yossy

יוצא לי לחשוב על זה הרבה מאד. מימון חתונה ע''י אורחים וההתחשבנויות (הדיי מוצדקות) של כסף (חוב) בידול העניים שלא יכולים להרשןת לעצמם, או מגיעים לבד, וכניסה של כלה וחתן צעירים לחיי נישואין עם חובות כי הסתמכו על צ'קים שלא הגיעו, ועצם המחשבה (שלא ברורה להם עדיין) שכל שקל שהם מקבלים הוא בעצם חוב שיוחזר בריבית לנותן, ועוד.... המנטליות הזו חייבת להשתנות, ומהר לדעתי. איך משנים מנטליות? ע''י זה שזוג אחד פשוט תופס אומץ ומכריז כדלקמן: ''הגעתך לחתונתינו היא המתנה, אין צורך בכסף. כרטיס ברכה יתקבל בשמחה, כל צ'ק יושב לבעליו או לא יפדה על ידינו'' בשנים הבאות יוכלו הזוג הצעיר להגיע יחד לאירועים עם כרטיס ברכה ומתנה צנועה. במקביל הזוג יממן חתונה לפי יכולתו האישית ולא על סמך מימון עתידי של אורחים. כך מתחילה מנטליות נכונה. זו דעתי.

באמת חבל כי כבר לא משתלם ולא אפשרי לעיתים להגיע זוג אז מיעוטי יכולת נאלצים להגיע לבד וזה מאד לא נעים, יש לי דודים שהם מוזמנים לעשרות אירועים(!!) כי שניהם מאד מוכרים בקהילה. כבר מזמן הם מגיעים לבד וחוסכים עלויות. אני מבין אותם, אבל השיטה הזו חייבת להשתנות.

קבל עוד ירידה על עצמי סיפור דומה לקודם שסיפרתי. לפעמים אני ''מקמץ'' בחו''ל ואינני יודע מדוע אולי כדי להרגיש את המדינה יותר טוב? כמו ישראלי אמיץ (ולא מפונק שנוסע באוטובוס תיירים),החלטתי, לנסוע מבגקוק לצ'יינג מאי לבדי באוטובוס מקומי,ללא מזגן(וזה חשוב תיכף תדעו למה) יחד עם תאילנדים, עמך.....וככה לחסוך על אוטובוס תיירים. הגעתי לתחנה המרכזית בבנגקוק ומשם חיכיתי לאוטובוס, ושם פגשתי בחור אנגלי שהצטרף אלי. הנסיעה אורכת כ 8-9 שע' כולל הפסקות בדרך, ואז באחת היציאות שעה שמונה וחצי בערב בערך עצר האוטובוס עם התאילנדים באיזה חניון מסויים בצידי הדרך,אני והבחור הבריטי ירדנו להתאוורר וקנינו משהו לאכול/לשתות,היו שם עוד איזה תריסר אוטובוסים בחניון וכל הזמן נישמעו הודעות ברמקולים בשפה התאית,שלא התייחסנו אילהם לפתע אני שומע את הבחור האנגלי נותן כזו צרחה מחרידה ומתחיל לרוץ בטירוף לכוון הכביש, והוא צורח:OUR BUS,OUR BUS... שוד ושבר אני רואה את האוטובוס שלנו מטפס לאיטו על הדרך שמובילה לכביש הראשי חושך מוחלט, אלוהים אדירים, בתוך האוטובוס הזה נימצא התיק שלי עם הפספורט, כ.טיסה,טרוולרס צ'קס,מצלמה יקרה, בגדים והכל................... הקיצור אני והבריטי דפקנו ואחד ריצה כזו,וכדי לקצר לכביש הראשי חתכנו דרך תעלה שהיתה שם, אנחנו רצים וצועקים בכל הכוחות סטופ,סטופ סטופ,פליז......... היתה שם מן גבעה קטנה בדרכנו ועלינו עליה וניפנפנו ביידים והאוטובום קלט אותנו ועצר בצידי הכביש הראשי.........(מזל שלא היה מזגן,כך הם שמעו) איך שהבחנו שהאוטובוס עוצר,דפקנו ריצה להגיע מייד איליו, להזכירכם לילה וחשוך,נפלנו שניינו לתוך תעלת בוץ ושקענו עד הצוואר בבוץ :cry: :cry: חחחחחחחחחחחחחחחח כשניכנסנו לאוטובוס ניראנו בדיוק כמו שני כושים קטנים ומלוכלכים, אבל הכי קטע היה עם נהג האוטובוס והמקומיים(ישבה קבוצת חיילים תאים מאחור) איך שהנהג ראה אותנו תפס צחוק של איזה חצי שעה,הוא פשוט לא יכל לנסוע מרב צחוק, כנ''ל כל הנוסעים,והכי הרבה הקבוצה של החיילים,ניקרעו מצחוק כאשר הם מחקים אותנו צועקים סטופ פליז באנגלית....

שניכם צודקים. תלוי מאיפה מסתכלים על זה. אני בכלל בעד שיופסק המנהג הזה של הפקדת כסף מתנה באירוע אבל כל עוד זה בועט (לצערי) יש גם מקום לחשבונות. זה מאד מעליב מצד שני האיש הגיע ועשה מאמץ גדול.

גם אצלי הקיאו מזל שלא זו על ידי. הכי קטע זה הפסקת פיפי כולם משתינים על האוטובוס בחוץ כולל הנשים עם הסארי שלהן- גועל נפש 😅

מעולם לא אכזב, גם אחרי שיפוץ- שום בעיה.

גם לי היה סיפור כמעט זהה לזה עם חבר ילדות עד ששברתי חיסכון והלוויתי לו כסף. קשה מאד.

נכון מאד אין צורך בשקית בשאיבה רטובה אך כפי שציינתי נדרש פילטר נוסף ואחרי העבודה להוציא אותו לייבוש. אין פילטר יעודי למים אותו פילטר בדיוק רק נפרד. רכשתי מס. שקיות לשאיבה יבשה אבל עם השנים והשימוש הרב בשואב הנ''ל הגעתי למסקנה שאפשר גם בשאיבה יבשה להסתדר יפה מאד גם בלי השקית, אלא אם כן יש לך בעית גועל מאבק או אלרגיה (ר''ל) לפיכך אינני משתמש בשקיות כי נראה שזה מיותר לי וגם קצת מסורבל. עוד יתרון לשאיבה יבשה בלי שקית הוא שאתה יכול לראות את מה ששאבת, לפעמים נשאבים דברים שאתה צריך בלי לשים לב, בשקית אתה לא רואה את תוכנה.

חחח אחד הטובים פה. בוא נרד קצת על עצמי לפעמים אני גם מתקמצן ואח''כ סובל. פעם אחרי שסיימתי את טרק האנפורנה הייתי צריך להגיע בדחיפות מפוקרה לקטמנדו אבל אוטובוס התיירים היה יקר פי 10 מאוטובוס מקומי. (מדובר בפרוטות ממש) ילד בסוכנות נסיעות מנסה לשכנע אותי לקחת את האוטובוס תיירים: ''לוקל בס לא טוב, הרבה אנשים צפופים, יגנבו לך את הכסף, ואת הפספורט'' (באנגלית רצוצה)..... אני לקחתי את הלוקל בס ועם שחר התחלנו לנסוע...אני הייתי לבד באוטובוס ובתחנה הראשונה עלו עוד 2/3 איש סה''כ. אמרתי בלב איזה מזל שלא הקשבתי לילד הזה.... פתאום הבס עצר ואני חושב חצי נפאל עלו עליו, עם עיזים, כבשים תרנגולות ולידי ישבה איזה מבוגרת עם ברווז קולני ביד..... איזה מסכן הייתי שם רחמנות. אנשים עלו על גג האוטובוס גם, וגם מקום בעמידה לא היה. איזה סירחון..... פתאום האוטובוס עוצר חצי שעה בלי שום סיבה(!!) הנסיעה הסתיימה בערב ואני מגדיר אותה כטעות חיי.

התכוונתי להמליץ לך על הקארצ'ר והקדמת אותי וטוב עשית. יש לו גם מפוח חזק ויש לו גם אפשרות לשאוב מים (נדרש פילטר נוסף) ועוצמות שאיבה חזקות.

בתום החתונה שלנו הגענו הביתה שמחים וטובי לב עם מצב רוח נפלא ושקית מלאה מעטפות לעייפה. במהלך טקס ספירת הצ'קים וקריאת הברכות נתקלנו במעטפה ריקה בצבע לבן. שוב ושוב בדקנו ולא הבננו מה הקטע. סריקה קצרה בוידיאו פשוט פתרה את התעלומה: ''חבר'' ללימודים שם מעטפה ריקה. באמת שאין לי בעיה עם הכסף, אבל לפחות היה כותב כמה שורות ברכה........ ושוב מדובר על אדם שיש לו כסף וגם הרבה שכל (מצטיין בלימודים) כנראה שקמצנות לא קשורה לשכל ועושר.

גם את הקיצוניות ההפוכה אינני מחבב בכלל. היתה לי ידידה / חברה ברווקותי שיצא לנו לחזור מבילוי מאוחר ונתקענו בת''א, דוד שלי הציע לנו לשון אצלו בבית אבל היא החליטה להזמין אותי למלון מפואר (לא זוכר את שמו) העלות של המלון היה חצי משכורת שלה. שיצאנו לסרט בערב הצעתי לה השתתפות ולא הסכימה, אז אמרה לי: תזמין אותי לפופקורן. עם כזו פזרנית להתחתן זה מתכון בטוח לגירושין.

חחח ענק שנאמר: זה סופו של כל קמצן

זריקת אוכל לדעתי זה עיניין של חינוך מהבית. אוכל לא מקולקל לא זורקים, ככה אמא חינכה מאז שאני ילד, כנ''ל כל אדם כולל ההורים שלי, שעברו תקופות של רעב מעריכים את האוכל ולא זורקים. יש לי דוד בפנסיה שכל בוקר מתעורר עם הנץ החמה כדי לחלק לחמניות שנשארו במאפיות, הכל בהתנדבות. הכרתי בחור ישראלי מזדמן כאשר טילתי במזרח. היינו נכנסים למסעדה מקומית לאכול היה אומר שהוא לא רעב, וכל רגע אוכל לי מהצלחת (כביכול טועם LOL) אחרי שאכל לי חצי מהמנה היה נזכר שהוא רעב ומזמין לו גם מנה😆

שהילדים היו קטנים והייתי רוכש להם טיטולים, היה סופר שמוכר אריזות במבצע, דוגמא 10 שח פחות, לפעמים הייתי רואה בסופר א' מחיר רגיל הייתי נוסע לסופר ב' ורוכש עם ההנחה למרות שהדלק היה עולה לי יותר. זו קמצנות אבל אני אדם עם עקרונות. בצבא היה לי חבר קצין שמעשן סיגריות הוא-קנה..... כאשר היה רוכש קופסת סיגריות היה שם קופסה עם סיגריה בודדת ואת הקופסא השניה מחביא בתיק. אם מישהו היה מבקש ממנו היה מוציא את הקופסא עם הסיגריה בודדת ואומר: ''נותרה לי רק אחת אחרונה'' ולסיום דוד מקסים שתמיד אומר שאני אסיע אותו לכל אירוע משפחתי כי יש לו בעית נסיעה בלילה. מעניין שאשתו הקלעפטה מבקשת ממנו הסעות באישון ליל (היא מופיעה באולמות) פתאום כל בעית העיניים שלו נפתרת.

הקרשר פשוט נפלא אני שואב איתו אפילו לכלוך מהצנרת ופותח איתו סתימות!! מעולם לא חשבתי לכיוון ניקוי ספות. איך בדיוק אתה עושה את ניקוי? יש לנו ספה מאד יקרה שקיבלנו..השקענו בכיסוי וכל הצבע הסגול של הכיסוי עבר לספה עד שאשתי מזדעקת לרכוש חדש. אולי הקארשר יוכל לעזור? תודה על הטיפ.

שכן שלי מחזיק את הסוזוקי הזה בגרסה ללא הטורבו (2015) כבר מעל ל 6 שנים, הוא עבד איתו, והיום הילדים שלו והוא חוגגים עליו כל היום והוא (שכנים טובים אנו) אומר שזה הרכב היחיד שהוא לא החליף אחרי 3 שנים, ככה הוא פועל. הוא מרוצה מאד מהאמינות שלו והאחזקה הלא יקרה. נכון הרכב לא ''חתיך'' כל כך אבל האמינות בעיני זה המפתח. לגבי סיבובים מיתלים וכו' אני נוהג רגוע וככה צריך אז לא ברור לי. הקרוסאובר טורבו (2017) נאה בעיניי, אני מאד שומר עליו כולל ניקיון פנימי וחיצוני, איש לא עולה/ עלה עליו חוץ ממני. לציין חיסרון בולט זה הטסט שלו שהוא מאד יקר 1830 ש''ח בערך.

אני כתבתי על תא המטען. הוא מספק אותי לחלוטין. בזמנו גם היה שם כסא גלגלים והספיק. זה עיניין אישי מאד. לגבי המולטימדיה גם כתבתי שהוחלפה לבלאופונט ואני מרוצה עד הגג. מסכים שהקודמת היתה זוועה מינוס.

נכון, הסקודה עדיפה ותתן יותר ערך לכסף, אבל הסוזוקי מרגישה לי הרבה יותר נוחה ומתאימה. לפני הסוזוקי החזקתי סקודה שנתיים עד תום האחריות. זה ממש עיניין אישי.

אני הפסקתי לעשן אחרי מעל ל 20 שנה, התחלתי לעשן בגיל 16/17 נדבקתי להרגל הזה והתמכרתי ברמה שאם לא היה לא הייתי יכול להתרכז בכלום, לרעוד ולהתחרפן. הפסקתי מכה אחת הכל בזכות אשתי שאגב לא מפריע לה עשן של סיגריות ושעישנתי על ידה, שמעתי בקולה ובאמת כנגד כל הסיכויים חדלתי במכה מחץ אחת לעשן. דבר ראשון אני מייעץ לך לפני תהליך ההפסקה שני דברים: לרצות להפסיק ולהאמין שזה לטובתך רק. להאמין בעצמך. כן, אני מסוגל לעשות את זה! אחרי שפסיכולוגית אתה מוכן לדעתי מכה אחת תשמיד כל מוצר של טבק כולל מאפרות מצתים וכו, זו דרך קצת קשה ולא פשוטה אבל הזמן מאד יעזור, אני בחודש הראשון שהיה קשה מנשוא, הייתי יוצא מהבית ועולה במדרגות עד שהייתי מתעייף והחשק נעלם, אתה יכול להשתמש בכל שיטה שמתאימה לך אבל לא בשיטה הקלוקלת של לדחוף אוכל במקום סיגריה בשום פנים ואופן. גם קורס יכול להיות טוב לא ניסיתי כי האמנתי בעצמי. תן לחודש, חדשיים הראשונים הקשים לחלוף ותמיר את זה לפעילות גופנית, לאט לאט החשק יעלם, אחרי חצי שנה כבר לא הרגשתי צורך בכלל לניקוטין, אני לא מעשן מעל 10 שנים אפילו סיגריה אחת, בשנה האחרונה אני משתמש מעט באידוי אבל זה משהו אחר לגמרי. בהצלחה ואל תוותר לעצמך.

אני מחזיק את הרכב הזה מעל ל 4 שנים, קרוסאובר טורבו 2017. אני מאד מרוצה מכל הבחינות (כמעט) מדובר ברכב שאני אישית יותר התחברתי איליו מכל שורת הרכבים הקודמים שהיו לי, והיו לי גם יותר טובים. אמינות צריכת דלק טובה, סחיבה וכח בשפע, ותא מטען מרווח, השרות נפלא, (אני מטפל רק בחברה) חסרונות גם יש, לא אוהב את כל מה שהותקן בארץ, המנוע של החלונות חשמל התקלקל לפתע (הוחלף לחדש) ובסה''כ זו היתה התקלה היחידה עד כה. הרגע נזכרתי שהרכב הגיע עם מולטימדיאה של שרמן שעשתה הרבה בעיות, כבר לא זוכר בדיוק מה כי זה היה מזמן, אבל פניתי לשרות ובאו לקראתי (יפה מצידם ) והחליפו לי לבלאופונט ואני מרוצה מאד. לציין שאני בעל משפחה, מבוגר, ולא מעלה על טורים ומאמץ. אני מעוניין להישאר איתו לפחות כל עוד הוא שומר על אמינות. אם תרצה לדעת עוד משהו שאל אפילו בפרטי.

שירשור מאד מעניין😇 אני הפסקתי לעשן מזמן אבל כבר שנה מתעסק עם האידוי. באיזה מכשיר אתה משתמש?

ראשית אציין שאופנים חשמליים. אופנים זה זכר אז הכותרת צורמת ואשמח לעריכה. חבר שלי איבד את הבן שלו שרכב על אופניים חשמליים שנהג פגע בו בעוצמה. הכאב זועק לשמים ומשפחה שלמה נהרסה. הבן היה חייל משוחרר ותלמיד מצטיין ברמות של גאון צעיר. כואב הלב על מוות מיותר.

כאשר א ני הפסקתי לעשן ההתחלה היתה קשה מאד הידיים רעדו והגוף זעק הצילו. בכל זאת כ 25 שנות עישון זה חתיכת תקופה. כל פעם שבא לי לעשן עליתי במדרגות וירדתי עד שהתעייפתי.פעילות ספורטיבית היא הפתרון שמאד עזר לי ובמקביל שלא יהיה שום מוצר טבק בבית. והכי חשוב להאמין שכן אפשר. רק מה לא להחליף סיגריה באוכל מתוק או בכלל...

מצטער קראתי רק את התגובות הראשונות. אני מאז תחילת משבר הקורונה נמצא גם במצב נפשי לא פשוט בכלל ונעזר מפסיכולוג וגם מאמנת אישית. בנוסף אני מתמודד עם שכול של הבן, תחושת ניכור משפחתי, ועוד עיניין משפטי קשה (מאד) שקורע אותי לגזרים. אני שוקל לכתוב פוסט בנושא שיעמדו לי הכוחות. בזמנו בצעירותי שעברתי מצב קשה של פרידה פשוט ארזתי תיק ונסעתי לטיול בנפאל 6 שבועות. אם יש אפשרות מבחינת קורונה להגיע לשם לדעתי זה יכול מאד לסייע לתת מנוחה ומזור לנפש, וגם לקבל פרופורציות על החיים בכלל.