מכירים את התיאוריה הזו, שגורסת כי עדיף שלא לפגוש גיבורי ילדות כי במציאות הם לא יעמדו בציפיות שבניתם בפנטזיות שלכם?
כן… אז בקשר לזה
** רקע **
הסיפור מתחיל עם חבר אמריקאי שפגשתי באחד ממפגשי הרכב אליהם אני הולך מדי פעם (Cars & Coffee). ברנש מבוגר, חובב רכב שאף פעם לא מימש את ה״צורך״, היינו נפגשים ומקשקשים על מכוניות כלכלה השקעות ונדל״ן ונהיינו סחבקוקים.
ואז הגיעה נקודת הזמן בה הוא מחליט להגשים חלום, ומאיזושהי סיבה החליט להיוועץ איתי בכל התהליך.
הוא מספר שהוא מתכנן לרכוש משהו אקזוטי, ואנחנו מתחילים לנהל תכתובות על כל מיני דגמים אפשרויות וכו׳ - עד שאני נתקל במודעה למשהו שתואם בדיוק את ההגדרות עליהן דיברנו: Huracan Spyder, שחורה עם אקסנטים אדומים, בלי גג, עם אלקנטרה, ללא טורבו ועם 10 צילינדרים שדוחפים 640 כ״ס לרדליין צווחני של 8,500rpm.
הוא מחליט ללכת על זה.
** הרכישה **
למרות שהרכב לא שלי, אני כבר מעורב בהליך הרכישה ומרגיש מחויב לזרוק כמה עצות דיטיילינג - שכן זה משהו שהרבה אנשים לא לגמרי מכירים או מודעים אליו. בעיקר ובעיקר כשמדובר ברכב שחור… (אל אל אל אל אל אל!!!!! תקנו רכב שחור, באמא שלכם!!!!)
הוראקן זה רכב שמושך מבטים, ועלול לצערנו למשוך גם תגובות לא נעימות. בנוסף, היות (ולמגינת ליבי) הברנש בחר צבע שחור, תחזוקת הרכב נעה איפשהו על הספקטרום בין ״לא יקרה, הלאה״ ל״חחחח שיהיה בהצלחה״ - כל מגע בצבע משאיר סימנים, כל סווירל מודגש ומוחזר. אני מסביר לו על ההשלכות, מנסה (ונכשל) לשכנע אותו ללכת על ציפוי מאט (״Stealth״), ובגדול אנחנו מגיעים לשלב שנוצר מספיק אמון שהוא פשוט אומר לי משהו סטייל (תרגום חופשי) ״עזוב שטויות, פשוט תחליט עבורי מה לעשות, אני סומך עליך״.
אני לוקח את זה משם ומתמקח עם הדילר שבין היתר יסדר פוליש ושכפ״צ (ציפוי וייניל) לכל הרכב, ע״מ שאם איזה חלאה יחליט לפרגן לו בציורי מפתח - קצת חום והכל נמחק, וע״מ שיהיה קצת קל יותר לגרום לרכב להיראות סביר מבלי לגרור תחזוקת מנע שוטפת ומייגעת.
הרכב בסדנא למשך שבוע, ואני מתפעל את האירוע כי לברנש אין מושג מכלום ושום דבר. מפה לשם אני מקבל טלפון מהמתקין ששואל האם להתקין הגנה לגחון - משהו ששכחתי בעצמי היות ואני לא נוהג להסתובב עם רכבים בגובה 2 ס״מ מהרצפה. אני שואל אותו כמה זה עולה, זה כבר לא כלול בטיפול עליו התמקחתי בדילרשיפ, והמחיר נשמע לי לא סביר.
מתחיל לחפור באינטרנט, ומגלה שאני יכול להזמין את החומרים עבור שבריר מהמחיר, ושההתקנה נראית פשוטה מספיק עד שאפילו הדיוט כמוני מסוגל לבצע. עולה השאלה - האם שווה להשקיע זמן בשביל החוויה של לעבוד על למבורגיני? (וכן, אפילו שמדובר בסה״כ בהתקנה פשוטה, עדיין, פאקינג למבורגיני…)
כמו כן, אמנם אני כבר מושקע בשלב הזה עשרות שעות בפרויקט, אבל עכשיו מדובר בקצת יותר התעסקות מרוכזת וממש Manual labor, ולמרות שהדמות האינטרנטית שלי אולי נתפסת כמו איזה בטלן משועמם המצב בפועל די שונה.
מנגד, מחרפן אותי לדעת שהחבר ישלם יותר מדי כסף, ובתכלס מתחשק לי להוסיף לארסנל החוויות שלי ״העלתי למבו על רמפה בגראז׳ והתקנתי לה הגנה בגחון״ - אז מפה לשם אני מציע לחבר הצעה: אני אתקין את הסיפור הזה בעשירית מהמחיר (עלות החומרים), ובתמורה הוא יפרגן במשהו קטן לטסלה שלי. השורה התחתונה היא שאני צברתי חוויה, הוא חסך 50% במחיר אול-אין, הכי win/win situation שאפשר לדמיין.
החבר לא רוצה לקחת את העסקה ומציע חלופה אחרת - הוא ישלם לבעל המקצוע שיתקין ע״מ שלא אבזבז את הזמן שלי על זה, ועכשיו כשחשפתי את הקלפים הוא יוכל לפרגן מתנה לטסלה עבור השעות שכבר השקעתי בפרויקט. נוצר מצב של מיקוח מטומטם לחלוטין במסגרתו כל צד מנסה לדפוק את עצמו יותר… בכל מקרה לא הייתי מוכן לקבל את ההצעה, ולבסוף הסכמנו על כך שאני אתקין את הסיפור, אקבל מתנה לטסלה, ועל הדרך אבלה שבוע עם הלמבו כי בלאו הכי הוא בקנדה בתקופה (בדיוק לפני פריצת הקורונה) - עם פס לנהוג בה כמה ואיפה שאני רוצה.
וזה איך הגעתי למצב בו יש לי למבורגיני צמודה לשבוע.
** ההתקנה **
ההתקנה היתה פשוטה.
צפיתי כמו חפרנצ׳יק חפרנובר בכל הסרטונים, מס׳ פעמים. קראתי בפורומים על best practices, רכשתי אביזרים: רמפה, תאורה, מספריים תעשייתיות - אפילו קריפר. ניגשתי לעבודה פשוטה של להדביק כמה פסים כאילו אני מינימום מחליף מנוע. אם עושים משהו, אז עושים את זה עד הסוף.
פיניתי לי ערב, העלתי את הלמבו על רמפה (שזה די מפחיד, אגב, גם כי זה רכב שעולה כמעט כמו הבית שלי וגם כי הרכב כ״כ נמוך עד שהיה צריך לתת קונטרה לרמפה היות והפלסטיק מתחת לספליטר דחף אותה קדימה כשהרכב ניסה לעלות).
ניגבתי את התחתית עם אלכוהול, מרחתי ״מאיץ הדבקה״ או איך שלא קוראים לשיט הזה, מדדתי את נק׳ האמצע של הרכב וסימנתי עבור סימטריית-על - והתחלתי במלאכה.
החומר מאוד פשוט, מדביקים אותו, לוחצים, זהו. החלק הקריטי זה לוודא שהכל סימטרי, plush, ומגן מכל הזוויות הנכונות. בניגוד לאיך שהמכון רצה להתקין, קניתי כפול חומר - ע״מ לכסות ממש את כל האזור ולא רק את החלק הקדמי.
בסוף ההתקנה עברתי עם אקדח חום על כל האזור, ולאחר מכן גיחכתי על כמות הoverkill שביצעתי בפועל - הרכב עד כדי כך נמוך, עד שאי אפשר בכלל לראות את ההתקנה, וכל הסימטריה והמדידות לא משנות שום דבר היות ובלי לעלות אותו על רמפה גם ככה אי אפשר להעריך את העבודה הדיוק וההקפדה על הפרטים. לא משנה, העיקר שיצא לפחות טוב כפי שהיה עושה המכון (בכנות? סביר להניח שקצת יותר טוב, כי לא התפשרתי על כמות חומר).
החומר עצמו (Sliplo) בהחלט עושה את העבודה ואני יכול להמליץ למי שרוצה לשמור על הגחון שלו מפני מדרכות, או רמפות במידה והוא נוסע במשהו בגובה רצפה. הדבק עשה רושם חזק, אבל רק הזמן יוכל להעיד על כך.
נזקקתי ל3 ״מגבונים״ או ״יחידות״ של מאיץ הדבקה, ע״מ לכסות גחון מלא של למבורגיני, למי שצריך רפרנס לכמות חומר (אני חושב שבדיפולט הם מספקים רק מגבון אחד, ממליץ לרכוש עוד כמה).
(חומרים / נזק שכבר הספיק לקרות מנסיעה של 10 ק״מ ...)
(רמפה / לפני / אחרי)
(סופי)
** דיילי דרייבר **
חחחחחחח.
וברצינות - הדבר היחיד שנראה גרוע יותר מאיך שאתה נכנס (נופל) לרכב, זה איך שאתה נראה כשאתה מטפס ממנו החוצה. הרכב נמוך בקטע מטומטם!
יש לו שלושה מצבי נהיגה:
1. סטראדה, שזה באיטלקית ״טלפון״ כי הסיבה היחידה שאתה תנהג במצב הזה זה אם אתה מדבר בטלפון.
2. ספורט, שזה באיטלקית, ובכן, ספורט? יענו המצב הרגיל.
3. קורסה, שזה באיטלקית ״בוא מכות״. במצב הזה רואים רק את הRPM על כל הקלאסטר, המהירות מופיעה בפונט קטן יותר מכמות הדלק, ולחגיגה מצטרפים שיפטר לייטס שזה אולי נשמע כמו גיזמו חמוד ותו לא אבל מהר מאוד (ליטרלי מהר מאוד) מגלים שזה לגמרי נססיטי.
הרכב מתפוצץ ומפליץ כאילו דפק שלושה בוריטו׳ס בצ׳יפוטלה עם אקסטרה חריף. אין דברים כאלו. אי אפשר לשהות בו יותר מדקה ברצף בלי לחייך או לצחוק בקול (גם אחרי שבוע, אי אפשר). הוא נראה מפחיד, נשמע מפחיד, אבל מצליח לעורר תגובות מאוד חיוביות על הכביש - כשלקחתי את אשתי לסנדוויץ׳ ב$10 (מפרגן לה!), הבחור שראה אותנו נכנסים לחניה השתחווה. ליטרלי השתחווה. לול.
הלמבו מושכת גם תגובות פחות רצויות, כפי שגיליתי כשלקחתי את השכן לסיבוב בשכונה ונעצרתי ע״י שוטר שיצא משום מקום. למזלי לא הייתי בfull retard mode (כי שכונת מגורים) ולכן זה לא שהייתי הרבה מעל המהירות המותרת, אבל מנגד צריך להבין שגם כשאתה מאיץ רק ל50 מל״ש, הרכב בחוץ נשמע ונראה כמו מטוס קרב שמנסה לרצוח, והתגובה בהתאם. למזלי השוטר קלט שאני בתכלס ילד טוב, ומהר מאוד השיחה עברה מ״אתה יודע על כמה נסעת?״ ל״תגיד, כמה הדבר הזה עולה בעצם?״.
כמובן שאין תא מטען קונבנציונלי, אבל יש תא מטען קדמי שמתאים בדיוק לטרולי אחת. בנוסף זו האיטרציה הראשונה שמגיעה עם מסך מולטימדיה סבבאי לחלוטין, ואציין שבקטע מפתיע במצב טלפון הרכב לא מתרסק, ובאופן כללי לא חוויתי כאבים גם בנסיעות ממושכות ואף אגרסיביות. מפתיע לטובה!
כאמור, הרכב מאוד מאוד נמוך, מה שגורם לך לנסוע כמו סבתא׳לה כשמגיעים לחניונים עם באמפרים, ולקחת עליות רגילות לחניה בבית בזוויות מצחיקות. לרכב יש בולמים מתכווננים שמגביהים אותו בהינתן פקודה, אבל גם איתם הוא יגרד את הכביש אם השיפוע יותר מ2 מעלות וחצי… זו הסיבה שהיה קריטי שאתקין את המיגון לגחון (שלגמרי עושה את העבודה).
כמו כן חשוב לציין כי צריכת הדלק של הלמבו היא ״חחחחח למי אכפת״ מייל פר גלון, מצטער שאני לא ממיר לק״מ לליטרים אבל בשביל זה יש את גוגל.
** נסיעה מבצעית **
״כביש הבית״ שלי הוא Volante. הספקתי להיות שם עם מיאטה, קיימן, טסלה, נינג׳ה ואיירון883 - אבל שום דבר לא מגרד אפילו את מעטפת הביצועים של הלמבו.
השכמתי קום ויצאתי לדרך ב05:00 - אין נפש חיה על הכביש, מלבד כמה ארנבים שצריכים דחוף לדפוק ׳הגומל׳ כשהם מגיעים למאורה שלהם.
איך אפשר לתאר את ההתנהגות של הדבר הזה? הייתי אומר שמדובר בהכלאה בין מסור חשמלי וסכין מנתחים. בקטע מפתיע, דווקא הדנ״א של סכין המנתחים הוא זה ששולט בחוויה. אמנם מדובר ברכב שכנראה היה עולה משהו כמו 3,000,000 ש״ח בישראל, עם כמות כח מוגזמת לחלוטין ומנוע שצווח כמו חתולה מיוחמת עד הקו האדום - אבל הוא מדויק בקטע אחר ומשרה בטחון (מוגזם) בצורה מפתיעה מאוד.
לא הצלחתי לייצר פרובוקציות, לא משנה באיזו מהירות הגעתי, כמה חזק בלמתי, כמה הדוק סובבתי… הלמבו לא מצמצה. עזבו מצמצה, לא הצלחתי לשמוע חריקת צמיגים אחת(!) (למרות שבמאמר מוסגר הרכב כ״כ רועש שלא ברור אם ניתן לשמוע את הצמיגים מלכתחילה).
ברצינות, אם מה שאתה מחפש זה מקסימום דיוק ומהירות - למבורגיני יצרו מכונת נהיגה מושלמת, וספציפית אני סבור שהגולם קם על יוצרו היות וההוראקן די מייתרת את האוונטדור. האחרונה פחות יפה, פחות זריזה(!), יותר כבדה, יותר יקרה (בהפרש) - באופן כללי אני סבור שהתשובה לשאלה ״איך זה שהדלתות של ההוראקן הן בתצורת דלתות-עוני״ היא ״כי צריך למכור גם אוונטדור״.
אין לי מושג אם הקסם מגיע מה all wheel steering, מהV10, מהבולמים התמסורת השלדה או (כנראה) משילוב של הכל. זה גם לא מעניין, בשורה התחתונה מדובר ברכב ששווה מליונים שמאפשר לך לנהוג אותו כאילו הוא שווה ״רק״ מאות אלפים, ואם זה לא קסם אז לא יודע מה כן.
הזכרתי בכמה מילים את השיפטר לייטס, אבל רק כאן נפל האסימון שלא מדובר בסתם תעלול אלא משהו פרגמטי מאוד - כשאתה נוסע חזק בכביש מפותל, העיניים לא יורדות מהאספלט. כשאתה מוסיף מנוע שצורח (באמת צורח) עד סל״ד גבוה מאוד, פתאום אתה מגלה שהדבר הכחול המהבהב הזה בתחתית שדה הראייה שלך מאוד מסייע לדעת מתי בדיוק כדאי להעביר הילוך. שווה להזכיר שבלמבו, כשאתה במצב ״בוא מכות״, הגיר הוא ידני לחלוטין ומגיב אך ורק לפעולות הנהג. התמסורת עצמה היא בבירור הדבר הכי מהיר ומדוייק שחוויתי בחיים, והשיפטרים שעשויים מתרכובת פחמן כלשהי (forged composite) גורמים לך להרגיש כמו נהג מירוצים בכל פעם שאתה סוחט אותם בשביל לדלג מעלה/מטה ביחסי ההעברה.
להגיד שזו היתה הנסיעה הכי כיפית שלי בוולנטה? זה תלוי בהגדרה של מה זה כיף. הלמבו יותר מדי רכב בשבילי, אני לא רוצה ו/או מסוגל לקחת אותה אפילו 30% לקצה, כנראה שמעטים טיפשים/עשירים/מוכשרים מספיק בשביל לעשות זאת בכביש ציבורי. אתה כל הזמן זוכר שאתה נמצא בתור רכב שעולה כמו בית וזז כמו טיל, וזה משפיע על ההתנהגות. זו עדיין היתה הנסיעה הכי מהירה שהיתה לי BY FAR, הרכב עובר את ה100 מל״ש לפני שאתה מספיק להבין מה קורה ומשתגר מהאייפקס בקצב מסחרר - אבל מצד שני הוא לא יודע מה זה אובר(או אנדר)סטיר, ובכלליות אתה מרגיש כל הזמן שהלמבו מסתכלת עליך בזלזול וחושבת: ״is that all you got, little pleb?״
עבורי, אין ספק בכלל שזו היתה הנסיעה הכי חוויתית, סוריאלסטית כמעט; לתפור סיבובים ליד הבית בלמבורגיני ועוד לקנח בסטארבקס ולתת לה להרגע במוסך? לא באמת חשבתי שזה משהו שיכול לקרות אי פעם, אבל זה קרה, נדמה לי לפחות, מי היה מאמין (לא אני).
** מה הלאה? **
לאחר שבוע של רומן מטורף הלמבו עזבה את הקן שלי, הטסלה חזרה למקום מושבה בגראז׳, ואני עדיין בשוק שכל הסיפור הזה קרה מלכתחילה.
אחרי מס׳ חודשים עם הטסלה, זה היה מטלטל לחוות במכה לא סתם ICE, אלא את ה-רכב הכי הכי שיש (לדעתי האישית). ברצינות, כשמסתכלים על כל רכבי הביצועים פסאודו-ברי-השגה כיום (הכוונה לרכבים שאפשר לקנות מסוכנות, ולא לאיזה סופר דופר לימיטד ורז׳ן סטייל לייקן או קוניגסנגגנגנגנגנגנג) אני חושב שזה ה-רכב. הכי יפה, הכי מבצעת, הכי ננהגת. פייר? אני חושב שגם כשמצרפים לתמהיל כל מיני דברים הזויים כאלו היא עדיין נמצאת בטופ, לטעמי.
אבל זהו, חזרתי לשגרה, עכשיו יש וירוס בחוץ והעולם בבידוד, ואני תוהה לעצמי האם כל הסיפור הזה אמיתי או תעתוע שדמיינתי בגלל השפעות של קורונה… וואלה, לא יודע, אבל אם צריך לחטוף קורונה בשביל לחוות את הדבר הזה אז מבחינתי תנו לי שתיים ושימו לימון בצד.
.jpg.3c7945556106ce3d5b129030eb483320.jpg)
