אמיר שליט

כשאני מרגיש שהרכב לא יוצא משקיעה ורק מתחיל להתחפר, אני לא ממשיך בנסיונות לפני ש- קודם כל מנמיך את ערימת העפר שנוצרה ליד הגלגלים עם תחילת ההתחפרות. (בידיים ובעזרת פח האשפה של הרכב). בגלל שלא ניסיתי יותר מידי לצאת, ההתחפרות היא קלה מאוד. אח"כ מוציא את השטיחים מהרכב ושם קצת קצת מתחת לכל גלגל כשרוב השטיח בעצם יהיה לכיוון היציאה. אח"כ חוזר לרכב ויוצא הפוך ממה שנכנסתי. אם נסעתי קדימה ושקעתי - נוסע לאחור. עמד במבחנים מעשיים בכל פעם ששקעתי בסיני (ולא עם רכב 4x4). .

blue, ככל שאני יודע אין בין מכרי גנבים. ולכן איני מכיר אישית. כתבו על זה בעיתון יותר מפעם אחת. (או שאולי נכונה האימרה שרק התאריך והמחיר נכונים בעיתון). נכון, למזלנו הרב יש יותר אנשים שיכולים לעשות, מאשר עושים. חלק מטעמי מוסר ואמונה, חלק מטעמי לויאליות למקום, חלק מחשש להכתים שמם וחלק מהפחד. אלה שנתפסים הם חלק מאלה שהחליטו לעשות. רוב האנשים שיקחו מכונית להשכרה, גם ישלמו עבורה, רוב האנשים שיקחו חדר במלון גם ישלמו עבורו, ובכל זאת אתה משאיר כרטיס אשראי פתוח כדי שבעלי המלון/חברת השכרה ישנו בשקט. למה ? כי יש קומץ שבקומץ שינסו להתחמק ולך תרדוף אחריהם. אגב, עד היום לא ברור לי למה בארץ לא מכניסים כרטיס אשראי למוניות, זה היה פותר הרבה בעיות. אלעד, שוב אני מסביר: יש חברות שמחפשות לקנוס את העובדים באופן שיטתי ולוקחות את שיטת הקנסות כמרכיב בתימחורי רווח שלהם כמעשה יום ביומו. חברה שכזאת מתגמלת בקרים ומפקחים שתופסים יותר את העובדים שמועדים. זה לא המודל שלי. מי שעובד טעה, טועה ויטעה. נתתי את הדוגמה על מסעדה - יכול להיות שתטעה בהכנת המנות והן יזרקו לפח - קורה. אבל אם תדחוף יד למבושיך/תחטט באף ובלי לשטוף תמשיך להכין אוכל, אתה תחטוף. יכול להיות שתטעה בחשבון ולקוח ישלם פחות - קורה. אבל אם תמכור פחית ותשים בכיס 5 שקלים - זה לא יהיה נעים בכלל. נתתי את הדוגמה על עובד שלא ירכיב משקפי מגן - הוא יחטוף, אבל אם יחתוך חומר לא במידה נכונה, אני אתמודד עם זה. מכאן ועד הזרם הקיצוני, הדרך ארוכה. זכותך בעסק שלך "לצעוק" על עובד שיכין מנות לא כראוי, זכותך בעסק שלך ללכת לאשתו של פועל שאיבד עין ולהסביר לה שעשית לעובד פוצי מוצי כל פעם שלא נהג בבטיחות. אני אכעס על העובד ששגה בהכנת מנות, (אולי אגיד לו שישמור את הטעות וזאת תהיה הארוחה שלו בהפסקה), אבל יש דברים שכתבתי עליהם בתגובות קודמות, שאם תהיה פעם שניה - לא תהיה פעם שלישית. .

אלעד, לעובד בנק לא כל כך קל לגנוב כסף בלי להתפס מיד, אלא אם הוא מתכנן מעילה, ואז זה סיפור אחר. אילו הכספר/טלר היה יודע שאף אחד לא יכול לדעת כמה כסף היה במגירה, גם הם היו לוקחים קצת. אני מכיר "פטנטים" שפקידים יצירתיים הגו חשבו וישמו כדי לגנוב והציגו מצג שווא שבו הכל תקין. רוצה דוגמה- בבקשה: כעובד בנק, אתה אמור לדעת שיש אפשרות לבטל פעולת תשלום שבוצעה. למשל מישהו משלם חשבון חשמל ומיד מתחרט ומבקש לבטל. טכנית הפעולה קיימת ויש בנקים שיבצעו עבורך את הביטול כל עוד לא יצאת מעמדת הכספר. מעשית הפקיד יכול לבצע ביטול שניה אחרי שעזבת את האשנב, ולשלשל את הכסף לכיס. אם זה יקרה עם חשבון חשמל, זה יתגלה תוך חודש/חודשיים. אם זה יקרה עם תעודת ביטוח חובה, זה יתגלה רק אם תהיה תאונת נפגעים. היו מקרים שכאלה שהתגלו במקרה. כך שהפקיד לא גנב מהבנק, הוא גנב ישירות מהלקוח ולכן זה לא תמיד מתגלה. מערכת הבקרה על פעולות הטלרים היא הרבה יותר מדוייקת וחושפת כמעט בזמן אמת אי דיוקים בקופה, כל זה בהנחה שמי שצריך לבדוק, בודק את מי שצריך לבדוק. אל תשכח שלגרעונות קטנים יש את קופת ה"מנקו" שממנה נהנים עובדי הסניף אך לא עובדי כ"א שעושים את אותה העבודה. גם העובדה שמכינים שקי כסף לבלדרות שלוקחת אותם as is, לא מאפשרת בסניף לגנוב בלי להתפס. מאידך, אני מכיר מקרים שנשלח סכום מדוייק, אבל ביעד כשפתחו את השק בלילה כל פעם היה פרייאר אחר שקיבל דיווח על גרעון. לקח כמה שנים עד שהמערכת שם התעוררה ומצאה שדווקא האיש שהכי צריך לסמוך עליו, הוא זה שגונב. יש הבדל גדול בין עבודת בנק, לבין קופאי בפיצוציה, בחניון, וכד', אלה האחרונים יודעים שיהיה קשה לעלות על הגניבות שלהם ומכאן החשיפה לפיתוי גדולה יותר, לכן אם מדובר בעובד בנק, הבקשה לערבות, על אף שהיא סבירה, היא לא רלוונטית כל-כך, אולם לעובד פיצוציה, תחנת דלק, חניון, היפר וכד', הדרישה יותר משמעותית. יש קופאיות בהיפר שמוצאות דרכים לקחת קצת מוצרים הביתה בלי לשלם. הן מצליחות בכך רק כי כמעט ולא בודקים אותן בצאתן. לא בודקים, כי לא נעים. אל דאגה, ההיפר לא מפסיד, הפחתים הנעלמים האלה מתומחרים במחירי המוצרים. .

יוסי, נכון, אני מדבר על שיגרה ולא התאקלמות. התאקלמות היא זמן הסלחנות לטעויות. ושוב לא קראת, לא מדובר על טעויות טכניות, מדובר על עבירות משמעת/בטיחות וכד'. ציינתי בהודעה מוקדמת יותר - טעויות קרו, קורות ויקרו. .

אלמנט, הם יודעים מראש, עוד לפני שהתקבלו. בעיקרון, אני לא לשכת הסעד, כך שאם לעובד יש בעיה כלכלית, לא אני אמור לפתור אותה. מצד שני, בכל מה שלא קשור נטו לעבודה, כבר מדובר בסימפטיה אישית, לפעמים אגלה מעורבות לעזור, לפעמים לא. יש מצבים שכשאתה עוזר לעובד אחד, אתה מעורר את העובדים האחרים נגדו. יוסי, את המו"מ על איך, מה למה ומתי, לא עושים כאן. אם קראת את תגובתי בשירשור יכולת להבין שדברים צריכים להעשות במידתיות. אם עד היום זה קרה פעם אחת, די בזה להעיד על כך. האצבע שלי הרבה יותר קלה בלקבל החלטה על פיטורי עובד. .

אני מסכים איתך שיותר קשה לגייס עובדים כאשר יש תנאי שכזה. אני מסכים שזה צעד שעדיין לא מקובל ועל-כן תמוה. אני מפסיד גם שוכרים לנכס שאין ביכולתם להביא ערבות בנקאית ומעדיפים ערבים. זה שעולם כמנהגו נוהג על דרך כלשהי, לא אומר שאי אפשר להיות יצירתי וחדשני. הנה לך עוד דוגמה ליצירתיות: יש כאלה שעושים תכנוני מס כדי להמנע מתשלום מיסים, היה כבר מקרה שהגיע לבתי משפט ומתכנן המס זכה ובגדול, שכן לא היה איסור חוקי לעשות זאת והמתכנן פעל בלגיטימיות החוקית שעמדה לרשותו. מאז נעשו קצת שינויים ולמיטב זכרוני, כיום רשויות המס דורשות לדווח מראש על תכנוני מס כדי שיהיו קבילים. אלמנט, התנאים ידועים מראש - אם פוחדים, למה לבקש לעבוד דווקא אצלי? הצעות בחוץ יש בשפע בתנאים אחרים.

תזכורת: http://www.keshet-tv.com/UvdaVideoPage.aspx?MediaID=12302 .

blavie, כתבתי בתגובה שציטטת, שאין הדבר דומה בין גוף מזמין לקבלן, לבין יחסי עובד מעביד. ציינתי שרעיון הערבות נשאב משם. עמוסה במילים וריקה מתוכן - כי בכל עיסוק שלא יהיה, כך אנהג. גם אם מחר אהיה בעליה של חנות נעליים או מנכ"ל חברת דלקים. .

בגירה, השכל הישר והאנושיות - הם אלה שמכתיבים לי לעשות זאת. כשיש אלמנט התרעה מוחשי יותר, עובד מתייחס קצת אחרת. לפטר - הרבה יותר קל לי, הרבה פחות אנושי. אתה טוען שהחוק אוסר - אשמח לדעת על מה אתה מתבסס, אולי אשכיל ממך בענין זה. .

כי לצורך הענין, אין זה משנה אם אני קבלן, מפעיל תחנת דלק, בעליה של חנות בגדים, מוסך, מסגריה, מסעדה, שירות שליחים. העיקרון הוא עיקרון אחיד. אין לי מושג במה אתם עוסקים, גם לא כל כך חשוב, אבל צריך להיות ידוע לכם שכל עובד שהגיע לעבוד אצלכם, גם במוסך שלכם, גם במתפרה שלכם, אתם חייבים להחתימו על חוזה המגדיר את תנאי העבודה. במקרה ובמקום יש סיכונים מסויימים, אתם חייבים להחתים את העובד גם על כך שהוא מודע לסיכונים והשלכותייהם. אין די בכך שהסיכונים ברורים. אתם בוודאי מכירים את מנקי הרחובות שהולכים עם מפוח על גבם ונמצאים בסביבה מאובקת. פקודת הבטיחות בעבודה מחייבת את המעסיק לנקוט בכל האמצעים הדרושים בכדי להגן על העובד מנשימת אבק. כמה פועלים ראיתם שבאמת לובשים מסכה ? כמה מעסיקים ראיתם שיפטרו עובד בגלל שלא חבש מסכה ? לדעתי, גם עובדי תחנות תדלוק חייבים לחבוש מסכה נגד אדי הדלקים האופפים אותם בכל תידלוק לאורך כל המשמרת. למה זה לא מקובל ולא נאכף, אין לי מושג, אולי כי העובדים שקופים. רעיון הערבות שאוב מכך שכל גוף היום שמזמין עבודה במכרז, דורש מן הזכיין להעמיד ערבויות בסכומים כבדים כדי לקיים את חובות החוזה. אני לא מדבר רק על עמידה ביעדי המכרז אלא גם על דרישות אחרות. הנה לכם דוגמה מתוך אחד המכרזים מטעם גוף שילטוני: בגין לבוש שאינו תואם את ההוראות - 300 ש"ח ליום בגין כל עובד שלא היה לבוש כנדרש. בגין אי נקיון - 1,000 ש"ח ליום. בגין התנהגות שאינה הולמת - 1,000 ש"ח למקרה. יש גם קנס של 6 ספרות אם מחליפים מנהל ללא אישור המזמין (אבל זה אינו קשור לעובדים ממילא). יש גם קנסות על אי עמידה בנושאים טכניים. נכון ששם הקנסות נעשים אל מול קבלן שאין בינו לבינם יחסי עובד מעביד, אבל העיקרון להעביר לעובד מסר של אחריות, מחויבות משמעת ואם לא - יש מה להפסיד, הוא רעיון שנשאב משם. יש לי חבר שנותן שירות לאחד הגופים הגדולים במדינה. אחת מעובדותיו החלה להופיע לעבודה בלבוש די פרובוקטיבי (לדעתי). הסבתי תשומת ליבו לכך שנראה לי שאין זה ראוי שכך יתלבשו נותני שירות לקהל. הוא לא ידע איך להתמודד עם זה, אמר שזה גם לא כל כך לרוחו, אבל בקשות ללבוש פחות פרובוקטיבי נפלו על אוזניים ערלות. לפטרה לא כל כך רצה גם בגלל הוותק הרב, גם בגלל מקצועיות מרשימה. מקץ כחודשיים קיבל מכתב דרישה מאותו גוף שעבורו עובד - החלף את העובדת, דווח ביצוע עד ליום... להתנגד לדרישה לא יכל, ועל כן פיטרה ושילם פיצויים. למרות תחינות העובדת להישאר בעבודתה, נאלצה לחפש מקום אחר. על אף שהבטיחה לשנות לבושה, כבר לא היה עם מי לדבר. עברו מספר שנים, בעזרת "מתווכים" העובדת ביקשה לחזור, החבר התייעץ איתי והצעתי לו לבקש ערבות גם מטעמים אחרים. בין שהערבות היא זאת שמשפיעה ובין שלקחי העבר משפיעים - סגנון הלבוש השתנה. בגירה, מה מונע ממך לבקש ערבות מעובדיך. מה שמונע ממך זה לא יותר מההכרה שלך שיש צורך בכך ושניתן לישמו. אם תלך לישם זאת על עובדים וותיקים, הם יראו בזה מידה של חוסר אמון, אם תבקש זאת מלכתחילה, סביר שזה יצמצם לך את אפשרויות המועמדים שמוכנים לתנאי זה. בין זה ובין זה, אתה תצטרך להחליט מה עדיף לך ועל מה אתה מוכן להתפשר. .

כפי הבנתי - אין לו כבר את האפשרות לבקש להישפט. יתכן שרק בעתירה מנהלית נגדם. .

ההתמקדות במה אני עושה, אינה הנקודה. השיטה יכולה להתקיים גם במלטשת יהלומים, גם בתחנת דלק, גם בפיצוציה, גם בחניונים, גם באיסוף תרומות, גם במסעדות, גם במוסכים, גם במוניות וגם בתור נהג אמבולנס פרטי וכהנה וכהנה. אם אופי התפקיד יהיה כזה שאניח שנדרשת ערבות - אני אדרוש. אם אופי התפקיד אינו דורש - אז הוא לא דורש. זה שעסקים אחרים אינם דורשים ערבויות, זה ענינם שלהם. אולי אינם דורשים כי האסימון עוד לא ירד, אולי אינם דורשים כי הם מניחים שלמועמד אין את הכסף לשעבד. blavie, נוהלי עבודה, הם נוהלים שצריך לקיים בכללותם. אין קלה וחמורה, כולם באותה רמה. כבר ציינתי בעבר, שלמעט מקרה אחד, לא היה צורך לנקוט בפיצוי מוסכם מראש. הערבות עצמה מהווה גורם מרתיע, העובדה שיודעים שחריגה יכולה לגרום להם לחפש מקום אחר, מרתיעה עוד יותר. אתה כותב: תנאי עבודה קשים - יש חיילים שעבורם לקיים משמעת צבאית, יהיו שיגידו שזה קשה עד לא הגיוני. אני מעולם לא הרגשתי שלקיים משמעת זה קשה. כשאתה עומד בתור לפתיחת סניף בנק ובמקום ב-08:30 שהדלת תפתח, היא נפתחת ב-08:35, אילו אני מנהל הסניף, זה לא היה עובר כך סתם לסדר היום. . אני לא מנהל גנון, ומי שרוצה לעבוד צריך לשמור על נוהלי מקום עבודתו. תחומי עיסוק רבים כל-כך, זה ענין יחסי. יש כאלה שמרוב שהם חובקי עסקים הם בעלי מטוס פרטי שיחסוך להם זמן. כשאתה אומר המון כסף - שוב זה ענין יחסי. לאחד 10,000 זה המון, לשני 50,000, והשלישי לא מסתפק במיליון. לא זכור לי שכתבתי באיזשהו מקום שאני מכניס המון כסף. זמן, במובן של פנאי זה דבר שאתה מייצר לעצמך או לא מייצר לך. כשיש לי זמן לכתוב כאן, זה סימן שהעבודה על מי מנוחות. כשאין לי זמן - אני דווקא במיטבי . .

ceyal, ממש לא אותו דבר. להקריב למולך, פירושו היה שכל משפחה ומשפחה היתה מקריבה את הבן למולך. לא ראיתי שכל משפחה פלסטינית שולחת את הבן שלה להתפוצץ, כי אם כן, היו צריכים להיות כ-100,000 שהידים מתפוצצים. קצת פרופורציות בין תופעה כלל תרבותית מעוגנת לבין תופעות יחידניות, הגם שהם מקבלות חיזוק, הן עדיין יחידניות. .

קרא תגובה 20 בשירשור הרצ"ב, תעשה סימולציות לבד http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=201765&page=2 .

שי ז. הבעיה לא היתה כמה יהיה התשלום, הבעיה היתה שהוא לא רצה תלוש שכר בכלל. לזה לא הייתי מוכן ולכן גם כמה יקבל כבר לא היה רלוונטי לדיון. מצד שני, אם מה שאתה אומר נכון, המדינה במקום לשקם/ לעזור, גורמת להם להמשיך להיות נצרכים וכמובן לחפש את הקומבינות. ברור שהאחד הזה ימצא עבודה די מהר. .

צביקי, אתה לא יכול לפגוע בשכר מינימום של עובד, אתה כן יכול לקזז בבונוסים וכד'. אם עובד מרוויח מינימום, גם אם הוא יסכים, אסור לך להפחית משכרו על דעת עצמך, אלא אם כן יש וועדת משמעת במקום העבודה ויתקיים בירור או פניה לבי"ד לעבודה. אם יש לך ערבות בנקאית שנוצרה מלכתחילה, התהליך יותר פשוט, וגם אז יש לפעול במידתיות. לפעמים לא הכל לעוס בספר החוקים ונתון לפרשנויות. פרשנות אירוע נבחנת בהיבטים רבים, אם וכאשר דבר יצטרך לעמוד למבחן משפטי הוא יבחן גם במידתיות, בסבירות ובנסיבות המקרה הספציפי. זכותו של כל עובד לבחור את הדרך בה הוא בוחר להתנהל, אולי לא לחינם גם נקבע בחוק זמנים להגשת תביעות ובמקרים רבים הזמנים להגשה הם קצרים יותר מהמקובל בנושאים אחרים. אולי כי לא כתבו בין השורות שנותנים לעובדים ומעסיקים למצוא פתרונות בינם לבין עצמם ולסתום עליהם את הגולל מוקדם יותר. לפני מספר חודשים, פנה אלי אדם שרצה מאוד לעבוד, היה מוכן לקבל 12 ש"ח לשעה, אפילו סיפר לי שזה מה ששילמו לו במוזיאון כלשהו שעבד שם. נכון שהוא מוגבל קצת (והבנתי שיש אפשרות להעסיקו בשכר מופחת) ובכל זאת לא נראה לי שלצורך תפקיד מסויים יהיה הבדל בינו לבין עובד רגיל ולכן לא מצאתי שיש צורך להפלותו בשכר (גם אם זה אכן חוקי). למרות שהצעתי לו 20 שקל, החליט שהוא מוותר. למה? כי הוא לא רוצה תלוש. יותר משחשוב לי שיקבל את שכרו, חשוב לי שיהיה לו תלוש תקין כדי שאני אהיה מבוטח. כשהבין שלא הסכמתי, שאל אם ב-10 שקלים אני מוכן ועניתי גם לא ב-1 שקל. הוא לא עובד אצלי - הוא מצא עבודה אצל מישהו אחר בסביבה שכנראה הסכים. הבחור מרוצה, בעל העסק מרוצה ואני ישן בשקט. ענין חיתוך החומרים היה דוגמה, אין הכרח שדווקא זה עיסוקי. הנה לך עוד דוגמה - אם עובד מטבח יחטט באף, באוזן או ידחוף ידו למבושיו וימשיך להכין אוכל בלי לשטוף ידיו, הוא באותו רגע יתחיל לחפש מקום עבודה אחר. אם אותו עובד מטבח יכין מנה שגויה, אני אכעס, אבל אעבור על זה לסדר היום. ואם כבר אוכל - כשאני נכנס למסעדה ורואה את המלצרית לוקחת כסף ממישהו ותיכף אחרי זה מביאה לי את הפיתות, אני מבקש ממנה לקחת חזרה, לשטוף ידיים ולבוא עם פיתות חדשות. יכול להיות שגם במטבח הפיתות לא בדיוק סטריליות, אבל ככל שאני רואה, אני מקפיד. ולגבי הרכב, בהזדמנות אמצא את ההזמנה ואסרוק אותה. תוכל לראות במו עיניך את ה"שערוריה". .

צביקי, יותר מתחום אחד. לא הזוי. .

נתקלתי במקומות ששולחים מועמדים למבחני איבחון. ומי משלם על המבחן - המועמד. ברור שלא כולם יתקבלו לעבודה, אם בכלל. ברור שלא כולם יכולים לממן לעצמם את הבחינה. גם להביא תעודת יושר מהמשטרה עולה כמה עשרות שקלים. כבר היה מקרה שמועמד אמר לי שאין לו את הכסף לשלם עבור זה ושאם יתקבל לעבודה הוא יחזיר. .

שי ז. לא השמדנו את העמלק, עובדה - יצא המן, יצא היטלר. אבל לפני שנדון כיום בהשמדת עמלק או עם אחר, צריך לראות דברים גם בתחום הזמן שהן אירעו. לפני אלפי שנים, קרבות היו עם חניתות, חרבות, כידונים, חץ וקשת ומקלעות. מרחק הקרב היה לרוב פנים אל פנים ובמקרה הטוב מרחק עשרות מטרים. אתה מקים מחנה, ויודע שבמרחק 50-60-100 מטר ממך עומד מחנה אוייב. ברור לך שאין לך מחסה, ברור לך שהם יחכו שתרדם כדי לתקוף. היום יש תותחים, טילים ופצצות גרעיניות, יש גם ממד"ים ומקלטים אטומיים. מרחק הקרב חוצה יבשות גם ללא קשר עין. פעם האיום היה לקום, להרוג, לאבד ולהשמיד, כדי שהמחנה שלך יוכל לישון בשקט. היום הידיעה שבצד שני יש גם טיל גרעיני שיכול לחזור, היא זאת שמחזיקה את מאזן האימה די קפוא. מעבר לזה, דברים נבחנים בהיבט תרבותי בן זמנו. אז היה מקובל לבצע ג'נוסייד, היום לא. אז נמכרו אנשים לעבדות, היום לא. אז היה מותר לשאת 10 נשים, היום לא. אז היה מותר לסכול בן שורר ומורה, היום לא. אז היו מקריבים ילדים למולך, היום לא. .

בעיקר מעובדים חדשים. לוותיקים יש יותר מה להפסיד, וגם יש מספיק כסף לשים עליו יד אם נצטרך להגיע לבי"ד. ההגדרה נזקים - אינה מדוייקת. נזקים בזדון - זה גם תלונה במשטרה. לעובד יש אפשרות להחליט האם הוא בוחר בדרך של השבת המצב לקדמותו, סגירת הענין וסיום עבודתו. (לא תמיד סכום הערבות יספיק לנזקים, אבל די בזה כדי להרתיע). טעויות בעבודה - כל זמן שזה לא שיטתי, זה חלק מהחיים. .

שי ז. שים לב למה שכתבתי בהודעה הקודמת: אני לא סלחן על הפרות משמעת. טעויות בעבודה - קרה, קורה ויקרה. טעות אינה נזק מכוון. ולשם הדוגמה - לא להרכיב משקפי מגן - זאת הפרת משמעת. לא למדוד חומר נכון ולחתוך - אני אראה זאת כטעות. להחזיק במגירה לא יותר מ-X כסף, זאת הפרת משמעת. למכור משהו בפחות ממחירו - אני אראה זאת כטעות. ההסבר לכך הוא פשוט - כשעובד יאבד עין - שום סכום בעולם לא יחזיר לו עין, לכן אני לא סלחן על הפרה שכזאת. בד"כ לא תהיה פעם שניה, ואם תהיה - לא תהיה פעם שלישית. .

ניטשה, נכון, ובכל זאת זה לא דומה. על הפרות משמעת - אני לא סלחן ועל זה אני יכול לשלוח את העובד לחפש עבודה חדשה גם אם אין לי תחליף עבורו למחר. על טעויות בעבודה - קרה, קורה, יקרה - השאלה היא כמה טעויות, מה חומרתן ומה תדירותן. המקרה הנ"ל קוזז מערבות בנקאית שנמסרה עם תחילת עבודה. הרבה יותר קל להתחשבן עם ערבות בנקאית (ולא משכורת) שהיא כלי אפקטיבי מרתיע מראש ומלכתחילה למניעת מצבים בעיתיים. אם במשך כל השנים היה צריך פעם אחת להשתמש בה, זה מדבר בעד עצמו. אף אחד מהעובדים שלי אינו שקוף. להבדיל מחב' ניקיון/שמירה וכד' ששמות להן מטרה לקנוס כדי לצמצם הוצאות, ואצלם ענין הקנסות הוא רוטינה עקבית ושיטתית שנובעת ממודל כלכלי (אם אפשר להגדיר זאת כך). .

אני מניח שבמחירון תהיה התיחסות למשומש, יד שניה, אפס ק"מ עם אחריות יבואן. סביר שמחירו של משומש שכזה יהיה יותר מאשר משומש בפועל. .

תתפלא - אבל העובד מסכים לכך. אין לו הרבה ברירות, זה או להסכים שהיית עובד לא מספיק טוב ולוותר על חלק מהשכר ולשתוק, או לוותר כליל על מקום העבודה ולחפש מקום עבודה חדש. מי שמתקיים מהיד לפה, לא יכול להרשות לעצמו להישאר ללא עבודה כלל, אז הוא מעדיף להרוויח פחות אבל עדיין להרוויח. נכון, יש בתי-משפט, אבל אני בספק אם פרומיל אחד מהעשוקים מוצא את הזמן ללכת לשם ולהגיש תביעה. זה מזכיר לי שפעם אכלתי כאן באיזה מסעדה שהגישו לשולחן רק מה שביקשתי פשוטו כמשמעו. בקשתי חומוס, הביאו צלחת חומוס וכמובן סכו"ם. אני יושב ומחכה ומחכה ומחכה והפיתות לא מגיעות, לא חמוצים, לא חריף - כלום. קראתי למלצרית ותשובתה היתה שלא הזמנתי אז לא קיבלתי. ואז החזירו לי את התפריט כדי לשים לב שאפילו לקערית הזיתים יש מחיר. .

המחירון לא מתעדכן באחוז מסויים בגלל שהשנתון התחלף. לפעמים המחיר יורד בגלל החלפת צורה, לפעמים המחיר לא משתנה כלל במשך חודשים, ולפעמים הוא זז כל חודש. אין גם התיחסות אחידה לכל הדגמים, כל דגם בפני עצמו. יכול להיות דגם אחד שירד חודש אחרי חודש, בעוד דגם אחר יחזיק מחיר 4-5 חודשים. .