הרעיון לאשכול עלה לי בעקבות האשכול על המכונית הכי טובה שנהגתם בה. זה כמעט אותו הדבר, רק הפוך כאן, תספרו על מכוניות שאולי לא היו המכונות הכי טובות על הכביש, או בכלל, אבל כאלו שהזכרון הסובייקטיבי שלכם גורם להן להראות כמו מינימום פורשה 911 בדמיון
אז אני אתחיל:
פיאט אונו, שנת 96. מנוע 1400. הדבר היחיד שהיה מדוייק בה, זה התזמון של כל חודשיים (כמו שעון שוויצרי!) ביקור במוסך. פעם הגיר, פעם מע' קרור - קיצר, בלי רגע אחד משעמם.
אלא מאי?
המנוע הקטן, היה גדול יחסית לרכב, ובשילוב של הילוכים קצרים, היה ממש כיף לנהוג בה. השיא היה כשהיא תפרה את איזור הכינרת בלי למצמץ, וזכתה בשם 'סבטלנה' - יען כי היא אולי איטלקיה קטנה, אבל בפנים יש לה נשמה של רוסיה קשוחה!
אאל"ט, מערכות הבטיחות ברכב התסכמו בכמה מילמטרים של פח, וחגורת בטיחות, אבל זה לא מנע ממנה לספק חוויות נהיגה כשנדרשה, ואפילו להפתיע בכביש הבקעה, כאשר טיפסה אל איזור ה140 בנונשלנטיות.
כמובן בחזור, התפתח לו המור"ק של להפעיל את החימום, כאשר חום המנוע מתקרב למקסימום. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה כיף זה לעלות את העליה של ים המלח, בקיץ, כשהחימום פועל על מקסימום
אז כן, היא אולי הייתה גרוטאה, שבמשך הזמן שהחזקנו אותה יכלנו לקנות 3 כאלו בשל עלויות האחזקה, אבל הייתה לה נשמה. אנחנו אהבנו אותה - והיא אהבה אותנו - עד לאותו יום בו היא פגשה כתם שמן על הכביש, אמרה שלום למעקה בטיחות והחזירה את נשמתה לבורא בטוטל לוס.