זה נכון [כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים], אבל ההטיה מגיעה בשלב הפרשנות. כלומר, כאשר מתייחסים עובדה מסוימת כמו פרוטוקול, רשימה או מטרה, אין משמעות למין, דת, צבע או כל דבר אחר של הכותב. מסמך הוא מסמך. פירוש הכוונות שלו, זה כבר סיפור אחר.
אתן דוגמה. אם כבר התחלנו עם מלחמ"ע ה-2, ישנן 2 אסכולות עיקריות בנושא ההשמדה. האחת, פונקציונלסטית. דהיינו, אסכולה הרואה בפתרון הסופי כמשהו שהתפתח תוך כדי המלחמה. לאסכולה זו שייך כריסטופר בראונינג [כתב את "אנשים רגילים"], היסטוריון שתומך בגישת "הבנאליות של הרוע" [כמו חנה ארדנט]. הגישה אומרת שבהינתן מסגרת סמכותית מסוימת, אדם פשוט מסוגל לבצע מעשים נוראיים בכדי להשתייך למסגרת או לענות לסמכות באותה מסגרת ההתייחסות [כמו בניסוי מילגרם].
אסכולה נוספת היא הנציונליסטים. חוקרים שטוענים שהפתרון הסופי תוכנן מראש, ושמרצחי האיינזצגרופה היו אנשים עם רוע מיוחד. בין חוקרים אלו נמנע דניאל יונה גולדהאן, שכתב את "תליינים מרצון בשירות היטלר".
כאשר שתי האסכולות מתווכחות ביניהן, הן אינן חולקות על מה שנאמר בועידת ואנזה, משום שיש לוועידה פרוטוקול מסודר ומתועד. ההבדלים בגישות באים לידי ביטוי רק בפרשנות כוונות או מחשבות של האנשים הקשורים אליה וכיצד הגיעו אליה, אך אין כל ויכוח לגבי תוכן הועידה או מטרתה. בצורה דומה, דני טען את מה שטען.
בלי שום קשר, ואם כבר דנו בנושא ההשמדה, ניתוח האופי של המרצחים הנאצים והוכחות חותכות, אני יכול ממליץ בחום על הספר "חיילים: ההקלטות הסודיות של אנשי הוורמאכט". מאת: סונקה נייצל והראלד ולצר. הספר מתבסס על הקלטות ותמלילי שיחות, כאשר לפני שצוללים אל הניתוחים והמחשבות [והשיפוטיות] של החיילים הנאצים, ישנה הקדמה מרתקת ופוקחת עיניים של כ-60 עמודים.
מדובר בספר מרתק, ואני כרגע בעיצומו. אי אפשר להתנתק לרגע. ממליץ בחום.
עולה כ-70 שקלים.