יעקב ניצן

גיא , שנה טובה , טוב שחזרת . לגבי הצקר הרי הסיפור שלי נכתב על משהו שהיה לפני כ30 שנה . מי הסתכל אז על יותר עשן או פחות עשן . מנוע הפרקינס 4-108 היה די פרימיטיבי עם משאבת הזרקה עם וסת הידראולי . ערב חג תיקנתי משאבה כזאת ללא פחות ולא יותר -ביובית . אבל הרכבים נסעו ונסעו עם ערמות חבילות ו20 נוסעים בפנים , הרבה מעבר למשקל המותר אבל הגיעו וחזרו מאילת כל יום , עם הרבה עשן .

הטרברג הספיציפית הזו היתה של נתיבי לוד , חברה שהיתה שייכת למשפחת גורא . היא היתה עם מנוע וולבו TD120 כמו של הF12 באותה תקופה . היא היתה הגדולה ביותר מכל הטרברג שהיו בארץ . משאיות דומות היו במפעלי גרנות בעמק חפר אבל נדמה לי שהן היו רגילות כלומר ,דאבל אקס ולא יותר , אבל אני לא בטוח . היו להן כ320 כוח סוס . באותה תקופה נתתי שירות לרוב מוסכי השירות של וולבו בארץ ולכן יצא לי לטפל במערכת הדלק של הטרברג.

הם היבואנים , נכון . את השרות אם אני לא טועה נותנים רשת מוסכי "אלון".

צביקה גם מחזיק ברנו 21 או 25, אינני זוכר בדיוק .

אם בטריומף מדובר , הרי לפני הרבה שנים היה לי טריומף "הראלד" סטיישן 3 דלתות . זה היה רכב מאוד מיוחד . י לוח שעונים ענק עם ציפוי עץ מסביב, מכסה מנוע שנפתח כלפי חוץ, ולמעשה יכולת להגיע לכל מקום כולל הגיר . הגה נהדר. לאן נעלמו כולם ?

עופר אבניר ניסו אז להתעסק ביבוא כלי רכב . הם אף לקחו את מאיר גימשי שהיה מנהל השרות של פורד לעבוד איתם .

עולם קטן . צביקה . נכון.

אם נתחיל בתחרות הרכבים הגרועים הרי לא חסר . ה"דלתא" הרומנית על בסיס רנו 12 שאמרו עליה שבגג יש חורים לאזנים של החמור שנוהג בה . לי עצמי בשנות ה70 היתה טריומף עם מנוע 1500 תוצרת הארץ .היו שני דגמים עם שני סוגי מנועים . מנוע 1300 ומנוע 1500 . ה1300 היה של פורד ונחשב למוצלח יותר . ה1500 סבל מחוסר התאמה לגיר והגירים נהרסו בסיטונות .

בתולדות הרכבים הגרועים בארץ ישראל אין ספק שהרכב הזה היה מוביל בפער גדול . גימור נוראי , חלקים נושרים . דגמי ה4X4 היה מוטב לא להתקרב לשטח , אלא אם כן החלטת ללקט חלקים לאורך כל הדרך . במוסכים הוא נקרא בשם "קקה" ולא "קאיה". מנועים חלשים ומחורבנים .

ראיתי את החומר על ה"בורירוס" וכרגיל כולם מעורבבים עם כולם ."פגאסו" בזמנו שלחה משאיות לארץ, אם אני לא טועה הם היו עם קמינס והסוכן אחים לוינסון[מובילים]. זה מזכיר לי שגם בארץ פה ושם עשו שינויים ו"הכלאות" עם מנועים . בזמנו היתה חברה בשם מוניות "יעל דרומה " שעשתה נסיעות של נוסעים וחבילות מת"א לאילת . היו להם סדרות שונות של מיניבוסים כמו מרצדסים ופולקסווגן LT. עם המרצדס היו בעיות כשבירידות של סדום המשקולות בוסתי המשאבות ההזרקה לא עמדו בעומס בזמן ירידה בהילוך נמוך ונשברו , דבר שגרם לסיבובי יתר . עלות התיקונים היתה כה גבוהה עד שהוחלט להרכיב מנועי פרקינס 4-108 [בשמו העממי"מיראג] שהיו ב"צקר" האמריקאי . השינויים נעשו אצל סעדיה במוסך "אפק" באישור משרד התחבורה . אותו דבר נעשה גם בLT. שנים רבות המיניבוסים נסעו עם הפרקינסים ללא בעיות . שנים אחר כך בעבודתי מול חברת גנרטורים עם הרבה פרקינס שוחחתי עם נציג המפעל שבא לביקור והוא התפלא לשמוע שפרקינס הורכב במרצדס .

עשינו דרך ארוכה מאז יבוא החרום ההוא .אני זוכר את המרצדס 2624 דאבל עם הייבר שהגיעו ישר לסיני עם תום הקרבות לעבודות עפר .אז הסתכלנו עליהן בהערצה אבל תחשבו שמדובר במנוע שכולו 240 כוח סוס ללא טורבו , לא ברור איך היא סחבה את עצמה פלוס מטען עפר . אצל הערבים בגדה היתה משאית דומה 2628 שכבר היתה יותר חזקה , אבל הפופולרי שם היתה 1924 סינגל עם אותו מנוע 240 כוח . מי יעלה היום בדעתו ליצור משאית עם הספק כה נמוך , ומי בכלל יקנה אותן .אבל אלו הטכנולוגיות שלפני 40 שנה . הותיקים בודאי זוכרים את המרצדסים של הערבים בשטחים שהיו חוצות את הירדן ומעבירות סחורה לממלכה .אלו היו משאיות משנות ה50 וה60 שהפשיטו אותן לגמרי מכל ריפוד כולל הכיסאות מטעמי בטחון , כדי שיהיה קל לעשות חיפוש כשהן חוזרות .אני זוכר אותן נוסעות בירידות לבקעה עם רעש אימים כשכל הקרביים חשופות .

haimy, אתה יושב על אוצר בלום ובקושי משחרר קצת חומר . מה הסיפור של העבודה באפריקה? פתאום אני קורא שהטסתם משאבה ומרססים ממדינה למדינה, איפה היו לנו את הדברים האלה בארץ ? דחילק , עשה טובה.

צבע ירקרק. מחר כשאפגוש את השכן יהיו לי יותר פרטים .

עברתי על כל החומר ולא מצאתי דבר על הליילנדים של "פחמס",את החומר על ה"טרברג" אני מכיר היטב כי היה לי הכבוד לתקן את המשאבה והמרססים של המשאית של "נתיבי לוד" וגם של אלו של עיריית תל אביב .

קצת עזרה מהותיקים .עברתי אתמול ליד עין החורש ונזכרתי שבשנות ה60 המפעל שלהם "פחמס" הוביל חביות בעזרת משאיות ליילנד מוזרות . ארגז עץ עם סולמות וקדימה מודבקת קבינה "טלויזיה" כשהחזית היא כמו של אוטובוס "טייגר". יש חומר על המשאיות האלו? דבר נוסף , בשנות ה70 היה לנו לקוח בשם גלזר מנתניה שהיתה לו חברת הובלה והשתמש במשאיות "בורירוס" ספרדיות . יש מי שזוכר אותו? יש חומר על המשאיות האלו ?

זה דודג עם מנוע 6 צילינדרים בנזין ? היו בצהל בתקופת ששת הימים .

לשכני באזור התעשיה באור יהודה יש טנדר כזה שמור ומשמש לנסיעות יום יומיות. אם בא לך לראות ולהתרשם , תתקשר אלי 0505379343

אם אני לא טועה הפורד 9000 הגיעו בהזמנה רגילה של יבואן הרכב ולא ביבוא החרום שהיה רק לצרכים צבאיים . אבל לא מתעקש על זה . הדגמים הראשונים הגיעו ב1974 , ולאחר מספר שנים של הפסקה הגיעו שוב ב1982 . היבואן היה "חברה ישראלית לאוטומובילים " אבל את השירות נתנה חברת "אחים לוינסון" בעלי מוסך "מובילים " שהיו ועדיין נציגי קאמינס בארץ . יחד עם רכב זה הגיעו גם "ואיט" עם מנוע קמינס כ270 כוח סוס.

דב, אני לא זוכר משאית דודג כזאת בארץ . איפה ראית אותה ?

תודה.אני מת על יעקב כהן.

בתקופת לבנון , אנחנו ,חיילי היחידות הקרביות עשינו מילואים בכמויות מטורפות, רק הגעת הביתה וכבר חיכה לך צו בתיבת הדואר לסבב נוסף . לחובבי הגה לבנון סיפקה הרבה כיף .באחת מתקופות המילואים שימשנו ככוח אבטחה על גיפים לשיירות שנכנסו ויצאו ממטולה לגזרה המזרחית . היינו בדרך כלל שני גיפים עם מאגים כשעל כל גיפ 3 חיילים .כשהיינו מגיעים לשער במטולה היו מספר שעות המתנה עד התארגנות עוד שיירה ואז היינו יורדים לקרית שמונה לאכול משהו .כל הרחוב הראשי שלה היה שדרה אחת גדולה של בסטות לפלאפל , שיפודים ,וכל מיני מאכלי עדות , והכל במחיר מופקע . ידעו שחיילים הם עם רעב שלא עושים חשבון לכסף . באחת הנסיעות הייתי נהג של גיפ אחורי כשלפני בשיירה ריאו קמינס , מיכלית סולר . פתאום פיצוץ אדיר , המיכלית התרוממה באויר כאילו בהילוך איטי נשכבה על צידה והחלה לבעור . ההדף פגע בגיפ שלי קשה .מכסה המנוע נקרע ממקומו ועף מעלינו קיבינימאט, המאג נקרע מהחצובה ופגע קשות בחבר שישב לידי,הקסדה שלי עפה מעל ראשי לכיוון לא ידוע ודם החל לרדת מהפנים של כולנו . אינני זוכר מה עלה בגורל נהג המיכלית אבל אצלנו בגיפ זה לא נגמר כל כך טוב .חברי איבד עיין מפגיעת המאג וחבר נוסף שישב מאחור סובל עד היום מהלם קרב . אני יצאתי בסדר . היום כשאתה חושב שצהל הגדול חשב להלחם במטענים באמצעות גיפים פתוחים , או אפילו ע"י משאיות ספארי אתה פשוט מגחך. יתכן שזה התאים לאותה תקופה כי זה מה שהיה לצבא לתת .

אני טענתי שמנהל התחנה צריך לגור בעבודה שלו? אם בזמן מסוים יש עומס בתחנה , צריך לדאוג לזה ולהערך בהתאם , ואם בעלי התחנה חושבים שעל ידי חסכון בכוח אדם הם יגדילו את הרוחים אז גם זכותי להתרגז וגם למחות בפורום זה , אפילו שזה מרגיז הרבה קוראים שבעצם יכולים לקפוץ לי .

scoob כתב על המלחמות בתחנות כדי לארגן משמרת לחג , ועל זה שגם הנהל רוצה להיות בחג בבית . מעניין את התחת שלי . פה מדובר ביממה לפני כניסת החג ולא בערב חג עצמו . לתחנות האלו יש בעלים שהם לא העובדים ולא מנהלי התחנות ולא העובדים\ת בחנויות הנוחות . כבר כתבתי שאין לי דבר נגדם ואף איחלתי להם חג שמח . יש בעלי מניות שבסופו של דבר התמורה מכל ליטר דלק שנמכר או מהמכירה של כל כוס קפה ומאפה או כוס קפה בלי מאפה או רק מאפה בלי כוס קפה ניכנסת לכיסם . הם קיבלו רשיון לתחנה ומצידי שהם יבואו בעצמם ויתנו לי שירות או שיביאו עוד אנשים . מדובר בתחנות גדולות המגלגלות סכומי עתק ביום ולא יקרה שום דבר ל"מרוח הרוחים" שלהם אם הם יביאו עוד עובד או אפילו שלושה , כי המשכורות ממש נמוכות . לגבי מה שכתב בגירה [ נדמה לי שנפגשנו העבר בפורום הטכני בנושא מנועי צוללות ומדחסים כולל הטיסה שלך על המזח בחיפה ] הרי אין לי שום כונה להגיש תביעה יצוגית , כי מי אני שאתמודד מול טייקונים ? למי יש כוח לזה?

גברת שודים היקרה . הייתי כבר תקוע בתחנה ,אז אני אמור לחלץ את הרכב מהברדק שהיה שם ולחפש תחנה אחרת? את חושבת שבאחרות המצב יותר טוב?

בעניין המרצדס.כידוע צהל נכנס ללבנון במלחמת שלום הגליל ושהה בעומק 3 שנים עד הפינוי לרצועת הבטחון. התנועה פנימה והחוצה של חילים נעשתה בהתחלה באוטובוסים עד שהחלו מטענים בדרכים ואז עברו למשאיות ספארי . אלו היו בעיקר מרצדס סינגל שהפכו את הארגז שלהם למעין כלוב פלדה .היה מחסור בנהגים והצבא חיפש כל אחד שהיה לו רשיון למשאית , ולא משנה אם הפעם האחרונה שהוא נהג במשאית היתה בטסט .הכשירו בטירה ליד חיפה מעין בית ספר ושם כל המילואימניקים הרלונטיים עברו הכשרה . כמובן ,לנוכח הסכנות הרבה ניסו להתחמק אבל הצבא נקט בצעד אכזרי . במתקן היה נוכח נציג משרד הרישוי ואם עשית בעיות היה מודיע לך שאם אתה לא מסוגל לעבור את ההכשרה הוא לוקח לך את כל הרשיון כולל רכב פרטי .רוב אלה שסימו בקושי הסתדרו עם הכלי .באחת העליות ללבנון עלינו על כלי כזה במטולה בכיוון הגזרה המזרחית .הנהג לא הסתדר עם הגיר שכנראה נהרסו לו הסינכרונים . כל הורדת הילוך הוא היה בולם ומדביק את כולנו לקבינה. אחד הקצינים עצר אותו וזרק את הנהג לארגז .הוא החל לברר מי יכול להחליפו וכמובן שאני נבחרתי כי הייתי ידוע כחולה הגה פלוגתי .קבינה מרווחת , הגה ענק , גיר 5 הילוכים ללא תוספות וקדימה לדרך .נהניתי מאוד מהדרך ההררית כי הדבר הצריך הרבה עבודה עם גאז ביניים ודאבל קלאץ. מה שהפחיד אותי זה הרכבים של המקומיים שנהגו על חצאי גרוטאות יפניות או שרידי מרצדס במהירויות גבוהות וטסו מולך בעיקולים , כשבין הנהגים גם ילדים בגיל בית ספר יסודי . ופתאום בום אימים .מטען קטן יחסית הופעל עלינו בצד ימין ,שבר את החלון הימני , עקר את המראה הימנית והעיף אותה פנימה תוך כדי שהיא לוקחת את האוזן של הקצין שישב לידי . וכל החבילה נמרחה לי על הראש שקצת נפגע . כולם היו עמומים , הפצוע פונה במהירות , אני נחבשתי במקום בתחבושת שהורדתי אותה לאחר מספר שעות . הנעתי את המשאית וכמו שהיא המשכנו איתה עד הגזרה המזרחית .