למה ששרשור שמתחיל ממצב "אנורמלי" בישראל יהפוך לדיון לגבי מי עדיפה ארה"ב/ישראל ?
הנושא הוא ישראל. בוא נדון בו. בו נדון בספקים הישראלים, במדיניות הממשלה הישראלית והכי חשוב בהתנהגות הישראלים עצמם.
הרי הם הלקוחות של הספקים, הם המצביעים בבחירות ובכך קובעי מדיניות הממשלה והכי חשוב הם אלו שגם בוכים וגם משלמים את המחיר. אז בואו נתיחס לעצמנו.
ישראל היא מדינה קשה, ישראל היא מדינה עשירה, ישראל היא מדינה של פערים גדולים בין עשירים ובין עניים, ישראל היא מדינה של קוטביות עצומה בין חילוניות ודת (יהדות ואסלם) אבל עם אף כל הקשיים הללו ישראל היא גם מדינה שבה ...
... אנו אוהבים לבזבז היום את הכסף של המחר, אנו אוהבים להגיד "למה לא - זה מגיע לי", אנו אוהבים לקחת הלוואות ולהכנס למינוסים, אנו אוהבים לצרוך, אנו אוהבים לחיות ברמת חיים גבוה יותר מזאת שהשכר שלנו מאפשר.
באו נתחיל להתנהג כצרכנים נבונים ונתחיל בכך שלא נצרוך יותר מנדרש, נלך לנופש כדי לראות דברים ולא כדי לישון בצימר/מלון, נאכל במקומות שמציעים יחס הוגן של עלות להכנסה, ננפוש גם בדירות/מלוניות ונוכל לפחות ארוחה אחת בחדר. נתנהג כמו חלקים גדולים מהאירופים, נתנהג כמו הסבים שלנו בשנות השישים, כמו ההורים שלנו בשנות השבעים ותחילת השמונים.
נפסיק לקנא ונפסיק להעתיק את אורח החיים שמוצג בטלוויזה בסדרות/ריאליטי מזוייף ונתחיל לחסוך.
אולי ניקח גם תכונות אופי מהעמים שאנו כל כך אוהבים להשוות את ישראל למדינות שלהם ... אולי החיים באמריקה טובים יותר לחלק מהאמריקאים כי הם מתנהגים אחרת איתנו ? אולי הם לא היו מוכנים לשלם 140$ עבור חדר באכסניה מעופשת באיזה קיבוץ ?
אז בואו נפסיק רק לבכות ולהתלונן, נפסיק להתפלא ולעודד את עצמנו על עושר שלא באמת יוצא דופן ובמקום זה פשוט נתחיל לתקן ולשפר