אחד הכשלים הגדולים של צה"ל, ההנהגה, התקשורת והעם, זה שאין לנו יכולת להכיל חיילים הרוגים.
העדיפות העליונה של הצבא הפכה להיות שמירה על חיי החיילים, במחיר השלמת המשימה.
רון בן ישי כתב על זה הרבה. זה טור שלו שמסכם את לבנון השניה מהבחינה הזו:
ביבבות לא תעשה לך מלחמה
"מי שלא מאמין, שיקרא את הספרים שיצאו על מלחמת לבנון ואת אינספור הכתבות שהתפרסמו בתקשורת במלאות שנה למלחמה. לא תמצא בכל הים הזה אפילו סיפור אחד על כוח שנלחם עד שהשלים את משימתו, או על כוח חיזבאללה שהובס. אפילו בביטאון "במחנה" כל הסיפורים הם על טיפול בפצועים וחילוצם, או השתפכויות רגשניות של לוחמים אודות הטראומה שעברו כשראו את חבריהם או את עצמם נפגעים. עדיין לא הבינו אצלנו שמלחמה לא מנצחים ביבבה ולא בשיחות נפש עם פסיכולוגים ועיתונאים."