און יעקבסון

אז זהו. שלא... סט קפיצי הארבעה עלים הועלם והולאם לטובת טינה. לטנדר במקור שבעה עלים (לסטיישן שישה, לפרייבט ארבעה) וזה קצת יותר מדי נוקשה עבור היעוד המחודש של הטנדר, שלא יהיה עם ארגז סגור וכמובן שללא מטען. מצד שני, הפרייבט בנוי לחמישה נוסעים ומטען ופשוט חייב שבעה עלים מאחור... גם הצבא חשב כך וביקש ערכות מתלים מחוזקות. אז קובי, יש לי סט מוכן בשבילך...

ואל תשכח שיש גם אח: אבי סוסיתא!

הפגוש האחורי המקורי של הטנדר בנוי מברזל, כאשר שני חלקים הצידיים מחוברים ביניהם במעיין מדרך מרכזי, על מנת להקל את הטיפוס לטנדר כאשר הדלת האחורית סגורה. כמה בעיות: הפגוש הזה, בשני הטנדרים שלי, חלוד, מקומט מרוב קרבות חניה, וגם עקום בגלל שהמדרך לא עשוי ממתכת עבה מספיק. שלא לדבר על העובדה שהוא פשוט מכוער... אין בררה, צריך לעשות חדש. אבל בלי המדרך המכוער הזה, רק שני חלקי פגוש בצדדים. לעזרתי נחלץ "י", שלמרות ששמו האמיתי הוא יורי, הוא מעדיף להישאר בעילום שם... אז יורי מדד את הפגוש הישן, חישב, הזמין חומר מתאים ופשוט בנה מחדש את הפגוש, ברמה שהמקור רק היה יכול לחלום עליה. הנה, תשפטו בעצמכם: 1. אלו הם הפגושים החדשים, מייד אין יורי. 2. נאמנים למקור... 3. העיבוד ואיכות החיבורים - מעולים. 4. את הריתוכים כלל לא רואים מבחוץ. 5. וכמובן שבלי צבע יסוד - על מנת שהחלקים לא יחלידו - אי-אפשר. 6. ואלו החלקים אחרי היסוד. 7. מוכנים להתאמה? כמעט... 8. מה שחסר הם העוגנים של הפגוש לשלדה. אלו המקוריים לא נפגעו במהלך השנים, עברו ניקוי חול וצביעה ביסוד ובבוא הזמן יורכבו והפגושים יותאמו מחדש. בניגוד למקור - ריתוכים בין הפגוש לעוגנים - אנו נשתמש בפלטה רוחבית בעלת חורים אובליים ושתי יחידות הפגוש יחוברו לעוגנים באמצעות ברגים (בדומה לחיבור הפגוש הקדמי לעוגנים שלו).

חברים, המון תודות על התמיכה והחיזוק. אכן היו רגעים "מפחידים" ומבלבלים במהלך בחירת הצבעים ובכלל. מאוד "קל" לשמור על מקוריות, שאז אין את זכות הבחירה; מצד שני, בחירת צבע זה משהו מאוד מחייב ומוחלט (באופן יחסי...). שמח שמוצא-חן בעיניכם. במיוחד נחמד לראות את התהליך שעבר הבודי העייף הזה, מאז שקיבלתי אותו, לפני בדיוק שנתיים וחצי ועד למצבו היום. כמה מילים נוספות על האבולוציה של הבחירה בשני צבעים. מעבר למובן מאליו - לא רציתי עוד סוסיתא/רום בצבע קרם המסורתי - עלה הרעיון לצבוע בשני צבעים בעקבות צפיה בלא מעט שרשורי שיפוץ ובמיוחד ממעקב צמוד אחר תוכנית השיפוצים "אוברולינג". תחילה חשבתי לעשות את נקודת המפגש בדיוק בקנט (תמונה מספר 3) ושהצבע הכהה יהיה התחתון. התמזל מזלי ובנסיעתי האחרונה לארה"ב ביקרתי בחוף המערבי והחלטתי לנסוע לבקר בסדנה של צ'יפ פוס האגדי. מסתבר שממש במתחם הזה ישנו עוד לא מעט בעלי מלאכה שמשפצים מכוניות קלאסיות, בהם מומחה לקורבט, אבל גם את סדנת הצביעה של לנזיני http://www.lanzinibodyworks.com/ - שצבע לא מעט מהמכוניות שמופיעות בתוכנית. התמזל מזלי ופגשתי את מיט עצמו, ביום טוב כנראה, שנאות לעשות לנו סיור מודרך בסדנתו וגם אפילו ליעץ בנוגע לנקודת ההשקה בין הצבעים של הטנדר הישראלי וגם בהתאמה של הצבע בהיר/כהה בהתאם לחלק של המכונית. מיץ' ציין שבחירה בקנט (מספר 2 בתמונה האחרונה) כנקודת המפגש של הצבעים תטשטש ואף תבטל את הקנט ואת היתרון במשחק הצבעים שהוא מעניק ולכן עדיף לקבוע את הנקודה הזו גבוה או נמוך מהקנט. עוד הוא הוסיף שעדיף לבחור את הצבע הבהיר לחלק התחתון ואת הצבע הכהה לחלק העליון, זאת בגלל החזרי אור מהכביש והשתקפויות העדיפות בצבע הבהיר, שיבליטו באופן ברור את קווי העיצוב של המכונית. החלטתי לא להמר ולאמץ את ההמלצות של גורו הצביעה. אמנם רום כרמל הייתה מכונית נחותה ודחויה בשעתו, אבל יאמר לזכותה שבמכונית הושקע זמן ומאמץ להקנות לה קווי עיצוב ברורים ובדיעבד, אימוץ הרעיונות של לנזיני הוכיח את עצמו. הצבע הכסוף-הבהיר מבליט את הקווים ואילו הצבע העליון - הכהה בולע אור, אבל מאחר שהוא חשוף יותר לשמש, זה פחות נורא והשילוב בין השניים - עובד. ובתמונות: 1. הטנדר, ביום בו אספתי אותו מדני (בדיוק שנתיים וחצי, אגב...). 2. הבודי לפני תחילת העבודות - לפני שנתיים וחודש. 3. המחשבה הראשונה הייתה לעשות את קו המפגש בין הצבעים בדיוק בקנט. 4. סדנת הצביעה של לנזיני בקליפורניה. 5. אז לפי המספורים בתמונה זו, שימו לב לפרטים הבאים: 1. השתקפויות האור על הצבע הבהיר מקנה גוונים שונים לאזורים שונים. במיוחד באזור בית הפנס. 2. בזכות העובדה שאזור זה בהיר, שימו לב איך הקנט בולט לאורך כל המכונית והזווית השונה בה מכה האור על המשטחים מבליטה נקודה זו. 3. אותו כנ"ל לגבי הכנפיים של הגלגל. בחירה בצבע כהה הייתה "מעלימה" ומטשטשת את הקווים הללו. 4. הנה, לדוגמא, גם באזור הזה ישנו קנט על המשטח והצבע הכחול הכהה בולע אותו כמעט לחלוטין. 5. פס הכסף - זו כבר הברקה של הרגע האחרון של שעיה הפחח.

איזה חדשות נהדרות! תודה על העידכון. לגבי הגומיה "בולם פיתה סוסיתא": ראשית, עשית לי תיאבון... שנית, רבים מאוד הסיכויים שהגומיה הנ"ל היא הגומיה שנמצאת בחלק העליון של הבולם. מעל ומתחת למכסה העליון של הבולם, כלומר, שתי גומיות בכל צד.

ניסים הוא זה שזוכה לשפץ את הגלבוע השניה וכמובן שהיינו אצלו והוא חבר של כבוד ומסייע לחברי פיברקלאב לא מעט, מעבר לעובדה שהוא אוצר בלום של ידע. עליתי למכולה, לשרידי הטנדר סוסיתא שחתוך שם. לא מצאתי מה שאני מחפש...

למי אתה מתכוון? אולי כבר היינו אצלו. אפשר גם בפרטי

רן, לפי ההודעות שלך, נראה לי שזה אתה שמתבלבל... הרמת להנחתה לגבי הסברה, כי חשבת שלא נמצא, ועכשיו אתה צריך לבלוע בחזרה את המילים מהמקלדת...

בעצם, הטנדר יצא אל השמש, בפעם הראשונה. אז תמונה אחת כבר הועלתה כאן, אז הנה היא שוב ביחד עם שתיים נוספות.

רוב תודות! תודה, דניאל. תרגיש טוב עם עצמך. היה לך חלק לא קטן בעזרה עם העיצוב. הייתי אומר שיש ברום שלי טביעות אצבע שלך (והמבין-יבין)... אבל בדקתי: אין טביעות אצבע, תהיה רגוע. תודה! כן, באמת אתה מוכר לי...

תודה, איציק. שמח שאהבת ותודה על הצעת העזרה. בעצם, כבר רתמנו אותך לעזרה פעם אחת, אז עוד מעט אתה שותף... (-; תודה גם לכם. בין אם אוהבים זאת או שלא, בחירת הצבעים היא בהחלט שונה ונועזת מהמקובל במכוניות הללו. רק חשוב לזכור כי בעצם גם גרסאות שונות של הקוביה הגיעו היישר מהמפעל עם שני גוונים. אמנם לא אפור מטלי, אבל בכל זאת... תודה גם לך, ידידי היקר. מטיל אמברגו על מכירת הסטיישן, אבל אם אתה רוצה גם טנדר, פנה לפיברקלאב ואני משוכנע שהם יוכלו לסייע לך... (-; קובי, תודה על המידע. אבדוק את הנושא לעומק.

תם המשחק המקדים. אמנם, עדיין טרי-טרי ולא באור יום, אבל עכשיו אפשר לראות סוף-סוף את התוצאה הסופית - עם הטוויסט המפתיע בעלילה. כזכור וכידוע - הכוונה המקורית הייתה לצבוע את המכונית בשני צבעים, וכך אכן קרה. את הטוויסט הציע, ממש ברגע האחרון, שעיה הפחח, ו... בעצם, תראו לבד:

אם יש, אתה לוקח?

לנו ידוע על שתיים בלבד. שתיהן אותרו על ידי הצוות ונמסרו לידיים אוהבות שישפצו אותן. לפני זמן-מה הייתי אומר שהן השתיים היחידות שקיימות, אבל בהתחשב בכמות המכוניות שצצות כמו עוף החול - לא מתחייב על כלום. עד לא מזמן לא היה מידע אפילו על טנדר 12 אחד ועכשיו יש שניים ואפילו רילאיינט אותרו. אז בינינו, מה זה גלבוע?

אין ולא הייתה הרבה תפוזיות (אולי אשליה אופטית בתמונות המוקטנות והמתוקנות מבחינת תאורה), אבל ברור לך שאתה מסתכל על תמונות של צבע ממש בזמן ההתזה, כן? צבע שטרם שקע והתייצב. בכל מקרה, הייתי רוצה לעשות על הבודי סיבוב התזה של לכה שגם תעמיק את הברק וגם תטשטש את קווי המפגש בין הצבעים.

לא. אבל לכשיתחיל השיפוץ - מבטיחים לעדכן... בינתיים מה שאני יכול לספר כי אנו עובדים ואוספים מידע. תורמת חלקים - כבר יש; אנשים טובים עם חלקים שיסייעו בהמשך הדרך - יש; סיוע מפיברקלאב בחלקים דרושים - יש, כולל מנוע מושלם ותיבת הילוכים. הבודי אמור לעבור בימים הקרובים - אולי אפילו מחר - לטל-פיברגלאס, על מנת להעריך את עלות השיקום של הבודי. במקביל נאסוף את התורמת חלקים ונתחיל לפרק ממנה את כל מה שצריך. ההערכה שלנו היא שבטווח של חודש מתחילת העבודה - אפשר להעמיד שלדה מורכבת על גלגלים (ללא בודי, כמובן), זאת בסיוע החלקים מהמחסן ובעזרת אנשי המקצוע שצברנו סביבנו. עידכונים בהמשך, אבל בבוא היום - תקבל הגלבוע שרשור משל עצמה.

הטנדר עדיין בתנור הצביעה, אבל לפני שהצבע מתייבש לגמרי, צריך להוריד את ניירות הדבק והכיסויים.

חיובי. למה?

שכבה אחר שכבה - וכיסוי הצבע מושלם. עכשיו אפשר להתחיל ליהנות מתמונות עומק...

תודה על הסיפור, השיתוף וכמובן התמונות הנדירות! שתי הערות: 1. הסדאן שצילמת זו כרמל. ההבדל בינה לבין הגלבוע הוא במספר הדלתות: לכרמל יש שתיים, לגלבוע ארבעה. 2. דווקא בגלל שהתמונות ישנות וככל הנראה לא רלוונטיות, אני חושב שיוחאי יכול להוסיף הרבה צבע באמצעות מספרי הרישוי והמידע שהוא יוכל לדלות מהן. שוב, תודה!

הפעם גם אני רוצה להוסיף מספר מילים: בשנת 1997 חזרתי משהות ארוכה בארצות הברית וגיליתי ששכן מבוגר שגם בסמוך לבית הורי מעוניין למכור את ה-205 GTI שלו, מודל 1989. השכן הזה היה חשוך ילדים וגם די מבוגר, שמר מאוד על המכוניות שלו והוא לא נסע בהן הרבה. בשמונה שנים - רק 40,000 ק"מ... כמובן שהייתי חייב לרכוש ממנו את המכונית ולמרות שהיא הייתה בת שמונה שנים, לי היה את העונג להסיר את הניילונים מהמושבים האחוריים! כן, הם עדיין היו שם. מעולם לא ישבו במכונית הזו במושב האחורי. המכונית הייתה במצב חדש לגמרי! נו, ואיך הייתה ההתרשמות שלי מהמכונית שכולם לא הפסיקו להלל? שנאתי אותה. פשוט שנאתי את המכונית הזו! אחרי שלוש שנים של התמקצעות בנהיגת מסלול מדויקת וחלקה - המכונית הזו פשוט לא התאימה לי בכלל. הייתי מכוון אותה לנקודה מסוימת בכביש ומוצא את עצמי מפספס את אותה נקודה במטר. בנהיגת מסלול, זאת יש לדעת, פיספוס של 20 ס"מ בנקודת ההשקה נחשב בושה גדולה... כל כך שנאתי את המכונית הזו, עד שאפילו לא יכולתי לדרג אותה בין עשרת המכוניות החביבות עלי ביותר. ואז יצאתי לעשות קורס נהיגת ראלי-עפר בצרפת. שם למדתי לזרוק את המכונית לתוך הסיבוב ועוד שיטות ומונחים מעולם הראלי. כמובן שחזרתי לארץ ומיד התחלתי ליישם את הטכניקות מאחורי ההגה של הפיג'ו הקטנה. כזה מהפך - גם ביפה והחנון לא ראו מעולם. ממכונית שנואה ולא מדויקת, הפכה ה-GTI למקור הנאה בלתי נדלה. רק בזכות שינוי שיטת נהיגה שלי. ממכונית שלא נכנסה לרשימת ה-Top 10, היא קפצה בדירוג היישר למקום השני (מיד אחרי מאזדה RX7 דור שני, שהייתה ברשותי בארצות הברית). לצערי, הרומן שלנו לא החזיק מעמד זמן רב. באותה תקופה עבדתי בתל אביב ועדיין גרתי אצל הורי. הייתי נוסע עימם בבוקר לעבודה, בטנדר סובארו שלהם, או על אוכף האופנוע, והפיג'ו הייתה נשארת בבית, בחניה. בערב, כשרציתי לקפוץ לבקר חברים, עייף מדי להזיז את הסובארו שחוסמת את החניה של הפיג'ו - מצאתי את עצמי לא פעם מתעצל ובוחר בסובארו על פני ה-GTI. הקש ששבר את גב הגמל היה ההכרה שאני פשוט צריך אופנוע טוב יותר וזה יהיה מבחינתי הרבה יותר שימושי. מה גם שאם אמכור את הפיג'ו, אוכל לקנות אופנוע יותר טוב וגם מכונית אספנות - וכך עשיתי. הפיג'ו נמכרה לבן דודי שהחזיק אותה כמה שנים. אני קניתי ימאהה XT600 ובהפרש פיאט 124 ספורט ובלילות נשארתי להתגעגע לפיג'ו, שלימדה אותי שמכונית הנעה קדמית טובה יכולה להיות כיף אחד גדול.

לראסם כבר כואבת היד. הבודי "בולע" צבע וצריך עוד ועוד שכבות בכדי להגיע לכיסוי הרצוי. מזל שראסם מסוגל לצבוע בשתי הידיים... ממשיכים...

זהו. הגיע רגע האמת. שנתיים בדיוק מהיום שהתחלתי לשייף ולתקן את הבודי, הגענו לקו הגמר. טוב, ברור שלא עבדתי שנתיים על הבודי, אבל עברו שנתיים... לפחות כבר לא צריך להתלבט בבחירת הצבע... בולע גוש גדול בגרון, בעוד ראסם מחשב את כמויות הצבעים המדויקות ואת הכמות הכוללת שהוא יצטרך. וכמה שהוא לא נתן אקסטרה - בסוף הסתבר שזה לא היה מספיק והיה צריך לעשות מנה נוספת. פיברגלאס הוא "אלכוהוליסט" צבע בכמויות... אז רוקחים, מערבבים, מכינים את הפיסטולט, סוגרים את התנור ו... מתחילים לרסס! תמונות ראשונות וגם סרטון מהשכבה הראשונה, מיני רבות, שגוף הפיבר עתיד לקבל, על מנת להשיג את האפקט הדרוש. שימו לב שבשלב הזה אין אחידות ועומק לצבע וההשתקפויות של האור על הדופנות אינן מושלמות.

צודקים לגמרי! מצטער שנתתי לכם לחכות. משכיבים את הילדה לישון וכבר מעלה תמונות (פלוס סירטון בונוס). תיכף אשוב...

יותר מדי תמונות - פחות מדי זמן... עידכונים בערב.