NirLevi

אל הפרויקטים שב"חיתולים" אתה יכול להגיע בד"כ דרך קשרים בתוך החברות, או לחילופין לפתח לך קשרים. אם אתה לא מכיר מישהו מבפנים, כנס לאתר רשות מקרקעי ישראל ובדוק מי החברות שזכו בקרקע באזורים הרלוונטיים אליך, ומשם תתגלגל. הצדק איתך, הדירות ש"מפה לאוזן" לפני שהיזם התחיל לעלות על הקרקע ולחפש ליווי בנקאי, זו המכה האמיתית (אגב, תלוי בנכס). מניסיון. יש תחום מקצועי שיודע הרבה מאוד לפני המתווכים ועו"ד...

מכיוון שנשאלתי בלא מעט הודעות פרטיות ואני רואה שזה גורם ללא מעט כעס, אני אחזור על מה שאמרתי. יש לי העדפה לעובדים מסויימים. בדיוק כמו שמעסיק מבקש יוצא אוניברסיטה ולא מכללה, עם ממוצע ציונים גבוה, ניסיון בבניית מעבורת חלל ואת הכתובה של ההורים של המועמד, תוך כדי שהוא קוטל אוכלוסיות שלמות. אני הייתי שם ואני יודע בדיוק זה עובד. אז כן, יש לי 2 עובדים שלא היו מיחידות מיוחדות. אחד מפלחה"ן גולני והשני מעורב צנחנים. שניהם הגיעו דרך הפורום הזה. עובדים מעולים. קראתי כאן שהיו כאלה עם ניסיון שלילי עם עובדים מסויימים שחלקם היו "נעליים". יכול להיות. הניסיון שלי הוא יותר מכמה שעות ולאורך עשרות שנים. כמו שכתבתי, אני לא אוכל לוף בבוקר ולא מתנגב עם פלנלית. חשוב לי גם לעזור בתעסוקה למי שתרם, ותרם כמה שיותר. לגבי העסק, כשאני רואה את ההקרבה והתרומה שלהם לעסק, אני יודע ששוב, לא פספסתי. שבת שלום לכולם.

יקירי, ראשית, אני מאוד מעריך את פועלך. באמת. אני אשתדל להגיע להרצאה הקרובה שלך למרות שחיסלתי את המשכנתא ולמרות המחיר המופקע ההעדפה שלי היא ברורה. אני מעדיף זן מאוד מסוים של עובדים. ראיתי לא מעט הישגים של אנשים בחיי, גם של כאלו שלא עשו צבא, וישבו איתי בטכניון. אנשים שאתה בטח מכיר אותם מכותרות העיתון ואחד מהם שכן שלי. אני מעריך את פועלם, זה ברור. לגבי העסקתם אצלי - העדפותיי הן שונות. לגבי הציטוטים שלי - היה לך כשל בהבנה. אין לי מועדון סגור של היחידה שלי.

בהמלצת הפורום הכל יודע, אחי יצר קשר עם כרם צדוק. יש להם בחור בירושלים שמביא לעיתים שמן לעיר הקודש. מאוד אדיבים ונחמדים. 5 ליטר ב-200 ש"ח.

קודם כל תודה. זה לא עניין של מאצ'ואיזם או לאכול לוף בשמונה בבוקר במשרד. שוב, מניסיוני האישי, יש משהו שונה בהתנהלות בין אם זה ברגיעה או בלחץ גבוה. זה לא בגלל ששנינו מאותו הכפר. עד היום לא יצא לי באופן אישי "ליפול" והעסקתי לא מעט אנשים בחיי. כמו שיש כאלה שמחפשים עובדים שעושים רעש, אני מחפש את העובדים השקטים והקטלניים. חלילה בגנותי וזה ממש לא בקטע רע. קראתי את מה שכתבת, וכתבת יפה. קרא את מה שכתבתי למעלה. אין לי מועדון סגור ולא היה לי. כמו שכתבתי לפני כן, אני מעדיף זן מאוד מסוים של עובדים.

לא יודע את מי ראיינת ולאיזה תפקיד הוא מיועד. לגבי החוק, זכותי המלאה לבחור את העובדים שלי. אני לא חייב לאף אחד שום דבר. אני נותן תמיד עדיפות למי שתורם ולמי שסיכן את חייו למען אחרים. זכותי המלאה. אני לא הייתי בשייטת, אלא ביחידה אחרת. לא סיפורים. עובדות. מרגיש נהדר כל יום בבחירות שעשיתי.

בלי קשר לעבודה בטחונית כזו או אחרת, ההבדלים בין בוגרי צבא, במיוחד בין בוגרי יחידות העילית, הוא גדול מאוד לעומת אלו שלא שירתו בצה"ל. אני לא יודע מה הרקע התעסוקתי של יושבי הפורום הכל יודע, אבל מניסיוני, שהוא לא קטן כלל, ההבדלים עצומים. ההבדלים באים לידי ביטוי בדבקות במטרה, בתעוזה, בעמידה בלחצים איומים, ברעות, בעבודת צוות וכיוצ"ב. איזה עובד יכול להיות טוב יותר ממפק"צ בשייטת שלקח 5 לוחמים אחריו מעבר לגבול, למשך יומיים לפחות? זו הסיבה שכל העובדים שלי היום היו קצינים או לוחמים ביחידות מובחרות. חלק ממשתתפי הפורום מכיר אותם אישית.

האם חתמת על מסמך כלשהוא בנוגע להצלחת הטיפול? קרובת משפחתי עברה גם את הטיפול הניסיוני עם הכדורים אך למיטב הבנתי, הוא לא הועיל והרופאים החליטו לחזור לכימותרפיה.

מצטרף לשאלה - הוריי מתגוררים בירושלים וגם מעוניינים לרכוש. יש משהו מעניין באזור ירושלים? תודה.

לא הייתי ממליץ לבצע את הבדיקות בעצמך, אם אינך מוסמך לכך. הדוח שתקבל בעבור 1,500 ש"ח יהיה דוח שיהיה מקובל על ידי בית המשפט, כשבועה, ויכול להוות משקל מכריע אם תצטרך לתבוע את המוכרים על נזילות ורטיבויות.

אני תרמתי כמו כולם. כמו הש"ג בכניסה לפיקוד מרכז וכמו העובד רס"ר שניקה את רחבת המסדרים. כולם צריכים לתרום את חלקם. אמנם תרמתי בצורה שהיתה מסוכנת לאין שיעור, ובהסתכלות לאחור היו מבצעים שנראו כאילו נלקחו מסרטי פעולה על גבול הדמיון, תוך סיכון חיים מטורף שלי ושל הצוות שלי. לצערי, שוויון בנטל לא יהיה, גם לא בדור הקרוב. לדעתי, המצב שקיים כרגע הוא בעיקר מחוסר ברירה כי אי אפשר לשחרר בסיטונאות על סמך זה שקשה לחייל זה או אחר.

חולק על דעתך. במגבלות אומר שכשעלה מורסי להיות נשיא מצרים, היו הרבה מאוד עיניים אדומות בצה"ל, ולא רק בגלל חוסר שינה. המצב כאן שברירי ויכול להתהפך בכל רגע על ראשנו.

בזמנו עשיתי מבצעים שהיו כל כך חודרים ומסוכנים, שיצאנו רק 3 למבצע. חוץ מלחיצת יד של אלוף הפיקוד ומעלה, לא קיבלנו כלום ולא ציפינו לקבל משהו. עשינו את מה שאמרו לנו וסתמנו את הפה. אתה בטח יודע שאנחנו לא מוקפים במדינות עם בלונדיניות חטובות ולכן אין כאן עניין של תמריצים. יש לשלם שכר הוגן למי שמשרת ובמיוחד ללוחמים. גיוס החובה צריך שיישאר, כי אנחנו עדיין חיים בשכונה הכי משוגעת על הגלובוס.

לא מרוויח? שיזמין תור לקב"ן ושיצא החוצה. גם אני לא הרווחתי כלום. הייתי 7 שנים בלבנון המדממת ופיקדתי על צוות אריות עשויים ללא חת, שאי אפשר היה לעצור. כל אחד, לא משנה מה מעשיו בצבא, גם אם זה לגרד בגב של המפקד עד שעה שלוש, תורם במשהו. אני תרמתי, אתה תרמת וגם הבא בתור צריך לתרום. מי שלא רוצה לתרום, שיצא החוצה ושלא יתפלא למה לא ישמחו להעסיק אותו.

גם אני שמאלני עוכר ישראל. לא רק מניאק אלא סופר מניאק. להחזיר להם הכל ולא להשאיר ס"מ אצלנו. כתבתי זאת בעבר, אצלי היתה אפליה חד משמעית. בוגרי יחידות עילית היו מתקבלים אלי לעבודה, ללא שאלות וללא מבחנים על סידור מערכים ובכמה זמן אפשר למלא בריכה. לא עניין אותי מוסד הלימודים ולא עניין אותי הממוצע. הראיון הראשוני היה בשביל להגיד לעובד - "מה נשמע, התקבלת". מה שהם תרמו לחברה שבה העסקתי אותם וגם לעסק שיש לי היום, לא יסולא בפז. כולם כולל כולם.

אני לא רוצה לגלוש לפוליטיקה, אבל הכסף לא מגיע למקומות הנכונים, כבר עשרות שנים. חייל אמור להתקיים ממשכורת סבירה שתאפשר קיום הוגן ולא מפירורים של תקציב הביטחון. עד שהחוק לא ישתנה, זה המצב. דורות של חיילים התמודדו, מתמודדים ויתמודדו עם זה.

בצבא אין משכורת נורמלית. לא היתה ולא תהיה. זה מה יש, ועם זה מתמודדים. הצבא, בעיקר בשנים האחרונות, עוזר ככל הניתן למשפחות במצוקה. 6K נטו לחודש בגולני או באגוז זה טוב רק למי שחולם. לגבי הבנת הנקרא - תחסוך. יש כרגע חוק גיוס חובה. לא נעים, לא כיף אבל זה מה יש.

לחייל עם בעיות כלכליות אין זכות לשרת ביחידות/חטיבות חי"ר? כדברך, צריך לסנן את החיילים לפי גובה העו"ש ועובי הארנק של ההורים.

השתחררתי בגיל 25 אחרי שירות ממושך בקבע ביחידה מסוימת. כהגדרתך, "הפסדתי" 7 שנים מהחיים. אז אתה טועה ובגדול - אני הרווחתי את השנים האלו. היום הבן הבכור שלי משרת באחת מ-3 יחידות העילית ויוצא בקרוב לקציני חי"ר, אחרי שסיים את המסלול בהצטיינות. המחשבה על הפסד זמן לא באה בחשבון. תתבגר - ההודעה שלך כתובה בהתבכיינות של ילד בבית ספר יסודי שלקחו לו את השוקו.

גרתי ועבדתי באנגליה לאחר השחרור מהקבע, אי שם בתחילת שנות ה-90. זכורה לי כתקופה הפרועה ביותר בחיי. גם אני, כמוך, התאהבתי באנגליה רק בגלל ביקור חטוף של יומיים בלונדון. אני מבקר שם לפחות פעם בשנה (יש לי חברים שגרים בלונדון ובמנצ'סטר). אם הזמן מאפשר לך, תן קפיצה לסקוטלנד.

בנוסף לדברים הנכונים שכתבת, הוא לא המוני ולא ממוסחר עם שירים דביקים של כפיים ורעש באוזניים, שנשכחים לאחר יום יומיים. בסיום ההופעה ניתן לרכוש את הדיסקים שלו לפי היכולת שלך. גם ב-2 ש"ח. אגב 2, האוכל בזאפה ירושלים מצוין.

ביום חמישי לקחתי את האישה ובני הבכור להופעה של עידן חביב בזאפה ירושלים. הבחור מוכשר בצורה נדירה. ממליץ בחום. אגב, לא הצלחנו להבין איך זמר מוכשר כמוהו לא מילא את קיסריה.

אתה טועה. תאגידי המים הפכו לנטל על האזרח והפכו את המערכת לעוד יותר מסואבת ומושחתת בתוספת מע"מ שהאוצר הנחית.

לדבריך, עדיף שלא יהיה הסכם. נחיה במדינה דו לאומית עם רוב ערבי מהנהר לים. אז לדעתי, ההסכם (במובנים מסוימים) הציל את המדינה ממדינה דו לאומית ומטירוף משיחי של הקמת היאחזויות באמצע שום מקום. אתה חושב שהמדינה תצליח לשלוט בלמעלה מ-3 מיליון פלסטינים שיבקשו אזרחות על סמך כל מיני קומבינות של איחודי משפחות וכו'? נכון, ההסכם לא היה "תפור" כמו שצריך כי חימשנו אותם בקלאצ'ים במקום באקדחים ואלות, ודיברנו עם האנשים הלא נכונים - אבל מכאן ועד לטענה שאנחנו יורקים דם בגללו, הדרך ארוכה.

שניהם לא סופרים אותנו. לא קלינטון ולא טראמפ. בחלק מהמקרים אנחנו כמו קוץ באצבע לממשל האמריקאי, בעיקר בכל מיני הצעות הזויות באו"ם. לארה"ב יש אינטרסים ברורים שנהיה כאן, כי בין היתר, אנחנו מהווים משקל נגד העולם הערבי. אז עם כל הכבוד לידידה הגדולה ביותר שלנו, ברגע שיגמרו האינטרסים, הם לא יהססו לזרוק אותנו.