michaelbe6

כרגע זה לכיסוי הגרעון מהחופש הגדול

חברה גדולה. בכל חודש משלמים את המס על החלק היחסי של ההבראה של אותו חודש. פעמיים בשנה (משכורת יוני ומשכורת דצמבר), מקבלים את החצי הבראה השנתית בנטו.

אתה תהנה מאוד מהטלויזיה, יש לי את אותה אחת בגודל 55, תמונה מצויינת וממשק נוח להפליא. תתחדש.

מאוד קשה לקרוא את העדכון על הבוקר מעבר להחזיק אצבעות ולקוות שיקרה נס, אין לי ממש מה להגיד. מחלה ארורה :evil::evil:

מזל טוב. אין לי ספק שנתחיל לראות שרשורים משעשעים...

מנקה זה יותר עניין של נוחות יותר מאשר עניין של עבודה קשה, על מי אתה בא לעבוד רוב מי שאני מכיר שיש לו מנקה, מתלונן שהיא לא מנקה מספיק טוב או שהיא מנקה בצורה סבירה בלבד ואני מניח שזה קשור לציפייה של אנשים לדחוף כמה שיותר מטלות באותו פרק זמן. גם להשאיר בית מבולגן ומלוכלך למנקה זה בסדר לדעתי , זאת מהות עבודתה, רק צריך לקחת בחשבון שכמות העבודה שהיא תספיק באותו פרק זמן יהיה מועט יותר ויש סיכוי שייראה כאילו לא עשתה מספיק. לנקות יום יום זאת בהחלט עבודה שוחקת ומעייפת אך יש גם תגמול נאה מאוד בצידה ואני לא רואה סיבה מדוע לא לעבוד בזה למי שמרוויח/ה חצי מהסכום לעבודה אחרת, מי שמנקה מספיק טוב, כנראה שיהיה לו/לה יותר ביקוש מזמן עודף כך שאין בכלל מה לפחד מהבטחת תעסוקה(בטח לא יותר מעבודות אחרות). גם אני בגישה של להשאיר את יום שישי בבוקר(פאקינג 4 שעות בלבד ללא טיפול בילדים וללא עבודה) פנוי לזמן איכות עם האשה, אצלנו לרוב זה נעשה ע"י ביצוע כל מטלות הבית כולל נקיונות באמצע השבוע (או שאחד עם הילדים והשני מבצע משהו בבית או אחרי שעות השינה של הילדים) ורק לעיתים נדירות משאירים לימי שישי דברים, נכון, אינטנסיבי ואפילו מעייף אבל את הכמה מאות שקלים שתחסוך כל חודש, תשקיע בזוגיות של שישי בבוקר דרך אגב, לדעתי זה מתקשר ישירות לשרשור הזה: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?630616-%D7%90%D7%91%D7%90-%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91-%D7%9C%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%AA בשביל מנקה, צריך עוד הכנסה, עוד הכנסה = עוד שעות עבודה, עוד שעות עבודה= פחות זמן משפחה ואז חוזר חלילה, תחשבו על זה, ואואואואואוא.

" אז קודם כל זאת התגובה שחיפשתי יותר מכל, הפוסט הזה בא אחרי תקופה מאוד ארוכה, והתלבטתי רבות האם לכתוב את הכל בפוסט אחד או בשניים, רציתי לכתוב על הרגע הזה ששינה לי את החיים והתלבטתי האם להמשיך ולכתוב את ה״למה״. והחלטתי לחלק את הפוסט ל2 פוסטים במטרה שלא יהיה יותר מידי ארוך. הפוסט הנ״ל מפרט את הדרך לרגע שבו השתנו לי החיים, כרגע עובד על הפוסט השני שיהיה ההמשך הישיר ויסביר על השינוי, על הקשיים ועל ההתמודדות עם 2 ילדים. בנוגע לחלק השני של התגובה, זה פוסט בפניי עצמו שמתישהו אני אכתוב אותו, זה נושא שמאוד נוגע לליבי, אנחנו כל הזמן שמים את עצמו במקום שהבית יותר חשוב מהקריירה במטרה לא להגיע למצב שאנחנו לא בבית עם הילדים, אנחנו לוקחים חלק מאוד פעיל עם הילדים וזה עומד בראש סדר העדיפויות שלי לפני הכל." אוקיי, אולי שפטתי מוקדם מדי, נקרא את החלק השני ונראה כאחד שגם מאמין בדרך שלי (לגבי סדרי עדיפויות קריירה/משפחה)וגם מיישם אותה בפועל, אני רואה בהחלט את היתרונות בשיטה על החסרונות (למרות שלא נראה לי שכולם מסוגלים לחיות בדרך החיים הזאת מכל מיני סיבות). אולי באמת נפתח על זה מתישהוא דיון בפני עצמו כאן בפורום.

צריכה להיות מיוחדת הדודה שמקבלת כמה אלפים מתנה לחתונה...

זאת אותה שיטה מימים ימימה. בעלי האולם לוקחים בחשבון שעד שמגישים את הקינוח(לרוב בשעות דיי מאוחרות), חלק נכבד מהאורחים כבר לא נמצא בכלל באולם או שהוא כבר התחבר עם שולחן אחר עם אלו שמחפשים קרחנות ... מי שבאמת יושב בשולחן, כנראה יקבל מהמלצר את הקינוח, מי שלא, ייבקש-ייתנו, לא ייבקש- האולם הרוויח.

כביקורת בונה אני יכול מאוד להיזדהות עם הכתיבה שבה הסברת שצריך להשקיע בבית/בילדים/ בזוגיות אבל אני חושב שכתבת בצורה מאוד שטוחה על הנושא(את זה אתה בעצם רוצה להעצים), לא באמת הבנתי מהבלוג הקצר הזה למה זה שינה את חייך . מעבר לביקורת, אני חושב שזה נושא סופר חשוב על מעמד האב בתא המשפחתי וזה בהחלט מבורך בעיני שהחלטת להקדיש זמן לכתיבה על הנושא הזה, אני חושב וגם רואה מסביבי שגברים רבים עדיין תקועים בגישה של עבודה=פרנסה =יכולת להעניק דברים חומריים לילדים ולאשה שבדרך הם שוכחים שילדים זקוקים לזמן איכות/הכוונה/ייעוץ בזמן אמת ובת הזוג זקוקה לשיתוף/תמיכה במטלות הבית ומשענת אמיתית להישען עליה. לא פלא שאחוז הגירושים כל כך גבוה, אנשים(גם נשים אך בעיקר גברים), משקיעים בקריירה שלהם את כל הזמן והכוחות שלהם (במטרה לחיות ברמת חיים גבוהה) ואז הם מגלים שאמנם הם עם משכורת גבוהות של 5 ספרות , חיים במגדל חדש עם 2 רכבי פנאי בחניה ופעם בשנה או יותר טיול משפחתי לחו"ל אבל ביום יום הם בעצם לא באמת בבית , הילדים רואים בהם ארנק מהלך והאשה צריכה להיתמודד עם כל עול הבית לבדה.

תתפלא. אני קורא לבן שלי נסיך ולבנות נסיכות בדיוק באותה נשימה שאני יכול לכעוס עליהם ולהעמיד אותם במקום למטרת חינוך וכבוד האדם. יש לי מערכת קריוקי בבית ואני נהנה מאוד לשיר קריוקי עם הילדים שלי סתם בשביל הכיף (בשעות סבירות וברמת ווליום סבירה) ואני בהחלט לא כועס אם שכן עושה זאת גם כן עם חברים או משפחה למטרת בילוי, קוראים לזה לחיות בחברה, לא בחלל עם עצמך. אני יכול לראות עם חברים משחק כדורגל על בירות ופיצוחים ולצעוק ולהיתעצבן בגלל טעות שיפוט כמו כל ערס טיפוסי באותה צורה בדיוק שאני יכול להנות מהצגה בקאמרי או בבית לסין עם האשה. ברכב שלי שומעים את כל סוגי המוזיקה, מישראלי דרך ים תיכוני וגם לועזית ואני שמח לחלוטין שהילדים שלי מכירים את כל השירים חסרי התוכן שיש היום כי זה אומר שהם לא חיים בלה לה לנד, הם חלק מקהילה ששומעת גם את השירים האלו. ערס טיפוסי לא? תתפלא שוב, אני יכול לפתח שיחה עם כל אדם ועל כל נושא שבעולם מפילוסופיה קיומית ועד פיזיקה גרעינית דרך כלכלה היסטוריה. להיות אדם שיודע להתאים את עצמו לסביבות שונות היא אומנות שעל מנת לשלוט בה צריך להיות חשוף להכל ולא לפסול כלום ,אני חושב שאני שולט בה בצורה לא רעה בכלל וככה בדיוק אני מחנך את ילדיי ואני גאה בזה בכל רמח אבריי. להיות אדם צר מחשבה , מתנשא ולחשוב שאם זה לא איך שאתה חושב ומכיר, זה אומר שכולם מטומטמים , מלמד עלייך דבר או שתיים ולצערי הרב , אתה כל פעם מוכיח את זה מחדש. אף פעם לא מאוחר להתבגר.

אז אולי בלי ששמת לב , אתה עובד במקום שמעסיק אנשים עם צרכים מיוחדים לרוב, שיחות בנושאי ספורט או פוליטיקה מתחילות ונגמרות אותו הדבר אצל כל האוכלוסויות.

ובשיחות על פוליטיקה או כלכלה זה לא מתנהל באותה צורה?

כל פעם מחדש אתם מצליחים להפתיע אותי ברמת ההתנשאות המגעילה שלכם. כדורגל הוא מפלט להמון אנשים והוא סוג של בידור בדיוק כמו כל ספורט או אמצאי בידור אחר(אופרה/קונצרט רוק או מסיבת חילופי זוגות), אלו שמכירים רק יצירות קלסיות ומבדילים בין סוגי יין שונים וחוץ מזה לא יודעים איך קוראים לשכן בדלת ממול או לא מסוגלים להגיד בוקר טוב במעלית , לא בדיוק טובים יותר מאוהד מקלל במגרש כדורגל למרות שעל פניו רמת האיטילינגציה שלהם גבוהה יותר. את המטומטמים וצרי האופקים אפשר למצוא בכל תחום ובכל חברה, גבוהה או נמוכה . ולעניין פותח השרשור לא כולם שונאים את הפועל, לרוב כולם שונאים את אלו שלא עם הקבוצה שלהם, את אותה שנאה אפשר לראות נגד מכבי תל אביב/מכבי חיפה/ביתר ירושלים/בני סכנין או לחילופין אוהדי ברצלונה שלא מסוגלים להנות מריאל מדריד ולהיפך ויש אינספור דוגמאות.

לא מכיר את השיטה ולא שמעתי עליה. אני כן יכול להגיד לך שכל מי שניסה לקצר תהליכים בלבד בצורה מכנית בלי שינוי אמיתי במוח, לא רק שלא הצליח בתהליך, אלא גם לאורך זמן , הרע את מצבו ההתחלתי.

לא יודע ולא מכיר את מה שאתה מתאר , אבל אני באופן אישי כבר מס' שנים ללא 2 טוחנות, אחת בצד ימין למעלה ואחת בצד שמאל למטה(כל פעם אומר לעצמי שאני הולך לטפל בנושא בעזרת שתל ולא עושה), והאמת שאני לא מרגיש אי נוחות כלשהיא, או בעיה בלעיסה וזאת כנראה הסיבה שאני דוחה כל פעם את הטיפול, מבחינה אסתטית , לא רואים את החוסר בשיניים כי הם עמוק בפה ולא בחזית. בכל מקרה, אני ממליץ לך להרגע ולנשום עמוק , לחכות בסבלנות חודשיים לאורתודונט ולקבל חוות דעת ולא להתפתות לקבלת טיפול לא משנה כמה הוא מפחיד אותך, לקבוע תור לחוות דעת נוספת ואפילו שלישית ורק אחרי שמיעה של 3 דעות וקבלה של 3 הצעות מחיר, תעשה את החושבים שלך או שתחזור שוב לייעוץ כאן בפורום עם נתונים אמיתיים, עד כמה שאני זוכר, יש כאן מס' חברים שעוסקים בתחום רפואת השיניים.

להורי ולאחותי , יצא לעשות 4 מטבחים (כל אחד ב2 בתים שונים) עם נגריית יגל (אין לנו קרבה משפחתית עם בעל הנגריה, ההמלצה היא לא למטרת רווח) במהלך ה5 שנים האחרונות, יש להם אולם תצוגה גדול במושב יגל(ליד אור יהודה) והם היו בסדר גמור הן מבחינת המחירים, השרות והאיכות, חשוב גם לציין שהם לא מתווכים אלא הנגרים עצמם, המפעל נמצא עד כמה שאני זוכר בצמוד לאולם התצוגה. http://yagelkitchens.co.il/ לבעל הבית קוראים משה.

כמו שאמרו, סבלנות ועיקביות הם המפתח, כל ילד הוא שונה ולכל ילד יש את הזמן הסתגלות שלו לשינויים(גם לתאומים) אני יכול להציע אולי, לאחר את שעת השינה, אם בשמונה בערב הם מספיק ערניים כי הם ישנו צהריים, תנסו לאחר את השעה לתשע ובשעה הזאת לתת להם לשחק עם עצמם בחדר או מה שהם לא עושים על מנת שייתעייפו, בלי מלחמות, הרי אם הם באמת לא עייפים, הרי הם לא יירדמו ובכל מקרה הם מתישים אתכם, אז תנו להם לעייף את עצמם, אני יכול לנחם אותך שהתקופה הזאת עוברת בסוף (אני תמיד אומר להורים צעירים, שעם 2 הבנות הגדולות שנולדו בהפרש של שנתיים, לא ישנתי לילה רצוף כמעט 5 שנים). עם הילד השלישי שלי כעת(בן שנתיים וחצי), אנחנו לא נלחמים על השינה בכלל , חוץ מהחוק שהוא צריך להישאר בחדר שלו, לשחק, והוא לא בא לסלון או לחדרים האחרים בבית, לשמחתי זה עובד והוא מתעייף לבד ומבקש ללכת לישון, לפעמים יותר מהר ולפעמים יותר לאט, לפעמים בשמונה וחצי הוא נרדם ולפעמים ברבע לעשר הוא עוד מבקש ללכת לעשות פיפי או לשתות מים. אבל כמו שאמרתי לך, זה בסוף עובר בהצלחה.

חמתי (שתחיה),לא אמורה לקבל כסף ממס הכנסה, אלא אישור שאין תשלום מס על סכום כסף שמגיע לה מחברת הראל. אם מגיע להם כסף, הם ייקבלו. רק שהם עובדים שם כמו העצלן מזוטרופוליס.

זה בדיוק מה שעשיתי בתחילת השבוע,בסטטוס פניה באתר שלהם מופיע שזה הועבר לבירור מול הגורם המטפל בכפר סבא ,ניתן לזה צ'אנס כמה ימים ואם לא ,אגש אליהם פיזית, אני מנסה בכל מאודי להימנע מלגשת לשם פיזית. עד עכשיו אשתי טיפלה בנושא עבור אמא שלה ובוא נגיד שהיא נתנה להם יותר מדי קרדיט שהם יעשו את העבודה בצורה יעילה. מבטיח לעדכן ועדיין אשמח אם למישהוא יש ויטמין P לעזור. תודה.

תודה ישה. המרחק בין זכות שמגיעה לי כאזרח לבין התנהלות הוגנת וסבירה של גוף ממשלתי הוא מרחק גדול מאוד. עצוב שככה מתנהגים לאזרחים . אני עדיין מנסה בדרכי נועם(עד שהילד המופרע משיכון המזרח ייתפרץ מתוכי).

אני כבר על תנאי מהשריפה הקודמת של סניף ביטוח לאומי

בוקר טוב. מקפיץ במידה ומישהוא פספס.

שלום לכולם. האם למישהו יש יכולת לקדם לי איזו חתימה בסניף כפר סבא(בפרטי כמובן). חתימה על טופס שנמצא אצלם כבר קרוב לחצי שנה בלי התקדמות(אמרו מראש שזה ייקח זמן-הרבה זמן-רק נראה לי שהזמן שם עובד בשנות אור ). מדובר על אישור לצורכי מס עבור חברת ביטוח לשחרור כספי פנסיה של נפטר. למי שיש יכולת לעזור בפרטי, מודה לו מאוד.

אולי אני סתם אופטימי, אבל אם זה יקרה באמת עד סוף השנה: http://www.iplma.org.il/article/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F/%D7%93%D7%95%D7%90%D7%A8-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%97%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA-04-04-2016/ אולי מכאן תגיע הישועה לקיצור פרק הזמן לקבלת חבילה. עריכה: הקדימו אותי.