כמו שאמר יבגני כבר כמה פעמים זה לא קשור לבכיינות.
פערי שכר הם עובדה. עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם זה מפריע לנו כחברה. אולי לך זה לא מפריע אבל אני בטוח שיש נשים שזה מפריע להן.
יש לי בצוות שתי נשים. אני לא יודע מה השכר שלהן אבל אני בטוח שהן מרוויחות משמעותית פחות ממני, כי הן עובדות באותו התפקיד כבר יותר מעשור ואני הגעתי לפני ארבע שנים, בתקופה שיש ביקוש גבוה לעובדים.
עכשיו כמו שכתבו פה, לנשים יש נטייה להישאר במקום אחד ולא לדלג. אז אנחנו יכולים לשאול את עצמנו כחברה, למה זה קורה. אחת ההנחות היא שנשים ברוב המשפחות, הן אלו שמגדלות את הילדים ולכן כשהן מוצאות עבודה שמתאימה מבחינת השעות והמרחק, הן יישארו בה שנים.
אנחנו יכולים להגיד שזה מעולה, הנה שוק העבודה נותן לנשים לעבוד ולגדל משפחה, או שאנחנו יכולים, כמו בשבדיה, לנסות להקל על נשים לצאת מהמשבצת המסורתית.
צעד לדוגמה, הוא לאפשר לגברים לתפוס יותר מקום במשפחה על ידי מתן האפשרות לגבר לצאת לחופשת לידה.
כל אלו הם תהליכים שנועדו לשפר את החיים של כלל החברה, לא דיכוטומיה של קיפוח מול בכיינות.