נכון בעיקרון , רק שהסופר מוגבל ביכולת הגדישה שלו בגלל מהירות הסיבוב , התלוייה במס. סיבובי המנוע אליהם מסוגל המנוע להגיע (מונע באמצעות רצועה) , לעומת הטורבו שמסתובב הרבה יותר מהר , וככל שהסל"ד יעלה יהיה מסוגל לגדוש יותר חזק , כי יקבל יותר גזי פליטה ולא יהיה מה שיעצור אותו (בתיאורייה).
הסופר ייצר רצועת כח יותר לינארית , כי הגדישה שלו לא משתנה בהרבה.
הטורבו ייתן מכת כח כאשר יסתובב מספיק מהר , כי הדחיסה שלו חזקה בהרבה (דמיין מפוח ברכב שעובד במהירות 2 כל הזמן , לעומת מפוח שמתחיל לעבוד על 1 ואז קופץ כמעט מייד ל-4 - הרוח תהיה חזקה בהרבה.
הלנצ'יה שהוזכרה בהתחלת השרשור - הS4 (לא אינטגרלה) הייתה היחידה שאני זוכר כרגע , שניסתה לשלב את הטוב שבשני העולמות.
הנה הסבר על המפלצת , שהיא, למרבה הצער , הלנצ'יה היחידה שלא לקחה אליפות , למרות שאני בטוח שאם לא התאונה של טיוונן הייתה לוקחת גם לוקחת - גם מול ה-205T16 .
http://freespace.virgin.net/shalco.com/lancia_S4.htm
יש לזכור כי אז היו בשימוש מגדשי טורבו בעלי מניפה גדולה ביחס, וזאת על מנת להשיג כח דחיסה גדול. לסובב מניפה גדולה עד שתגיע למהירות בה תספק דחיסה מתאימה לוקח זמן (אם ניקח את זה לקיצוניות , ראו כמה זמן לוקח להניע מנוע סילון) , וזוהי השהיית הטורבו הידועה לשמצה משנות ה-80.
בנוסף לכך , כדי להוסיף צרות , גם יחס הדחיסה היה חייב להיות נמוך , כדי לאפשר מרווח בטחון עם עליית הדחיסה ע"י המגדש , מה שהיה גורם לצלצולים. לפיכך , המנוע , כאשר הטורבו לא נתן את תפוקתו (סל"ד נמוך וכד') , היה חלש ועצל.
עם הזמן למדו להתגבר על רוב מחלות הטורבו - אם באמצעות שינוי גודל המדחס (מניפה קטנה יותר , קל יותר לסובב אותה) , שימוש בגיאומטריה משתנה (שוב , לטובת מומנט) , ומערכות הזרקה ממוחשבות (בהן ניתן לשנות את יחס הדחיסה און-ליין , להבדיל מהקרב' בו היחס קבוע). לפיכך הטורבו נפוץ היום יותר.