חן ג.

כי "הרב נוח" מכה שנית!

אבל הרמב"ם עצמו פסק הלכות והביא תובנות שלא היו לפניו. אז בהגדרה הדת היהודית מתחדשת ומתעדכנת כל הזמן. אי אפשר להכחיש את זה.

היא לא.

גם זה. חד משמעית אורח החיים החרדי (או הדתי, בכלל) היום אינו דומה לאורח החיים של היהודים בימי הביניים, ובוודאי שלא בממלכת יהודה. דת היא ערך מתחדש, לא משהו שחקוק באבן. ונחש מה, בסיטואציה הנוכחית זה הולך להיות (בטווח הארוך) הציבור הדתי שיצטרך להתחדש ולהתגמש כדי להמשיך לחיות בחברה הכללית - לא החברה הכללית שתמשיך להתכופף בשביל להכיל את הציבור הדתי.

נו, הרי ברור שאני לא מייצג את עמדת היהדות. אני פשוט מזהה את מה שאני תופס כאחד מהפגמים העיקרים של היהדות, אשר ממשיך להיות לנו (כחברה שמכילה בתוכה יהודים דתיים) לאבן נגף עד היום. אולי לא נעים לשמוע, אבל it is what it is.

זה שצריך לכבד את תלמידי החכמים כאוטוריטות דתיות לא אומר שחובה לכבד אותם בשאר אורחות החיים. אתה לא מחויב לכבד שופט מחוץ למעמד בית המשפט, לדוגמה.

אה, "הרב נוח". השיטה הכי קלה בעולם לנפנף הצדה את יכולת השיפוט העצמי של האינדיבידואל. סמנטיקה. זה לא באמת משנה מה מקור מעמדם של הרבנים, מה שמשנה הוא שיש להם מעמד חברתי שמעוגן בשורה ארוכה של דינים; דינים שבעצמם נהגו על ידי אותם רבנים עצמם. אני מריח היבריס.

תנורו של עכנאי נוגע לחשיבות של החכמים כפוסקים, שהיא בלתי מעורערת: לא ניתן לקיים את היהדות (בתור אורתופרקטיקה) רק מהתנ"ך. זו עובדה. אבל החשיבות החברתית שלהם, כפרסונה, והחיוב להתייחס אליהם כמורמים-מעם הוא לחלוטין אווילי. אם הוא לא נובע מכורח חברתי (ואני עדיין חושב שהוא כן ושהניתוח שלך אנאכרוניסטי), אז הוא יכול לנבוע רק מהיבריס. 'צטערת.

ארבעת הכללים הכי חשובים בנהיגה: "כשאתה נוהג, כל משתמשי הדרך האחרים - כולל אתה - הם בחזקת אידיוטים מוחלטים." "התייחס לכל חלק מהכביש (או ליד הכביש) אליו אין לך שדה ראיה בתור מקום שממנו כל דבר יכול להגיח לדרכך." "מהירות מתאימה לנסיבות מתקיימת כאשר: מרחק העצירה הבטוח < שדה הראיה הפנוי." "מרחק בטוח מתקיים כאשר מרחק הבלימה של הרכב המוביל > (מרחק התגובה שלך + מרחק הבלימה שלך)."

אני ממש לא בטוח שאי-פעם לפני התקופה הסאסאנית אנשים היו לומדים תורה במובן שבו דתיים לומדים תורה היום. לימוד תורה דאורייתא הוא נטו שינון של חוקים ונרטיבים; לא פילפול של דיונים משפטיים. התייחסות בספרות שנכתבה על ידי החכמים הנ"ל. המממ... אני כמובן מבין הצורך ההיסטורי של החכמים לבצר את מעמדם בחברה היהודית הגלותית: הם היו במידה רבה הדבק של הקהילה, ואם לא היו מתייחסים אליהם כסמכות בלתי-מעורערת, סופה של הקהילה היה להיעלם. כל הרעיון של להיזהר בכבודם של חכמים בתורה הוא לחלוטין פסיקה של צו השעה, לא משהו שצריך להמשיך לכבד היום. זה אווילי, גובל בפולחן-אישיות, ומוביל לשורה של בעיות.

כן, והם משתמשים ב"תלמידי חכמים תמיד הקדישו את חייהם ללימוד תורה" כתירוץ. בני אדם מאוד טובים בלא לתת לעובדות לבלבל אותם...

אני לא מתווכח על שום דבר מזה. אני רק מנסה להסביר את התפיסה שלהם. הדבר הגרוע ביותר שקרה ליהדות הוא הקדושה שהתחילו לייחס לתלמוד - מסמך משפטי, ביסודו של דבר - ולתלמידי החכמים שעיסוקם היה ללמוד אותו. זה הדבר שהנחיל ליהדות המודרנית את לימוד התורה כעיסוק יומיומי לכל החיים; ביסס את מעמדם של תלמידי-החכמים לא רק כפוסקי הלכה אלא כמנהיגי הציבור הדתי גם בענייני חולין; ושהוביל לשורה של תופעות שגובלות בסגידה, כגון לוויות הענק הללו. אפילו המֻסלִמים לא יושבים ללמוד חדית' ותפסיר כל היום: הם מתייחסים לזה כמו שצריך - בתור חומר משפטי. חשוב, אבל לא מקודש בצורה שבה יהודים מתייחסים לתלמוד.

קוראים, אבל - וזה משהו שללא-דתיים קצת קשה לתפוס - התנ"ך הרבה, ה-ר-ב-ה פחות חשוב ליהודי דתי מאשר המשנה ובעיקר הגמרא. תורה ולימוד תורה בשביל יהודי דתי זה 99% לימוד גמרא. כמובן הגמרא עצמה לא היתה קיימת בימי ממלכת יהודה, אבל יהודים דתיים באופן כללי מאמינים שיהודים מאז ומתמיד העסיקו את עצמם בלימוד של צורה כלשהי של תורה שבעל-פה; לא של התנ"ך. הנקודה החשובה היא שמאחר והיהודי הדתי היום רוצה להאמין שהוא מקיים את אותם מנהגים כמו היהודים מקדמת דנא, הרי שהתורה שבעל-פה שהם למדו היתה פונקציונלית אותו דבר כמו התלמוד היום. שוב, זה פונדמנטליזם פר אקסלנס: אתה לוקח את מה שאתה עושה היום, ונותן לו לגיטימציה על ידי זה שאתה משליך אותו אחורה אל העבר.

אתם לא טועים. אבל הנחת העבודה ביהדות האורתודוקסית היא שאותו אורח חיים שיהודי שומר-מצוות מקיים היום הוא בהכרח אותו אורח חיים שיהודי שומר-מצוות תמיד קיים. זה כמובן אווילי: הדת, כמו כל תופעה אנושית אחרת, היא דבר שמתפתח ומשתנה. אבל זו דרכו של פונדמנטליזם, שהוא לא באמת מנסה לחזור לשורשים ההיסטוריים של הדת, אלא לאיזושהי תפיסה עכשווית, רומנטית של השורשים הללו.

הם כמובן יגידו שככה הקיום שלהם היה בימי ממלכת יהודה, למרות שאז לא היה תלמוד (ואפילו לא משנה) לשבת ללמוד. פונדמנטליזם הוא בהחלט אחת מהתופעות המצחיקות ביותר של העולם המודרני.

סחר עם הודו (ועוד חלקים של המזרח הרחוק, למשל אינדונזיה) ודרך מצרים לאגן הים התיכון. הטובין שסחרו בהם היו בעיקר תבלינים (שהיו יקרי המציאות הימי הביניים) אבל גם תכשיטים, ריהוט מסוגי עץ אנדמיים למזרח הרחוק, בעלי חיים אקזוטיים ועוד.

והרי הרמב"ם עצמו התפרנס מלהיות רופא בחצר האַיוּבּית. עיון בגניזת קהיר של תקופתו (ושל התקופה הפאטִמית שקדמה לכך) ילמד את @yd b-4 שחלק גדול (שלא לומר החלק הארי) של הקהילה היהודית (כולל לפחות אישה אחת, אגב) בתוך הסֻלטאנות התפרנסה ממסחר, חלקו הגדול חוצה-יבשות. במלים אחרות, הם נעדרו לחלוטין את הקרתנות והבטלנות שמאפיינת את הציבור החרדי של ימינו; ציבור שכמובן יהיה מוכן להישבע שאורח החיים שלו הוא כזה שהתקיים במשך מאות בשנים, ולא ייתן לעובדות ההיסטוריות לבלבל אותו.

הצמיג לא נוגע פחות באספלט כשהוא מנופח יותר: ההשפעה של לחץ האוויר על צורת המדרס היא זניחה. כמו שאמרתי, המשמעות העיקרית של תוספת לחץ האוויר היא שהצמיג נעשה קשיח יותר. לכן הוא פחות מתנגד לגלגול וכתוצאה מכך הוא יותר חסכוני בדלק. דווקא מבחינת נוחות נסיעה הצמיג הקשיח יותר מסתמא יהיה פחות נוח, אבל קשיחות הפניה (היעילות שבה הצמיג פונה) ממשיכה לעלות עם לחץ האוויר גם מעבר ללחץ המומלץ על ידי היצרן, כך שהמומנט המחזיר (שגורם להגה לחזור למצב ישר) הולך וקטן, ויש יותר תחושה של "שיוט" בהגה. אני אישית משתדל לא לחרוג מהלחץ הקר ביותר מ-2PSIG אבל בוא נודה על האמת, לא יקרה לא לך ולא לרכבך שום דבר גם מחריגה של 4PSIG. אם היה מדובר על הבדל של 7-10PSIG אז היה על מה לדבר, וגם אז ההשפעה לרעה על הבטיחות הייתה קטנה יותר מזו של מחסור של, נגיד, 3PSIG. גם מבחינה פרקטית - לחץ אוויר עודף אפשר להוריד בתנאי שדה. ההיפך - קשה יותר. ושוב, כל זה בהנחה שמדובר בלחץ קר. לחץ אוויר חם (יעני, אחרי נסיעה ממושכת) חייב להיות גבוה יותר מהלחץ המומלץ על ידי היצרן.

וצמיגים רדיאליים הם יציבים יותר מבחינה מבנית ולכן הנפח שלהם לא משתנה בצורה דרסטית אלא-אם-כן הם מנופחים בלחץ מאוד חסר.

אוקיי, בנסיעה בשטח...

כל העסק הוא נורא פשוט. ככל שמנפחים את הצמיג יותר, הוא נעשה יותר קשיח. בין היתר, זה עוזר להתמודד עם עומס אנכי (משקל) ולכן יצרני רכב רבים ממליצים על לחצי-אוויר שונים לרכב ריק, לרכב בעומס חלקי ולרכב בעומס מלא. זה גם מקטין את היווצרות החום בתוך הצמיג בנסיעה במהירות גבוהה, ולכן לחלק מהיצרנים יש גם המלצות לחץ אוויר לנסיעה בכבישים מהירים. מעבר לכך, מלבד נסיעה בחולות, לחץ אוויר עודף תמיד עדיף על לחץ אוויר חסר, ולכן (1) בכל מקרה של ספק בין שני לחצים, עדיף לבחור בגבוה מביניהם, (2) כשמגיעים לתחנה אחרי נסיעה ממושכת, עדיף למלא בצמיגים לחץ גבוה ב-10% מדרישות היצרן. זו פשרה טובה שהלחץ הקר יהיה הלחץ הנכון והלחץ החם יהיה קצת "גבוה מדי"; (3) גם לחץ קר של 1-2PSIG יותר מהמלצות היצרן לא יהרוג אף אחד.

נכון, וזה כי הם לא חיים בבועה אלא כחלק מהחברה הכללית, כמו שצריך. זה רק טבעי שבין אוכלוסיות שהן חלק מאותה חברה תהיה תנועה של אנשים.

ככל שעובר הזמן, אני מתחיל להשתכנע ברעיון שתי המדינות הזה. מה שכמובן יהפוך אותי למישהו שגר בגבול, אבל עדיין.

גם אם אתה יוזם משימות בעצמך, אבל אוהב לעשות אותן מ-א' ועד ת' בגפך כדי להשאיר עליהן את חותמך האישי, כנראה שאתה לא טיפוס שמנהל.

זה, בגדול. עושים כל כך הרבה מהכישורים הניהוליים של הקצונה הזוטרה, גם במקומות בצה"ל שבהם הקצין הלכה-למעשה עושה עבודה מקצועית שנעדרת לחלוטין כל אלמנט פיקודי/ניהולי. זה, בגדול: