y9853

אז ככה... כפי שבוודאי ידוע לששת קוראיי, התכנון שלי כעת הוא לייבא גולדווינג מארה"ב. אני רוצה לייבא אופנוע מודל 80 או מודל 81, אבל כאן אני נתקל בבעיה מסויימת... האם ב- 1/1/2011, ניתן להביא כל רכב משנת 1981, או שיש קשר הדוק לתאריך ייצורו / עלייתו לכביש? להפוך רכב "רגיל" לרכב אספנות ניתן החל מה- 1/1/2011, גם אם הרכב עלה לכביש ב- 31/12/1981. יש מי שטוען כי בייבוא של רכב אספנות זה לא כך, ואם הרכב יוצר באוגוסט 1981, לא אוכל לייבאו לפני אוגוסט 2011. מיותר לציין שבמכס לא מבינים בכלל מה אני רוצה מהם, כמו גם במענה הטלפוני של משרד הרישוי. האם ישנה תשובה אמינה ובדוקה? וכן, אין ספק שאם לא אמצא אחת כזאת, אחמיר עם העניין ולא אייבא רכב מודל 1981... תודה לעונים!

אוטובוס עדיין לא (וכנראה שכבר לא יהיה...) אבל רשיון ג' יש... בשנים האלו עדיין לא היה רוורס, נראה איך אתמודד עם להוציא אותו מהחניה, אבל מקודם, כאמור, צריך למצוא איזה גולדווינג....

שוב טוויסט בעלילה. אפילו יותר מפתיע מקודמיו... הלמברו עומדת אצלי מחודש דצמבר. אפילו להתניע אותה לא ניסיתי. למעט קניה ושיפוץ של הקרבורטור שלה, וכן קניה של סט אטמים למנוע, לא נעשתה כל פעולה, והיא עומדת בחניה מקורה, וממתינה לתורה לשיפוץ. מפאת קוצר הזמן, גם בלמברטה עם הסירה אני כמעט ולא נוגע, וכך הכלים עומדים להם, מי בבית ומי בחניה. בעקבות לא מעט שיחות עם רן (נו טוב... בקושי 3), חל שינוי בקו המחשבה. החלום. מה הוא החלום שלי נשאלתי... איזה כלי רכב אני רוצה באמת... משהו כזה שניתן להשיג מתחום האספנות, ולא יותר מידי יקר. להשקיע בו את הכסף, את השיפוץ, וגם את ההנאה מהנסיעה בו, הרי עם הלמברטה אני לא יכול לצאת מירושלים (כלומר, אני יכול, אבל זה לא ממש כייף לעשות זאת). כמובן שאני משתעשע לי לקנות איזה רכב עם סמלון של סוס צוהל מקדימה, או לפחות איזה חיפושית משופרת (דגם 911), אבל זה מעל ומעבר לתקציב שלי, וככל הנראה זה ימתין ליציאה לפנסיה (בעוד אי אלו עשרות שנים), ותהיה מדבקה על הפגוש האחורי: "אני מבזבז את הירושה של הילדים שלי". נחזור לעינייננו... התקציב. אם אקח את עוגת התקציב, ואסיים את שיפוץ הלמברטה עם הסירה, יישאר לי כסף לשיפוץ הריקשה. בסוף תהליך שיפוץ הריקשה, יהיו לי שלושה כלים מבית אינוצ'נטי: למברטה, למברטה עם סירה וריקשה. עם שלושתם אני לא יכול לצאת מהעיר לנסיעות ארוכות (עם הריקשה גם בתוך העיר זאת חוויה איטית למדי), והרצון העז לרכב אל השקיעה (המחלה, כדברי ישראל של ישי) כבר גובר מאוד. לפיכך, ובהתחשב בתקציב שישנו, יש מה לדבר על רכב דו גלגלי בלבד. נו... ואיזה כלי? כאן היו לא מעט התלבטויות.... כאשר לישורת האחרונה הגיעו שלושה מועמדים: BMW, הונדה CB והונדה גולדווינג. המראה של הפרינגים של הגולדווינג, יחד עם השכלול היחסי לתקופה ונפתח המנוע האימתני (בשנת 1980 הוחל בייצור מנוע 1100 סמ"ק), ניצח בגדול, והפור נפל. אז התחלתי בחיפושים אחרי גולדווינג אספנות. בארץ ידוע לי על שניים למכירה, כאשר בשניהם אני לא מעוניין, ולכן התחלתי לפזול לארה"ב, לייבוא אישי. ואיך זה קשור ללמברו??? שוב, נחזור לעוגת התקציב... במידה ואכן אקנה גולדווינג, לא יישאר לי תקציב ללמברו, והפרוייקט יידחה במספר שנים. חבל לי לראות את הלמברו עומדת לה אצלי בחניה, כאשר אני יודע שיש מי שיהיה מוכן לדאוג לה, לטפל בה ולשפץ אותה עד למצב תצוגה. אתמול, לפני שהלכתי לפרסם את הלמברו, הרמתי טלפון לחבר. לאחר ברכת השנה טובה, סיפרתי לו את מה שכתבתי כאן והצעתי לו לקנות ממני את הלמברו במחיר בו אני קניתי אותה ואת החלקים שלה, שאותם הוא יקבל ממני. הוא ביקש 10 דקות לחשוב על העניין... היום בבוקר קיבלתי ממנו סמס האומר כי הוא קונה ממני את הלמברו. כך, לאחר כתשעה חודשים בהם הייתי הבעלים הגאה של למברו, אנו ניפרד כידידים בקרוב. מגיע לה בית חם ואוהב, ואין לי ספק בכלל כי היא תקבל בית כזה, אצל מי שקנה אותה ממני. היי שלום, למברו. להתראות.

רואים את האושר על הפנים שלך כשאתה מחזיק בצעצוע... תתחדש, תתיישן, תהנה, תבלה וסע בדרכים טובות! ד"א, ביום שבת יש טיול אופנועים של מועדון החמש בהרי ירושלים, אתה בא?

עדכון חם מהשטח.... נלחצו ידיים... יותר פרטים אסור לי לספר (למען האמת גם את הפרט הזה אני לא יודע אם מותר). לכשישוב כבודו מהשטח, אני בטוח כי הוא יספר לפרטי פרטים הכל מכל כל. שיהיה בשעה טובה ובהרבה מזל טוב, או כפי שרן שר לי בפלא': "קול ששון וקול שמחה..."

יש כאלו ששופכים מים, אנחנו שופכים דלק.... שמח לשמוע שהגעת בשלום ובבטחה. חיפושית מדהימה!

העיקר לא סיפרת לנו איך היא נסעה ואם הגעת הביתה בקלות ובשלום.

אני בטוח כי ההתרגשות גדולה עד מאוד, ולמען האמת גם אני קצת מתרגש מהעניין...

כל סוף סוף הזזתם את התXX שלכם ונסעתם לאשדוד... איזה כייף לכם!!! אני מקנא! עשיתם לי חשק גדול, אם כי לדו"ג ולא לכזה צעצוע... ד"א, דיברת עם גנאדי?

לאחר שאת המצלמה שלי גנבו לי עת נסעתי להביא חלקים ללמברטה, עדיין לא קניתי אחת חדשה, ולכן אין תמונות שצילמתי. מה שכן היה זה ג'יפ וויליס יפהפה (מודל 69) שהגיע למפגש בפעם הראשונה, עם בעלים מאוד חביב העונה לשם דן.

למיטב זכרוני, הנוף מהמרפסת הוא של מגרש החניה, והנוף מרהיב רק כאשר ישנן הרבה מכוניות אספנות במגרש החניה.

מחר בטוביה מפגש חמים, ולא בזכות מזג האוויר כי אם בזכות לבבות המגיעים, אשר ייתגברו על הקור מהמזגן. בירה קרה כקרח, משקאות אחרים גם הם ישנם, ו... 30% הנחה על כל מה שיוצא מהמטבח (ויוצאים משם דברים טעימים מאוד) - ללא כל קשר לשיוך מועדוני כזה או אחר. כל מי שבא - מבטיחים לקבל אותו בשמחה ובלחיצת יד חמה ולבבית. כולם מוזמנים לבוא לשבת איתנו (אפשר גם לעמוד בשלשות, אם כי זה פחות מומלץ בחום הזה).

על איזו ריקשה מדובר? איזה יצרן? שנה? דגם? עוד פרטים שתואיל לשתף אותנו בהם. יכול להיות שיש לי את החולץ המתאים עבורך, ואוכל להשאיל לך אותו.

המון המון מזל טוב!!! לו הייתי יודע על האירוע של אתמול, לא הייתי מפספס אותו. שמח בשמחתך ונהנה לראות את התמונות. סע בדרכים טובות, כתמיד.

אני כל כך נהנה לקרוא את השרשור שלך על השיפוץ. תענוג אמיתי. המשך כך!!! אתה עושה לי חשק לחזור ולעבוד על הלמברטה, אם כי מסיבות אובייקטיביות איני יכול כרגע.

good like!

מוסך ירושלמי, אשר היה ברחוב ירמיהו, ליד איפה שהיתה תנובה. לא קיים כבר די הרבה שנים, אם כי אני זוכר כילד את אבא שלי מטפל במוסך הזה, אם כי לנו היתה דווקא אופל ולא חיפושית.

פרס... לא שמעון, כי אם PRESS (ולא במובן של עיתון). מוצר חובה לכל מי שרוצה להכניס / להוציא מיסבים ממקומם. היות ואין אני מחזיק כזה ברשותי, ארגנתי את המיסבים ושאר הירקות אשר צריכים להילחץ פנימה והחוצה בפרס, נדברתי עם יוני אופנועים וקבענו להיפגש הבוקר. כבר בבוקר הסתבר כי האיטלקי הלא נחמד שמכר לי חלקים (טינו סאצ'י), ובינהם מחזירי שמן, מכר לי מחזיר שמן בגודל הלא נכון. היות ולא לקחתי איתי לאיטליה דוגמא, כי בסה"כ הייתי צריך מחזיר שמן למקום ספציפי מאוד במנוע (סמכתי עליו כי אני מקבל את הגודל הנכון) רק הבוקר הסתבר כי קיבלתי מחזיר שמן הגדול בשני מילימטר ממה שאני צריך, כך שעל הבוקר הוא קולל. חיפוש זריז במוסכי וחנויות חלפים ירושלמים העלה חרס, וכידוע הלמברטה אומנם ישנה, אך היא עדיין יותר מתקדמת מתקופת החרסים. היות ומחזיר השמן נמצא על המיסב, זה לא מפריע להכניס את המיסב למקומו, אלא רק לסגירת ההברגה אשר יכולה להתבצע במועד מאוחר יותר. לאחר סיבוב המוסכים, נחתתי אצל יוני אופנועים. לאחר פילוס דרכנו אל הפרס במוסך, התחלנו לעבוד. ראשית, חילצנו את המיסב ממנוע אחד, ולאחר מכן הרכבנו אותו במנוע השני. בנוסף, פירקנו את ה"סיילנט בלוק" של המנוע (ה"אוזניים" דרכם עובר המוט המרכזי המחבר את המנוע לשילדה), והרכבנו חדשים. נכון, על פניו זה נשמע עבודה של רבע שעה גג, אך היות ויש לתמוך את המנוע מכל כיוון ע"מ לא לשבור את הבלוק, הדבר ארך שעות ארוכות. בנוסף, במסגרת פילוס הדרך אל הפרס, נתקלנו בקומפרסור ישן, אשר הושאל מיוני לטובת צבע עתידי ללמברטה (חבר כבר אמר לי שיש לו פיסטולט בו ניתן יהיה להשתמש בהמשך). התוכנית מחר היא להמשיך במסע החיפושים בירושלים אחרי מחזיר השמן האבוד (תוך המשך קילול טינו סאצ'י בקללות נמרצות). במידה ויימצא מחזיר השמן, אוכל להתחיל להרכיב את המנוע בחזרה, ובמידה ולא יימצא, הוא יוזמן מחו"ל. כמובן שבו בזמן, אני ממשיך להיערך לניקוי חול של הלמברטה (אם כי אני עדיין בהתלבטות קשה לגבי ניקוי חול וצביעת הסירה מחדש). המון תודה רבה ליוני אופנועים, אשר עזב את העבודה שלו במוסך ובא לשחק איתי בלמברטה.

היום הלכתי יחד עם רן לחדש בפול את הביטוח ללמברטה. בין כל הטפסים שמילאנו, היה כתוב: "יש ברשותי אופנוע נוסף עם נהג יחיד נקוב בשם" (או משהו בסגנון). כששאלתי את הפקידה לפשר העניין, היא אמרה לי: "הרי אתה לא יכול לרכב על שני אופנועים בו זמנית", והוסיפה ואמרה כי יש הנחה משמעותית במידה ומבטחים שני אופנועים כאשר הרוכב היחיד על שני האופנועים נקוב בשם. בנוסף, הביטוח על שני האופנועים צריך להיות לשנה שלמה, ולהתחיל באותו התאריך. כאשר בשבוע שעבר קיבלתי הצעה לביטוח מסוכן הביטוח, הצעתו היתה גבוה בכ- 100 ש"ח לעומת ביטוח ישירות בפול (מן הסתם גם הוא צריך להרוויח ממשהו, והוא מבטח את האופנוע בפול), כך שעושה רושם שדווקא ישירות בפול יוצא יותר זול לבטח. העניין הוא שבפול יש רק ביטוח חובה, ואם רוצים צד ג' או מקיף (לא יודע עד כמה זה רלוונטי לאופנועי אספנות), יש לפנות לסוכן. בשורה התחתונה, בפול הבינו כי נהג אחד לא יכול לרכב על שני כלי רכב בו זמנית, וכאשר יבינו זאת גם בחברות הביטוח, נוכל כל סוף סוף לבטח את כלל רכבי האספנות שלנו במחירים שפויים. למי שבבעלותו יותר מאופנוע אחד, ורק הוא הרוכב עליהם (כפי שיקרה אצלי לכשאסיים את השיפוץ של הלמברטה עם הסירה), כדאי לבדוק לגבי ההנחה הזאת, דבר שלא ידוע לי שמקבלים אצל סוכן ביטוח.

נסגר ב- 6000 דולר. הרכב לא נסע לפחות 10 שנים... בהחלט עשוי להיות פרוייקט מעניין, אם כי אני מסופק אם הוא אפשרי למישהו מישראל.

יש הגיון במה שכתבת, מה גם שמה שלא מתאים לי ללמברטה עם הסירה, מתאים בהחלט ללמברטה המשופצת ויכול להוות חלק חילוף מצויין. בסה"כ לא סוף העולם, ופנס כזה יעשה את דרכו ארצה במוקדם או במאוחר. כפי שידוע לכל מי שמשפץ מהיסוד רכב אספנות, צריך לא מעט זמן, וסבלנות ארוכה אפילו יותר. אבל בסופו של דבר, לסוע בכלי הרכב אשר שיפצת במו ידיך, ואתה מכיר כל בורג ובורג בו - אין הרגשה טובה מזה.

גיחה קצרה לאיטליה. המחשבה היתה כי במקום לשלם לחלקים כרטיס טיסה, אשלם לי ולילד עבור הכרטיס, כך שהמחיר עבור הכרטיסים יהיה פחות או יותר שווה ערך למחיר עבור הטסת החלקים ארצה, ותשלום למכס האהוב, וכל זאת כמובן כאשר אני תלוי בחסדיו של דואר ישראל. לפיכך, דיברתי עם שני בעלי חלפים ללמברטות, שניהם באיזור מילאנו. האחד זול יותר מהשני. לקחתי את הילד בהתראה על פחות מ- 12 שעות, ועלינו על מטוס לורונה. בשדה התעופה בורונה, שכרנו רכב, ויצאנו לכיוון מילאנו. תחנה ראשונה אצל טינו סאצ'י, היות והוא יותר זול, מתוך מחשבה שמה שלא אמצא אצלו, אוכל לקנות בחנות השניה. לאחר חיפושים לא מועטים, הגעתי אליו. האדון יושב בבית פרטי ביישוב הנקרא פאולו, ומשפץ למברטות להנאתו ולהנאת הסובבים. הוא מאוד לא אהב את זה שבאתי אליו, למרות ששאלתי לפני שטסתי אם זה בסדר שאבוא, ונתן לי הרגשה שהוא עושה לי טובה שהוא מוכר לי חלקים ללבמרטה. קניתי מה שקניתי, ועזבנו את המקום. יום למחרת, נסענו לקאזה למברטה (Casa lambretta), הנמצאת במרחק של כ- 30 קילומטר בערך. מדובר בחנות רגילה לממכר חלקי חילוף, אם כי הם לא עושים משלוחים, אלא יש להם ספקים בכלמיני מקומות בעולם, ואם רוצים לקנות חלקים לא ע"י הגעה למקום, יש לעשות זאת דרך הספקים. נכנסתי עם רשימת החלקים לחנות, והתחלתי להזמין. כשהגעתי לפריטים עבורם צריך גם מעט ידע טכני, האיש אמר שאת זה רק בעל הבית מבין, והוא יגיע בעוד דקות ספורות. כשהגיע בעל הבית (ויטוריו), התחלנו לדבר, מפה לשם, תוך כדי זה שהוא ממשיך ומביא לי חלקים, אלבום השיפוץ של הלמברטה הקודמת נשלף מהתיק. עצירה דרמטית. אין יותר הבאת חלקים לשולחן, אין יותר עבודה בחנות או בסדנת השיפוץ. ויטוריו עומד ובעודו מדפדף באלבום, הוא קורא לכל עובדי החנות והסדנא לבוא ולהסתכל באלבום. לאחר שהוא מבין מי המשוגע שעומד מולו, הוא נותן לי את כתובת המייל שלו, ומשביע אותי כי אני כותב לו באנגלית את סיפור השיפוץ של הלמברטה הקודמת - זאת שיצאה מהחול גן הילדים. כשהגענו לפנס האחורי של הלמברטה, אמרתי שאני צריך סוג מסויים של פלסטיק, ורפלקטור. הוא אמר שישנם שני דגמים לפנס האחורי, ואני צריך לדעת מה יש לי, אחרת הוא לא יוכל להתאים לי את החלק הנכון. היות ולא זכרתי, הרמתי טלפון בהול לאשתי שתבדוק, אך היות ואשתי לא היתה בבית, זה לא ממש עזר. אמרתי לו אברור לי שלא משנה איזה חלק אני אקנה ממנו, אני צריך את החלק השני. ביקשתי לראות את סדנת השיפוץ שלו ונעניתי בחיוב ובחיוך רחב. כמו בית מרקחת... הכל נקי ומסודר, פשוט תענוג לראות. בחוץ חיכו 4 או 5 למברטות בתור לרסטוריישן. שאלתי אותו כמה בערך עולה לעשות אצלו כזאת עבודה, והמחיר שהוא אמר לי זה פחות או יותר המחיר שעלה לי לשפץ את הלמברטה שיצאה מהחול, וזה עוד כששילמתי ימבה כסף על משלוח של החלקים ארצה (וכמובן גם למכס). לאחר מכן, הוא אומר לי שיש לו מוזיאון אופנועים, הנמצא במרחק 5 דקות נסיעה משם. כמובן שרציתי כתובת מדוייקת, אך אז הוא אמר שהמוזיאון פתוח רק בימי ראשון. כשהוא ראה את האכזבה על פניי, הוא אמר לי: "חכה, אני אשלח איתך מישהו עם מפתח, והוא יראה לך את המוזיאון". וכך, נסענו שלושתינו (הפועל שלו, הילד שלי ואני) לראות את מוזיאון האופנועים של ויטוריו. 118 אופנועים, כולם בבעלותו, דגמים מדגמים שונים, ללא אופנועי שרירים, כאשר גולת הכותרת, לע"ד, היא למברטה לממכר גלידה. אני מניח שרובנו זוכרים את האוטו גלידה שהיה עובר בשכונה, מנגן מוזיקה, ואז כל ילדי השכונה רצים אליו לקנות גלידה. אותו הדבר - רק על למברטה. המצלמה לא נחה לרגע. צילמה וצילמה ללא הרף. כאשר חזרנו לחנות, ויטוריו הציע לנו ללכת למסעדה קטנה וחביבה הנמצאת כ- 2 קילומטר מהחנות שלו, וכך עשינו. לא הצטערנו לרגע. הגענו ארצה, עמוסים בחלקים, ועם ההגעה הביתה, הדבר הראשון שעשיתי היה להסתכל על הפנס האחורי של הלמברטה... כמובן שצדקתי... הרי ברור שלקחתי את החלק שלא מתאים לפנס שלי, ולפיכך כעת אני מחפש פנס אחורי ללמברטה סדרה 3. ולגבי תמונות... ככל הנראה נגנבה המצלמה בהמשך הטיול, כך שאין תמונות לצערי הרב. ברוב טפשותי לא הורדתי את התמונות למחשב מידי ערב, כך שפשוט אין לי שום תמונה. לא יכול בכלל לתאר את ההרגשה של הילד שלי כאשר גילינו שאין מצלמה.

ראיתי באיטליה ספידומטר Shell חדש לווספה של רן, אפילו צילמתי אותו... נכון, לא עשרה יורו כי אם שלושים ובלי ספידומטר חינם. נכון, חלפה במוחי המחשבה "לא מגיע לו, אחרי מה שהוא עשה לי בברצלונה", אבל סימסתי את רן ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאקנה לו. מיותר לציין שכשקיבלתי ממנו סמס עם תשובה חיובית, כבר הייתי לא מעט קילומטרים משם. הסתובבתי וחזרתי לחנות... אך האיטלקים אוהבים לישון צהריים, והחנות היתה סגורה... אז אין לרן ספידומטר. אפילו תמונה של הספידומטר אין לרן כי ככל הנראה כייסו לי את המצלמה עם כל התמונות...

כמעט מסתיים לו היום, ועדיין לא העלתי תמונות... לאחר שקיבלתי נזיפות על כך משניים מששת קוראיי, החלטתי שאין ברירה, אלא להעלות תמונות, פן אשאר עם ארבעה קוראים בלבד.

אתמול דיברתי עם וולקוביץ' בטלפון, והוא אמר כי היום בצהריים הסירה תהיה מוכנה. מייד הורם טלפון ליוני מיוני אופנועים, אשר היה מוכן לרתום לטובתי את העגלה שלו, וכך יצאתי לכיוון תלביב, כאשר בתכנון היה לראות איזו עגלה אחרת, אשר מוצעת למכירה. בפקק בדרך לתלביב, חולף לידי אופנוע משטרתי ומסמן לי לעצור בצד. וינקר ימינה, כאשר המחשבה החולפת בראשי היא: "וואלה, צדק זה שאמר לי כי ברגע שאסע עם עגלה, כל השוטרים שבעולם יציקו לי". השוטר ביקש רישיונות, של הכרב, שלי ושל העגלה. שאלתי אותו אם יש בעיה כלשהי, והוא ענה: "לא עשית שום דבר, אני עושה לך ביקורת". אלפי מכוניות שוחלות בפקק, ודווקא את זאת עם העגלה הוא עוצר... כנראה שתיים במחיר אחד... למזלי אני מסודר (לפחות בנושא רישוי) ויוני אפילו מסודר יותר ממני, וכך אחרי 3 דקות של עמידה בשוליים, הפלגתי לדרכי. הגעתי אל העגלה... עומדת לה עגלה חלודה למדי, לא גדולה מידי, עם גלגלים צרים (אם אני לא טועה הם 10 על 45), קשורה למדרגות חירום. הבעלים שלה טוען כי הוא שילם את הרשיון, ובגלל שאין לו כבר רכב עם וו גרירה, הוא לא עשה לה טסט. מבט ברישיון מגלה כי הוא פג תוקף לפני חודש וחצי. הווה אומר כי צריך להגיע למשרד הרישוי, להוציא רשיון חדש, לעשות ביטוח, ומשם ללכת לעשות לעגלה טסט (שאני מסופק אם היא תעבור. צמיגים יבשים שלא נסעו כבר שנתיים ובקליט דהויה לחלוטין), כל זאת היות ואין אפשרות להעביר בעלות לרכב שאין לו טסט בתוקף (למעט כמובן רכב אספנות). לאחר דין ודברים עם הבעלים, לא הגענו לשום סיכום, ובינתיים זה עומד באוויר, כאשר הצעתי לו שבמידה והעגלה לא עוברת טסט, אני מוכן לשלם חצי מעלות התיקונים. לע"ד הצעה יותר מנדיבה. אם מישהו יודע על עגלה לרכב פרטי (עד 750 קילו) למכירה, אשמח לדעת על כך. וולקוביץ'.... האיש והאגדה... כל כך כייף לראות מישהו שעובד בעבודת כפיים ונהנה מאוד ממה שהוא עושה. באמת תענוג. הוא מצא שרטוטים מושלמים של הלמברטה שלי עם סירת פח. כמובן שהוא צילם לי אותם ונתן לי. יחדיו חיברנו את הסירה לשילדת הלמברטה, ולאחר מכן וולקוביץ' הראה לי את החיבור המדוייק ואיך זה מתבצע. היות והלמברטה לא נכנסת בשערי הבית כאשר היא מחוברת לסירה, פירקנו את הסירה מהלמברטה, וטוב שכך, כי גם לעגלה היא לא עולה כשהיא מחוברת... קשרנו הכל היטב, הכסף החליף ידיים, ונסעתי חזרה לעיר הקודש. בבית הסירה הוכנסה למחסן כלאחר כבוד, ולידה נעמדה שילדת הלמברטה, מחכה בסבלנות לתורה. כייף! נ.ב. אני מקווה לזכור להעלות מחר תמונות...