צריך להתנהל בזהירות. בסופו של דבר דירה היא רכוש פרטי וכל הגבלה על חוזה בין שני בוגרים, צריכה להיות מדודה ומנומקת.
הגבלות דרקוניות מדי על המשכיר, עלולות לחסל לגמרי את שוק השכירות ואני לא בטוח שאתה רוצה את זה.
אני כבר הרבה שנים לא שוכר, אבל בחלק גדול מהילדות שלי (כמעט כל הילדות וההתבגרות של אחותי הצעירה) גרנו בשכירות, כי להורים שלי לא היתה דירה ולא כסף לרכישת דירה.
זה לא היה נעים אבל גם לא כזה אסון. עברנו כל שנתיים שלוש, בד״כ באותה העיר, כך שלא החלפנו בתי ספר. אחותי בסופו של דבר כן עברה עיר עם הורי. היה לה קשה אבל התגברה על זה.
כשהכרתי את אשתי, עברנו לגור ביחד ושכרנו את אותה דירה במשך 9 שנים.
וכל זה כשחוקי השכירות היו הרבה פחות לטובת השוכר מאשר המצב היום. וכששכר הדירה היה נקבע בדולרים והייתי צריך בסוף השנה להשלים את ההפרשים של עליית הדולר לבעל הבית.
זה נסיון אנקדוטלי וברור לי שהרבה יותר נח לגור בדירה שבבעלותך, אבל זה גם לא כ״כ נורא כמו שאתה מציג את זה.