יבגניפ

מייסטופ, אפשר לא לחבב את כלל הדעות של אדם מסוים ולהסכים עם מסוימות. תראה איך ליאור ואני מסכימים בנושא מגבלות המהירות בארץ, או אולי דברים אחרים, למרות 100 עמודים של ויכוח כאן. אז? אני לא חושב שפגיעה בילד בן 8 חודשים היא לגיטימית, לא משנה מי הוא ומי ההורים שלו. זה גם מה שמנסה לטעון גדעון לוי במאמר הזה. אתה לא מסכים איתו? אתה לא חושב שזה שומט את הקרקע מתחת לכל האפולוגטיקה המוסרית שלנו? גדיק, אני מצטער לאכזב אותך, אבל אני לא ממש קורא את עיתון הארץ. את המאמר הספציפי שקישרתי עליו על מערכת החינוך ראיתי כי פרסם אותו אחד מחבריי בפייסבוק, שהוא מורה להיסטוריה והיה לו מה להגיד בנושא. אולי אני מפספס משהו, אבל על המאמר הזה חתום (חתומה? אין לי מושג) אור קשתי ולא גדעון לוי. לגבי הפסקה השניה שלך - כן, ברור. כולם מרגישים כאב כשמתים אזרחים חפים מפשע. לנו פשוט אין ברירה, וגם לא תהייה ברירה אף פעם. יורים ובוכים. גם בזה, אגב, עוסקת הביקורת על לימוד ההספד שכתב ד"ר גולדין לבנו. כשמלמדים ילדים מגיל 0 בערך שהם צריכים לרצות להיות לוחמים (ועוד על סמך דוגמא כמו יהושע בן נון), זה לא בדיוק נותן להם פרספקטיבה מאוד מאוזנת וברורה על המציאות כאן. לגבי הפסקה השלישית שלך - בסדר, אז הוכחתי לך שאני הזוי ומנותק. אבל ההשוואה היא לא בין מפקדי החטיבות של צהל, לבין אלו של החמאס, או בין ביבי לבין משעל או דף, ואני מצר שזה מה שאתם בוחרים להבין מהמאמר של לוי, או הציטוט שלי שלו. ההשוואה היא של משהו אחר: הפער בין התפיסה שלנו את עצמנו לבין מה שאנחנו עושים או מוכנים לעשות בפועל. זה הכל. אגב, איזה אהוד ברק אחד שהיה רמטכ"ל, שר הבטחון וראש הממשלה, בצע את ההשוואה האסורה כבר לפני די הרבה שנים. אגב 2, רצח של חשוד בשיתוף פעולה עם האויב זה לא המצאה של החמאס.

כן, גדיק. עדיף תמיד לקרוא רק מה שאתה מסכים איתו. ככה אתה בטוח יודע שמה שאתה קורא הוא נכון ומדויק. ואיך אתה יודע שזה נכון? נו ברור. לימדו אותך בבית ספר. מאמרים בהם מסבירים איך מערכת החינוך בארץ מעלימה או מציגה את הסכסוך כאן הם מיותרים. עוד חלילה תגלה שלא בדיוק לימדו אותך את "האמת" בבית ספר, אה? ואחרכך תראה איזה כתבה בערוץ 2 ותזדעזע איך אצל השכנים אין את ישראל על המפה. כי כשאנחנו מעלימים או עושים דה הומניזציה בספרים שלנו לפלסינאים- זה בסדר וזו "האמת". כשהם עושים את אותו הדבר לנו,זה רשע בלתי נתפס. פעם בחודש מתפרסם לך איזה טור או מחקר תורן, בו אנשי המערכת (מורים) מזדעזעים מרמת הגזענות של ילדים בני 15-18. אבל כמובן שאן קשר בין זה לבין מה שאותם המורים מלמדים אותם בעזרת ספרים, כמו אלו המוזכים בכתבה ב"הארץ", אה? ואתה צודק גדיק. לתהות איך פגיעה בחפים מפשע הפכה לנורמה, רק בגלל שאותם החפים מפשע הם קרובי משפחה של מחבלים זה פסול. בכלל, תמיד אסור להשות. ורצוי שכלי התקשורת היחידים בארץ יהיו: ישראל היום, nrg, רוטר וערוץ 7. רק הם מדווחים את האמת כמו שהיא, אה? עריכה: nitch, אני חייב לפתוח בסוג של אפולוגטיקה. אני לא מחבב את גדעון לוי ואת רוב הדברים שהוא כותב. המאמר הזה הוא דווקא די מאוזן בעייני, בעיקר הציטוט הזה: הוא לא צודק? המשפט האחרון הפך לתשובה לכל שאלה מוסרית שעולה לכאן -"איך בכלל אפשר להשוות?".

קצת חורג מנושא השרשור, ובכל זאת, מתחבר איכשהו גם להרבה דברים שהועלו כאן. ממליץ מאוד לקרוא את זה, גם למי שסולד מ"הארץ".

מעניין איפה רועי. אני זוכר שבעבר היו לו תובנות מעניינות על תמחורי הרכבים האלו. ושוב, הגולף לא חורגת מגבולות הגזרה במחיר שלה. הגיוני או לא - זה לא שהג'ולייטה או הפוקוס או המגאן זולות יותר.

למה שהמחיר יהיה נמוך יותר? הוא מתואם אחד לאחד כמעט עם מחירי המתחרות הישירות.

אמיר, מה שקרה זה ששקד פרסמה את הפוסט הזה וכמה ימי אחרי שרפו את הילד הערבי בירושלים. אפילו אצל מפגרת כמוה לפעמים נופל האסימון (או שאולי יש יועצי תקשורת?), והפוסט המקורי נחמק, די הרבה זמן לאחר מכן. בכל מקרה, היא פרובוקטורית ופירומנית בשקל, בדיוק כמו חנין זועבי. ליאור, אני חושב שאתה מפריז מאוד בלשון המעטה בהערכה שלך את ארדואן. אפילו במצרים האחים המוסלמים לא מיהרו לפעול נגד ישראל, בתקופה הקצרה ששלטו. אבל בסדר. לגבי אסד והאחרים - כן, המטרות השתנו. נוצר כאן מאזן מסוים. ני לא חושב שלהבין שאי אפשר להשמיד את ישראל ולהיות מורתעים מפלעול נגדנו זה אותו הדבר. רהע לא חושב ש"הרתעה" מתיישבת עם חימוש גלוי למדי של ארגון כמו חיזבאללה. לגבי דרדור המצב - שוב, אני שופט לפי מה שאני רואה. אנחנו רואים בעיקר הפצצות של צהל. הן גורמות לעזיבה, דעיכה כלכלית והרג. מי שנפגע אלו הם בעיקר האזרחים. זה נתפס כלגיטמי על ידי רבים ממכריי וכנראה גם על ידי רוב אזרחי ישראל. זה דיבור באלגוריות, מטפורות או שקרים על מציאות, שחלק גדול מאזרחי ישראל לא רוצים להכיר בה. מעבר לכך, על ידי הרוב זה גם נתפס הפתרון היחיד האפשרי. בעייני, כאמור, זה לא. לא התחמקתי מהשאלות שלך. לא מזיז לי שפוגעים באנשי חמאס. כן מזיז לי שפגיעה אפשרית באזרחים עזתיים הופכת למקובלת ולגיטימית על הדרך. אני אכתוב משהו שבטח יעצבן אותך יותר מכל מה שכתבתי עד עכשיו: מוחמד דף הוא מטרה לגיטימית ואני אשמח לא פחות ממך לגלות שהוא מת. הבן הפעוט שלו, מנגד, הוא דווקא לא,בשום צורה שהיא. אבל גם הוא נהרג. למישהו איכפת? למישהו אכפת מאזרחים אחרים שם שנהרגו, או "סתם" נשארו ללא בית בגלל "דרדור המצב"? ושוב, לא רק שלאיש לא איכפת, הרוב הרי גם חושבים שזו הדרך היחיד להכניע אותם, לא? אז תענה לי אתה, בבקשה, על שאלה פשוטה: מי אתה מצפה שיפגע מ"דרדור המצב", בפרט כשאתה מציע להפציץ בהפתעה או דברים דומים?

המשפט האחרון, גם ללא התנאי, הוא המלצה די טובה (בלי לפגוע בתושבי נס ציונה).

אמיר, קישתי לפוסט של שקד בתחלית השרשור לדעתי. מאז הגברת הספיקה למחוק אותו (מעניין למה). אתה יכול לקרוא אותו כאן ולהסיק את המסקנות הנדרשות. הכתיבה, בכל מקרה, לא שלה. היא רק עשתה קופי פייסט למאמר המקורי וכתבה שהיא מסכימהעם הנטען שם. ליאור, מצטער, אני לא יודע איך להתייחס לספקולציות כזו על ארדואן. אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר עם הנעשה סביב - שיהיה לך בכיף. בינתיים טוריקה אפילו לא ממש מנהלת מלחמה בסוריה, למרות ההצהרות הלוחמניות הרבה יותר בחזית ההיא. מנהיגיה של סוריה יודעים היטב שמכירת נשק לחיזבאללה יכולה להוות טריגר לתקיפה ישראלית, וראה איזה פלא - הם לא הפסיקו לחמש את חיזבאללה אף פעם. למעשה, אחרי מלחמת לבנון השנייה נטען שחיזבאללה צבר יותר מנשק ממה שהיה לו לפני המלחמה. ואיזו סיבה יש לאסד להלחם כאן בעצמו? הרי נגרם הרבה יותר נזק לישראל ממבצעים כמו זההמנהול עכשיו בעזה, מעוד התנגשות בין חטיבות שריון ברמה. המלחמות המרשימות שלנו רק גורמות לאויבינו לשנות את השיטה. זה הכל. המקרים היחידים בהם נוצר שקט אלו הן מצרים וירדן, איתן הגענו להסכם שלום. לפחות במקרה של מצרים, זה הגיע אחרי שגם ישראל חטפה מכה חזקה ביותר. למה אני חושב שדרדור המצב בהכרח אומר הרג? כי זה מה שראינו עד עכשיו. זה מה שאנחנו יודעים להבטיח ולקיים. אם יש לך שיטה אחרת, ברצינות, מציע לך להמליץ עליה לראשי גופי הבטחון בארץ. אולי זה באמת יביא איזה שינוי לטובה כאן, מה אני יודע..

אתה באמת חושב שההרתעה הישראלית היא זו שמונעת מארדואן לשלוח מחר מפציצים לכיוון ישראל? אני לא יודע איך להתייחס לזה, באמת. לגבי אסד - כתבתי, אין לו טעם או רצון לנהל מלחמה עם ישראל. חוץ מזה, לפי הטענות הוא הרי חימש את חיזבאללה לפחות עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. אם היה ככ מפחד מאיתנו - אתה לא חושב שלא היה עושה זאת? לגבי השאלה האחרונה שלך - הוא אינו לגיטמי בעיניי מאותה הסיבה שפיצוצי אוטובוסים במרכזי הערים בישראל זו לא דרך לגיטימית בעיניי להשגת מדינה פלסטינאית. אני אדם שוחר שלום (יחסית) וככזה, לא מסוגל להסתכל על הרג מאף כיוון כאמצעי לגיטימי. גם אם זה הרג מוגבל.

אתה לא חושב שיש משהו קצת אירוני ועגום בזה שאתה, כדי להוכיח כמה אתה צודק ומבין, מקשר לשני פוסטים אשר מתחילים בתגובות של שמר שטוענות את מה שמעט האנשים הרציונליים טוענים כאן? כיוון שכל כך חשוב לי ללמוד, רפרפתי קצת ומצאתי, למשל, את התגובה הזו. כן, מסתבר ששמר טען ב2009 את מה שאני טוען כאן וטענתי גם בעבר. וראה איזה פלא. למרות שאמרנו לנו בסוף עופרת יצוקה על שקום ההרתעה המופלאה שלנו, זה הספיק בדיוק לשנתיים, עד לפרובוקציה הבאה. בסוף שנת 2008 "חוויתי" את עופרת יצוקה כנגד בסדיר. את "עמוד ענן", לפני שנה וחצי, ביליתי במילואים. אומנם בניגוד לשמר לא כתבתי כאן ב2009, ולא ניתן למצוא את דעתי המלמודת בנושא בארכיוני הפורום, אבל אני יכול להבטיח ולהישבע שגם לפני 5-6 שנים אמרתי את אותם הדברים על "הרתעה" ועל חוסר הפואנטה במבצעים האלו של צה"ל. אגב, מי שיכתוב את "ההיסטוריה העתידית" יכתוב על סיבות יותר מגוונות ל"צוק איתן", אבל אני לא חושב שיש טעם להכנס לזה. אנחנו כנראה נקרא על זה עוד כמה שנים בפורום, בויכוח הבא בנושא. יהודה, כרגיל אני שמח לקרוא את התגובות המאוזנות שלך בשרשור. בנושא ההרתעה - צריך לזכור שהקונפליקט כאן מתגלגל ואף פעם אין 100% שקט (יש מעצרים בגדה, יש מקרים אלימים משני הצדדים שם, יש לפעמים גם ירי מעזה שלא מדווח על פי הטענות). הכל זה שאלה של מחיר. האנשים הנורמטיבים כאן (כלומר מי שלא שייך לימין הקיצוני ולא דורש להרוג את הכל הערבים) חושבים שניתן למצוא את הנקודה המושלמת, בה ניצור הרעתה ונפגע בחמאס מחד, אך לא נגיע למצב של רצח עם או דרדור המצב בעזה עוד יותר מאידך. אני חושב שהנקודה הזו לא קיימת, לפחות לא, או כבר לא, בשלב הזה. אבל יותר חשובה מזה היא הסיפא של דבריך, וזה מה שאנשים נוטים לשכוח כאן כל הזמן.

כן, לוחץ.. הבעיה היא ששכחתי את מיכל החלב בחוץ יום אחד, וזה נראה לי דפק אותה לגמרי

כשאני הזמנתי את המכונה שלי, היה עיכוב של יום במשלוח. פניתי אליהם, בעיקר כי רציתי להבין מתי אני כן אקבל את המכונה. הם טענו שזה התעכב כי שיניתי כתובת וקיבלתי אותה יום למחרת. כמה ימים אחרי, קיבלתי עוד חבילת פיצוי מהם - 2 כוסות אספרסו, שהעלות שלהן היא משהו כמו 10% מעלות המכונה. די נחמד מצידם. יניב, יש דרך לנקות את הקשית הזו? אי אפשר ממש לשטוף אותה מבפנים, אה?

איפה המילים "מה יצא לכם מזה" מופיעות בציטוט שלי שהבאת? לא "רשמתי שהמלחמות אמורות להוביל להרתעה". כתבתי שאם הייתה הרתעה, לא היינו חווים מלחמה או מבצע צבאי גדול בממוצע כמה פעמים בעשור. שמח שמבחינתך ולפי כתיבתי אני אורח. עוד יותר שמח לגלות שאתה בעל הבית של מדינת ישראל. מקווה שתהייה חנון ורחום.

ליאור, אתה באמת חושב שהמניעים של ארדואן הם אותם המניעים של אסד? לכל אחד מהאנשים שהזכרת יש סיבות משלו למה כן לעשות או למה לא לעשות משהו. מעבר לכך, גם התרגילים משתנים, ורק בצהל ממשיכים להתכונן למלחת יום כיפור השנייה. לאדואן ודומיו יותר קל ונח פשוט לשלוח עוד מרמרמה. העובדה בשטח היא אותה העובדה: הסכסוך בשטח לא נפתר ולא הפך ל"קוץ בישבן". האמונה שהוא יעלם או יפתר מכח ה"הרתעה" שלנו היא לכל הפחות נאיבית.

אני, אמיר, ליאור, בגירה, סלואורייד ואולי אחרים מנהלים שיח על נושא ההרתעה כבר 3-4 עמודים. אני טוען שזה מושג מונפץ. אתה מגיב לי, מצטט את הטענה שלי שמדובר במושג מונפץ והתהייה מתי הרתעה הייתה קיימת, וכותב מספר שורות לא קשורות על מלחמות ישראל. על הדרך גם מאשים אותי בבורות. עכשיו אתה "מגלה לי" שבעצם לא ענית על מה ששאלתי. כן, אני יודע שלא כתבת מילה על הרתעה. בדיוק בגלל זה שאלתי מה הקשר בין מה שכתבת בתגובתך הקודמת, לבין הציטוט שלי או כל מה שנאמר בעמודים האחרונים. בדרך כלל, הרי, כשמצטטים מתייחסים למה שמופיע בגוף הציטוט. אם אתה עצמך מודה שלא עשית את זה - אז מה אתה רוצה? סתם רצית ללמד אותי על מלחמות ישראל? תודה. נ.ב נשבע לך ביקר לי מכל, שכשהאשמתי אותך בגזענות גם כתבתי "ועכשיו בטח תספר לי על מיטב החברים שלך שהם רוסיים". כתבתי ומחקתי. חבל, אה?

איך כל המלל שכתבת קשור לטענה שלא הייתה הרתעה ב1948 ואין גם היום? איך כל מה שכתבת עונה על השאלה "את מי הרתעת ומתי?", המופיעה בציטוט שלי שמופיע בתגובתך? לא נופל האסימון שאם הייתה הרתעה, אז לא היינו צריכים לנהל מלחמה או מבצע צבאי (שההבדל ביניהם נובע רק מחוסר הרצון של המדינה לשלם) כל כמה שנים? אגב, הצורך שלך להדגיש את זה שלא נולדתי בארץ לא מפתיע. כיאה לגזען ישראלי מצוי, מבחינתך אני תמיד אהיה סוג ב', לא משנה כמה שנים אחייה כאן, כמה שירתתי בצבא הקדוש שלך או כמה ימי מילואים עשיתי מאז השחרור. wil, זה הכיוון, כן. איילת שקד, כאמור, כבר הצע את זה באופן מפורש.אחרים יותר מהססים, אבל לשם הכל הולך.

אמיר, השיחות נוהלו סביב הדרישות שהחמאס הציג בערך ב7 ביולי. אין שום מימד של "כניעה" של החמאס בניהול שיחות על הקמת נמל והסרת המצור. כן יש מימד של כניעה מהצד הישראלי, כי אנחנו יוצאים למבצעים צבאים ללא שם תכלית או מטרה, ממציאים כאלו בדרך ואז נזכרים לנהל מו"מ עלמה שהחמאס דרש כבר לפני חודש. תפסיק למכור לעצמך את השקר של ההרתעה. את מי הרתעת ומתי? ב1948? 1956? 1967? 1973? מבצע ליטני? במלחמת לבנון הראשונה או כל מה שבא אחריה? הרתעה זה המיתוס הכי גדול שקיים בתודעה ובהיסטוריה של ישראל. יחד עם האמונה העיוורת ש"אותם" אפשר להכניע בכח ואותנו לא. ולא רק שלא, לחברי הכנסתשלנ לאזרחי ישראל בכלל מותר להתמם או לכתוב באופן מפורש שהרג של אזרחים מהצד השני זה הפתרון.

אך, אין על שרשורי ריבים בין רוכבי דו"ג לנהגים. רוכבי הדו"ג בארץ בתכלס לא שונים מכל שאר הקבוצות האחרות בכבישים - עושים כל מה שבא להם וכל מה שהם יכולים. השיח הזה על "שליחים" לא מבוסס יותר מדי, כי בתור מי שחוצה את תל אביב פעמיים כל יום, אני נתקל גם בסבים בני 70 שמתנהלים בדיוק כמו ילדים בני 16. וחלק לא מבוטל מהרוכבים האלו הם, הרי, גם אנשים שבהזדמנויות אחרות מתיישבים מאחורי ההגה ברכב כלשהו ומתנהגים כמו חראות גם שם, רק בהתאם למגבלות של רכב. החלק היותר מעצבן ברוכבי דו"ג הוא שמטבע הדברים הם עושים יותר עבירות מחד (כי הם יכולים) והם הרבה יותר פגיעים מאידך. משגע אותי, לדוגמא, כל פעם מחדש לראות איזה "גבר" תורן כזה חוצה את כל דיזנגוף או כל רחוב דומה, בנתיב הנגדי, עמוק מאחורי הקו הלבן, רק כי לא מתאים לו לעמוד בפקק. משגע גם כי הציפיה של רבים מאותם הרוכבים היא שרכב שבא מולם יאט, וגם כי הם לא מבינים שאם הוא לא יאט - הנזק שיגרם להם יהיה גדול הרבה יותר. וכמובן שכמו בכל מה שקשור לתחום הנהיגה, חלקם אפילו לא מבינים שיש משהו בעייתי במה שהם עושים. אידיוט אחד כזה חתך אותי לפני כמה חודשים. בזמן שעברתי נתיב (עם איתות דולק, כבר עם חצי רכב בנתיב שאליו התחלתי לעבור), הבחור פשוט עקף אותי מימין על תפר המעבר שלי בין הנתיבים, ואם הייתי פחות ערני ופחות מסתכל במראות, כנראה שהייתי מורח אותו על המדרכה. מילא זה, 2 שניות לאחר מכן, הוא עצר לידי ברמזור והתחיל למלמל לי משהו בחלון על האוטו שלי. כששאלתי אותו אם הוא לא מבין כמה זה מסוכן ודפוק לעקוף אותי בסיטואציה כזו ועוד מימין, זכיתי לצעקות נעלבות על זה ש"לכולם מגיע להשתמש בכביש ולעקוף" ו"מה אתה רוצה". אלו הם, כאמור, האנשים. ככה הם מתנהלים עם קטנוע. ככה הם מתנהלים עם רכב. ככה הם היו נוהגים גם בסמיטריילר, אם מטיסים מטוס אם היה להם רשיון טיס.

יש סיכוי שכולם משקרים. אז מה? לא אני, הרי, זה שמתייחס לדבריו של לא משנה מי כאמת מוחלטת. אנשים משקרים כשיש להם אינטרס, או כשזה הלך מהתפקיד שלהם. זהה לא אומר שכל דבר שהם אומרים הוא שקר. במקרה זה, בר לב הצביע על שקר של הצבא, אחד מן הרבים. אתה בוחר לחפש בכח למה האמת היא דווקא לא בצד שלו? בסדר, נו. כמו שאומרים אצלנו "יורקים לו בפנים והוא אומר שיורד גשם". חורים אחרים בגוף ממש מעסיקים אותך, אה? קישרתי לכתבה הזו באופן די אקראי, מתוך ה5-6 שקפצו בנושא, כשגיגלתי. הסיפור הזה מופיע בכל אתר חדשות ישראלי, כך שאתה יכול בעצמך לבחור את המקור שאתה רוצה לא להאמין לו. בשבילך במיוחד: אותו הסיפור ברוטר ו-Inn. הגרפים שמוצגים בכתבה שקישרתי אליה לא רלוונטים לטענה הבסיסית שקצינים בכירים בצהל מסרו גרסאות שונות לצרכים שלהם בועדה בכנסת. בר לב, אגב, גם אמר את זה: כלומר "דפוס העבודה", על פי בר לב, אל"מ במיל', הוא לשקר לחברי הכנסת ו"למרוח" אותם, כדי לסחוט עוד ועוד כסף. ומי יכול להבין זאת יותר טוב מאדם שמשתייך לקצונה הבכירה של צהל בעצמו? והוא, כמובן, עוד בוחר מילים יפות יחסית. בכל זאת, הוא חבר כנסת ולא איזה בלוגר שמאלני עוכר ישראל. לפני כמה ימים, אגב, הועברו עוד כמה מיליארדים לתקציב הבטחון. ממש מפתיע, אה? לכתוב עוד פעם על הציניות של מפקד פיקוד דרום ועל הראיון שלו לבן כספית?

קודם כל, ההפרדה לשובו אחים וצוק איתן היא אכן מלאכותית ביותר. ואולי לא? אולי מישהו חשב כמוך לטווח הרחוק, שהנה, יהיה כאן סיפור הצלחה לפני הכשלון? לא יודע. אבל אתם בכלל לא מתייחסים למהות. נגרם נזק די רציני בעזה (אגב, משעשעת או יותר נוכן צורמת האירוניה בכך שהאנשים שהכי רוצים לפגוע בעזה הם גם האנשים שהכי מפקפקים באמינות הנפגעים שם ואני לא מכוון אליך, ליאור, אלא מדבר באופן כללי). לא נראה שזה מוביל לשינוי כלשהו לטובתנו, אלא להפך: אנחנו מנהלים מומ בדיוק על מה שהחמאס דרש כבר בתחילת המבצע. אז אני תוהה אם זו הדרך, ואתם בתגובה כותבים לי שאם רק היינו מפעילים יותר לחץ צבאי - הם היו מתקפלים. אבל מה זה ה"יותר לחץ צבאי הזה"? הרי הדרך היחידה למדוד את זההיא בתוצאה, לא? ואם זה לא מצליח פעם אחר פעם - למה אתם חושבים שכן קיים לחץ צבאי כזה? למה אתם ככ משוכנעים שהבעיה היא בכמות או באיכות, ולא עצם התפיסה?

מרצ זו מפלגה ציונית למדי, ולא "ארגון הומני כלשהו". חבר הכנסת לשעבר מטעמה, רן כהן, הוא אל"מ במיל'. חבר כנסת לשעבר אחרי, מוסי רז, הוא קצין במיל' ממגלן. אבשלום וילן שירת בסיירת מטכל. אפילו יוסי שריד שירת במספר תפקידים שונים בצהל, בתוך זה קצין הקישור לאו"ם בסיני. אני אכתוב בפעם העשרים בשרשור הזה, שחבר כנסת אחר, לא חובבן בעיניים צבאיים בניגוד לרובינו, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, תפס את צהל משקר במטרה לסחוט כסף מהמדינה. זה באמת לא מפריע לכל מי שחושב שיש רק צד שקרן אחד בקונפליקט כאן? כנראה שלא. אתה מניח שיש תגובה כזו שתגרום להם להבין. זה לא קרה הפעם, אחרי כמעט 2000 הרוגים. אז מתי כן? אחרי 10,000? 50,000? שוב, אולי לא זו הגישה? אולי ישראל הייתה יכולה ליזום מהלך כלשהו ב5-6 שנים האחרונות? ועידה אזורית כמו שמציע יאיר לפיד? כל דבר אחר? אבל לא. מחכים לטריגר כלשהו כדי לצאת למבצע חסר מטרה לחלוטין. ממציאים ומשנים את המטרות שלנו 3-4 פעמים תוך כדי. משקרים בביטאון הרשמי של ביבי נתניהו, בעזרת רוטר, על מה היה קורה אם לא היה מבצע. ולאן מגיעים בסוף? לזה שמנהלים מו"מ על דרישות יותר נרחבות של החמאס, ממה שהם הציגו ב5-7 ביולי, תחילת המבצע. החלק המייאש הוא אפילו לא זה, אלא העובדה העצובה שרוב המגיבים כאן, כמו גם רוב אזרחי ישראל, ימשיכו להתייחס ביראת קודש לכל מילה שיוצאת מפיו של כל בעל דרגות גבוהות מספיק בצה"ל. והם, הקצינים האלו, ימשיכו לסחוט מאיתנו ועוד ועוד כסף, בשביל להגיע לעוד מבצע עם אותן הטעויות בדיוק, עם אותו חוסר במטרות והאשמת ה"מנהיגים" שמעליהם, שלא נותנים להם לסיים את העבודה. והמנהיגים? רק אלוהים שבשמיים, כנראה, יודע בשלב הזה מה רוצה בנימיין נתניהו שיהיה כאן ולמה לעזאזל הוא רצה להיות ראש ממש מלכתחילה.

זה גם הנטל הכלכלי וגם העדר מוחלט של יוזמה ישראלית, כפי שכתוב בבלוג של דרוקר, שקישרתי אליו בעמוד הקודם.

היו על המרמרה גם פעילי שלום תמימים, כן. חלק איריים, חלקם מארצות אחרות. זה לא אומר שהם לא נוצלו על ידי גורמים אלימים יותר שהיו על הספינה. בכל מקרה, זה היה עוד מקרה קלאסי של תגובה ישראלית מיותרת, שעשה לנו יותר נזק מתועלת. האמונה הנאיבית שאפשר אחר כך להוכיח לעולם שהיו אנשים רעים על הספינה היא.. נאיבית, כמו כל תחום ההסברה האהוב כל כך במחזותינו.

כדאי למצוא בארץ מהסיבה הפשוטה שיש סיכוי שתנחת שם ותגלה שאין בכלל רכבים זמינים, או לפחות לא רכב שירצה אותך. לגבי הרינג - עדיף להזמין מראש. בחלק מהימים רנט4רינג (אם אליהם אתה מכוון) בתפוסה מלאה ויש סיכוי טוב שלא יהיה לך רכב. הרינג זה הרבה מעבר לימי מסלול. בימי המסלול שלנו בארץ, אין מי שיעקוף אותך ב200 קמש. ברינג יש דווקא די הרבה. אם אתה נוסע לבד, אתה צריך להיות סופר ערני לכל מה שקורה סביבך, ולקחת בחשבון שהאנשים המנומסים והחייכנים שתראה בחניון ליד הכניסה לנורדשלפייה, יהיו מוכנים כמעט ולהתאבד עליך, בשביל לקצץ לעצמם עוד 5 או 10 שניות בעקיפה. חוץ מזה, קח בחשבון שבימים פתוחים ברינג אתה לא יכול לבוא עם מצלמה מותקנת ברכב. מצד שני, יש שני חבר'ה לפחות שמצלמים את המסלול בכל מיני קטעים (כמו הקרוסל, אך גם הפניה שאני לא זוכר את שמה ושיש לאנשים נטייה להתרסק בה). אחד מהם נמצא בשעות הערב ברנט4רינג בדרך כלל. את השני ראיתי במסעדה איטלקית במרכז הישוב, שאני לא זוכר את שמה, אבל אני מניח שזה יהיה די קל למצוא אותה אם תצטרך.

אירלנד היא מדינה קטנה מאוד יחסית (מדאבלין לגאלוואי, שזה בקצה השני, זה משהו כמו 4 שעות נסיעה), אז אפשר להספיק יחסית הרבה בקצת זמן. המקום הכי מיוחד וכייפי לנהיגה שם (בגלל הנופים) הוא אזור בשם Ring of Kerry - קטע כבישים מעגלי על חופי האוקיינוס, שאפשר לכסות בכמה שועת של נהיגה, כולל עצירה בכפרים שבדרך לצילומים, אוכל וכו'. מקום אחר שמומלץ לבקר בו הוא Cliffs of Moher - צוקים המשקיפים על האוקיינוס האטלנטי. חוץ מזה, יש את קלקני, שהיא עיירה ציורית וחביבה מאוד, הנמצאת לא רחוק יחסית מדבלין. יש גם את איי אראן, שאליהם אפשר להפליג מגאלוואי ולבלות בהם יום שלם של הליכה \ רכיבה על אופניים, אבל אם אתה מוגבל בזמן, זה יכול להיות קצת בעייתי. בדבלין עצמה נחמד לצאת לאזור טמפל בר. גם אם יש בו יותר תיירים מאיריים, עדיין כיף לשתות שם. יש גם את הסיור במפעל של גינס, אבל הוא יקר מאוד יחסית (כרטיס עלה כ-20 יורו ב2009 וכלל כוס בירה קטנה). מצד שני, דבלין היא עיר ללא יותר מדי מבנים גבוהיים, ויש תצפית נחמדה מאוד מהמסעדה הממוקמת בקומה האחרונה של המפעל.