drsubaru

כמה דברים שאתה צריך להבין: 1. ה"מחירון" הוא דבר פיקטיבי ונועד לצרכי חברות הליסינג. 2. חברת הליסינג קונה את היונדאי שהיא מוכרת לך ב-30% מתחת למחירון הפיקטיבי הזה - דהיינו 80K. 3. זה משאיר לה מרווח של כמעט 35 אלף ש"ח לשחק איתו. 4. בפועל חברות הליסינג מוכרות את הרכב הזה, כחדש לגמרי, כשאתה תהייה היד השנייה - בסביבות 90K - ז"א רווח של 10K עבור כל רכב. עד כאן - עובדות יבשות, על איך עובד שוק "0 קילומטר". מה קורה בעצם בפועל מבחינתך, כשאתה מסכים לעסקה של טרייד אין בתנאים שנתנו לך? אתה מוותר על הנחה של 20K במינימום שיכלת לקבל עבור הרכב שלך. ז"א שאם נגיד הציעו לך 4K מתחת למחירון, שזה באמת כלום - אתה צריך להוסיף להפחתה הזו עוד 20K מתחת למחירון, שזה הכסף של ההנחה שלא קיבלת. אז תגיד לי אתה - האם הפחתה של 24K מהמחירון, היא עסקה טובה עבורך או לא?

הרכבים הקטנים של פעם, היו גם רכבים מאוד לא נוחים, עם מזגן גרוע וחוסר סחיבה קיצוני בחלקם (נגיד פיאט אונו 45 וכו'). זה הרגיש שאתה מתפשר בהרבה מובנים. כשאני נוהג היום על פיקנטו, אני לא מרגיש שאני מתפשר על כלום למעט הגודל וכמה גימורים שהם קצת יותר מדי פלסטיקיים עבורי.

ההחלטה הכלכלית החכמה ביותר היום, היא רכישת דגמי 0 ק"מ, בני שנה. אתה פשוט מתחיל את הסינון ביד 2 עם הדגמים שאתה רוצה, ומסמן יד 2 ומעלה. אתה תגיע לכל האנשים שרכשו לפני שנה רכבי 0 ק"מ, ועכשיו רוצים למכור - מכל מיני סיבות. רק מה, יש להם בעיה חמורה במכירה - הרכב לא פתח עדיין פער רציני במחיר בינו לבין רכב 0 ק"מ חדש בסוכנות. אתה מתקשר, מציע להם 10-15% פחות מהמחירון המשוקלל (שהוא בעצמו מחירון מינוס 15%) - ורואה מה קורה. אתה תגלה שאתה יכול לרכוש רכב שעלה כחדש 90 אלף ש"ח בסוכנות (נגיד משהו כמו קיה ריו או יונדאי I20) - במחיר של 65-70K - כאשר הרכב בסה"כ בן שנה עם מספר קילומטרים מועט ביותר. מבחינתך זה חיסכון כספי ניכר, בלי להתעסק עם מוסכים ותיקונים. חיסרון? אתה יד 3 על רכב בן שנה.

אני הייתי פוסל רובוטי בתקציב כזה, כי אם הוא מתקלקל עולה ים כסף לתקן אותו. אנחנו מדברים על רכבים שכבר התגלגלו ברחבי הארץ לא מעט, כשקונים בתקציב כזה - ויש סיכוי יותר מסביר שדווקא במשמרת שלו יהיה איזה קלקול מרגיז ויקר. ראיתי כבר תקלות מאוד מעצבנות בגירים האלה - כאשר עיקר העצבים הוא תמחור יקר במיוחד של רכיבים - יקר ברמה כ"כ מופרכת, שלפעמים יותר זול לקחת טיסה לאירופה, לרכוש את החלק, להסתובב, לבלות, לאכול טוב - לחזור ולהתקין את החלק ברכב - ועוד יישאר עודף.

הייתי הולך על הדיזל בלי לחשוב פעמיים. חסכוני מאוד, ישאיר הרבה עודף בכיס בתדלוקים + 5000 ש"ח הפרש ברכישה לטובתו.

ראיתי שמוכרים סיטרואן סי אליזה במחירים האלה. דגמי 2013.

כמה זה משמעותי? כנראה שמאוד. הרכב הזה נמכר לא מעט בגיזרת 0 ק"מ מליסינג, יש ממנו גם ימבה השכרות וליסינג על אמת. זה אומר שהשוק מוצף - והפחתה של 15% כמו שקיבלת ממנו זה ממש המינימום של המינימום שצריך להוריד היום כדי למכור - ברמת העיקרון זה גם היה בכיף יכול להיות 32K. כמה צריך לרדת עוד במחיר כדי למכור? לדעתי עוד 15% וזה משתלם עבורך. ז"א שהמחיר המקסימלי שאתה צריך לשלם עבור הרכב הוא 28K. האם הבעלים של הרכב הוא יד 1? אני מהמר שלא, כי הבעלים לא היה מתחייב על שלדה אם היה יודע שיש תאונה לרכב. מציע לך לבדוק האם הבעלים הקודמים הוא ליסינג או השכרה. ייתכן ותגלה הפתעות שמראש היו מחייבות הפחתה ל-32K עוד לפני מיקוח!

תפרט קצת על העסקה. בכמה מוכרים סיטרואן כזו? היא כבר בת 4, זה לא מעט זמן בהשכרה. הרכב עצמו הוא רכב בסיסי ופשוט, נוצר במטרה למכור בזול ולהחזיק בזול - נסעתי בכמה כאלה כמוניות בבלארוס ובאוקראינה, עם קילומטראז' גבוה מאוד - הרכב נסע סבבה לגמרי. אם המחיר נוח (סביבות 27K או מתחת), יש אחריות לשנה על גיר ומנוע והמצב הכללי של הרכב מניח את הדעת - אני לא רואה מניעה לקנות. סה"כ כל רכב משפחתי שתקנה היום כחדש או כמעט חדש מקבל ירידת ערך של 10K בשנה - אז למעשה אם תיסע בו 3 שנים ותמכור אותו ב-6-7K הלאה, זו עסקה לא רעה בכלל.

אני שמח שהצלחתי להאיר רעיון חדש בפניך. אם אכן אין לכם צורך במשפחתית גדולה (שרק לפני עשור הייתה נחשבת רכב "מנהלים" בגודל שלה) - אז מכונית סופר מיני עם ישבן יכולה לעשות את העבודה - שוב, רק לפני עשור מכונית מהסוג הזה הייתה נחשבת למשפחתית רגילה לגמרי. ההפרשים בין מכונית כזו חדשה לחלוטין לבין מכונית משפחתית במחיר מופקע, פשוט לא מצדיקים את רכישת המשומשת. המכונית החדשה תשמש אתכם שנים רבות בלי תקלות ובעיות ותפתור אתכם מהצורך להחליף מכונית תוך 3-4 שנים. את הרכב החדש אפשר להחזיק 7-8 שנים בלי בעיה בכלל.

שוק הקטנות חיסל את שוק המשפחתיות הגדולות. הקיה ריו של היום יותר גדולה מהקורולה של שנת 2000, שהייתה הסטנדרט. יכול להיות שליאת מעוניינת בקורולה כי היא צריכה רכב "משפחתי" - בהחלט יכול להיות שהריו תענה על הצרכים שלה. עדיף ללכת לסוכנות ולעשות נסיעת מבחן. לפני שקונים רכב טחון בכסף גדול, שווה לבדוק האם בכלל כדאי להתעסק איתו. אני גם לא מדבר על רכבים כמו דאצ'יה לוגאן, שמציעה רכב משפחתי אוטומטי מלא ב-70K ועם 5 שנות אחריות. נכון, אין ממש פוזה או מראה מודרני במיוחד - אבל בכ"ז - חדש, זול, אחריות מלאה 5 שנים.

מצטער, אבל לא מצליח להבין למה לרכוש קורולה ב-76K כשאפשר לרכוש רכבים משפחתיים נורמליים, חדשים לגמרי - ב-89 עד 91K. הנה למשל דוגמא: http://www.motodeal.co.il/deals/%D7%A7%D7%99%D7%94_%D7%A8%D7%99%D7%95 כל ההפרש מול הקורולה הזוועתית עם 100 אלף הקילומטרים - הוא 13K. מההפרש הזה צריך להוריד באופן די מיידי את ההוצאות שיהיו על המכונית כבר בשנה הקרובה: צמיגים - 1K, מצבר - 0.5K, טיפול 120K (לא יודע מה עלותו). יש בערך 2000-3000 ש"ח נוספים בטיפולי אחזקה שגרתיים שכבר דורשים הוצאה של כסף. תוסיף בדיקה בעלות של 500 ש"ח - ואנחנו כבר מדברים על הפרש של פחות מ-10K בין רכב חדש לגמרי, לבין רכב טחון שנסע 100 אלף ק"מ בשלוש שנים וחירעו אותו ילדים קטנים. בפריסה ל-60 תשלומים, מדובר על בערך 180 ש"ח בחודש - שיקבעו אם תסעו ברכב חדש לגמרי, נעים, באחריות מפגוש לפגוש במשך 3 שנים - או שתקנו רכב טחון, שבסופו של דבר גם יתחיל לייצר תקלות של בלאי, שלא תשמעו עליהן אפילו ברכב שקניתם כחדש לגמרי.

זה הכל תלוי במצבו הכלכלי. בזמנו הייתה לי סיטרואן קסארה עם תקלה (נשברה משאבת הסולר) וזה הגיע אחרי ים של תיקונים פסיכוטיים שעלו המון כסף (יותר מ-4K בשנה) ופשוט נמאס לי. מכרתי למוסכניק ב-2000 ש"ח ואמרתי תודה רבה - הוא מכר אותה הלאה למישהו שעובד במוסך סיטרואן בעכו, עשה כמה גרושים - והמוסכניק של סיטרואן קיבל מכונית שבטח סידר אותה בכמה גרושים - ואולי מכר הלאה, אולי נוסע בה עד היום.

יש גם קיה ריו 5 דלתות. אולי אחת משנת 2008-2009 כבר נמצאת בתקציב. רכב אמין, פשוט, איכות הרכבה מעולה.

אם התקציב שלך כזה דחוק, עדיף שתשתמש בתחבורה ציבורית. אין דרך כלכלית לנסוע ברכב כזה ולא לשלם הון תועפות על האחזקה שלו לאורך זמן - בין אם זה בתקיעה בצד הדרך, זמן במוסכים ורק בסוף עלויות כספיות כאלה ואחרות.

יש עוד פתרון - יש מפתחות משומשים שמוכרים באיביי. אתה תוכל למצוא מפתח משומש במצב תקין עם הסמל של רנו - תנסה באיביי אנגליה, לדעתי שם תוכל למצוא משהו מוצלח עבורך.

תשמע, אתה הולך להפסיד פה לא מעט כסף. רכב לפירוק מקבל 10% מהמחירון במקרה הטוב ביותר - ז"א אם המחירון הוא 10K, אתה תקבל 1K בלבד. לעומת זאת - אם תתקן ב-1400 ש"ח (אולי אפשר בפחות תמורת מזומן) תוכל למכור את הרכב בקלות תמורת 4000 ש"ח, אולי אפילו 5000 ש"ח. גם בקיזוז של 1400 ש"ח וגם במקרה המחמיר ביותר - אנחנו מדברים על 2600 ש"ח בכיס - זה כבר 1600 ש"ח יותר מהסכום הטוב ביותר שתשיג עבור הרכב. אני לא יודע מה מצבך הכלכלי, אבל אני בטוח הייתי מעדיף במקומך לתקן ולמכור הלאה ולשים עוד כמה גרושים בכיס. יכול להיות שזה יהיה 1600 ש"ח, אולי 2000 ש"ח, אולי אפילו 3000 ש"ח. אם בכ"ז החלטת שזה רכב שהולך לפירוק - אתה צריך ללכת קודם למשרד הרישוי ולבטל רישיון. אתה מקבל רישיון בצבע כתום והרכב לעולם לא יכול לעלות חזרה לכביש.

אני חושב שאתה יכול לחפש סוזוקי אלטו אוטומט. אוטו פשוט ואמין, אין סיכוי שיהיו לך תקלות מאסיביות שישביתו אותך. יש כאלה בנות 6-7 ולדעתי התקציב פלוס מינוס מתאים - גם אם מישהו דורש 25K או אפילו קצת יותר, אל תתבייש להציע 20K.

איך מזהים רכב שמור? קודם כל, לפי כמות תיקוני הצבע. הליסינג אוהבים לצבוע באיכות נמוכה, וככל שהם צובעים יותר חלקים באיכות ירודה, סימן שהרכב היה יותר שרוט ודפוק לפני כן. עוד אינדיקטור טוב הוא פנים הרכב - לא כמות הניקיון שלו או כמות הוקס שמרחו על הדשבורד - זה יהיה בנדיבות בכל רכב. צריך להסתכל על מקומות מועדים לפורענות - כיסא הנהג, ידית הילוכים, הגה, ידיות פתיחת הדלת. אם כל אלה שחוקים - סימן שהרכב עבר חיים קשים. לפני 6 שנים הלכתי לרכוש ביחד עם חמי רכב ליסינג, קיה ריו - מחברת בלו סקאי. היו כמה קיה ריו שם, אבל אחת נראתה שמורה הרבה מעבר לאחרות. למעשה, הדבר היחיד שהצלחתי לזהות שהיה שם שחוק, היה מגבים, צמיגים ועוד רצועה אחת של המזגן - וזה גם מה שהתברר בבדיקה. הרכב היה פשוט במצב מושלם, על גבול מצב תצוגה - למרות שהיו לו 78 אלף ק"מ. יש לציין שהרכב הזה משרת היטב עד היום את חמי בלי תקלות מיוחדות ויש לו כבר 150 אלף ק"מ. בכל הנוגע לרכבים נפוצים - עדיף להשקיע זמן לעבור בין הסוכנויות ולחפש רכב שמור ביותר. יש כאלה.

אין באמת דרך לדעת. הגעתי לחברת ליסינג בעבר לראות רכב, הרכב היה בצבע אדום יפה ונראה במצב טוב - אבל העובד היה חבר שלי והוא אמר לי שהרכב אמנם רשום "השכרה" אבל בפועל שירת את המשטרה הצבאית כניידת סמויה. מיותר לציין שבעבר רכב מסוג זה היה נמכר במגרשי הצבא, עם 200-300 אלף קילומטר ובהפחתה של 70 אחוז מהמחירון - כיום מחזירים אותם לחברת ההשכרה אחרי שנה בערך, עם 50-60 אלף ק"מ - והרכבים נמכרים בהפחתה של 20% מהמחירון. הדבר היחיד שניתן לעשות ברכישה מחברת ליסינג היא קודם כל למצוא את הרכב השמור ביותר (ויש גם שמורים ובמצב מדהים, המבחר בחברות באמת מסחרר, אסור להתפשר) ועם הרכב הזה להתקדם הלאה ולדאוג לקבל את ההנחה המקסימלית, כמה שיותר קרוב ל-20% במקרה של רכב ליסינג ועד 27% במקרה של רכב השכרה.

בתקציב הזה באופן כללי לא קונים מכונית. אתה פשוט נדפק מכל הכיוונים, בצורה שלא תיאמן - גם נוסע על רכב שחוק שמרגיש רע, וגם משלם למוסכים ים של כסף. אם יש לך עבודה מסודרת - קח לך הלוואה ב-60 תשלומים או 72 תשלומים, וקנה לך רכב בן שנתיים-שלוש מגזרת המיני ידני. גם חסכוני בדלק, גם אמין וגם זול.

אני עדיין לא רואה את התועלת הגדולה ברכישה של אוטו כזה. יש היום ב-15K סוזוקי אלטו חמודות להפליא, חסכוניות בטירוף - זה הרי ברור שהרבה יותר זול להחזיק אותן מאשר גרוטאה משפחתית מתפוררת שנסעה מאות אלפי קילומטרים. הכל כמובן בהנחה ואתה מעוניין ברכב יומיומי ולא בתחביב כיפי ויקר.

לאיש חשובה צריכת דלק (יענו 100-150 ש"ח בחודש מאוד משנים לו) ויש לו 4500 ש"ח לרכוש רכב - אני חושב שהוא לא הטיפוס שיזמין בהזמנה מיוחדת חלפים מהיבואן.

יש חלפים זמינים - פשוט הם באיכות מחרידה. נגיד צירייה משופצת - שמחזיקה במקסימום חצי שנה. כנ"ל תפוחים. זה הגיע למצב שתפוח שהחלפתי לפני טסט, היה צריך החלפה לפני הטסט שהגיע חצי שנה אח"כ. היצרנים פשוט יוצאים מנקודת הנחה שהמטרה שלך היא תחזוקת שבר, שאתה רק רוצה לעבור עוד טסט בקלות ועדיף לתת לך חלק זול ולא משהו איכותי - כי גם ככה יש סיכוי טוב שתשבית את הרכב עוד כמה חודשים, או תמכור אותו לאומלל הבא. חלקים מיוחדים, כמו למשל כבל צ'וק - כבר היה צריך להשיג בלעדית מפירוק.

הקילוף מעל בית הקסטה, הוא קילוף של הניילון המקורי של הרדיו. כנראה שלא היה בשימוש כ"כ אינטנסיבי...

ההמלצה שלי היא להתחיל במחירון מינוס 20% ולנסות לראות איפה מתגמשים משם. המינימום זה 10% פחות מהמחירון, זו הפחתה קטנה ביותר בשוק של ימינו וזה רק עבור רכב סופר שמור, ברמות קיצוניות.