אז עברו להם שבועיים מאז ש"הפרוייקט" התחיל והיום הגיע השלב האחרון (והשלב הכי מהנה, לא משנה באיזה תחום)- שלב הקניות. את הביקור אצל "מצמן את מרוץ" דחיתי בשלב הזה, ושמתי פעמיי אל חנות אופניים שכונתית סטנדרטית בהרצליה כדי להתחדש במספר אביזרים:
זוג צמיגים חיצוניים: 90 ₪
צמיג פנימי אחד (כי התעצלתי לתקן את הפנצ'ר): 20 ₪
קסדה סטנדרטית: 90 ₪
פנס: 25 ₪
משאבה: 35 ₪
דו"ח של עיריית הרצליה לטמבלים שחונים בכחול לבן ב4 אחה"צ במרכז העיר : 70 ₪
סה"כ: 330 ₪
השבוע שעבר הוקדש לשלב הניקיון שהגיע אתמול לשיאו ולקיצו. מדהים כמה אבק ובעיקר ג'יפה מצטברים על אופניים בחמש שנים, בעיקר סביב גלגלי השיניים, ששכבת בוץ נכבדה הצטברה עליהם. כמו כן שומנה השרשרת, חודש ה"דשבורד" (בעזרת איזולירבנד חבלה) ונבדקו מערכות ההילוכים והבלמים.
אחרי שסיימתי את כל ההרכבות, הגיע הזמן ל"נסיעת המבחן", שהייתה מוצלחת למדי. ישנן שתי קלישאות בקשר לאופניים-הראשונה היא שלא שוכחים את זה אף פעם, חוץ ממספר שניות ראשונות עד שמתרגלים. השנייה היא שרכיבה מזכירה לך שרירים בגוף ששכחת/ לא ידעת על קיומם...
כעת מה שנותר הוא להתמיד ולצאת שניים שלושה ערבים בשבוע לסיבוב, ובשלב הבא יוחלף הכיסא (שקרע לי את ה!#$%) וגריפים לידיות במקום האילתור.
בין היתר הייתה ההתעסקות וההרגשה של לקחת חתיכת מתכת שלא זזה מספר שנים (נכון שזה לא כמו רכב, אבל בכל זאת) ולהשמיש אותה מחדש.
שביט