NirLevi

חריש? שימו לב לנוטלי המשכנתאות בכתבה הבאה. קמיקזות. http://www.themarker.com/markerweek/1.1818864 "נשלם את המשכנתא שלנו עד הפנסיה" "הבעיה שלהם היא סדר העדיפויות ברמת החיים. יש להם שני כלי רכב, אייפונים ואייפדים, שתי טלוויזיות פלזמה, הם משלמים על מכשירים סלולריים 4,000 שקל בחודש, נוסעים לחופשות ב-20 אלף שקל - והכל בתשלומים. אנשים עובדים, אבל מבזבזים את הכסף על שטויות ולא משאירים בצד" נו, אז על מה כל הבאזז התקשורתי על הדירות בחריש? נראה לכם שמישהו יסכים לגור יותר מחמש דקות מהקאנטרי קלאב?

מעבר למה שנכתב לפני שהחרדים הם חברה לא יצרנית, עלוקות וכו', אתם מפספסים את הנקודה הקריטית. מבחינת החברה החרדית, אדם שעובד ו/או משרת בצבא, למרות השינויים שקיימים בחברה החרדית, אדם זה נחשב ל"מוקצה". אדם שמוקצה בחברה החרדית, לא רק הוא מוקצה אלא גם משפחתו והסיכוי שלו למצוא שידוך הוא אפסי. הכתם על כך ירדוף גם את משפחתו. עד שלא ינערו את הרבנים, שום דבר לא ישתנה. אגב, התרומות שמגיעות לחברה החרדית מחו"ל מניעות את גלגלי הצריכה במשק. אחוז גבוה מאוד מהתרומות מגיע אוטומטית לצריכה של מוצרי יסוד ולא לחיסכון.

כאחד שמכיר "קצת" מאחורי הקלעים מה קורה בחריש, מה שנכתב בעיתונות הוא לא נכון. ממש לא נכון. אני עובד הרבה עם האוכלוסיה החרדית שסובלת פי כמה וכמה מהאוכ' החילונית ממצוקת הדיור. המנהל הקצה במכרזים האחרונים בכל הארץ עשרות אלפי יח"ד ללא מחיר מינימום. המכרז שם פתוח לכולם. המנהל קבע שהקרקע שם שווה אפס. כלומר יש לשלם רק עלות פיתוח+עלות בנייה+יזמות לקבלן. למה מ-2008 אף אחד לא הרים את הכפפה ורץ לגור שם? יש תב"ע מאושרת וקיים פיתוח ברוב האזור של כבישים וכו'. ההבדל ביננו לחרדים, שהוא הבדל עצום, הוא שהם מתארגנים במהירות לקבוצות רכישה, וקונים. אצלנו תמיד תשמע תירוצים - "זה רחוק", "אין בית קפה ליד" וכו'. רוצים לגור בחריש? תארגנו קבוצות רכישה ותקנו. גילוי נאות: הכותב שמאי מקרקעין, שרת בצה"ל וגם למד לימודי ליבה (והרבה).

לאזור הזה עם רכב? חילול הקודש בשבילי רק עם ג'יקסר.

תבורך. ה"פ.

לא משנה גודל המסך. מה שממש חשוב לי זה האמינות. אין לי חשק לפגוש טכנאים, מה גם שהחומר על הנייד חסוי. אכלתי בעבר קש עם HP והשרות היה נוראי. תודה, שוב.

מתעלק... אני גם מחפש נייד עד 4K, שישמש כמחשב כמעט ראשי לעסק ומדי פעם לראות סרט כשמשעמם. אני מעדיף מסך מט, כיוון שכל היום אני מדבר עם האופיס צריך שיהיה סוס עבודה ואמין ככל האפשר. אשמח להמלצות. תודה. ניר.

לך על מה שאתה אוהב. זה הכי חשוב. חברי הטוב ביצע את אותה הסבה כמו שעשית. הוא סיים חשמל בטכניון ונמאס לו די מהר מהעבודה המשעממת. לאחר תקופה קצרה הוא התחיל כשולייה ואחר כך פרש כנפיים. היום יש לו נגריית בוטיק. אגב, גם אני עובד כעצמאי ונהנה מכל רגע. המיסים כבדים אך האושר להיות חופשי ולעשות את מה שבאמת אני אוהב, שווה לי הכל.

שבוע שמירות? בשנה שעברה עשיתי למעלה מ-70 ימי מילואים ביחידה (מ"פ), כשאני מפרנס יחיד - אשתי היתה בשמירת הריון, אני עצמאי ובמהלך קריטי של עבודת הדוקטורט. תאמין לי, אף אחד עוד לא מת מלשבת שש שעות עם נשק במשך שבוע.

אם היית מעל שנתיים בצה"ל, כנראה שהכל בסדר ויכולת לסגור גם שלוש שנים בלי בעיה. אני עובד כעצמאי ונמצא לא מעט עם מנהלי חברות מהמובילות במשק. הדעה שלהם הינה כמעט חד משמעית. הח"ירניקים הינם העובדים הכי טובים שלהם. כבר כתבתי זאת בזמנו, אני מכיר באופן אישי המון יוצאי יחידות עילית (שייטת, שלדג, מטכ"ל, ימ"ס) שסיימו לימודים במכללות בציונים ממוצעים והועדפו על פני חבר'ה מהטכניון עם ניסיון בתעשייה. האיכות שהביאו יוצאי יחידות העילית לא מסתכמת בכתיבת שורות קוד. הם הביאו את הרעות, האחווה, עמידה בזמנים, ומעל לכל כשהחברה קיצצה והיתה בקשיים הם היו הראשונים שהתנדבו לתת את הנשמה ושכבו על הגדר ע"מ שהחברה תחזיק מעמד ולא תפטר אף אחד. מיותר לציין שלאחר מכן הם הוזנקו באופן מיידי לתפקידי מפתח. השרשור לעיל מוכיח את הטענה של מנהלי החברות היטב.

אספר לך סיפור קצר. צוות של אחת היח"טיות נתקל במארב של חיזבאללה. הצוות חיסל את המחבלים. בקיפול חזרה למוצב התחיל גשם של פצמ"רים. אחד החיילים חטף פצמ"ר ואיבד את ידו לנצח. כל הדרך עד לבית החולים הוא צרח "למען המדינה". מיותר לציין שכולם בכו, כולל טייסי המסוק. אז בחייאת. קצת פרופורציות.

+1 בלבנון סגרנו 56 ימים רצופים בשגרה, כמעט בלי מקלחת ושינה. הדבר היחידי שיצא לנו להריח זה זיעה וגרביים. מזל שהיה את רדיו סיאס...

היתה לי אופציה להישאר (ארה"ב וגרמניה) עם מלגת מחקר נדיבה מאוד וקבלה ישירה לכל החברות הכי נוצצות שיש. בהתחלה זה כיף. אין צפירות בכביש, מחייה זולה והכל בא בקלות. אחרי שנה-שנתיים מתחילים הגעגועים למשפחה, לחברים ואפילו למילואים. מזה כבר קשה להתאושש. הטריגר הרציני לחזרה לארץ היה מלחמת לבנון השנייה. עצם המחשבה שהחיילים והקצינים שלי מהצוות רצים קדימה תחת אש ואני מתחת לפוך הוציאה אותי מדעתי. עזבנו הכל והגענו לארץ ישר למלחמה. אשתי חשבה שהשתגעתי והתחננה שנישאר בארה"ב. קשה כאן מאוד. זה נכון. אני לא חושב שיש מדינה עם כל כך הרבה צרות וקשיים כמו שלנו. עם כמה שקשה כאן, אין מקום אחר.

משרד דותן דרעי ואורן נס. כמו שכבר אמרתי, להתעקש (למרות שהם שמאים טובים) שיפרטו היטב את אפשרות ניצול התב"ע, את היתרי הבנייה ואת ההתאמה בינהם והאם ניתן לנצל זכויות בנייה נוספות והאם בכלל נותרו. כמו כן, שיבדקו האם ניתן לבצע תב"ע נקודתית ע"מ להכשיר את עבירות הבנייה.

אם אתה באזור ירושלים, קפוץ לחנות BELT-IN מול המשביר הישן. הם עושים חגורות לפי דרישת הלקוח. תוכל לבחור את צבע החגורה ואת האבזם מתוך עשרות צבעים/דגמים. האיכות מעולה. יש לי את אותה חגורה כבר 12 שנים והיא נראית כמו חדשה. לגבי המחיר, בערך כ-150 ש"ח.

אתה שמאי מקרקעין במקרה ? התשובה הזו קולעת בול. העניין הוא שלא כל עו"ד מבין בהתאמה בין התב"ע לבין ההיתר לבין מה שקיים בפועל. אתה צריך עו"ד שמבין טוב טוב גם בחלק התכנוני וגם בחלק הקנייני. רוב עו"ד נופלים כמו זבובים בחלק התכנוני, מחוסר ידע, ומפילים איתם גם את הקונים. הבוקר קיבלתי הערכת שווי של דירה, שהיא בכלל מחסן. מיותר לציין שהקונה ניסה לחסוך כמה שקלים ופנה לעו"ד זול שסגר לו את העסקה ביומיים, והוסיף חטא על פשע כשאמר לו שהוא מבין טוב יותר ממרבית עו"ד שעוסקים בנדל"ן, ואין בכלל צורך בשמאי מקרקעין שיבדוק את הנכס. מה ששניהם לא ידעו ששווי הנכס הוא לא יותר מ-100,000 ש"ח במקום 1.8M...

כמה הערות (בקצרה מאוד): 1. בעיות רישום נובעות בד"כ מסוג הרישום בחלקה. בדירות חדשות הרישום הינו כהערת אזהרה לפי חוזה בנסח הטאבו (לעיתים). בדירות ישנות אם קיימת בעיית רישום, יש בד"כ הסכם שיתוף בין הדיירים ו/או כחכירת משנה. 2. במקרה לעיל, כיוון שאין רישום מסודר, עלול להיווצר מקרה של מכירת הנכס פעמיים לשני רוכשים שונים! 3. יש בנכס עבירת בנייה. ממליץ לך בחום לבדוק את מהות העבירה והאם קיים תיק עבירה בעירייה. 4. מכיוון שיש יחידה נוספת, ככל הנראה דבר זה יגרור בעיית רישום. מדובר בכאב ראש לא קטן. אם בכל זאת החלטת לרכוש, אל תזוז ללא היתר בנייה חתום ומאושר כולל תוכניות חתומות, וגיבוי מלא של עו"ד. מניסיוני, מדובר בדירות מאוד בעייתיות. תבדוק כל פסיק בדירה מול עו"ד ושמאי מקרקעין.

דלג. אל תיגע בנכס.

לא לחתום על כלום. כלום. שום דבר. בדוק היטב את הזכויות הקניניות והתכנוניות. המצבים האלו מזכירים לי לא מעט מקרים שהמוכרים הפילו בפח את הקונים, ומכרו להם דירה בסטנדרט גבוה במחיר מופקע, ולמעשה מדובר במחסן ע"פ היתר הבנייה. מיותר לציין, שהמוכר "גילח" מהקונה 100K (לפחות!) במעמד חתימת זכרון הדברים. הכותב (גם) שמאי מקרקעין.

אמנם סיימתי בטכניון ולא בבן גוריון, אך עצתי היא אחת. לא כל אחד בנוי/יכול להצליח בהנדסה. אלו תארים קשים שדורשים הרבה דם ויזע (במיוחד חשמל). אתה צריך חשיבה ראלית חזקה מאוד. אם אתה מדשדש במתמטיקה, אל תיכנס לסרט הזה, במיוחד מתוך לחץ של גיל וכו'. יש גם תארים אחרים, ולא פחות טובים, שלא מצריכים חשיבה ראלית כמו בהנדסה.

קניתי את המכשיר הנ"ל. כל 3 שניות יש רעש מוזר של קליק. בינתיים הנמלים עדיין באים בכנופיות אבל שמתי לב שהזבובים ומעופפים אחרים בורחים די מהר מהבית. לגבי תיקנים, אין לי מושג. אף פעם לא היו ובתקווה שלא יהיו.

לא ממליץ בכלל על אתרי ההכרויות למינהם ולמה? לבחורה יש איזה 3000 הודעות, כשהיא מגיעה לדייט - היא מיד פוסלת, הרי יש עוד 2999 הודעות של מתעניינים. מה גם שחלקן מתוסבכות ברמות לא הגיוניות (מניסיון של חברים). השיטה הכי טובה להכיר היא דרך חברים, בתור בדואר וכו'. אגב, אני מהדור שלפני אתרי ההיכרויות. את אשתי הכרתי בתור לסופרמרקט בצאת יום כיפור...

ערוץ 2? את הטלויזיה הוצאתי מהבית לפני 3 שנים. תענוג. הילדים משחקים בחוץ עם חברים ולאשתי יש זמן ללימודים. הכי חשוב - אין בלבולי מוח מיותרים כמו פרסומות/הישרדות/האח הגדול/אלון גל...

סלקום חייבו אותי כשרציתי לעזוב לגולן בכמעט 6K עבור חיובים מוזרים לגמרי. לא הייתה לי חבילה, ואת התשלומים בגין המכשיר סיימתי, כך שלא הייתה סיבה לתשלום השערורייתי. מכתב קצר מחבר עו"ד, הישר למחלקה המשפטית, תוך איומים בתביעה נגדית חסרת פרופורציה, ביטל את הקנס באופן מיידי. איתם צריך ללכת רק בכוח.

בזמן שהותי בברלין לצורך הדוקטורט, עבדתי בחברת BMW. אחד המהנדסים הגרמנים אמר לי משפט נכון. אם תשים כמה יהודים בתוך גינה, הגינה תפרח. אם תשים את כולם יחד, תקבל ערימת חרא. זה המצב במדינה. המדינה הזו מדינה דורסנית. את מעמד הביניים שברו לגמרי. היום כולם מנסים לשרוד. לזוג צעיר שמתחתן קשה מאוד לשרוד. הלחצים כאן הם אדירים. מחירי דיור מרקיעי שחקים, עלות מחייה גבוהה מאוד, מיסים כבדים ומשכורות מצומקות. לו יכולתי לקום ולעזוב, הייתי עושה זאת בשמחה רבה. היום אין לי אפשרות לעשות זאת. הקמתי משפחה, עסק וכו'. ציונות? במילואים אני סמג"ד בגדוד חי"ר. כמות המילואימניקים (האיכותיים!) מהגדוד שעוזבים את המדינה עולה מדי שנה. בקצב הזה, בעוד עשור או שניים, מדינת היהודים תהפוך למקום מאוד מאוד לא טוב לגור בו.