sperial

נהגתי את הקטע של A9/A92 מספר פעמים בשנתיים האחרונות, וגם נהגתי בתוך העיר. צר לי לאכזב אותך - מדובר בקטע קצר והשקעה של כ-1000 ש"ח ליום כדי לנהוג 40 ק"מ בכל כיוון בכביש שאינו מרשים יותר מהאיילון או כביש 6. מעבר לכך - כל הקטע מוגבל במהירות (120/130 קמ"ש). לגבי הנהיגה בתוך מינכן היא חוויה לא פשוטה למי שאינו מכיר אותה, אפילו אם אתה מסתייע ב-GPS. יתרה מזאת - מרכז העיר סגור לרכב, וגם אם מתרחקים מעט החניה קשה ויקרה, ועבירות תנועה\חניה גוררות קנס כבד. גם במלונות בהם התארחתי (שהיו מרוחקים ממרכז העיר) החניה היתה יקרה. לעומת זאת התחבורה הציבורית במינכן יעילה וזולה. אם אתם קבוצה של עד 5 אנשים תוכלו לרכוש בשדה התעופה כרטיס קבוצתי (Partner) שיעלה כ-18 אירו ויאפשר לחמשתכם לנסוע (יחד!) בכל התחבורה הציבורית בעיר עד למחרת בבוקר. כנ"ל לגבי החזרה לנמה"ת. כאשר תזקקו רק לכרטיס בתוך העיר הוא יעלה פחות מ-10 אירו ליממה. זה האתר בו תוכל ללמוד על הכרטיסים. יש להקפיד על שימוש נכון בכרטיסים: 1. רכישה במכונה האוטומטית באוטובוס נעשית במטבעות בלבד. 2. יש להחתים את הכרטיס במכונה הצהובה בכניסה לאזור הרציפים או בכניסה לאוטובוס. כרטיס יומי יש להחתים בנסיעה הראשונה ביום בלבד. 3. הקנס על נסיעה ללא כרטיס מוחתם, והכוונה גם להמצאות ברציף הרכבת מעבר לקו הסימון גוררת קנס כבד מאד של עשרות אירו לאדם, והביקורות תכופות. 4. אם אתם נוסעים בקבוצה עליכם לשבת יחד, על מנת שהמבקר יוכל לראות מי הנוסעים ששילמו בכרטיס הקבוצתי. מבחינת התחבורה הציבורית מינכן מסודרת והתחבורה יעילה ונוחה ביותר. יתרה מזאת - אתם מתכוונים לבלות גם בשתית בירה (והבירה במינכן מצויינת) - אבל יש בגרמניה אי סבילות מוחלטת לנהיגה אפילו עם שריד של אלכוהול, והמשטרה הגרמנית לא מכירה שום חוכמות. בסיכום - המלצתי החמה היא לחסוך את עלות שכירת הרכב ולהנות מכל מה שהעיר מציעה - ויש הרבה - באמצעות התחבורה הציבורית היעילה והנוחה.

חבל על המאמץ - שגיאה אחת בחניה (שלך או של השכן) - ותהיה שריטה חדשה. ואם החניה תהיה מושלמת תהיה זו משאית שתעיף עליך חצץ. זו דרכו של עולם הרכב, וחבל להתאמץ לתקן שריטות קלות. כאשר יצטבר מלאי מספיק של נזקים בצע את התיקון במרוכז, וכיון שהצבע לא יצטרך להכין לך 2 טיפות צבע במיוחד סביר שגם העלות תצטמצם.

עד שיפרקו את החלקים הפגומים ויבדקו מה קורה מתחתם לא תדע מה הנזק האמיתי. מתחת לפגוש מסתתרים רכיבים שנפגעים בלי שייראה סימן חיצוני ואשר עלות תיקונם יכולה להגיע לסכומים משמעותיים.

הזכרתי את עלות ההלואה כיון שאתה לא הזכרת אותה (את העלות). גם הגישה שלי היא שהזמן והנוחיות שלי שווים כסף - וזה כולל עלות הלואה במידת הצורך. מבחינה כלכלית יכולתי להסתדר עם מכונית אחת+תחבורה ציבורית+מוניות בעת הצורך, אבל הנוחיות והחסכון בזמן בזכות האפשרות להניע את המכונית ולנסוע ליעד בלי להסתמך על מישהו אחר ועל לוח הזמנים שלו מכריעה את הכף לטובת החזקת שתי מכוניות, למרות העלות הכספית הגבוהה.

כתבתי קודם לכן תגובה, לא ברור לי היכן נעלמה. מכל מקום: 1. אתה סטודנט צעיר, מעוניין לרכוש ולהחזיק רכב ואולי גם לקחת הלואה. אני מניח שהלואה לסטודנט תהיה לא זולה. האם בדקת את העלויות ואת יכולתך לעמוד בהן? אם טרם בדקת זאת אני ממליץ לך לבצע את הבדיקה ואז לשוב לפורום עם תקציב יותר מוגדר. 2. טווח המחירים שציינת רחב מאד - בין 20,000 ל-35,000 ש"ח, ובהתאם לכך גם מבחר דגמי וגיל המכוניות המתאימות. עליך להיות יותר ממוקד. 3. האם התקציב שציינת כולל גם הוצאות ראשוניות נלוות - כגון ביטוח, טיפול "ישור קו" ורזרבה לתיקון גדול אחד או שניים? אם לא הכנסת רכיבים אלה לתחשיב מומלץ כי תעשה זאת במסגרת התחשיב המתוקן. 4. לעצם העניין - הזכרת את הליאנה. אבי נוסע בליאנה 2002, אמנם הקילומטראז' שלו נמוך אולם המכונית מראה אמינות טובה. גם לאשתי היו שתי ליאנות מליסינג (כלומר הוחזרו בגיל 3, קשה להסיק על האמינות בגיל מבוגר) והיתה מרוצה. למכונית יש יתרון גובה לבחור גדול כמוך, מבחינת "ביצועים" היא יחסית חלשה, וגם צריכת הדלק שלה די גבוהה (בנסיעה עירונית סביב 9 ק"מ לליטר ובבין-עירונית 12-13 ק"מ לליטר, עם 5 נוסעים). הזכרת גם את הבאלנו - לי היתה בעבר באלנו שהחלה את דרכה אצל אבי, במצטבר החזקנו אותה 11 שנים ו-120,000 ק"מ, ופרט לבעיות בסטרטר לא היו לי תלונות מיוחדות. 5. עוד גורם שישש להתחשב בו הוא עניין החניה - אם אתה מתגורר או לומד במקומות שבהם קיימת בעיית חניה אפשר שעדיף לחפש רכב יותר קטן (פיזית) שסביר שיהיה גם יתר זול, או שתוכל לרכוש משנתון יותר חדש.

עלויות מימון - זו הריבית על ההלואה שלקחת (בתוספת כל ה"דמים" שהבנק גובה). פירוש רש"י למשפט שני הוא שרכישת רכב ישן מאד הוא פתרון של מצב בו אין ברירה אחרת - מחד הרכב חיוני, מאידך החסכונות הפנויים קטנים ואין דרך לממן הלואה, והזמן בידי לשהיה במוסך. הייתי בסרט הזה לפני 20 שנה - רכשתי רכב "זול", כל נסיעה לוותה בחשש מתאונות ותקלות ביליתי אתו לא מעט במוסך כולל העלויות הנובעות מכך וכעבור שנתיים מכרתי אותו בהפסד גדול. את הלקח שלי למדתי - מאז רכשתי מכוניות שהיו או חדשות או מיד שניה מההורים שלי ושל אשתי, ועד כה היתה רק אכזבה אחת, דווקא ברכב שנחשב אמין ביותר (אימפרזה).

ועוד סיפור שבו נתקלתי - אדם שקיבל דוח על עבירת רמזור אדום כאשר המקום והזמן לא התאימו להתנהלותו. כאשר בחן את צילום המצלמה התברר כי מדובר ברכב שאינו שלו (אפילו לא מאותו דגם) והשוטר התרשל בפענוח מספר הרישוי ולא שם לב שהדגם שהופיע בצילום לא תאם את מספר הרישוי.

1. צומת הצ'ק פוסט, בפניה ימינה מכביש 752 (נשר) לכביש 4 צפון (עכו) - אספלט ששקע וגורם למסילת ברזל נטושה לבלוט כמה ס"מ מעל מפלס הכביש. מצריך עקיפת המפגע מימין. 2. איזור תעשיה צ'ק פוסט, רחוב המורג, מעבר מתחת לגשרון בכביש 75 - בימי החורף הצפה, בעיקר של הנתיב הימני. 3. נשר, רח' החרוב - יש מספר מעגלי תנועה עם אספלט חלקלק בכניסה עליהם בירידה מהאוניברסיטה. מסוכן כל ימות השנה ובמיוחד בחורף, יש להכנס למעגלי התנועה במהירות נמוכה מאד. 4. דרך 705 מרמזור רח' התאנה עד דרך 752 - כביש רחב ו"מזמין". המהירות המותרת - 60 קמ"ש סבירה, אולם נהגים רבים נוסעים במהירות 90 קמ"ש ויותר ומופתעים מהעיקולים החדים יחסית ללא שיפוע מאזן. יש להקפיד על המהירות המותרת, אני פסימי לגבי תיקון הנדסי (התקנת שיפועי צד מתאימים). 5. יציאת "פז" בכיבש 22 - החלפה בין שני קטעי כביש על קטע קצר - דומה ל"יציאת דניאל בכבישים 1/6 אולם על פני כ-200 מ' בלבד. 6. עכו, פניה שמאלה מדרך הארבעה לרח' בן עמי - גיאומטריה לקויה של מדרכה משמאל הבולטת לתוך נתיב הנסיעה. 7. עכו, דרך הארבעה - פסי האטה שאינן מסומנים היטב לפני מעבר חציה (בשני הכיוונים) בכביש בו מותרת מהירות 50 קמ"ש. פוטנציאל לנזק לכלי רכב. 8. דרך 4 צפון מצומת וולקן עד צומת אפק (עם דרך 79, לסרוגין) - צמתים עם כביש שירות בהם שדה הראיה מוגבל כיון שהכבישים מקבילים ובחלק מהקטעים יש ביניהם גדר חיה, נהג העוצר בכביש השירות אינו יכול לראות את כלי הרכב הפונים ימינה מהדרך הראשית. 9. חיפה, רח' חניתה - למגיעים מכיוון דרך שמחה גולן לכיוון רח' טרומפלדור הנתיב הימני מסתיים בפתאומיות וגורם צורך בהשתלבות מסוכנת לנתיב השמאלי. 10. חיפה, תחילת דרך חנקין - מוניות החונות בנתיב הימני וחוסמות אותו, בהמשך כלי רכב החונים ליד חנות פרצחים ומוסתרים על ידי עיקול. 11. חיפה, שד' מוריה מרח' חורב עד אחרי ככר דוד הכהן (קרית ספר) - כלי רכב החונים בנתיב הימני באדום-לבן, במיוחד בשעות הלילה, מאחורי עיקולי דרך, גם חוסמים נתיב וגם מסתכנים בפגיעה מאחור. 12. חיפה צומת רח' חורב-דרך אבא חושי-רח' ווטסון - רמזור הנמצא בין שני עיקולים חדים בדרך ולמרות רמזורי התראה רבים חוצים אותו באדום. 13. חיפה, צומת אוסקר שינדלר (דרך 705) ורח' מנדל זינגר - לבאים מכיוון נשר יש רמזור מתריע אולם רבים חוצים את הצומת באדום, וכךגם רבים המגיעים מכיוון דרך אבא חושי למרות ששדה הראיה טוב. 14. חיפה, פניה ימינה מרח' ביכורים לשד' הנשיא. צומת מסובך ביותר בו נזקקים נהגים רבים להחלפה של 2 נתיבים על פני קטע של כ-20' מ' בין רח' ביכורים לשד' ווג'ווד, ובנוסף משאיות ואוטובוסים חונים בנתיב הימני ובולטים לנתיב השני. גורם לפקקי תנועה קשים בשעות הבוקר.

קח את זה בקלות. נזקי פח זה דבר מרגיז, אבל צריך להתיחס בפרופורציות. ושתהיה לך שנה טובה ללא שריטות .

הדבר קרה לי כמה פעמים, אם כי כאשר השארתי את הרכב ליד הבית למשך 1-2 שבועות של נסיעה, ולמרות שדאגתי ששכן יניע את הרכב מספר פעמים בשבוע לצורך טעינת המצבר. טכנאי שירות החילוץ הגיעו עם מצברים חלופיים וביצעו את ההחלפה במקום במחיר שלא עלה על המחיר במוסכי חשמל רכב.

הכתבה משכה קרוב ל-5800 תגובות משך יומיים, לא רע. רפרפתי על 30 התגובות האחרונות - כולן שליליות. ד"א - אחד המגיבים הציע לצייר ניידות - בדומה לניידות הדמה של משטרת ישראל. אם כבר רוצים ללמוד ממדינה אחרת כדאי ללמוד מהולנד - שם כל פסי ההאטה בנויים באופן ומידות קבועים, לא כמו ערימות האספלט שלנו שאין בהן כל אחידות ואשר חלקן גורמות נזק לרכב גם במהירויות נמוכות.

אתה יכול לפעול גם במקביל, כלומר להתיעץ עם סוכן הביטוח ואפילו לשלוח הודעה על הארוע גם ללא הפעלת הפוליסה. כך תהיה מגובה מבחינת הזמנים, ועל הפעלת הפוליסה תוכל להחליט גם בשלב הרב יותר מאוחר.

יש לך אפשרות נוספת - להפעיל את סוכן הביטוח שלך, אשר יפעל מול צד הפוגע או הביטוח שלו . לך זה יותר נוח (העניין נסגר בכמה שיחות טפון ופקסים ולצד השני יהיה לא נוח להתחמק מתשלום), לצד השני זה עולה יותר (שמאות, ואם הוא מפעיל את הפוליסה שלו - אבדן הנחת העדר השתתפות עצמית) אם הצד הפוגע נראה לך אמין שלא ימשוך זמן בתשלום - אתה יכול לעבוד ישירות מולו. אם אתה חושש שמא הוא ינסה להשתמט מהתשלום או לדחות אותו - הפעל את סוכן הביטוח אשר יפעל ישירות מול הפוגע והביטוח שלו. אישית היה לי לפחות מקרה אחד בו מישהו שדיבר בטלפון ופגע בי מאחור משך את התשלום למעלה משנה וחצי, ורק לאחר איום בתביעה משפטית מצד הביטוח שלי הוא שילם את הנזק שגרם. מצד שני היה לי מקרה שלפגיעה קלה יותר שבה לא היה כל קושי לקבל את עלות התיקון מהנהגת הפוגעת. בכלל - הטוב ביותר יהיה להוועץ בסוכן הביטוח שלך, לו יש נסיון עשיר בכגון אלה והוא ידריך אותך בתהליכים.

מתאנול מקובל במדינות מסויימות כמרכיב עיקרי בדלק. מקורו בתירס ונדמה לי שגם בקנה סוכר, והמנועים מותאמים לשימוש בו. עם זאת מתאנול אינו ממיס חריף כמו אצטון.

ליאור - החשיבה שלך נכונה אבל בכל זאת שתי הערות: 1. לא כל אחד מכונאי, מרבית הרוכשים נזקקים לטיפול במוסך הן ליישור קו והן לטיפול השוטף אח"כ. עדיין עלות העבודה תמדד באלפי שקלים ולא בעשרות אלפים וסיר שהמוסך רוכש את החלקים במחיר זול משאתה משלם, כך שיש קיזוז חלקי. 2. התחשיב ל-3 שנים נראה לי יותר סביר מהתחשיב ל-10 שנים כיון שאת ההוצאה צריך לחלק על פני משך החזקת הרכב, לא על פני משח חיי החלק. העלות אינה מוחזרת בצורת מחיר טוב יותר במכירה - במקרה הטוב יש החזר חלקימאד.

סובארו - אתה משלם עלויות מימון, אבל מאידך - אני מעדיף לשם עלויות מימון ולא להזקק להשבתת הרכב כל שני וחמישי. הזמן שלי גם שוה משהו, ועוד דבר שאינו ניתן לכימות - הנוחיות שלי. מתי הייתי שוקל בכל זאת רכישת רכב ישן - כאשר הרכב חיוני לי, אין לי דרך לממן רכישת רכב יותר חדש ושהיה מסויימת במוסך אינה יקרה לי מידי, וכאש אני מעריך שהוצאות התיקון של הרכב הישן בטווח הנראה לעין יהיו נמוכות מעלות רכישת רכב משנתון יותר חדש.

בלי לרות את הסרטון - חשוב רק על על השפעתו של אצטון על חלקי פלסטיק ודומיהם - שטות כזו עלולה להמיס לך צנרת חיונית ברכב.

הבעיה היא שאנשים עושים חישוב של ההוצאה על קנית הרכב ולא מחשבים את ההוצאה המצטברת על פני תקופת ההחזקה שלו. למעשה החישוב הנכון צריך להביא בחשבון את הרכיבים הבאים: 1. ההפרש בין מחיר הרכישה למחיר המכירה. 2. עלויות מימון - אם לוקחים הלוואה או שמותרים על "הנחת מזומן" תמורת רכישה בתשלומים. 3. עלות דלק - רכב חדש וחדיש יותר יצרוך פחות דלק לאותו מרחק. 4. עלות תיקונים - תהיה גבוהה הרבה יותר ברכב ישן. 5. ימי בילוי במוסך - זמן זה כסף, מבחינתי יום עבוד שבוזבז במוסך או הזקקות למוניות גם הם חלק מהוצאות אחזקת הרכב. 6. עיסוק ברכישה ומכירה - הרבה יותר פשוט לרכב חדש, לא צריך בדיקות לפני קניה שעולות סכומים לא קטנים, והוצאות "ישור קו" קטנות עד לא קיימות. סביר שרכב חדש יצריך התעסקות כזו פעם ב-8-12 שנה, רכב משומש וישן יש להחליף לעתים יותר קרובות. אישית אני מוכן לשלם גם תמורת השקט הנפשי כאשר הביטחון שלי שאוכל להניע את הרכב בבוקר בלי לצפות לתקלות. מסיבה זו לדעתי drsubaru צודק, וד"א, זו גם הסיבה שבגללה אני מחליף את המכונית שלי (קורולה 1998) כעת למרות שבינתיים היא מראה אמינות ראויה לציון.

לא מכיר את ה-Space Wagon אם כי אחותי השתמשה בו למשפחה עם 4 ילדים (אבל לא יותר משניים בהתקן ריסון ייעודי). השאלה שלך צריכה להעלות את השלב הבא - כאשר הילדים יעברו מהסל-קל למושב בטיחות שהוא הרבה יותר רחב מהסל-קל.

ויש עניין נוסף - יש חברות המציעות "הנחת מזומן" או חלוקה לתשלומים המוצגים כ"ללא ריבית". יש בכך אחיזת עיניים, שכן למעשה "הנחת המזומן" היא הריבית תמורת החלוקה לתשלומים. על הרוכש לדרוש חישוב של הריבית הגלומה באי קבלת ההנחה, אשר עשויה להיות גבוהה מהריבית של ההלואה הבנקאית או של חברת המימון. בהלואה בנקאית יש יתרון נוסף - אפשר למשכן רכוש שאינו הרכב (כגון ניירות ערך) ואז לא קיימת בעיה של רישום המשכון והסרתו או של רישום הבעלות על הרכב אלא שהרכב הוא של הרוכש ללא מעורבות חיצונית והוא חופשי למוכרו כאשר הדבר יהיה רצוי לו ללא צורך בפעולה נוספת כלשהי. למעשה על הרוכש לעשות תחקיר בכל המקומות בהם הוא עשוי לקבל הלואה (בנק חברת מימון, סוכנות רכב וכו') ולהשוות את התנאים המוצעים לו באופן אישי ורק אז לקבל את ההחלטה לגבי העסקה המתאימה לו אישית.

או באמצעות הבנק, שוה בדיקה, אבל קודם כל לבדוק אם ההכנסה הפנויה מאפשרת החזקת הרכב+החזר הלוואה, ואז לבדוק כמה הצעות מימון.

אתה מבלבל את החובה לשאת תעודה מזהה והזכות של שוטר לבקש מאדם להזדהת (שקיימת כיום, ומקובלת בהרבה מדינות דמוקרטיות) עם החוק החדש שיאפשר במצבים מסויימים ביצוע חיפוש בכליו ועל גופו של אדם גם כאשר אינו חשוד בעבירה כלשהי, שהיא הצעה אשר עדיין נתונה לדיון.

מרבית המדינות שהוזכרו הן מדינות עם תרבות נהיגה מפותחת, וקשה לי להאמין שבמדינות כמו גרמניה או שויצריה חלה התפתחות מהפכנית באחוזי הרכב בעל טכנולוגית בטיחות חדשה תוך תקופה קצרה - החדירה של טכנולוגיה כזו היא עניין הדרגתי, ולכן אני בהחלט מאמין שהשינוי במהירות המותרת השפיע על מספר התאונות ובעיקר מספר הנפגעים. מה שכן מאפיין מדינות כאלה הוא: 1. שמירת החוק בכל תחום שהוא היא עניין שבחינוך ולכן תראה הרבה פחות עבירות תנועה. 2. הקפדה על תקינות הרכב היא חלק מהחינוך לקפדנות, סביר (אם כי איני מכיר מקורות המאששים זאת) שכלי הרכב מתוחזקים יותר טוב, ולמשל תדירות הבדיקה התקופתית של כלי הרכב במרבית מדינות אירוה מתבצעת בתדירות של פעם ב-2-3 שנים ולא מדי שנה. סומכים על הנהג שידאג לתקן תקלות בטיחותיות בלי שהרשיויות יצטרכו להתערב. 3. כבוד כלפי הזולת - אם יש תור ארוך ברמזור אף אחד לא ינסה לעקוף אותו במסלול פנוי המיועד לפניה לכיוון אחר. אם מישהו מבקש להחליף נתיב סמוך לצומת מאפשרים זאת - כיון שברור לכל נהג אחר שמדובר בנהג שתעה בדרכו, לא במישהו שמנסה לעקוף אל התור. 4. אכיפה נוקשה ביותר של חוקי התעבורה, ובמיוחד של עבירות מהירות (הדוגמאות שהבאתי הן משויצריה, אבל מאפיינות את כל אירופה). תחשוב על כך שנהיגה במהירות של 65 קמ"ש בקרבת בית ספר נחשבת לעבירה פלילית חמורה. אצלנו מדובר במהירות שבעטיה ספק אם בכלל יעצרו אותך (גבול האכיפה בנסיעה בשטח בנוי הוא סביב 65-66 קמ"ש). 5. לא טענתי שלא צריך לאכוף באופן נוקשה עבירות אחרות, במיוחד עבירות של חצית צומת לא חוקית, חצית קו הפרדה, עבירות נתיבים וגם עבירות של הולכי רגל, אבל אכיפה קפדנית של מגבלות המהירות, במקביל לקביעת מגבלות מהירות סבירות תהווה צעד ראשון ואולי תטיל על העבריינים התחלת מוראו של החוק. נהג שנתפס פעמיים בעבירת מהירות, במיוחד אם היא בתחום העבירה החמורה, יחשוב הרבה לפני שיבצע עבירות אחרות. כמובן שכאשר מדובר בעבריינים סדרתיים של עבירות חמורות מדובר באנשים שדבר לא ירתיע אותם, חוץ מאשר, אולי, צעדי ענישה קיצוניים (כגון השבתת ואף חילוט כלי רכב). 6. שיהיה ברור לך - אין הרבה דברים שמרתיחים אותי יותר מניידת מתנ"א העוצרת ברמזור אדום ואינה מתייחסת לנהג החוצה את הצומת באדום מהנתיב השכן, וכבר נתקלתי במצבים כאלה, וכך גם לגבי עבירות אחרות.

יש סיבות טובות לכך - ההפרש בפרמיה בין ביטוח צד ג' (שעליו לא כדאי לותר) לביןביטוח מקיף קטן, כך שלרכב בן 10 שאינו מהדגמים שאיבדו לחלוטין את ערכם בהחלט סביר. אני נוהג ברכב בן 12 ששווי השוק שלו הוא 30,000 ש"ח כך שנראה לי שפרמיה של 1000-1500 ש"ח לשנה נראית לי סבירה. כל אחד ותחשיביו.

נדמה לי שדווקא כאן מן הראוי ללמוד מארה"ב ואירופה: האמריקאים (והאירופים) דבקים בחוקים ונוהלים כתובים, מן הסתם בבית משפט אמריקאי שאלת כיול המכשיר כלל לא תעלה לדיון, כיון שכל מכשיר יכוייל לפי הוראות היצרן ולפי הוראות הרשויות הרלוונטיות. מכשיר שלא כוייל לפי התקן עד התאריך האחרון שנקבע לפי ההוראות לא יצא לשטח, ואם בטעות יצא לשטח וירשם דו"ח לפי מדידה שלו הדו"ח יפסל לפני קיום המשפט. אצלנו שלטת תרבות ה"סמוך" וה"חפיף" ולכן כל מדידה נתונה לערעור.