך כל המכלול הזה יוחלף באחר ומיקום היוניט ישתנה.

גם אני קטונתי, אז רצתי לבדוק בארכיון השיפוץ של הרום שלי וזה מה שהעלאתי בחכתי: 1. סט הסנדלים שהיה מורכב על הטנדר שלי, לפחות מאז שנת 1991 (אז הועלה הטנדר אחר כבוד לגג מקלט). ניתן לראות גם כאן ששטח הרפידה קטן משטח הסנדל. 2. וזהו כבר סט הרפידות החדש שהורכב בשיפוץ. גם כאן ניתן לראות את אותו היחס, פחות או יותר. 3. "By the book" אמרתם? אז בואו ונלך לספר הרכב המקורי והרשמי של רום 1301 ונבדוק מה אמר היצרן עצמו לגבי גודל הרפידה. הנה כאן, לא רק גודל הרפידה, אלא גם שטח כללי של כל הרפידות, שטח מתכת במגע עם הרפידות וכדומה. כל שצריך הוא למדוד...

שלב ההרכבות בפרק המיכני קרוב מאוד לסיום. וזה אומר ששלב ההנעה מתקרב... עוד לפני כן - מטלה אחרונה: להתקין מערכת עיבוי אדי שמן. הסיבה: המנוע הזה שעובד בסל"ד גבוה ובעומס, "מנפח" יותר מכרגיל והנשם המקורי שיוצא מהבלוק אינו מספיק. ובכל הפורומים בכל מציינים את הצורך במערכת כזו. שוב גוייס דורון לעזרה. גם בזכות כישורי הריתוך שלו, אבל גם בגלל שיש לו אסקורט עם מנוע דומה/זהה והוא כבר יודע מה צריך לעשות. והנה הם: המרכיבים הדרושים למערכת: 1. מיכל אגירת השמן שנבנה על ידי דורון. 2. היציאה העליונה (השמאלית בצילום) היא עבור הנשם (ראו סעיף 5). השניה היא חיבור לצינורית מכיוון מכסה השסתומים (סעיף הבא...), השלישית לנקודת החיבור המקורית של הנשם לבלוק. 3. מאחר שלמכסה השסתומים אין יציאה מתאימה - מרתכים אחת כזו. בשלב מאוחר יותר יגיע מכסה שסתומים אחר עם יציאה מסוגננת יותר. 4. לפני ההרכבה צריך לצבוע את קצה הצינור והריתוך. שלא יחלידו. 5. וזהו הנשם לחלק העליון של מיכל השמן. 6. תמונה ישנה משלבי הרכבת המנוע. כאן ניתן לראות את החיבור החדש והייעודי לצינור החזרת השמן מהמיכל, אותו התקנו מבעוד מועד. המשך יבוא...

אכן, זהו פיתרון לא אלגנטי. יעיל, אבל לא אלגנטי. באיזו חנות ראית את הפלאנג׳ הזה? כאמור, המחשבה היא להתקין בהמשך הדרך רדיאטור משופר, עם הברגה ייעודית ליוניט, אבל גם זה פיתרון מקובל. אגב, לכל אלו המצדדים במיקום היוניט בצד הקר, ראו-נא: גם במקור מיקום היוניט הא בצד החם.

יתכבדו נא המומחים להסביר, בבקשה.

אני בונה על זה, חן. כרגע יש - ממה ידוע לי - שלוש רום בתהליך שיפוץ. עוד אחת בדרך. בנוסף יש כאן כמה בעלי רום כרמל. לדעתי הגומיה הזו מתאימה גם לגרסאות מוקדמות יותר של סוסיתא (אבדוק בטנדר 12 של אבי), כך שאם נצליח לאגד את כל בעלי המכוניות לשים כסף על בניית תבנית, זה יבטיח לנו הספקה שוטפת לגומיות כאלו עד שיגמר הגומי בעולם... אני בטח לא יודע איך מודדים, או כמה היא הייתה צריכה להיות קשה במקור. ארז ואורן שחיים את התחום הזה, שלא לדבר על חן פרחי (שמתמחה במוצרי גומי) חושבים שתחום הקושי שקבע ארז יהיה טוב. מה שיפה ב"קומבינה" הזו היא שכאשר יבוא היום ואנסה להרכיב את הגומיה, אם היא תהיה רכה מדי (או קשה מדי), אוכל להעביר את הנתונים לארז, שהוא על פיהם יוכל לייצר גומיה חדשה בקושי המתאים. זאת בהנחה שפיתרון של חן פרחי לא יקרום עור וגידים.