און יעקבסון

ראשית, זו ממש לא עבודה ליומיים. צריך להכין ולחתוך את הספוג שנמצא מתחת לשטיח, להכין תבניות לחיתוך השטיחים, דיפונים לדלתות וצידי הרגליים, ריפוד גג וריפוד מושבים. ההכנה היא החלק הממושך של התהליך. ההרכבה וההתאמה - הם אולי לוקחים יומיים. יתרה מזאת, כל רפד שיקח על עצמו עבודה שכזו, לא ישבית את העסק שלו ויגרש מעל פניו לקוחות מזדמנים שבאים לתקן ריפוד דלת, מושב וכדומה. אלו הם לא לקוחות שאפשר להגיד להם לחזור עוד שבוע-שבועיים. הם פשוט ילכו למקום אחר. אז בין השאר צריך אותו רפד לטפל באותם לקוחות ובין לבין להתקדם גם עם המכונית. הייתי ושאלתי אצל מספר רפדים. טווח הזמן נע בין עשרה ימים ועד שלושה חודשים. מובן שלא אשבית את הפרוייקט לשלושה חודשים ואם זה המצב - אבחר רפד אחר. תודה על התמיכה ועל הרעיון, אבל אל תדליק את ניר. הוא כל הזמן אומר לי שאני צריך רביעיית פנסים נוספים, או לפחות צמד - כמו באסקורט שלו... אתם שניכם מחזירים אותי לתוכנית המקורית: הנמכה, חישוקים גדולים, קשת התהפכות בארגז עם סוללת פנסים מורכבת עליה, מנוע ביג בלוק של קרייזלר (למרות שאני איש של שברולט. כי צריך להישאר נאמן למקור, שהוא מנוע קרייזלר... ). פתחתי את אי.בי להזמין חלקים ואז המחשב הזכיר לי שאנו בישראל ושדי אם אשנה את גומיית דוושת הגז - לא אעבור טסט... בקיצור - בחיים אחרים.

למיטב זכרוני, היה לנו כזה במחסן, אבל נדמה לי שהוא כבר נלקח. לא יודע לגבי חנויות באזור השרון, אבל שווה לבדוק אצל קלוש בחיפה, מאירמן בפ"ת, או אפילו בני ל. בכל מקרה, על אף שמדובר בחלק של פורד, תאלץ להצטייד בדוגמא של החלק. בהצלחה.

הרכבת הפגוש הקדמי והפעלתה המוצלחת של מערכת התאורה, מסמלת כי הסוף מתקרב... סוף השיפוץ - הכוונה. אז מה באמת עוד נשאר לי בכדי לסיים את המבצע? נתחיל מהדברים הגדולים: 1. הרכבת פגוש אחורי: החלקים כבר מוכנים. אני רוצה לעשות שינוי באופי הרכבת הפגוש לתושבות שלו. במקור מדובר בריתוך, אנחנו נחליף לברגים. העבודה תיעשה באמצעות ידי האומן - יורי. 2. בניית דלת אחורית: אחרי דין ודברים הוחלט על דלת אחורית לא נאמנה למקור. גם מנגנון הפתיחה והנעילה יהיה שונה והוא, כזכור, תרומת איסוזו דימקס. גם פרוייקט זה ייעשה באמצעות קסמיו של יורי. עבור שתי המטלות הללו צריך להעביר את האוטו לסדנא בה עובד יורי. משך הזמן בו תשהה המכונית בסדנא: כשבועיים. 3. ריפודים: כרגע ישנם שני מועמדים לביצוע העבודה. האחד בנתניה, השני בת"א. התחברתי יותר לאבי, הרפד של "רייס קאר", מרחוב יצחק שדה בת"א. יש לו תיק עבודות גדול ומרשים של מכוניות אספנות ועל פניו את ההבנה והרגישויות שבעבודה על המכונית כאלו. הבעיה היחידה אצלו היא משך העבודה אותו הוא מעריך בכחודשיים-שלושה! דוד, הרפד מנתניה (שכחתי את שם העסק שלו. אבדוק מחר), מעריך כי העבודה תארך כשבועיים. 4. זגגות: המדובר בחלון קדמי ואחורי. עבודה פשוטה שחייבת להיעשות רק בתום שלב הריפודים. לא סיפור של יותר מיום. אלו הן המטלות של "ספקים" חיצוניים. מה עוד נשאר באגף שלי? 1. העבודה הגדולה והעיקרית: דלתות. דלתות הן ללא ספק החלק המורכב ביותר במרכב מכונית. בספירה מהזיכרון, הדלתות כוללות יותר מאשר 20 חלקים שונים וסדר גודל של 20 ברגים. ההרכבה עצמה לא מורכבת יתר-על המידה. פשוט זמן וסדר הרכבה נכון. עיקר העבודה יהיה בהכנת החלקים להרכבה. 2. פינישים: חשמל, החלפת מספר גומיות שהתייבשו, מספרים ותגיות זיהוי, החלפת שמנים ומסנן שמן ועוד דברים שיצוצו ויעלו עד למועד עליית המכונית לכביש. אז מה עושים? עכשיו זה עניין של סדר עדיפויות: אני מעדיף לסיים את הכנת הדלתות לפני שלב הריפודים. אבל מה שיכריע, יהיה הזמינות של הרפד לקבל את העבודה. בדיוק אותו טיעון יש למעבר של המכונית ליורי. כאן מה שיכריע הוא הזמינות שלי לעבודה. הלו"ז מרמז על זמינות נמוכה לימים פנויים במוסך בשבועות הקרובים, אז אולי כדאי בינתיים כן להתקדם עם הדלת האחורית ופגוש ואם יהיה צורך - אז גם הרפד? בימים הקרובים נכריע לכאן או לכאן.

אתה שואל, מבקש, או מציע?

אחרי יותר משנתיים וחצי של פרדה מאונס, הגיע הזמן להחזיר את הפגוש המשופץ והצבוע לבודי המשופץ והצבוע. בדיעבד, להרכיב פגוש קדמי לבד, זו משימה לא קלה ולשמחתי, לעזרתי הגיע איציק, חבר פורום שבא לבקר במוסך, ולא בפעם הראשונה, שם יד. עזרה שהתקבלה בברכה. אז תודה, איציק! ועכשיו - לתמונות: 1. אחרי כל כך הרבה זמן, קצת התרגלתי לתצורה הזו של הבודי, ללא הפגוש. 2. לכן היה לי קצת מוזר לראות את הטנדר עם הפגוש החדש. 3. הברגים שתופסים את הפגוש לתושבת. 4. עדשות האיתות ואור החניה. 5. אז ככה זה נראה. אולי עוד אעשה כיוון קטן בגובה הפגוש ביחס לבודי. 6. חיבור הצמות של פנסי האיתות/אורות חניה ובדיקה: עובד! 7. הדלקת אורות ראשיים ובדיקה סופית של מערכת התאורה. זהו! תם ונשלם פרק התאורה. הכל עובד, הכל תקין. למעשה, יש עוד שני דברים קטנים להתייחס אליהם: התקנת ממסר נוסף לאור הגבוה והחלפת הפלסטיק הכחול במד המהירות, שמחווה על פעולת האור הגבוה. כנראה שהפלסטיק נאטם לגמרי והוא לא מעביר אור. המשך יבוא...

ממשיכים עם הפגוש הקדמי. הפעם, הרכבת תושבת, בדיקת התאמה אחרונה והרכבת פנסי איתות. 1. זו תושבת הפגוש הקדמית, שלשם שינוי, הספיקותי להכינה מבעוד מועד: יישור קל, ניקוי חול וצביעה. 2. ואלו הם הברגים החדשים שמחברים בין הפגוש לתושבת. 3. התושבת והפגוש. מהודקים יחדיו באמצעות אומים חדשים ושייבות רחבות. 4. הרכבת ניסיון ראשונה. 5. מתחיל לקבל צורה! יופי, אפשר לפרק ולהמשיך. 6. בחרתי שני בתי פנסים במצב תקין, וכמובן שגם הם הורכבו למקומם באמצעות ברגים חדשים ונוצצים. 7. עוד טרם ההרכבה, בדקתי את תקינות צמות החשמל, ניקיתי מחברים והחלפתי את טבעת ההידוק של חוט המינוס. 8. שלב אחרון לפני הרכבת הפגוש בחזרה למכונית: הרכבת העדשות המקוריות. אפשר להתאים גם עדשות כתומות, כמו בפורד אסקורט וכמו אלו שרענן שם אצלו בכרמלה, אבל נראה לי שלאור בחירת הצבעים בטנדר, עדיף להישאר עם העדשות המקוריות.

1. אתה צודק, אני עובד לאט. 2. אבל יסודי! 3. גם לי אין כבר ציפורניים. אבל משיופים ועבודה... 4. אתה מוזמן לפני הנסיעה לביקור התרשמות, פרידה ואפילו נארגן לך איזה סיבוב קטן.

דני, אתה צודק, אבל טועה... הגה הספורט אכן החליף את ההגה הארכאי וגדול המידות, אבל רק בשנת המודל האחרונה: 1981. האוטו של רענן מודל 1979. אגב, גם הטנדר שלך/י, היה במקור גלגל הגה של אוטובוס, אבל החלפתי אותו בגרסה המשופרת... (-;

ביום חמישי שלחתי ליו"ר פיברקלאב בקשה למספר חלקים שהיו חסרים לי. כן, פה ושם גם אני נזקק לשירותי המועדון... מאחר שאצלנו במועדון מאמינים ששירות וחברות באים לפני הכל, שולח לי רענן הודעה לקראת הצהריים: אני בדרך אלייך. מיד הרתחתי מים לקפה... חשבתי שרענן יופיע עם איזה אמבולנס של העבודה, או משהו כזה ולכן הופתעתי לראות אותו מגיע עם כרמלה. תמונות לחוד ומציאות לגמרי אחרת: המכונית ממש מדהימה ביופיה (עד כמה שניתן לקרוא לברווזון הזה, "יפה"), צבועה, משוחזרת ונקיה כאילו יצאה היום משערי המפעל בטירת הכרמל. וזה לא רק אני, המשוחד, חשב כך. גם העוברים והבאים בשערי המוסך, שצבאו סביב כרמלה שהייתה מסמיקה ממבוכה, אם היא לא הייתה לבנה כמו הפתיתי השלג הטרי שירד באותה העת בפסגות ההרים. רענן חשב שהוא מפציר בי לעשות סיבוב התרשמות נוסף (יותר משהו בסגנון: "אתה חייב!"). אני מצידי עשיתי את הפרצוף הכי "טוב, אם זה מה שאתה רוצה" - שיש לי, למרות שבאמת הייתי חייב... גם בכדי להתרשם שוב ממכונית דומה לשלי (בעוד ששלי עדיין לא נוסעת), וגם להרגיש את השינויים שעברה המכונית מאז נסיעתי הראשונה/אחרונה בה. איזה שינוי לטובה מהפעם האחרונה! אין קרקושים, זוויות הגלגול נמוכות יותר (שופצו המתלים האחוריים), הבלמים מצוינים בעצמתם ואפילו פעולת המנוע שקטה למדי. נוחות הנסיעה טובה, אפילו מפתיעה וכרמלה ממש לא מרגישה כמו מכונית שמלאו לה 33 שנות חיים. עוד צריך לרפד מחדש את המושבים, ששוקעים יותר מדי ולסדר איזה ריג'קט אחד או שניים, אבל בסך הכל, המכונית הזו מתקרבת להכי טוב שאפשר במסגרת המקוריות שהוחלט עליה. וכשאני כותב הכי טוב שאפשר, נדמה לי שזה יותר טוב ממה שהיה כאשר המכונית הזו הייתה חדשה. קשה לי להאמין שמישהו דאז העניק כל כך הרבה אהבה ושעות עבודה למכונית אחת יחידה בכדי שהיא תהיה טובה. הכי טובה שאפשר. אני אהבתי.

התחלתי מהחלק הקדמי של המכונית ולפי הרשימה הגעתי אט-אט עד הקצה האחורי והשלמתי שם את כל המשימות שיכולתי להשלים. כל שנותר שם הוא את הפגוש האחורי והדלת האחורית. מרב החלקים לביצוע המשימה, קיימים וכל שצריך הוא להעביר את המכונית ל-"י", שכבר מוכן שנקרא לו יורי והוא ישלים את העבודה. עד שזה יקרה, חזרתי לפנים. הכי הרבה לפנים. לפגוש הקדמי. 1. זהו הפגוש הקדמי, לפני שנה וחצי, בתוך תהליך השיפוץ שלו. הוא היה במצב די רעוע וקצת שבור. כאן אחרי רוב התיקונים. 2. לאחרונה, שעיה לקחת את הפגוש הקדמי תחת חסותו, והחל להכין אותו לקראת העברה לצביעה. שעיה הסב את תשומת ליבי שפיספסתי נקודת שבר בחלק התחתון של הפגוש. לא סיפור... 3. שכבה ראשונה של יריעת פיבר, על מנת להעניק אזור תמיכה, ואז משחת פיבר על מנת לתת את העובי. אחרי שהחומר מתייבש, משייפים אותו לעובי והתצורה הרצויים. 4. עכשיו הגיע תור שכבת הפוליאסטר, שכבת הקדם יסוד. 5. בשלב הזה קל לזהות פגמים וחורים - אשר היה קשה לראות אותם במצב הגולמי של הפגוש... 6. ולמלא אותם מחדש. השלב הבא הוא צבע יסוד, אשר לאחריו... 7. רבות התחבטתי באשר לגוון. אולי אפור? לא, לא כחול. בסוף החלטתי שנצבע את הפגוש בצבע שחור מבריק. 8. וזו התוצאה הסופית.

תודה, ידידי. רמת השיפוץ, או שמה - עומק השיפוץ, משתנה בין חלק לחלק. ישנם דברים שנראים כאילו יצאו עכשיו מהמפעל (השלדה והמכלולים), ישנם דברים שנראים ישנים ומשופצים (המנוע, כיסוי הבטנות מאחור), וישנם דברים שנראים כמו אילתורים (הקונסולה המרכזית - שהיא הייתה מבחינתי בית ספר ליצור והתאמה) - שאותם אני לא הכי אוהב. ולגבי ההרגשה: אז נכון שהמכונית במצב נסיעה, אבל לא באופן שאפשר לחוות ממנו דעה אמיתית על המכונית. אבל אם אני יכול להשליך מנסיעת המבחן השנייה שביצעתי במכונית של רענן ביום חמישי האחרון, שכל שנותר להשלים בה הוא את ריפוד המושבים - ואם האוטו שלי ירגיש דומה לשלו בתחושה, אז כן. זה עומד להרגיש כמו חדש...

מה עושים במאפיה עם מישהו שמקשה עורף ולא משתף פעולה? מטביעים אותו קצת, עד שירכך דעתו, נכון? אז שזהו - אותו הדבר: לפי ליאור, להטביל את הגומיות קשות העורף בשמן שתי פעימות ליממה - עד שהגומיות ייתרכו ויסכימו לשתף פעולה.

נשמע מעניין ורעיון לא רע בכלל. בינתיים אני מנסה לרכך שתי גומיות מקוריות בשיטות ״מאפיה״ של ליאור ברוך, ויש גם דפ״ה ב׳ בדמות חיתוך של גומיה תחליפית. כך או אחרת, הידיות יורכבו עם גומיות אלו או אחרות ומאחר שהחלפת גומיות, בעתיד - אם ארצה או אצטרך - לא דורשת פירוק מושלם של הדלת, אוכל לשפר ולעשות כן. בכל מקרה, ממתין לתמונות ולהסברים שהצעת. מכל מלמדי - השכלתי. תודה מראש.

בשתי מילים? מאסטר פיס! בעוד שתי מילים? מעורר השראה. במילה אחת? וואוו!

תודה ידידי. וזה הצד השני של הארגז: 1. התא הנגדי, שישמש לאיכסון מגבה, כלי עבודה וכדומה. 2. וזו היחידה כולה ביחד. 3. מכסה מיכל הדלק נלקח מהתורמת. 4. מקווה שאמצא אחד אחר חדש. לא פשוט... 5. ודבר אחרון בחלק הזה של האוטו: התקנת ווי קשירה, שמתחברים ישירות לברגים שמצמידים את הבודי לשלדה. בעתיד נרכיב בתא המטען איזו רצפת הגנה, שתוסיף מעט גובה ומנגד תשקיע את הווים לקו אפס של הרצפה, או קרוב לזה. הרצפה תהיה אולי מעץ, אולי מאלומיניום. טרם התעמקתי בסוגיה.

עד עכשיו השתמשתי, כאשר היה צריך, במצבר שהתחיל את חייו בלוטוס. הוא חובר באופן ארעי (כי הוא גדול מדי ולא נכנס בדופן) ומדי פעם העברתי אותו לטעינה. לאחרונה, מחלקת האספנות והמירוצים של דרך השטח עברה "דירה", לצד השני של המוסך, ובמקביל גמרתי לחבר את הרדיו ובאין אחרים להפריע להם, אני מנעים את זמני בשמיעה ברדיו, מה שמרוקן את המצבר בקצב מהיר יותר. מסתבר שנמאס למצבר המסכן והזקן מדרך החיים הזו והוא החליט להחזיר את חייו לבורא. האמת היא שזה קרה בטיימינג טוב, כי במקביל סיימתי עם ההכנות וההרכבות בארגז, ואפשר כבר לחבר מצבר תואם ובאופן סופי. 1. המצבר החדש. פרח מזכרוני, נדמה לי שהוא 46 אמפר, אבל יכול להיות שאני טועה. למה לא גדול יותר? 2. כי זה מה שנכנס ומתאים במרווח בבטנה ועל גבי תושבת המצבר שנלקחה מדייהטסו טריוס. ואם זה מספיק לטריוס, זה יספיק גם עבור הרום. 3. אז אחרי שהמצבר חובר, הנעתי את המנוע, בכדי לבדוק תקינות טעינה. בלי צרכנים בזבזנים, הטעינה עוברת את ה-14 וולט. 4. עם מזגן עובד, מפוח פנימי במקסימום, מניפת רדיאטור עובדת, אורות פועלים ובסיבובי סרק - זו הטעינה. להזכירכם, האלטרנטור שופר ושודרג. 5. זהו. אפשר להרכיב את הכיסוי החדש מעל תא המצבר. 6. וגם להרכיב את הגלגל החלופי במקומו. 7. וככה נראה כל הצד הזה ממבט רחוק.

וגם חלודה על פיברגלס...

מאחר שמערכת החשמל האחורית כבר מחוברת ומחווטת ופיית התדלוק במקומה, אז אפשר להמשיך עד כדי סיום. טוב, כמעט סיום. נשאר להרכיב מצבר וכדומה, אבל בזכות ההפרדה בין התאים, ניתן להשלים את החלקים האחוריים של הכיסויים. הנה: 1. פקקי הגומי הללו נועדו לאפשר גישה לתחזוקת הפנסים האחוריים, ללא הצורך להסיר את הכיסויים עצמם. 2. לגומי נטיה להתייבש ולהסדק, אבל מצאתי שניים במצב טוב, שרק דרשו ניקוי מסיבי. הנה כאן, לפני ואחרי. 3. וזה הגומי הנקי, מורכב במקומו על כיסוי הבטנה הימני. 4. וזה הגומי בצד השני. 5. ומבט מרחוק על כל היחידה. האחת... 6. והשניה.

איזה היסטוריה חוזרת? לפי השלטים, הסביבה והרקע, זו ממש חזרה בזמן...

ממשיכים... 1. צינור עודפים חדש. 2. לפני שמרכיבים אותו, צריך גם כאן גומיית מעבר מתאימה. 3. עכשיו אפשר להשחיל את הצינור מהפיה לכיוון המיכל. 4. ואחרי שהעבודה על פיית הדלת הסתיימה מהצד הזה, וסוף-סוף הגיע הזמן להרכיב מחדש, ולראשונה בעצם, את מכסה הצד. 5. למה לראשונה? כי המכסים הללו הם תרומת התורמת. במקור, הכיסויים היו סתם יריעת פיבר ישרה, החתוכה לפי מידת הצד.

חייב לעצור את ההתלהבות של מי שמחכה לגומיית מיכל הדלק החדשה. התבנית עדיין אצל החרט. היום דיברתי עם חן פרחי שמבחינתו עושה כל מאמץ לזרז את התהליך, אבל זה לא ממש תלוי בו. אז בינתיים, עד שתגיע הגומיה החדשה, החלטתי להשתמש ביציקת הסיליקון שעשו לי בשעתו ארז ואורן. בבוא היום, אחליף אותה, בינתיים אני רוצה להתקדם עם ההרכבות ואין בררה. הנה: 1. פיית התדלוק עברה ניקוי חול צביעה באבקה. 2. וזה הצד השני, הגומיה מורכבת סביב הפיה ובמקום. 3. צינור הולכת דלק חדש לגמרי. בדיוק באורך המתאים. 4. וזו כבר התאמה שעשיתי לגומיית מעבר, שאמורה להתלבש בגוף הפיבר סביב צינור הולכת הדלק. 5. גומיית המעבר במקומה. 6. וכעת צינור הולכת הדלק מולבש למקומו. 7. עכשיו מוסיפים חבק מתכת. 8. שמהדק את הצינור למקומו. המשך יבוא...

זה גם רעיון ששווה לחשוב עליו, ישראל. אולי אפילו עם איזו התאמה לחלקים האחרים של האיסוזו. יש לך לינק לאיזה חברה שעושה/מייצרת/מוכרת כאלו מנגנונים? אגב, גם במקרה כזה הייתי בוחר לחבר את המנגנון מבפנים. ותודה על הלינק למחברי החשמל. כאשר קיבלנו את הצמה של הלוטוס היא הגיעה עם מחברים כאלו חדשים, אז ידעתי שאפשר להשיג כאלו, אבל בלהט העבודה לא הזמנתי כאלו חדשים עבורי. לשמחתי אין בטנדר שימוש נרחב במחברים כאלו והיו לי מספיק חלופיים בכדי לבחור את הטובים שבהם וגם כמה חדשים שנשארו מהלוטוס, אז לעת עתה אין בעיות של מוליכות וכדומה, אבל נחמד לדעת היכן למצוא כאלו חדשים. שהרי יש לנו בקרב הצוות המייסד של המועדון עוד שלוש מכוניות שכאלו.

הפרקטיות - זה ההגיון; הלוק - זה השיגעון. והלב הולך עם... השגעון! וזה סופי. אל תנסו לשנות את דעתי... יחד עם זאת, כל תוכנית היא בסיס טוב לשינויים. בהחלט יתכן שעד שהאוטו יגיע ליורי ולשלב התכנון והביצוע, ההחלטה תשתנה. בין אם אחליט אחרת, או בין אם ברמת הביצוע, מסיבה זו או אחרת זה לא יהיה אפשרי. אגב, על פניו נראה שדווקא בחירה בידית מבחוץ תציב בעיה מסויימת, כי יתכן שעובי הדלת המיועדת אינו מספיק עבור ממדי הידית. אז אפשר לבנות תפיחה חיצונית על הדלת שתכיל את הידית (כפי שמקובל בכמה טנדרים), אבל זה עשוי לכער את הלוק החיצוני החלק. מצד שני, אותה תפיחה בחלק הפנימי של הדלת אמנם תגרע מהשימושיות, אבל לא תפגע בלוק. ימים יגידו. בכל מקרה, תודה לכם על הנכונות להביע דעה.

צלם בהיכל! צלם בהיכל!!! מה זה, ישראל? קומבינות ברובר?! אתה מתקין צינור ניקוז שאינו נאמן למקוריות? באמת, אני מתפלא עלייך... הכל בהומור, כמובן. עבודה מדהימה! ממשיך לראות ולעקוב איך הרובר העתיקה לובשת צורה מרהיבה ולא יכול להוציא לעצמי מהראש איך היא נראתה ביום בו זכיתי לראותה כאשר היא הועברה לצבע. זו לא יכולה להיות אותה מכונית שאני רואה עכשיו בתמונות... האמת היא שאני מצטער שלא ראיתי את המכונית הזו בתחילת העבודה, במצב שבו להגדיר אותה "מתה" היה לתת לה מחמאה... את הקול שלי בבחירות (לשיפוץ העשור) יש לך.

לגמרי! איזו יפיפיה! (עד כמה שאפשר לקרוא לרום כרמל יפיפיה... ). רענן, אתה קולט שכבר עברו שבעה חודשים מאז שכרמלה עברה לרשותך? הזמן טס!