yossy

מפרסם עוד סיפור מתוך הבלוג שלי: קטמנדו נפאל, אני חייל משוחרר מטייל לבד, פגשתי בחורה גרמניה נפלאה, התיידדנו מאד מאד, והחלטתי לדחות את הטרק הגדול ולנסוע עימה לעמק קטמנדו, ומשם לעלות על איזה הר גבוה ששם יש מצפה מרהיב גם על הזריחה וגם על השקיעה. בעמק, השכם בבוקר לקחנו אוטובוס ובמשך כל היום עלה את העליה להר, אגב ישבנו על גג האוטובוס, חוויה מטורפת. כאשר הגענו לבית ההארחה היה חשוך מאד כבר, אז נכנסנו לחדר, ומייד שמנו פעמינו לערב הוואי ופולקלור נפאלי שהמקומיים אירגנו. מ א ד נהניינו ושמחנו שתינו המון והיינו שיכורים מאד, ואז הבחורה אומרת לי : ''יוסי, בוא איתי רגע החוצה, אני רוצה לדבר איתך''.. התחלנו ללכת (חושך מוחלט!!) ואז באיזה שהוא שלב התיישבנו, היא הוציאה שמיכה התכסינו, וגם היינו כבר דיי שתויים מהמסיבה. אח''כ שוב שמנו פעמינו חזרה לכיוון הגייסט האוס. אממה, לא מצאנו את המקום התחלנו להתברבר שם, מתחיל להיות קר מאד, ושנינו מסטולים תחת, התחלנו לצעוק והיא נלחצה ברמות מטורפות, עד שבאמת בנס,אחרי כ 40 דק' בערך עבר איזה מישהו מקומי שהוביל אותנו למקום. למחרת עם שחר קמנו מוקדם והצטלמנו בזריחה, אח''כ ניסינו לשחזר היכן היינו אמש בעצם, מסתבר שהיינו על סף תהום אימתנית, ללא גדר וללא שום אמצעי בטיחותי כלשהוא. ממש רעדנו מפחד שהבננו את גודל הסכנה שהיינו בה.

בכל מטווח חייב להיוט ההדיוט הזה

אני מאבטח ארכיון אזרחי רגיש, כל שעה וחצי צריך לעשות סיבוב ולדווח. הכל תקין ושגרתי. קצת לפני שעה 4 בבוקר, דממה. אני מנמנם על הכסא אני שומע רעש חזק של פיצוץ. מאד נבהלתי, מייד דרכתי את הנשק ודיווחתי למוקד. אני מתחיל לסרוק את המבנה לבד.מדובר במבנה ענקי בן 8 קומות. לא מצאתי כלום. שום דבר חריג. כאשר נכנסתי לשרותים גיליתי שהכיור התנפץ בעצמו למיליון חתיכות קטנות, כל השרותים מלאים ברסיסים. מילאתי דו"ח אבל לך תסביר את זה למנהלת בבוקר.......

שנת 84 אני חייל צעיר שלפני כמה חודשים התגייס אני מוצא את עצמי בלבנון, בבנין הקולג' של ג'זין, חולק חדר ענקי עם עוד מלא חיילים מהפלוגות. שיא החורף וכפור ושלג, כל החדרים עם תנורי סולר צה''ליים, ובחדר שלנו יש נזילת סולר, כיבו אותו, מה שעיצבן את אחד הותיקים שהדליק אותו שוב פעם אח''כ, והעיניין נשכח. כמובן שעבדכם הנאמן, שרק הגיע ללבנון מקבל את שעות השמירה הקשות ביותר 2 עד 4 בבוקר, אני ועוד חייל סדיר קופאים בעמדה ופתאום אנו רואים אש מהחדר שלי, אבל אש חזקה מאד, ואני יודע שמלא חבר'ה שלי ישנים שם. פחד מוות. היה נס גדול וענק שאיש לא נפגע שם, אבל כל החדר על הציוד (וחצי קומה לפחות) נשרף לחלוטין, מלא נשקים התעקמו, תחמושת התפוצצה, וכל הרכוש האישי שלי ושל כולם הלך פייפן, מזל שלי שהנשק היה עלי. הדבר הכי זכור לי מאותה שריפה איומה זה חייל אחד שהיה כ''כ עייף שלא התעורר וצוות הכיבוי שהגיע חילץ אותו שהוא עדיין ישן LOL

🤪 היא לא היתה כ''כ זקנה, אולי 45, סה''כ נראתה דיי טוב יחסית

במילואים, במוצב בצפון במהלך סיור לילה זיהינו רכבים חשודים מתקרבים בשעת לילה מאוחרת. אני והחייל מילואים השני רצנו מהר בחשיכה לכיוון הש. ג. רק מתוך חופזה לקחנו יחד החלטה לחתוך כדי להגיע מהר יותר. נפלתי לבור. באישון ליל מצאתי את עצמי בתוך בור ענקי כאשר הקנה של ה M16 שלי סנטימטר מהצואר שלי. זה שרשור סיפורים מפחידים לא? LOL

בצעירותי כרווק, כאשר גרתי לבד הייתי בקשר מצויין עם שכנה קצת מבוגרת, עם יחסי שכנות טובים, ועזרה הדדית. אשה טובה אבל קצת קריזיונרית לפעמים LOL. יום בהיר אני עם שפעת חזקה וחום, והיא מזמינה אותי איליה ומטפלת בי במסירות רבה. בערב מאוחר היא אמרה לי שאשאר בחדר שלה לישון, והיא יוצאת להסעה למשמרת לילה, אמרה לי להשאיר את הדלת חדר השינה פתוחה, הכלבים יכנסו ויצאו והכל יהיה בסדר, אין חשש. אחרי שיצאה מהבית ואני עם חום ולא כ''כ הקשבתי לה סגרתי את הדלת ועליתי למיטה לנסות לישון. זה ממש הרתיח את הכלבים שהתחילו לנהום בכעס מחוץ לדלת (היו 3 כלבים מתוכם אחד גדול ואימתני) הכלב הגדול הגיע לידית וניסה לפתוח אותה, אז נעלתי את הדלת, וזה ממש עיצבן אותם והם התחילו להכות בדלת ולנהום בעצבנות רבה (מזל שלפחות לא נבחו בקול). פחדתי מאד לפתוח את הדלת ובחלון היה סורגים, נכנסתי ממש לפניקה שם. היה לה טלפון בחדר וניסיתי לחייג למפעל שלה אבל לא הצלחתי, בשלב הזה התחלתי ממש לרעוד מפחד וחוסר אונים. נס: אחרי בערך 30 דק' פתאום אני שומע את הקול של השכנה בתוך הבית !!!! היא כועסת כי ההסעה לא הגיעה והיא עובדת שם שנים ומעולם לא היתה בעיה עם ההסעה. מייד ברחתי משם הביתה ולקח לי המון זמן להרגע, עד היום לא ניכנסתי לבית שלה מאז....😉 אני מבין את הטעות שעשיתי, והיא שכנה שלי עד היום.

להורים שלי קניתי את ה V6 לפני לפחות 5 שנים, הסוללה שלו הלכה חודש לפני השנתיים אחריות,הוחלפה בחדשה עם שרות מצויין עד הבית, ועובד יפה עד היום. את הרכב אני שואב רק עם ה V6 כי הוא קטן וקומפקטי ומגיע לכל מקום כמעט (גם סט אביזרים מעלי נרכש) חסרונות שלו, שלעוזרת קשה לפתוח את המיכל לניקוי, וקשה לה להחזיר אותו למקומו, אז אני עושה את זה, כאמור סוללה בעייתית קצת, אבל בכל זאת מומלץ בעיניי. לעצמי רכשתי את הדייסון V 11. אין שום תלונות, או חיסרון שמצאתי, שואב פנטסטי, אולי טיפה גדול מדי אבל זה גם יתרון. כתבתי כבר ואציין שוב ששואב חוטי ושואב אלחוטי בעצם משלימים אחד את השני בבית, אבל אין מקום להשוות ביניהם.

אממממממ תפנה בפרטי. מאמין שלא רלוונטי לשרשור הזה.

נגעת לי בנקודות מאד רגישות . חשוב לי מאד להבין, האם במיטה שלכם שנת הלילה שלו ערבה? היה לנו מקרה זהה, הבן ישן נהדר ביום ובלילה צורח, מסתבר בדיעבד שצרח מכאבים, כאשר כל החוכמולוגים כולל הרופאים אמרו לנו שהוא מפונק. דבר ראשון הייתי שולל ומייד כל אופציה כזו. אחרי ששללנו יש לנו בעיה פתירה.

ת'אכלס כ ו ל ם צודקים. אני חושב שתלוי בשכנות וסוג השכן. לשכן טוב הייתי מעמיד את החניה וחונה טיפה רחוק, גם לשכן שאני מעוניין ב (המשך) שכנות טובה איתו. מחר אתה תזדקק לו גם, אני מבטיח לך. שאנו ישבנו (כמה חברים יכולים להעיד) הקמנו סוכת אבלים ענקית בתוך החצר של השכנים, וגם פלש לפרטיות שלהם ולחדר כביסה שלהם, והם התחשבו ולא אמרו מילה, שכן אחר התקין תאורה על חשבון הזמן הפרטי שלו, ועוד.... דעתי האישית היא שיש מקרים שהמוסר גובר על החוק, וצריך לדעת להתחשב. אגב, בגדול שבעה יושבים נטו חמישה ימים . יום שבת לא יושבים ושישי רק טיפה בבוקר.

תבדוק סתימה בגוף עצמו. תפרק את המיכל ריקון. בפנים לפעמים הוא נסתם מליכלוך בפתחי היניקה. ככה היה אצלי ב v11

אנחנו היינו שם עם רכב פרטי, אבל אני יודע במפורש שאנשים (משפחות עם ילדים קטנים שפגשנו בכפר הנופש) הסתדרו נהדר בתחבורה ציבורית, כמו שכתבו למעלה. אבל בכל מקרה יש חניות רכב ענקיות שמסומנות באיזורים. קל ומאד מסודר שם. חובה לרשום ולצלם בדיוק את מקום החניה. אני פתאום מצאתי את עצמי בתוך אוקיאנוס של מכוניות חונות, וניכנסתי לפניקה lol , מזל שהיה איתנו בחור סטודנט ברכב שזכר איכשהוא.

בו''ז (בו זמנית) תרתי משמע.

חח נכון. הייתי מנוי אצלהם פעם. אגב, יש לי מנוי בג'יפלאנט הנהדר של גיא בכור כבר 3 שנים, הוא מתעמק מאד ואני מבלה שעות ארוכות שם, אסתפק במקביל בפורטלים הרגילים עם ה adblock ואנסה באמת להגדיר אותו, לא ידעתי שניתן. תודה רבה.

תודה רבה על העזרה רק לא הבנתי למה להגיע עד הבית ו או סיוע מרחוק בשביל adblock ??? adblock (שמותקן אצלי) וגם adblock פלוס לא תמיד עוזר כי לפעמים הפרסומת מוצגת כמודעה רגילה, וגם הרבה פורומים ואתרים שונים מבקשים ממני לבטל אותו ובצדק, כי זה פוגע בפירסום שלהם. להזכיר אני בקשתי אתר ו/או פורטל אקטואליה אפילו בתשלום סמלי רק נטול פרסומות. שוב תודה.

*אני מקפיץ כי אינני חושב שראוי לפתוח טופיק חדש בנושא אבל אם מנהלים חושבים אחרת אז אין לי בעיה שימחקו* טוב, אני כבר מזמן מנוי ליוטיוב פרימיום ונהנה מצפיה סטרילית ללא פרסומות מעיקות על הלב והנשמה,(שווה כל שקל!) השאלה היא לגבי פורטלי החדשות שגם הם מצמידים תמונות והתרמות לילדים חולים. אני מוכן אפילו לשלם על אתר אקטואליה טוב ללא פרסומות. אודה להמלצות.

זו כבר בעיה אחרת לגמרי ששווה טופיק מיוחד לדעתי. וזה גם נושא מעניין לכשעצמו כי גם בת זוג מפונקת שחיה בבועה/ או בת זוג שעברה התמודדות עם חיים קשים יכולות לפלוט שטויות lol. צודק.

גם פה לא גן עדן אבל מחזירים אדיבות בהחלט.

אני מזמין אותך לבקר אני מצפון הארץ ולהתרשם לבד שכן מחזירים ועוד איך, (נתתי דוגמא) לגבי הפקקים (לשמחתי אני לא שם ואינני שופט חלילה) נתת דוגמא קיצונית, תראה אני ממש לא העץ הנדיב, התכוונתי באופן פרטני. תרבות נהיגה מתחילה מכל אחד ואחת מאיתנו. אנו חייבים להתחיל במשהו כי מיום ליום נהיה יותר קשה ומסובך.

אני מניסיוני למדתי לנהוג תמיד רגוע, גם אם זה אומר להפסיד רכבת או לאחר לעבודה או לפגישה חשובה, וכו'. עוד למדתי זה להיות אדיב בכביש. תמיד(!!) אני נותן לנהג להשתלב בתנועה, אשתי אומרת לי שאני נהג מנומס עם מנטליות אחרת, אבל המחשבה שלי היא שאותו נהג שקיבל זכות וכבוד על הכביש ידאג להחזיר וככה מתפתחת בעצם תרבות נהיגה. הדברים הללו דיי עוזרים לי להיות רגוע בכביש, הרוגע הוא יותר נפשי בתוכך, מאשר בחוץ. זו ממש עלית מדרגה שנדרש לעבוד עליה. לא קל אך אפשרי. לפני כמה ימים על כביש מהיר מאד הופתעתי. הייתי אחרי משאית מזדחלת בנתיב ימין. אני מאותת שמאלה ושורה של רכבים פשוט מסרבת לתת לי שניה לעקוף. פתאם אני מרגיש ברכב טיוטה מסחרי מאט ואף באדיבות מסמן לי לעבור. זה אומר שמחר אעשה אותו דבר.

באמת כל הכבוד לך שהבאת את זה, אני לא מוצא שום אי נעימות בטופיק, נהפוך הוא. בהצלחה וסבלנות רבה. אין בזוגיות דרך אחרת.

ממש לא. המעסיקה היתה נחמדה מאד, החמיאה המון ואף נתנה מתנות רבות. אשתי מאד אהבה ללכת לשם (פעם בשבוע) את האמת, גם אותו יום רצתה ללכת אבל אני המלצתי לה לא ללכת מחשש הדבקה לאנשים מבוגרים מאד (85+) לגבי עבודה אחרי עבודה. מסכים עם מי שסוגר את הנייד. גם אני נהגתי ככה, אחרי 12 שעות עבודה כאשר אני הייתי מגיע הביתה לאשתי והילדים הקטנים שגם זו עבודה לא פחות ואולי יותר. למקרה חרום הייתי משאיר את הטלפון הקווי רק למישהו אחד שהייתי סומך עליו.

ממש מבאס, היה נדרש לומר ''אני מגיע אבל חטפתי וירוס מדבק'', ככל הנראה היו מדברים אחרת. בשיא הקורונה אשתי הרגישה רע פתאום עם תסמינים שונים. הודיעה למעסיקה שלה שלא תוכל להגיע כי של לה תסמינים (היא עבדה בביתה, משק בית, המעסיקה מבוגרת מאד) בתגובה, ו'כהכרת טובה' פיטרה אותה בטלפון וניתקה לה בפרצוף. זה אחרי 3 שנים של עבודה מסורה. לא ויתרנו ודרשנו פיצויים, אבל זה היה עלבון גדול לנו.

כמעסיק, בראותי את ההזמנה ועובד כנה שחשובה לו העבודה, הייתי מאשר ללא היסוס. אשריך שיש לך קשר כה עמוק עם האח, לא מובן מאיליו בכלל בימינו.