מראש אני מודע שאני נכנס לתגובת התאבדות.אבל באמת,מכל הלב,אני מרחם על אלה שלא רוצים להיות הורים.גם אלא שמאד דואגים על איך הילד יגדל,על איך לטפל/לגדל/לחנך/להחליף חרא בטיטול/לקחת לרופא כשהוא חולה/לקום שלוש פעמים בלילה להאכיל אותו,זה פשוט מתגמד כשהוא מסתכל לך בעיניים שלו.לכל אלא שלא רוצים ילדים,פעם חוויתם איך זה להחזיק את היצור הקטן זה בידיים בצמוד לגוף שלכם ולהאכיל אותו תוך כדי שהצוואר שלו מונח לכם על היד והוא משמיע קולות מצחיקים ?לעשות לו גרפס ולמות מצחוק מזה?לנסות ולהרגיע אותו כשהוא בוכה כי כואב לכם לראות אותו סובל? שאתה עייף או סחר מצב רוח אתה מתחיל לזפזף בכמה מתוך אלפי תמונות שיש בפלאפון כי החיוך שלו מעלים לך את כל עצב.ברור שזה לא נגמר פה ואתם לא תבינו את זה לעולם אלא אם תביאו ילדים.וזה לא קשור לנורמה חברתית או וואטאבר ,לא אשתך ואפילו לא הורים שלכם לא יתנו לכם רגעי אושר כאלה.וגם לא GTR עם 1000 כ"ס וגם לא קוניגסג.וכן כשזה בא ממך וזה חלק ממך למרות שזה רק כמה טיפות,זה מקבל משקל עצום.כמו שמישהו רשם מקודם,ממליץ לכם.יהיה לכם טעם לחיים זה בטוח