און יעקבסון

נתחיל הסוף: תודה! גם אני הייתי רוצה כבר לראות את הטנדר הזה נוסע וברגע שנסיים עם הלוטוס (או נגיע לנקודת עצירה כזו או אחרת), נחזור ונמשיך במלוא המרץ על הטנדר. ולעניין הגומיה. לפי המומחים, פוליאריטן אכן רגיש לשמש ודלק. יחד עם זאת, המדובר בגומיה שלא אמורה להיות במגע של דלק כלל (אלא אם ממלאים את המיכל עד תומו ונשפך דלק). כמובן שבכל מקרה אורך החיים שלה יהיה קצר (בגלל השמש), ולכן יהיו לי מספר גומיות ובכל פעם שאחת תלך - היא תוחלף. ברור שזהו לא הפיתרון האידיאלי. הפיתרון הנכון הוא לייצר תבנית אלומיניום ליציקת גומי אותה המומחה - חן פרחי - יוכל לייצר ואז יהיה מדובר במוצר לכל החיים, אלא שלייצר תבנית כזו זה עניין של כמה מאות שקלים וזה יוכל להיות משתלם רק עם כל בעלי הסוסיתא/רום כאן בפורום יתחלקו בהוצאה. הם מוזמנים לפנות אלי לרישום מוקדם...

למה שארז עוד מסוגל - בכלל לא הגעתי... שווה לחכות. מקווה שאתפנה לברור ולהעלות תמונות מחר. אני בטח לא הבאתי כלום במקרה הזה. אני רק מספר את הסיפורים... זו עבודתו של ארז וזו מומחיותו ואני מניח שסיליקון הוא אחד הדברים שיש אצלו בעבודה בשפע.

אחרי שחיברנו את מפסק הזרם הראשי, אפשר להתחיל להעביר חוטים וכבלים. הראשון בתור הוא כבל המינוס, שעובר מירכתי המכונית - מהמצבר, עד לחיבור המיוחל עם בלוק המנוע ומשם לשלדה. לא הנדסת טילים, אבל יש עבודות הכנה וצריך לתכנן את נתיב מעבר הכבל דרך השלדה, כי בפועל אין מיקום או תעלה שתוכננו ונבנו לצורך כך במקור. הנה זה בא: 1. כבל המינוס מוכן להרכבה ובאורך המדויק, זאת אחרי שראשית העברנו אותו לאורך כל הדרך המיועדת וסימנו את האורך המדוייק. או-אז אפשר היה להכין את סופיות הכבל משני הצדדים. 2. בדרך מתא המטען, מתחילים לעגן את הכבל למקומו, עדיין בצורה ארעית, כי יש עוד את כבל הפלוס להעביר וכמו כן את הצמה האחורית. 3. המשך הדרך, בירידה מכיוון קורות השלדה, מעל הסרן ולכיוון תעלת גל ההינע ולפנים. 4. אחרי מסע לא ארוך (מזל שהמכונית קצרה...), מגיע הכבל לתחנה הסופית. אחד מברגי המתנע. 5. עכשיו צריך להכין עוד כבל קצר, שיחובר בין כבל המינוס הראשי לבין שלדת המכונית והנה הוא, בתצורתו הסופית. 6. מהמתנע, הולך הכבל לכיוון נקודת החיבור בשלדה, אשר אליה מחובר גם המינוס של משאבת הדלק. כך שלפחות בנקודה זו, לא יהיו בעיות ומפלי מתח... בשלב הבא, עובר לפסים חיובים. כלומר, לכבל הפלוס.

מה? שאלתי את עצמי כשראיתי את הפוסט של רענן. איזה חדר ארונות? יש לי חדר ארונות בבית. יש שם דברים שאישה סידרה ואמרה לי לא לגעת ובשום פנים ואופן לא להחביא שם חלקים של מכוניות. מי צריך חדר ארונות ואיך זה קשור לבגדים? ומי בדיוק פה הנסיכה? המכונית הזו? זו פחות או יותר המלכה-האם, אז איזו נסיכה? לא התעצלתי ושלחתי לרענן הודעה. אז אלו התמונות שקיבלתי, שפחות או יותר הפילו אותי על הרצפה. אם חשבתם שהמכונית הזו היא משהו מטורף לגמרי, אז מה אתם אומרים על התמונות הבאות? מבחר ארונות להתקנה במכונית, בהתאם למצב הרוח וחודשי השנה... זה מה שנקרא: ללכת עד הסוף וגם, זה מה שנקרא: לצאת מהארון!

איזה נעלב, ישי, ממש לא. אם הייתי נכנס שוב לשיפוץ של אוטו כזה, אפילו אני לא הייתי עושה שוב את מה שעשיתי עם הטנדר הזה...

רענן, אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותו סיליקון?

נחשב-נחשב. בטח נחשב! קרובות משפחה.

הגענו לשלב המעניין (כלומר, ארז הגיע. אני רק מספר על זה...). יציקת גומיה חדשה מפוליאריטן, מתוך תבנית סיליקון שנעשתה בדמותה של הגומיה המקורית. בבקשה: 1. תבנית הסיליקון, לאחר שפיכת הפוליאריטן, פלוס פיגמנט שחור. 2. עכשיו כל שצריך הוא לחכות להתייבשות של הגומי, לפני החילוץ מהתבנית. 3. והנה הגומיה המשוחזרת שהוצאה מהתבנית. 4. עוד לפני שהגומיה הגיע אלי, מתקשר אלי ארז והוא לא מרוצה. אמנם הוא עשה ככל יכולתו לתקן את פגמי הגומי הקטנים בגומיה המקורית עוד לפני שלב ההעתקה, אבל השחזור מוצלח מדי... הוא משכפל (בכאילו) את הסדקים מהגומיה המקורית וגם נקודה אחת בה הגומי איבד את תצורתו העגולה. לא הבנתי על מה הוא מדבר, עד שראיתי את הגומיה המדוברת. האמת היא שהשחזור הזה כל כך מוצלח עד כי כל מי שראה את הגומיההחדשה היה מוכן להישבע שהמדובר בגומיה המקורית, בת שלושים השנים, למרות שמבחינת גמישות וחוזק המדובר בגומיה חדשה לחלוטין. אז יחד עם זאת שהגומיה המשוחזרת תעשה את מלאכתה טוב, לבטח טוב יותר מאשר הגומיה המקורית, ארז רוצה ללכת בדרך הארוכה. וזה אומר שמערבים את אורן בנעשה ועלי מוטל לקפוץ אליו למקום עבודתו עם הגומיה הישנה, על מנת שהוא יהפוך אותה לשרטוט תלת-ממדי מדויק, ממנו ייצק ארז בבוא העת גומיה מושלמת.

גירודים? כן, בעיה... אבל מתרגלים! רן, תודה על ההצעה. אני כבר לא צריך וגם את התיקונים באוטו של עודד כמעט וסיימנו ואני מבין שגם שרון כבר אחרי החלק הזה. אבל יש כאן עוד כמה משפצים אחרים שטרם החלו את האגף הזה (רענן עם הרום 1979). אולי הוא ירים את הכפפה. אם יש לי אפילו אצבע בדבר - אני מרוצה! אבל אני לא יכול לגרוע ממקומם של חברים ותיקים ומנוסים ממני, כמו אבי ויורם - להם מספר מכוניות ישראליות שכאלו ולהם גם הייתה היוזמה בשעתו להקים מועדון (שלא לדבר על אחרים שאני יודע עליהם ולא מגיבים כאן). שמח ללכת בעקבותיהם ולהמשיך לקדם את האהבה והנוסטלגיה למכוניות האלו, שהן רק שלנו - הישראלים.

דווקא לא שכחתי. בכל יום שאני בדרך השטח, אני רואה אותה. רק שמאחר ששמועות אומרות שהחלטת למכור, ומאחר שטרם החל השיפוץ - אז לא הכללתי אותה ברשימה. אשמח לדעת אחרת...

עכשיו, כאשר צמת החשמל כאן ומוכנה להרכבה, אפשר להתחיל עם מערכת החשמל. אבל עוד לפני הרכבת הצמה, יש להעביר כבלי חשמל מהמצבר הממוקם בתא המטען לחזית המכונית ועוד לפני כן, צריך למקם את מפסק המתח הראשי שהחלטנו להרכיב במכונית, אותו ניתן למצוא על פי חוק בכל מכונית מירוץ. למה ומדוע?כי אחרי כל כך הרבה השקעה של זמן וכסף בלוטוס הזו, לא היינו רוצים לראות את כל האוצר הזה עולה בתמרות עשן ואש כתוצאה מקצר חשמלי, לא עלינו. אז כמובן שבבוא העת יהיה מותקן מטף במכונית, אבל גם רצוי שיהיה מפסק מתח ראשי לכל צרה שלא תבוא (מה גם שמפסק כזה מסייע לשמור על המצבר כנגד פריקה בטרם עת - במיוחד במכוניות בהן לא נעשה שימוש על בסיס יומיומי). אז כיאה לרייסי-פיל של המכונית, הנה המיקום שנבחר עבור המפסק. בבקשה: 1. המיקום הנבחר עבור המפסק הוא בקונסולה המרכזית (אם ניתן לקרוא כך לדבר הזה ...), בדיוק מתחת לשני המחוונים. בתמונה כבר נקדח החור בקוטר המיועד. 2. הרכבה טרומית של המפסק, על מנת לוודא שהכל כשורה. במצב זה של המפסק האדום אין העברת זרם. 3. במצב זה של המפסק האדום, יש העברת זרם. 4. מאחר שהכל בסדר, מרכיבים ברגים ומחזקים. אגב, משני צדי המפסק יורכבו שתי נורות ביקורת ובחלק התחתון של הקונסולה שורה של ארבעה מתגים סקסים שכבר הוזמנו והם עושים את דרכם ארצה.

כן-כן, אני משוחד, אבל לא יכולתי שלא לשים לב שבו-זמנית מתנהלים כאן בפורום לא פחות משבעה שרשורי שיפוץ למכוניות פיברגלס, מהן חמישה ממיטב התוצרת הישראלית סוסיתא/רום-כרמל: 1. כרמל משנת 1963 2. סוסיתא טנדר 12 משנת 1965 3. רום כרמל 1300 משנת 1978 4. רום כרמל 1301 משנת 1979 5. רום כרמל טנדר 1301 משנת 1980 בנוסף, יש את שתי הלוטוסים (סופר 7 ואירופה), להן גם מרכב פיברגלס ושמועה עקשנית מדגדגת שאולי בקרוב תצטרף עוד רום 1301 אחת לרשימה... כן ירבו.

עזוב, תימנים של היום זה לא מה שהיה פעם. בדיוק כמו שפולניות של היום הן לא כמו פולניות של פעם...

אין ספק שהמדובר באחת המכוניות המיוחדות, מקוריות ונועזות שיובאו לכאן, אם לא ה- רענן, אל תתקמצן, שפוך עוד מידע: איזו שנה? הזרקת דלק? איך וכיצד שיפצת את הפנים המדהים? מאיפה ארון הקבורה? איך המפלץ הזה נוסע? כמה הוא שוקל (לא כולל גופות מאחור...)? מה האורך של האוניה? לאור הממדים, האם יש לה איזור חיוג משלה? כוח משיכה? כוכבי לכת חגים סביבה? כמה חודשים/שנים עברו מאז הגעתה ארצה ועד גמר השיפוץ? שום פרט לא משעמם! שתף...

רענן, עכשיו, אחרי שראיתי את התמונות ואת רמת השיפוץ, אני לא דואג ל-1301. או שהיא תשופץ עם כבוד, או שהיא תזכה לקבורה מלכותית (בארון, כמו שצריך! ), ולא קבורת חמור, או, במקרה של רום כרמל שהיא בעצם סוסיתא - קבורת סוסה, כמו סופן של רוב רובן של אחיותיה לגזע

יש בזה משהו. תודה על הטיפ! ויש גם בזה משהו... נשאיר משהו לקובי, שלא ישעמם לו בגמר השיפוץ!

בני, תבדוק את המידע שלך. הוא פשוט לא נכון. המכונית שאצלך היא לא אב-טיפוס משנת 1961. המדובר במכונית סדרתית לחלוטין (עד כמה שהרכבה של 115 מכוניות יכולה להיחשב "סדרה"), והיא ממודל 1963. אגדיל ואומר שהיא מספר 26 מתוך 115. היא אולי הסתובבה במפעל/הוחזרה למפעל/לא נמכרה והשתמשו בה במפעל, אבל היא לבטח לא אב-טיפוס (ושוב, זה לא משנה לחלוטין את העבודה שהמדובר כנראה במכונית היחידה בעולם מדגם זה). פשוט לבדוק: תבקש מהבעלים להסתכל ברישיון.

ואפילו יפה:

ניסיונות הנעה ראשונים...

לצערי לא הייתי ברגע המרגש, אבל התחושות כל כך מוכרות לי... לבקשתו של רענן אני מעלה את התמונות הראשונות. אחרי יותר מעשר שנים של השבתה, המנוע מתעורר לחיים! מזל טוב, רענן, ובהצלחה בשיפוץ! בתחבולות תניע לך מנוע... 1. שימו לך לעמוד אינפוזיה שגוייס על מנת לתמוך במיכל שמזין ישירות דלק למנוע. 2. כמו כן, הועמדה הכן ערכת שוקר חשמלי, שלאור העובדה שהמנוע הניע, נראה כי עשתה את העבודה...

תוך כמה ימים מרגע הזמנתה, הגיעה קופסה קטנה מאנגליה, ובה צמת חשמל מושלמת וחדשה עבור הסופר 7. המדובר בצמה חדשה לגמרי (לא NOS), שנשזרה בדיוק לפי המידות והצבעים המקוריים של הצמה המקורית, מה שיקל על הרכבתה במכונית. הבחירה בצמה חדשה נבעה מכך שהצמה הישנה הייתה בלוייה, מרוטה, מלאת קצרים/שינויים וקומבינות ועלותה של צמה מקורית חדשה לא עלתה בהרבה על עלות הזמן/חומרים ועבודה על שזירת צמה מקומית תחלופית. אז טרם התפננו להרכיב את הצמה, אבל לבדוק עם מה יש לנו עסק ולהתחיל לסמן - זה כן! 1. הצמה החדשה - כפי שהגיעה מאנגליה. 2. הצמה מחולקת לשלושה חלקים נפרדים: הצמה הראשית, הצמה האחורית וצמת תאורת המחוונים. 3. עוד לפני ההרכבה רצינו לוודא שאכן יש התאמה מלאה בין הצמה החדשה לבין הצבעים של החוטים וייעודם - כפי שמופיע בספר הרכב המקורי של לוטוס. לשם כך גוייס לעבודה עודד (הבעלים של האירופה ואח של ישראל - שניהם מחוננים בחשמל ואלקטרוניקה). לצורך שולחן עבודה, נתרם מכסה המנוע של הרום שלי וכך, אט-אט, סומנו כמעט כל קצוות החוטים באופן כזה שההרכבה תהיה פשוטה וקלה. יחד עם זאת, מערכת החשמל היא לא עניין של מה-בכך. יש שינוי אחד מהותי במערכת (שינוי למניפת קירור חשמלית וכן הוספת יוניט מניפה) שכשלעצמו דורש חיווט נוסף. בנוסף, לאור ההיסטוריה הבעייתית של מערכות החשמל האנגליות, הוחלט (בדיוק כמו אצלי בטנדר - בעל מערכת חשמל דומה, מתוצרת לוקאס) להוסיף מספר רילאים למערכת, על מנת שאלו האחרונים יפחיתו מהעומס ויצמצמו אפשרות לקצרים וכשלים. אז כמיטב המסורת - המשך יבוא...

בכיף, רענן. שמחתי להיפגש ואפילו יותר שמח שאתה מרים את הכפפה ומחזיר לכביש עוד מכונית מה-״שבט״. אגב, דיברתי עם ניר ויש לי תשובות עבורך.

אני חושב שראוי ששרשור השיפוץ הזה יהיה עם הפנייה לכתבת ההיסטוריה בנוגע לרום 1300: http://israelmotorindustry.org/rom-carmel-1300/

אחלה סיפור, אבל לא מדוייק. זוהי הכרמל הראשונה, שכפי שציין חן, ייוצרה ב-115 עותקים בלבד. היה לה מתלה אחורי נפרד והתנהגות כביש נוראית וממה שסיפר לי יוחאי - שחקר גם את ההיסטוריה שלה - מהר מאוד ירדו/הורדו המכוניות הללו מין הכביש. אז הסיפור לא מדוייק, אבל ככל הנראה המכונית הזו היא האקזמפלר האחרון מסוגו, מה שהופך אותו למעניין מאוד. אני משאיר ליוחאי להרחיב על הנושא, כי הייתי משוכנע שהוא פירסם עליה מאמר, אבל לא מצאתי אותו באתר שלו, למעט תמונה של הכרמל הזו מתערוכה בחו״ל: http://israelmotorindustry.org/showtime-for-autocars/

מעניין ומחכים, כרגיל. מה שעוד מעניין הוא ההטעיה בפרסומת של הטנדר 12 משנת 1966. כתוב שם שהוא ישאר על פסי היצור בחמש השנים הבאות. אם אני לא טועה, הטנדר 13/60 החליף אותו ב-1968, לא?