roee

בדיוק. מה שמשנה בסוף זה לא שום דבר אובייקטיבי - אחרת כולנו היינו נוסעים בקורולות - אלא איך האוטו גורם לך להרגיש כשאתה רואה אותו בחניה בבוקר. בזה הA קלאס פשוט מעולה.

עד שאתה מגיע להספקים של 200 כ"ס וצפונה, באמת שאין שום משמעות לאילו גלגלים מניעים ואילו סתם נשרכים אחריהם.

מה שאנחנו עושים בזמן שאלוהים צוחק, כמובן.

למה לא 135 חדשה?

אני לא מכיר את התיבה של ה135. אני יודע שאומרים עליה שהיא מעולה. בכל פרמטר אובייקטיבי - האוטומטית עדיפה. מבחינה סובייקטיבית, תיבה אוטומטית מהירה עם תפעול ידני פותחת מימד אחר של הנאה מידני (כל ההתייחסות שלי מכאן היא לתפעול ידני בלבד). אני הייתי לוקח בכל יום תיבה כמו הDSG6 שבוואגיות הספורטיביות (או דברים מהירים יותר) על פני ידני, כי היא מאפשרת סגנון נהיגה שונה והרבה יותר אגרסיבי על פני תיבה ידנית, שסתם תרגיש מגושמת ומגבילה במכונית מהירה באמת. זה מאוד תלוי מאיפה את מפיקה את ההנאה שלך - אם זה בתפעול היומיומי, אז כנראה הידנית תהיה טובה יותר. אם זה ממצבי קרב ממש - אז אל תפסלי את האוטומטית. ברור לי שיש משהו מהנה בתיבה הידנית, אבל התיבות האוטומטיות המהירות מהנות בצורה שונה. אמנם הדמיון לZF8 לא רב, תמסורת הF1 בפרארי 430 סקודריה הייתה יותר מהנה ואמוציונלית בשבילי מכל תיבה ידנית שתהיה אי פעם. הייתי מאוד שמח לנסות מגאן RS עם תמסורת כפולת מצמדים אגרסיבית. מעבר לאלמנט הספורטיבי, במקרה הספציפי של ה135, צריך לקחת בחשבון שהאוטו עצמו נותן איכות חיים גבוהה והתמסורת האוטומטית משלימה את זה מאוד. לא היית שוקלת לקחת סדרה 7 ידנית, נניח. אז בהנתן כל זה, אמנם הייתי מתלבט, אבל רק לכמה רגעים ואת ה135 הייתי לוקח כאוטומטית.

גם בגוגל דרייב וגם בדרופבוקס אתה יכול לבחור מה יסונכרן למחשב ומה ישאר רק בענן.

גוגל דרייב, כמובן. מהיר מאוד, אינטגרציה עם יתר שירותי גוגל. אני משתמש גם בדרייב וגם בדרופבוקס, הדרייב מהיר פי כמה. ממליץ לך לפזר מידע חשוב בין שני שירותים או יותר, שלא יעלם מחר.

הדבר היחידי שאני מוכן לבלות עליו 10 שעות ביום, מלבד יאכטה, הוא Aeron. קודם כל, אריג הרשת שלו זה עולם אחר מבחינת נוחות לאורך זמן, במיוחד בחום והלחות הישראליים. לא עולה על דעתי בכלל לשבת על כיסא עור, שלא לדבר על סקאיי, במשך פרקי זמן כאלו. דבר שני, הוא מכריח אותך לשבת נכון. זה לא כיסא להתחיל להתקפל עליו. דבר שלישי, הוא מאוד נוח לפרק זמן ארוך (או שאני פשוט רגיל). שים לב שלא כל מה שנוח בחנות לכמה דקות יהיה נוח לישיבה ממושכת של שעות וימים. כורסת Recliner מאוד נוחה לכמה דקות, אבל תשקע בה לשעות ואתה תסבול. דבר רביעי, יש עליו 12 שנות אחריות (והם מכבדים אותה גם, לפחות בפיטארו היבואן הרשמי שלהם). דבר חמישי, הAeron מגיע בחו"ל בכמה קונפיגורציות, מה שנמכר בארץ עולה בערך 1200 דולר כך שפער המחיר פחות קטן משנראה (אחרי שמוסיפים מע"מ וכו'). לא שאני אומר שכל אחד צריך את הכיסא הזה בשביל שעה-שעתיים של סקירת החברות של הידידה בפייסבוק מדי יום, אבל אם אתה, כמוני, חובב של פתרונות לטווח ארוך, נמצא הרבה מול המחשב ורוצה להאריך ימים ולשפוע בריאות, זה פתרון טוב. יש לי גם Steelcase Leap. הוא יותר נוח לפרקי זמן קצרים, אבל כיסא פחות טוב בראייה כוללת - וכמובן שהוא לא עשוי מרשת כמו הAeron.

הדירה שאנחנו שוכרים בשבע שנים האחרונות נמצאת בבית בן 40+, בקומה השלישית. כשנכנסנו, לא הייתה מעלית, והיו מדרגות עם פיר רחב. הכל עלה בדרך הקשה, אבל הסתדרנו. שנה אחרי שנכנסנו - תודה לאל - התקינו בבניין מעלית, בפיר הקיים. כתוצאה מכך עכשיו יש מדרגות צרות ומעלית צרה עוד יותר, מה שאומר שאין יוצא ואין בא, בכל הקשור לדברים כמו מקררים. עכשיו אנחנו שוקלים ללכת מכאן לבית אחר, וכל הכבודה צריכה לצאת איכשהו. חשבנו על מנוף, מאחר ואנחנו קומה שלישית עם חלון גדול בסלון (אקס מרפסת) שפונה לרחוב. הבעיה השניה היא שאני לא מצוי בענייני המובינג ואני צריך המלצה על חברה שלא משמשת ככסות לפעילות עבריינית. נ.ב. אם מישהו מעוניין בדירה במיקום נהדר ברמת השרון, 4 חדרים, 120 מ"ר, קומה שלישית - דברו איתי. אולי אפילו תהיה לי המלצה על מובינג עם מנוף בשבילכם.

240 זה לא מחיר רחוק ממחיר 135 ידנית שלוש דלתות. ממש, ממש לא רחוק. ממש לא.

אני מחפש מעצב תעשייתי לעבודה על בסיס שעות, לרוב מהבית. צריך לעצב ולמדל זיוודים לא מורכבים בסוליד וללוות מרחוק את תהליך הייצור. אין לי בעיה עם סטודנט, אבל הוא צריך להיות אחראי, מגדיל ראש ולהבין מה הוא עושה (אני רוצה לראות איזשהו נסיון מעשי). פרטים בהודעה פרטית.

אני מסכים. עם כל הרצון שלי לראות את אנשי חמאס מתים בזה אחר זה, הנוהל הזה הוא מה שמאפשר חופש פעולה אדיר לצה"ל. הצבא גם מצטייר ככזה שמודאג משלום האזרחים, גם מעביר את האשמה לפלסטינים אם הם לא מתפנים, גם גובה מחיר אישי מאנשי החמאס ולבסוף גם יכול לפעול בצורה הרבה יותר חופשית בלי לבזבז משאבי מודיעין אודות מי בדיוק נמצא בבית באותו רגע. הרי בזמן מלחמה אתם לא באמת מצפים מפעילי חמאס להיות בבתיהם. ישיגו אותם כבר במקומות אחרים. זה נוהל מעולה ומראה על מחשבה בצה"ל.

זה הוכח שוב ושוב בעבר, מבחינת עדויות סביב המו"מ ומבחינת דעת הקהל הישראלית, שישראל מוכנה לרוב דרישות הפלסטיניים, לרבות ירושלים, שטחי איו"ש וחזרת פליטים מצומצמת מאוד. ישראל בונה כי זה מפייס את המתנחלים וכי כל ישוב זה קלף נוסף ביום שרטוט גבולות ההסכם. בדיוק בשל כך ישראל גם בנתה בגולן. למעט ההתנגשויות הקלגסיות עם האוכלוסיה המקומית, אני לא רואה בכך פסול (אם אלו היו שטחים ריקים כמו הגולן אז זה היה בסדר גמור). ישראל כבר הוכיחה שהיא יודעת לפנות ישובים על אפם וחמתם של המתנגדים.

כן, אני מאמין בזה. אם הם יתפרקו מנשקם ויקבלו את תנאי ישראל, כצד החלש והכנוע שהפסיד צבאית בסכסוך הזה, אז הם יקבלו מדינה ועוד איך. עם הכספים שישפכו עליהם הם יוכלו לבנות דובאי משלהם. אחת העוולות הגדולות שנעשו ביחס לפלסטינים היא שהמושכים בחוטים, כמו גם "עושי טוב" שמאלנים מכל רחבי העולם מעולם לא הכריחו אותם להתנהג כצד שהפסיד ועכשיו צריך לפעול בהתאם לרצונות הצד המנצח. מבחינת הפלסטינים זו מלחמה שלא נגמרה, בעוד שאם מישהו היה בא ואומר להם שנגמר - לא תהיה זכות שיבה, לא תהיה השמדת מדינת ישראל והם לא יקבלו נקודות בעולם שמעבר אם הם יהרגו יהודים - אז אולי הדברים היו נראים אחרת. אבל עד שהצד שמפסיד לא מקבל את זה שהוא הפסיד, המלחמה ממשיכה. זו הטרגדיה הגדולה ביותר של הפלסטינים, שמשמשים ככלי על לוח משחק גדול בהרבה. אני דווקא מסכים איתך כאן. המצב הזה הוא בלתי אפשרי מבחינה אנושית. השליטה בעם אחר - לא משנה כמה נבזיים הם הפרטים שמרכיבים אותו - ואתוס העליונות היהודית הם רעילים לחברה הישראלית. הצורה המתנשאת שבה רבים בימין (וכמובן הימין הדתי) מתייחסים לערבים, בכללם ערביי ישראל, והצורה שבה מיטב הנוער קורא לנקמה בחפים מפשע במדיה החברתית היא אינדיקציה לכמה החברה הישראלית איבדה את דרכה והמוסריות שלה. אם אני לא אחיה בישראל, זה יהיה בגלל היהודים, כי עם הערבים קל להתמודד. השמאל גם אשם בזה, עם פנטזיות השלום המגוחכות שהמאיסו אותו על הציבור והפכו את המדינה לשלטון יחיד של הימין. היחידי עם גישה ריאלית היה כנראה אריאל שרון, שידע את נפשו של הערבי אבל כנראה שגם הבין את המחיר של לשלוט באוכלוסיה הזו לאורך זמן. הפלסטינים לא טיפשים ומבינים שהלחץ על ישראל, לאורך זמן, רק גובר. זו הסיבה שאין שם אף אחד שממהר להגיע להסכם. הם עושים את הקולות הנכונים בשביל לזכות בדעת הקהל ובכספים בינלאומיים, אבל אף אחד שם לא הולך להתקפל. אני לא חושב שיש פתרון כאן. דעת הקהל הישראלית תלך ותקצין, הפלסטינים שמנגד ילכו ויקצינו גם ויהיה יותר קשה לשלוט בהם לאורך זמן. השאלה היא האם זה איזון שיכול להמשך מאה שנים נוספות, או שמדינת ישראל תהפך לישות שונה לחלוטין ממה שאנחנו יודעים היום.

ככה זה, תבחר לך אג'נדה ואני כבר אמצא לך עשרה מאמרים שתומכים בה.

ההסכמים המדיניים סביב מלחמות העולם היו קטסטרופה. בסופו של דבר, בשני המקרים, הסכסוך נפתר בצורה צבאית לחלוטין, כך שאני לא יכול לומר שהייתה כאן מדינאות גדולה (הסכם כניעה הוא לא עניין מדיני). נפילת הגוש הסובייטי גם היא לא הייתה תהליך מדיני - הגוש הסובייטי קרס מעצמו (לרבות חומת ברלין), לא התפרק מרצון כתוצאה מהסכם. מבחינת הסכמי שלום וסכסוכים, אין משהו בקנה המידה של הסכסוך הישראלי-ערבי על כל המשמעויות שלו. זה הפרס הגדול של כל נשיא אמריקאי והם רואים אותו כך. אפילו סכסוך כמו של הודו ופקיסטן - שנמשך עשורים, בין שתי מדינות ענקיות עם נשק גרעיני - לא תופס 10% מרוחב הפס של הסכסוך הישראלי ערבי.

זה לא קשור לחשיבות של ישראל עצמה, אלא לפיוס כולל בין הדתות, יציבות במזרח התיכון כולו, מניעת התחמשות בנשק גרעיני ועוד כהנה וכהנה. ישנה מחשבה שנורמליזציה עם ישראל תסמן את קץ הסכסוך בין העולם הערבי למערב. העובדה שזה אחד מהסכסוכים הלא פתורים הישנים ביותר בוודאי שלא גורעת מחשיבותו. אני לא חושב שקיים נושא במדיניות החוץ האמריקאית, ב20 השנה האחרונות, שקיבל כמות כזו של זמן ומשאבים כמו הסכסוך הישראלי-ערבי (להוציא מלחמות של ממש).

אם המטרה הפלסטינית הייתה מדינה בגבולות 67, הם היו מסוגלים לנצח בקלות בזירה הבינלאומית ולהקים מדינה כזו על אפה וחמתה של ישראל. שלום בין ישראל והפלסטינים זה ההישג המדיני הגדול ביותר של המאה השנה האחרונות, ויש שורה ארוכה של מדינות ומדינאים זרים שרוצים להיות חתומים על הסכם כזה. מספיק לראות את המאמצים שעשה אובאמה בתקופה האחרונה, עד שהבין שאין עם מי לדבר והוא רק מבזה את עצמו, את קרי ואת מדיניות החוץ שלו. המטרה הפלסטינית היא לא מדינה - המטרה היא המשך הסכסוך. זה נכון להנהגה שלהם מבחינה אישית (בדיוק מאותה סיבה שמדינות ערב ממשיכות את הסכסוך עם ישראל) וזה טוב להם מבחינה דתית. שים לב גם שההתנהלות מול הפלסטיניים ברמה המדינית נעשתה מול הגורמים המתונים ביותר. אף אחד לא שאל את דעתם של הפלסטינים במחנות הפליטים בירדן ולבנון, של הג'יאהד האיסלאמי ושל חמאס. אף מנהיג לא יכול לומר לפלסטיני דור שלישי או רביעי במחנה פליטים במדינה ערבית שהוא וילדיו לא יזכו לממש את חלום זכות השיבה, ואף מנהיג פלסטיני לא יוכל לשכנע את האיסלאמיסטים להכיר בישראל. לפלסטינים, בניגוד למדינות ערב אחרות, אין תשתית דיכוי שמאפשרת הסכמים כפויים, כנגד דעת העם, כפי שנעשו עם מצרים וירדן. אם יהיה הסכם - ולא יהיה הסכם - הוא יהיה לא יותר מאשר סמן בדרך להמשך המאבק הפלסטיני. הפעילות הפלסטינית הלא אלימה נעשית בשוליים, הרבה ממנה משוייך לגולים פלסטיניים במדינות מערביות. גם הפעילות הזו מיועדת להזיק לישראל יותר מאשר להועיל לפלסטין. המצב היחידי שבו יש סיכוי להסכם כזה הוא אם יעלה דור שלם שירצה להתקרב למערב ולשפר את מצבו הכלכלי ולהניח את הסכסוך הזה מאחוריו, אבל בין הרדיקליזציה האיסלאמית ובין החינוך הקפדני לשנאה שהם מקבלים בעודם צעירים, אני רואה את המצב רק מחמיר.

לומר שהיה אפשר לבנות משהו עם הפלסטינאים זה גם פטרנליזם כמו זה של הפקלוסטר. ואפילו אם היו מקבלים אותך בזרועות פתוחות - מה היה ניתן לבנות איתם מלבד עוד מדינה ערבית?

אני רק כותב, אף פעם לא קורא. מאז ימי הבריטים קרה הרבה מאוד. כיום הפלסטינים נתונים בלחץ כחוד החנית של העולם הערבי כנגד ישראל (עם כל הגיבוי והתמיכה שזה גורר) מחד, ותחת לחץ הרדיקליזציה מאידך. מדינה וזהות לאומית הם יכלו לקבל עשרות פעמים אם היו מניחים את נשקם ויוצאים למאבק לא אלים, אבל הם לא רוצים את המדינה שלהם - הם רוצים את זו שלך. הדבר היחידי שצריך לקרוא בשביל להבין את זה הוא לא ההיסטוריה של המנדט בלבנט אלא ספרי הלימוד הפלסטיניים. הערבים, יאמר לזכותם, ניחנו בסבלנות מדהימה ומבחינתם זו מלחמה שיכולה להמשך גם עוד 200 שנה. אם היה איזשהו סיכוי לשאת ולתת עם נותני החסות של הפלסטיניים, זה נמוג מול עינינו כשהעולם הערבי מתפרק לרסיסים. חמאס לא רוצה את פלסטין המדינה, הוא רוצה את פלסטין הארץ. זו נקודה שמי שהתחנך תחת חינוך מערבי ליברלי לא יבין.

במצרים מי שניצח הם מנגנוני הבטחון שנבנו בשביל להדוף את האחים המוסלמים במשך עשורים, מימי נאצר, כי כשהדבר עמד לבחירת הציבור, התוצאות נטו באופן מובהק לאיסלאמיסטים. סיסי והחונטה שלו תפסו את השלטון בשניה האחרונה, ועשו טיהור מוחלט בשורות האחים המוסלמים - מזלנו. אבל בכל מקום אחר מי שעומד לרשת את המשטרים הם הקיצוניים הדתיים (סוריה, ירדן, עיראק, ערב הסעודית, לבנון). כמובן שהעולם הערבי מורכב ממספר זהויות, אבל רק אחת מהן חמושה עד שיניה ומוכנה למות ולשפוך דם בלי להתבלבל. רק תראה כמה כוח חיזבאללה צבר בלבנון.

חיזבאללה בכלל לבנוני. ומה לגבי אל קאעידה, וטאליבאן, והארגונים הצ'צ'ניים ובוקו חראם ולוחמי הג'יהאד בסוריה ועיראק, שלא לדבר על משטרים שלמים כמו האיראנים? יש כאן מגמה ברורה של רדיקליזציה. מה שאתה טוען הוא לא יותר מאשר פטרוניות וביטול הצד שמנגד. מדוע אתה חושב שלפלסטיני הפשוט, שגדל על נראטיב של גזל מה ששלו ושיבה לכפרים ממנו גורשו אבותיו - שלא לדבר על זה שגדל על ברכי האיסלאם וההסתה הממסדית של מערכת החינוך הפלסטינית בשני העשורים האחרונים - אכפת מההכרה שלך בלאום שלו? מדוע אתה חושב שמשהו מלבד נצחון מוחלט והשמדת הישות הציונית ירצה אותו? מדוע אתה חושב שהפלסטינים שמרו על סטטוס הפליטים שלהם יותר מאשר כל קבוצה אחרת בהיסטוריה, כשהם מסרבים בתוקף לכל סידור שאינו ארעי? עוד לא נולד המנהיג הפלסטיני שיעיז להקיץ את הציבור שלו מחלום השיבה והנצחון. גם לא יקום כזה בשנים הקרובות, בטח לא כשחצי מהעם הפלסטיני נמצא תחת שליטת חמאס. על הטרמינולוגיה שלך אבד הכלח ב11 לספטמבר 2001. זו שעתו היפה של האיסלאם הקיצוני, ואף אחד לא יכול לעצור את זה בדרך שאינה אלימה. השלום שלו אתה מייחל הוא שלום בתנאים שלך, כשאתה המנצח. זה לא הולך לקרות, ונתנחם בזה שתעשיית ותעשייני השלום נמוגו מחיינו ופינו את מקומם לשיח חברתי-כלכלי כמעט נורמלי.

בדיוק. ובעוד שאפשר לגבות מחיר אישי מהמנהיגים שלהם - רבים מהם מושחתים ונהנתנים שממש לא מתכננים לסיים את החיים באמצעות מיטב תוצרת רפא"ל, הרי שמי שיחליף אותם עוד לא הספיק להיות מושחת והוא לרוב קיצוני יותר. עם זאת, אני לא מסכים שהמבצע חסר תכלית. יש לו תכלית טקטית - פגיעה ביכולות והרג מאסיבי של דור פעילים. תחתיהם יצמחו אחרים, ואמצעים אחרים, אבל קשה לבנות כוח צבאי מזיק תחת עימותים שמחזירים אותך אחורה בכל כמה שנים. אין כאן איזו בשורה אסטרטגית גדולה - אני מבטיח לכם שעוד נדבר על המבצע של 2017 ואחריו על זה של 2020 וכן הלאה. וזה בסדר, כי מחיר העימות נסבל מאוד מבחינת ישראל, ובנתיים נראה שדעת הקהל העולמית מאסה בסכסוך הזה במידת מה. האם אי פעם יהיה נצחון בעזה? לא, כי אין את מי לנצח. אפשר להשמיד את חמאס, אבל יבואו דברים גרועים בהרבה (וזו לא ספקולציה - הם כבר שם, בוחשים). אי אפשר לזכות בליבה של האוכלוסיה הזו, שגדלה במצוקה וחונכה לשנאה ומוות. אין הרבה מה לעשות איתם מלבד להתנהג אליהם כמו שמתנהגים לדוב משתולל - יורים בו ומקבלים שקט, עד שמגיע הדוב הבא. האם תפטר מהדובים כולם? לא. האם הם יתחילו לאהוב אותך? גם לא. אבל כל עוד יש לך רובה, אתה מוגן. שלום לא יהיה אופציה לעולם. הסיבה לכך די פשוטה ומעוגנת עמוק בהיסטוריה המקומית: כשהישוב העברי קם אי שם בתחילת המאה ה20, הפלסטינים לא היו יותר מפלאחים ושבטים פשוטים. היו אפילו מכתבים שפורסמו לפני כמה זמן שהראו איך הם מתחננים בפני העותומנים שיעזור להם נגד היהודים. הם היו נתינים פשוטים של האימפריות ששלטו באיזור ולא היו להם שאיפות לאומיות כלשהן. אחרי קום מדינת ישראל (והבשלת תהליכים במדינות הערביות, שקמו רק 20-30 שנה לפניה), בשנות ה50 וה60, עלתה הפאן-ערביות. הערבים נעשו לאומנים גדולים. כבודה של האומה הערבית היה תלוי בגירוש הפולש הציוני; אבל מי שנלחם בשם הערבים היה לאומן ותו לא. עראפת לא היה מוסלמי גדול, שלא לדבר על הרודנים החילוניים הלכה למעשה במדינות האחרות (סדאם, אסד, חוסיין, נאצר). הבעיה הייתה לאומית ובעיה של כבוד. קשה לפתור אותה, אבל לבסוף הצליחו. כיום העניין שונה. כיום המאבק הוא לא מול פתח ואש"ף, אלא מול חיזבאללה, חמאס ואל קאעידה (ביחד עם הילדים החדשים בשכונה ISIS). אלו תנועות דתיות פונדמנטליסטיות שרואות בעצם קיום היהודים ככפירה, וחותרות להרג וטרור בכל מקום - יהודים, נוצרים ובעיקר זה את זה. האיסלאמיות הקיצונית סוחפת את העולם הערבי, עם יותר מהציבור שרואה את עצמו כמוסלמי קודם, ערבי אחר כך ולאומן במקום השלישי ובקושי. אין שלום עם היישויות האלו, והן קובעות את הטון במרחב סביבנו. אז בהנתן כל אלו, עימות צבאי שמנוהל רובו מרחוק וגובה מעט, אם בכלל, קורבנות ישראליים הוא הרע במיעוטו.

זה הכי נוח בעולם. יש לך בדיוק שני כפתורים - בחירת מצב וכפתור לצילום (ואתה יכול לצלם מהשלט, כאמור).http://gopro.com/cameras/hd-hero3-black-editionהיא יודעת לצלם סטילס, וידאו, רצפי תמונות, time lapse ועוד כלמיני.

כל דבר במרכז טוב לי.