לראייתי בעשור האחרון כל ה"חוקים" שחשבנו שקיימים בעולם הרכב בפרט ובעולם הייצור והתעשייה בכלל אינם רלוונטיים כמעט לחלוטין.
במובנים רבים כל הקלפים נטרפו, מה שהיה הוא לא מה שיהיה (אמינות, עיצוב, יכולת פיתוח, רמות מחיר וכו' וכו'). לכן לא ניתן לבנות ציפיות מחברה בשום היבט בצורה של 100% (ובהשוואה של מס' שווקים אולי אף חצי מכך - ראו אמינות רכבים של יונדאי למשל בארה"ב כשהיה לה עניין עם מנועי 2 ליטר ששובקים חיים, סתם נותן את יונדאי לדוגמא. יש עוד דוגמאות רבות).
הייצור מניע את עצמו בעיקר מכיוון "סופרי האפונים" ואנשי מכירות והרבה פחות מכיוון מהנדסים.
רותמים גם מהנדסים, אך בעיקר כדי לקדם את התחום הכלכלי. אני חושב שבראייה כללית נכון לומר שאנו כבר לא מקבלים מוצרים "OVER ENGINEERED" כמו שהיו למשל למרצדס ובמוו פעם (או אז גם היינו רואים את הרכבים אלה אצל בני דודינו בגבולות הארץ ומחוצה לה ומשמשים בתנאים קשים). לא במחירים עממיים לפחות. וגם רולס-רולס של היום זו לא ההיא מפעם עם האחריות לכל החיים שככל הנראה לא היית מנצל בכלל.
כנ"ל ניתן לומד גם על פיז'ו שהטנדר שלה כבש מדבריות באפריקה ובארצות ערב באמינות שגליה הכו את העולם לפני 3 עשורים והיום המצב לא כך.
לראייתי הכל הופך לאט לאט להיות מצד אחד יעיל, נוח ובטיחותי יותר אך מצד שני אינו מאריך ימים. אם לבצע הקבלה לשוק הסמארטפונים אני חושב שאפשר להשוות בהיבטים אלה את שאיפת והסתכלות היצרנים.
אם נלך אחורה יותר למה שמסמן את "תחילת המהפכה" בתחום הייצור נוכל לחזור לג'ילט ולטכנולוגיית ייצור סכיני הגילוח הרב-פעמיות-אך-לא-לכל-החיים שהיא בחרה וכבשה איתה את העולם (החליפו את סכיני הגילוח "לכל החיים" שהיו מייצרים פעם). קיבלנו נוחות, קיבלנו מחיר, קיבלנו יעילות, אך ההוצאה על המוצר הפכה יותר שוטפת בשל בלאי.