סיפורי הנהג הישראלי הממוצע
הבוקר התגלגל לו ככל בוקר, התנהלות איטית בפקקי הבוקר של תוך רמת השרון, בתוך התנועה המתנקזת לה אל מחוץ לעיר...
מאחורי אני מבחין ב"ממהר הסדרתי".. כן , כולנו נתקלנו בו - זה שחייב, אבל ח-י-י-ב להיות כבר עכשיו בצד השני של גוש דן, וכל הדרכים כשרות לכך (כולל נהיגה על השוליים, נסיון דריסת קשישות ותלמידי בית ספר ועוד).
נהגנו החביב מזגזג לו דרך השוליים בפקק מאחורי, אני מבחין בו עוד מרחוק.., אך עליה וקוץ בה: אין דרך לעקוף אותי (מכוניות חונות בצד אחד, תנועה זורמת ממול בצד השני..)
נהגנו הממהר נאלץ לרסן את התזזית שאחזה בו, ואני יכול להבחין באכזבה המתפשטת על פניו, איזה מסכן...
אחרי עוד כמה מאות מטרים ממתין הפרס הגדול לנהגנו הלחוץ - צומת עם 2 נתיבים, WOW!
כמובן שהוא חותך וחותך וחותך ו.... מגיע לצידי במקום מאחורי, ממש הישג!
מימינו משתלבת לה צעירה בפולו לבנה, בחורה נאה, שגם מאוד עסוקה בכמה דברים, רק לא ממש בנהיגה; היא מצליחה לעשות 2 פעולות בו זמנית - גם למרוח צללית על עפעפיה, גם לסדר את הEYELINER, ואפילו לדבר בסלולרי תוך כדי..., רק שיש בעיה אחת קטנה - צריך גם ל-נ-ה-ו-ג. זה כבר יותר מדי עבורה ולכן היא לא ממש שמה לב להתנהלות התנועה מסביבה.. הצלחתי לספור 3 כמעטים עד שהיא החליטה שהאיפור ראוי דיו, ואפשר להתייחס גם לנעשה סביב ולקחת חלק פעיל (נגיד ו..) במעשה הנהיגה
למה אני מעלה את זה כאן? פשוט להדגים מהתנהלות אחת של בוקר איך הנהג הישראלי הממוצע מצליח לגרום לכל כך הרבה תאונות (גם הכמעטים הללו הם בעיניי תאונות..)
נמרוד