Eowyn

אתה עדיין יכול להמשיך לעבוד ככה - אף אחד לא מכריח אותך לשים את הפוקוס על אוטומטי, או את המצלמה על מצב אוטומטי (מצד שני מה אני יודעת, אני לא בקטע של אירועים) וגם אני מסכימה לגבי צילומי אוירה - אנשים רוצים לזכור את ההקשר ולא רק איך הם נראו שם

ראשית אציין שאני לא צמחונית וסביר שלעולם לא אהפוך לכזו. אחרי שנתתי את הגילוי הנאות שלי אמשיך לשאר העניינים: 1. האדם אינו יונק טורף אלא אוכל כל - יש לנו שיניים חותכות, טוחנות וניבים, אבל קחו בחשבון שמתוך 32 שיניים שאמורות להיות לאדם בוגר יש לנו רק 4 ניבים. 2. ניתן לאזן תזונה צמחונית בצורה שלא יהיו חוסרים ויטמיניים ומינרליים לגוף - פשוט כדאי להשתמש בשירותם של תזונאים שיעזרו לכם לאזן את התפריט. 3. גארי יורופסקי משתמש באפקט ההפחדה שמבחינתי נורא דומה למצב שבו אדם רחוק מהבית משוכנע על ידי חרדים להתחיל "להתחזק", אי אישית לא אוהבת מניפולציות רגשיות - יש מספיק סיבות הגיוניות לעבור לצמחונות ואפקט ההפחדה הרגשית מאוד מגעיל אותי. 4. פעם הייתי קרניבורית מיליטנטית כתגובה לצמחונים מיליטנטיים שהיו כל הזמן מסתכלים לי בצלחת, היום אני בשלב של "חיה ותן לחיות": מי שרוצה להיות צמחוני \ טבעוני, בבקשה - מי שינסה לומר משהו רע על מה שיש לי בצלחת אני אכנס בו בכל פיסת ביצ'יות שיש בי. המטרה של המשפט הזה היא כזו - אם אתם רוצים למשוך מישהו לכיוון שלכם, דברו על מה שאתם אוכלים ולמה זה טוב ולא על מה שיש בצלחת של מישהו אחר ולמה זה רע או לא מוסרי.

סטיגמות זה דבר בעייתי - אני מכירה מישהי שנראית כמו הסטיגמה של סטלנית אש - למעשה הבחורה עובדת היי טק חרוצה בדרך לתואר ובעלת תובנות שלחצי מכם פה אין. עוד חברה שנראית כמו סטלנית שלמעשה עושה תואר שני בחינוך ויודעת בדיוק מה המטרה שלה בחיים (במקרה הזה מדובר על שיפור האיכות האנושית במדינה דרך חינוך סביבתי). עוד אחת שיש לה איפור קבוע קעקועים ואוהבת עדשות צבעוניות ונראית כמו נערת פוסטר של פריחה שהיא למעשה אחת הנשים האינטליגנטיות ביותר שאני מכירה. בלונדינית פלטינה שאוהבת להתאפר ולשים מכנסיים ורודים עם תואר שני במדעים מדוייקים ואחת הנשים החריפות ביותר שיצא לי להכיר. ג'ינג'ית סתומה (הייתה חייבת להיות אחת שהולכת לכיוון השני ) שאני אמשיך? כל הנשים האלו על אף שנראות כאילו הן מייצגות סטיגמה שאתם לא אוהבים, מהוות נשים איכותיות מאין כמוהן, ואם הייתם ברי מזל היו לכם בנות זוג כמוהן.

חייבת להסכים, ולהוסיף שהתמונה של בקבוק השמפניה והכוס די סתמית - ממש לא אהבתי את הקימפוז שלה, אבל כל השאר ממש מקסימות

החברה הגדולה שדיברתי עליה? אותה אחת. רק שמסתבר ששם יש ראשי מחלקות שבנוסף להכל, מחפשים Yes Men (ממש לא בשבילי)

גם אני עמדתי בפני בחירה דומה לא מזמן, והעדפתי לוותר על החברה הענקית שהסכימה לתת לי אפילו שכר גבוה יותר (לא בהרבה מהשניה) אבל כל מה שאמרו לי היה מעוגן בחוזה. החברה הענקית שהתראיינתי בה גם אמרה לי שבד"כ אנשים נקלטים לתוכה תוך שנה שנתיים, אבל כל עוד זה לא חתום אתה לא יכול לסמוך על זה. בנוסף - בחברות קטנות שבהן האוירה טובה והאנשים נחמדים סביר שתיהנה הרבה יותר מאשר בחברה ענקית שמסתכלת על יעילות בלבד. מאז שהתחלתי לעבוד בחברה הקטנה יותר (100 אנשים +-), לא התחרטתי על זה לרגע בעיקר בגלל האנשים. אז כן - לפעמים אני נשארת עד מאוחר ( אבל זה לא קורה הרבה, ואפילו הספקתי לקבל קידום לתפקיד ר"צ תוך זמן קצר יחסית בזכות האוירה הטובה ובזכות ראש המחלקה שהבנתי שרוצה לטפח אותי מההתחלה. מה שאני מנסה לומר זה שהקשר עם האנשים בסביבה הקרובה שלך בעבודה עושה את כל ההבדל מבחינת אוירה ואפשרויות קידום (אני מזכירה את זה בעיקר כי אמרת שזו חברה בצמיחה, שזה תמיד מצב טוב להכנס לחברה)

אני קניתי את הפן שלי אצל הספר שלי והוא מעולה - עלה לי 270 ש"ח אבל הוא סוס עבודה. אני אבדוק את הדגם בבית בערב

ראשית אני אתחיל ואומר שגם אני מהאסכולה ה-"משעממת" - אני מהאנשים שאינטימיות פיזית ורגשית רוצה רק עם אדם אחד. מצד שני אני לא ממש מבינה על מה הדיון כאן - האם יש אנשים שזה מתאים להם? מסתבר שכן האם אותם אנשים מבצעים את זה בהצלחה? יש כאלו האם יש אנשים שמבצעים את זה על אף שזה לא מתאים להם? גם כן האם יש אנשים שהתנסו ונפגעו? ברור אז על מה הדיון? הרי השאלה כאן היא האם אורח חיים מסויים מתאים לאדם מסויים ובגלל שאנשים הם ככלל אצבע שונים אחד מהשני, ברור שיהיו כאלו שיעדיפו את אורח החיים הזה, ויש כאלו שלא.

סרטון מעולה. מצחיק, אינפורמטיבי, אחלה צילום כל הכבוד

כל הכבוד לכם! הייתי תורמת עוד, אבל לפני חודש בערך תרמתי 6-7 שקים מלאים בכל מה שהיה לי לתרום (עשה לי טוב לנפש, ופינה לי מקום בארון)

כל הכבוד! תותחית הבחורה!

באמת שאני לא זוכרת איפה יש שם מרכז רפואי (אם תגיד לי זה יקל עלי למצוא לך רחוב עם חניה טובה). בכללי - בתוך שכונות המגורים תמיד בטוח יותר להשאיר את הרכב. שקול להשאיר בכחול לבן - זה יצא לך זול יותר מאשר חניה בתוך הקניון (על אף שחניית הקניון היא ברובה תת קרקעית מה שמגדיל את מרכיב הביטחון בזה שתגיע לאוטו והוא עדיין יהיה שם בבוקר (קח בחשבון שבכללי אם הרכב שלך לא בולט מדי אז אין בעיה להשאיר אותו ברחובות מסביב (כמו שאמרתי, כל הרחובות הקטנים מסביב למרכז טאגור. אני הייתי מחנה ברחוב דניאל מוריץ - יש שם גם אפור וגם כחול לבן וזה לא רחוק מהקניון

משהו כמו 16 ש"ח לשעה (לא משתלם אלא אם אתה מתכנן לקנות בקניון בסביבות האלפיה ואז יש לך חניה חינם לחודש - יש איזה כרטיס VIP שמביאים לך במודיעין אחרי הקניה). אבל ברחובות הקטנים ליד מרכז טאגור יש חניות באפור.

אני אחזק את דריש בעניין - לא כל הנשים זונות, ולא כל הגברים הם אבירים על סוס לבן. ולבחור בעל האהבה הנכזבת - זה כואב עכשיו, וזה יעבור. ועדיף לך לא לדבר איתה - היא לא יכולה להיות זו שעוזרת לך להתגבר עליה.

כשאתה כותב שנים עם יוזר אחד, נעלם לכמה שנים וגם אחרי שהוא נחסם אתה חוזר

א. אם אני נוסעת מצומת סגולה לצומת ירקון, די סביר שבאתי מפ"ת. ב. כשאומרים דברים עם חיוך ולא ברמת עקיצה, אין סיבה שמישהו יתעצבן מזה. ג. אם הוא יתעצבן מזה וינסה לתת לי דוח, ראשית הוא יצא מטומטם, ושנית הוא יצטער על הרגע הזה כי אני לא שותה ואין שום דרך שבה הוא ימצא אצלי אלכוהול בגוף.

גם אני עם ה-buddy והיא מעולה, ואני לא יודעת אם אצל כולם זה ככה, אבל הסוללה מחזיקה אצלי המון זמן, אני כמעט ולא מטעינה אותה.

במקרה שלי הוא משתמש בו כדי לעשות דירוג מאוד חלק בלי "מדרגות" ברורות, מה שהרבה יותר קשה לעשות עם מספריים

אני אישה, ולכן שימוש בתער על השיער הוא לא עניין רגיל...

גם הספר שלי כזה (אבא שלי גם מסתפר אצלו) למען האמת תמיד משעשע אותי שהוא מדרג לי את השיער לא עם מספריים אלא עם תער!

כדי שתבינו את הצחוק שבסיפור נתחיל ונומר שאני לא שותה אלכוהול מזה 5-6 שנים - לא בירה, לא שנדי, לרוב גם לא עוגות עם תמצית רום. יחד עם זאת, אין לי שום בעיה ללכת לבר ולהזמין קולה. לסיפורנו - לפני שנה קבעתי להפגש עם חברה טובה בבר בפתח תקווה באזור סגולה. ישבנו, נהנינו, שתיתי קולה ומכאן הדרך הביתה היא ב-1 בלילה. הדרך בין צומת סגולה לירקון עוצר אותי שוטר במחסום. אני כמו ילדה טובה, פותחת חלון, אומרת ערב טוב עם חיוך ולהלן החלק הרלוונטי של השיחה: "מאיפה את מגיעה?" "מהבר פה בפינה" "לא, מאיפה את בארץ..." "מ-***" "שתית?" "קולה" "את בטוחה?" "אם הייתי שותה אלכוהול, נראה לך שהייתי אומרת שבאתי מהבר פה ליד?" "לילה טוב, סעי בזהירות" עזבתי את השוטר עם מבט המום בעיניים ונסעתי לי הביתה

בעבודה השניה שלי, עבדתי בחברה קטנה של 10 אנשים (לא סטארט אפ אלא חברה בעלת הכנסות). אחרי שנתיים של עבודה שבהן השכר שלי לא עלה, העליתי את הנושא וביקשתי להשוות את השכר שלי לממוצע בשוק לפי טבלאות השכר ושנות הניסיון שיש לי. ביקשתי העלאה די גדולה (בדיוק עברתי את הרף של 3 שנות ניסיון ולכן הייתה גם קפיצה בטבלת השכר) אבל מה שקיבלתי בסוף היה פשוט מעליב. גם לקח לי לקבל משהו בערך חצי שנה (חצי שנה שבהן כל חודש שלחתי מיילים עם תזכורת לגבי שלא קיבלתי תשובה בנושא), וגם כשקיבלתי זה היה סכום מגוחך תחת סעיף "הוצאות רכב". ברגע שראיתי את זה התחלתי לחפש עבודה (שבה כבר קיבלתי יותר ממה שביקשתי מלכתחילה). אז כן - העלאת שכר משמעותית לרוב תהיה רק בהחלפה בין עבודות.

השאלה היא אם יצאת מרוצה מהתספורת? בכללי אצל נשים המצב שונה - הנאמנות היחידה שיש לנו היא לאיך שאנחנו יוצאות ממנו - אם נראה טוב, ממשיכים, אם לא - עוברים לספר הבא. למזלי בגיל 18 מצאתי לי ספר על שגורם לי להסתכל על הביקורים אצלו כאילו אני הולכת לעשות מסז' (מבחינת הכיף ומצב הרוח כשאני יוצאת ממנו). יצא לי "לבגוד" בדרך כמה פעמים בגלל אילוצים - ספציפית פעם אחת כשהייתי בחו"ל וצבעתי את השיער לג'ינג'י כהה ועשיתי פוני, מה שאומר שאין סיכוי שהוא פספס את זה. כשבאתי אליו בפעם הבאה הוא לא שאל אותי על זה והמשכנו כרגיל. מבחינתי אם ספר עושה עבודה לא טובה, אני לא חוזרת אליו ואין לי שום רגשות אשם. ככה גם הגעתי לספר שלי - אחרי "רומן" של 4 שנים עם ספר אחר, אין פה רגשות - רק התועלת.

כשאתם מנסחים את זה ככה באמת בא לי גלידה...

אההה - עכשיו זה מובן - כנראה שזו הסיבה שאני לא ממש קורא ספרות בת זמננו (למעט שירים של אש וקרח)