סיפור שהיה השבוע על מחלף 431 מצומת רמלה.
מדי יום אני עומד כמנהגי בדרכי הביתה, בפניה מכביש 40 (רחובות) על צומת רמלה לעבר 431 מערב.
מי שמכיר, מדובר בנתיב ארוך שמתחיל מהקצה לפני המחלף , רמזור ושוב נתיב שלם עד הפניה שמאלה לעבר ראשל"צ.
בכל יום שעמדתי שם, היו את המתחכמים (או החצי תמימים לכאורה) ש"טעו" בנתיב ורוצים להכנס לפניי או מאחוריי,
בדרך כלל, הייתי נותן לעבור, תוך חיוך זדוני בידיעה שהשוטר הקבוע עומד ממש מעבר לפינה ומתצפת על העוקפים הנחמדים ועוצר אותם לשם מתן קנס ו"הטבה" לכמות הנקודות.
בקיצור, לאחר כמה פעמים שראיתי את ה"זוכים" בקנסות, הרגשתי מצפון קל והשבוע החלטתי להזהיר את הבא להכנס.
וכמו כרוניקה ידועה מראש, הגיע בחור עם רכב מצועצע , מיצובישי סופר לנסר די חמודה ומנסה להדחף מאחוריי, זה שעמד שם סירב והבחור ניסה דרכי.
הבחור פותח את החלון , אני משתף פעולה, הוא מבקש להכנס ואני מצידי מודיע לו שיש שוטר מעבר לפינה ואומר לו שעדיף שימשיך ישר ויפרסס בכיכר הקרובה משום שהוא בטוח קולט אותו.
בעודי מחכה ל"תודה" מצידו והמשך נסיעתו קדימה, אך אני מקבל תגובה הזויה "עזוב אותך , מה נהיית בילוש? - אתה לא שוטר נכון? תתקדם תתקדם יא צהוב"
צהוב אני לא (אולי רק רבע מצד אבא) וחולצה צהובה לבשתי יום קודם - אך החלטתי לתת לבחור לבחור את גורלו בידי עצמו. הבחור נכנס והשוטר מעבר לפינה מסמן לו לעצור בצד. אני מאט , פותח את החלון - אומר לשוטר "כל הכבוד! כמו שצריך" וממשיך לנסוע, הבחור לעומת זאת נראה שהיה בשוק שלא ציפה לו.
אחרי זה, ואחרי תגובה כמו זאת , הייתם ממשיכים בדרך הראשונה שלי (להתעלם ולתת לאנשים ליפול) או הולכים בדרך האנושית ומעדכנים את הנהג הנדחף על השוטר מעבר לפינה?