Fkl0ster

בקיצור, TT עם בודי של פורשה קיימת? זו לא תהיה פורשה, מקסימום רפליקה של פורשה.

זהו, לא הייתי בטוח אם כי שיערתי שזה עשוי להיות המצב בשל תמחור מוגזם של פורשה בארץ. מישהו יודע?

הקונטרסט בפורשה הוא שמצד אחד היא סופר פרימיום ומצד שני היא ענקית בהשוואה ליצרני סופר פרימיום אחרים.. בדרך כלל עם האוכל בא התאבון, ובעלי המניות שרוצים רווחיות ייטו לנקוט באסטרטגיית התפשטות על פני קונסולידציה. זו בהחלט צומת דרכים מעניינת עבור היצרן הזה.

falou הזכיר כאן לא מעט פעמים שפורשה הצליחה, כנגד כל תחזית אפשרית, למצוא עצמה גדלה ותופחת והופכת מיצרן קטן ושולי לכזה שיש לו נפח ייצור בעל משמעויות אזוריות - אם לא גלובליות - מבחינת תעשיית הרכב (ובפרט רכבי פרימיום). האם סביר שמאחר והחברה ריווחית מאד, בעלת כושר ייצור גדל והולך ומעסיקה עשרות אלפי עובדים, שאנחנו נזכה לראות בעתיד הנראה לעין פורשה קטנה, קלה, ספורטיבית ו.. זולה יותר? הכוונה שלי היא, במונחים ארצישראליים, לאזור ה-300 אלף ש"ח למחיר בסיס. אפשר להימנע מתחרות מול ה-TT מבית באמצעות שמירה על נוסחת שני מושבים, כשעל הכוונת ה-Z4 וה-SLK, לא?

אוקי, תודה. מה לגבי מימוש אחריות? האם יש איזה קמעונאי שמתבלט לטובה או ש"כולם אותו חרא"? לצערי עם הסוני גיליתי שהאחריות שהייתה לי עליו מטעם סלקום(!) הייתה שווה כקליפת השום..

יקר לי מידי, זה כבר כפול במחיר לעומת ה-5S. במקור כיוונתי למשהו בין 1000-1500.

מכיר מספיק את גוגל והשירותים שלה ויודע "קצת" על עולם החומרה והמחשבים (צמחתי שם.. תעשו עלי גוגל). כולנו משרטטים מטרות סביב החיצים שאנו זורקים, אתה לא מחדש בכך דבר. אני לא פאן-בוי של אפל, אבל אני יכול להריח את האנטי לאפל מרחוק.. אני רק מחפש את מה שיעשה לי הכי טוב ואין בטוב הזה מניות שקשורות - במקרה דנן - במותג אפל ובמה שהוא מתיימר לייצג. רק רוצה טלפון אמין עם זמן סוללה ארוך. אם זה אומר לשלם עוד כמה עשרות אחוזים על מנת שהחוויה שלי בשנים הקרובות תהיה נעימה יותר, אני חושב שזה שווה את זה. השאלה היא - מאחר ואין לי נסיון אישי בן שנים עם מוצרי אפל - האם אני צודק שיש הפרש לטובה בחווית השימוש? ולומר לי לקנות טלפון בחצי מחיר ולהחליף בזמן קצר יותר משהייתי מחליף אייפון זה לא פתרון - אני מסתכל על מה שבין שתי הנקודות הללו.

מערכת הפעלה שנתפרה עבור חומרה ולהיפך, נהנית מיתרון אמינות אינהרנטי (בפוטנציה, כן?). מעבר לזה, האלגנטיות של הממשק של אפל, כמו גם הידידותיות שלו למשתמש והחשיבה על ה"פרטים הקטנים" - זה משהו שהם יודעים לעשות טוב יותר מכל יצרן אחר (make it as simple as you can, but not simpler). ולגוגל, ובכן.. פשוט אין את זה. שיהיה ברור, ממש לא בא לי להוציא כסף עכשיו - למען האמת אני צריך להדק את החגורה. אבל אני רוצה טלפון שיחזיק לי ליותר משנתיים, שלא כמו הטלפון הנוכחי (של סוני.. במחי יד הם שרפו את כל המוניטין שהיה להם בעיני) - בשימוש באפליקציות קלות כמו אלו שנקבתי בהן כמובן. לכן הדגש הוא על אמינות וזמן סוללה. האם זמן הסוללה של ה-5S טוב במיוחד?

המכשיר הנוכחי שלי הוא אנדרואיד. האם גם באפל יש לאגים, תקיעות, יציאות אקראיות מיישומים, הודעות שגיאה מוזרות וכו'? אם כן, האם באותה תדירות?

נמאס, פשוט נמאס לי מהטלפון שלי. מכשיר כזה גרוע אף פעם לא היה לי.. נתקע, נכבה אקראית, מגמגם ובקיצור - פח אשפה. לאור הנסיון המר, חשובה לי בטלפון האמינות, זמן הסוללה, האמינות, מידת ידידותיות הממשק והנדסת אנוש גבוהה; אמינות כבר אמרתי? בקיצור, כל מה שהאוטו שלי הוא לא. אין לי איזו אהדה לאפל או "חשק" לאייפון. אני חושב באמת ובתמים שזה מוצר (חומרה ותוכנה) מלוטש יותר ממתחריו. האם אני צודק ואכן אחווה כמה שפחות באגים ובעיות עם טלפון כזה? האם ההצעה שבכותרת משתלמת אפוא? שימושים בסדר חשיבות יורד: גלישה, וואטסאפ, דוא"ל, וויז, פייסבוק - די סטנדרטי הייתי אומר. תודה!

מאד אופייני לקרסו למהר להשיק ורק אחר כך לדאוג לכל השאר. :/ חבר רוצה שאצטרף לנסיעת מבחן. יש בכלל 1.2 לנסיעה והדגמה? איפה נציג דאצ'יה כשצריך אותו?

תתחדש ותהנה! מזדהה עם התחושות. 5 מכוניות בשנה? כל הכבוד שאתה מבין את מה שאחרים לא הבינו והוא שאם זה לא זה אז חותכים, ולא נמרחים. מסוקרן לדעת, למה קופר S היא החלום? האם נהגת בה ואם כן, איך אתה משווה לאבארט?

כאמור, אם הכוונה לשוק יד 2 מדובר בביקוש מול היצע. אם הכוונה לחדש, זה אפילו פשוט יותר: בשוק שמרני ופרובינציאלי, ה"לא קונבנציונלי" וה"שונה" הוא מוצר שמגלם בתוכו פוטנציאל עושק גדול יותר, מעצם היותו כזה (ע"ע תמחור המיאטה החדשה).

לא יהיה שום קונפליקט עם הטווינגו מפני שקהלי היעד ואופי השימוש שונים לגמרי. לגבי ה-MG: לא שכחתי; היא עולה כמו ב-208 בנזין.

זה בדיוק הרעיון, אחרת הייתה קניבליזציה בתוך הקונצרן. זה רכב שבא לתת עבודה - לא יותר, אבל גם לא פחות. ובלי קשר, השקעה בעיצוב פנים עולה כסף, מה שהיה מוציא את העוקץ מהרעיון. רק כדי לסבר את האוזן, הסופר-מיני הבאה הכי זולה אחרי סנדרו בנזין עולה 13 אלף ש"ח יותר(!) ואחרי סנדרו דיזל 20 אלף ש"ח יותר(!!) וזה ממש לא הולך ברגל.. אגב, מעניין שבשני המקרים זו ה-208.

שווה לבדוק את הפנדה וה-i10 רק כדי לסגור פינות, אם יש לך עוד 5 אלף להוציא.

זה הצבע שמופיע בעלון הרכב אגב.. אלופי השיווק של הנוכלים האיטלקים שמוכרים לך סטייל בהרבה שקל כסף העדיפו את הצבע הזה על פני כל האחרים, מסתבר. וברצינות, אכן על טעם ועל ריח וכ'ו.

זה לא לבן, זה אפור בטון. ותודה!

כוח זה מסוג הדברים ש-you can never have enough of.. האוטו שלי גודש עד 0.8-0.9 באר וה"אסה-אסה" מעפיל ל-1.2 באר דרך קבע. הפער בדחף הפתאומי ובהתפרצויות הכוח מורגש בהחלט.

תודה לכל המברכים, הפתעתם לטובה. לגבי מי ששאל על המערכת, אני אכתוב לו בפרטי. לשאלות הנוגעות לרכב (אם פיספסתי מישהו, שיגיד): מדובר בסקורפיונה (דגם הבסיס) חדשה שמגיעה כיום עם 140 כ"ס מהיצרן, ללא קיט וללא אגזוז משודרג. הקיט היה ללא ספק מועיל לביצועים הספורטיביים, אבל אני חושש שהוא גורע מהנוחות במידה כזו שלא אוכל לסבול, בהתחשב שזהו רכבי היחיד. לגבי האגזוז, זה מאד מוסיף - אולי אפילו יותר מהקיט במדד הפאן - אבל אני סה"כ מרוצה מהצליל שמגיע סטוק, שגם הוא די דומיננטי לקטגוריה. רוב הנסיעות שלי הן מנהלתיות (בכל זאת.. לא כל יום יוצאים לסשן נהיגה), כך שהרכב כפי שהוא היום בגרסאת ה"וונילה" שלו מספק אותי. הקופר S עולה כמה עשרות אלפי שקלים יותר (בין אם אתה משווה מחירים על הנייר ובין אם בפועל) - בערך הפער שמאפשר לי עכשיו להשקיע בתחביב אחר. אין לי היסטוריה של מערכות יחסים קצרות עם מה שאני קונה, נהפוכו. רכישת המיני היא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. ובכל זאת, מה הלאה? בעתיד ה"רחוק" הייתי רוצה למצוא את עצמי במיאטה\פיאטה אם תתומחרנה בפחות מ-200 אלף ש"ח אם אני הולך על "ספורט" עד הסוף, או ב-A1 מאובזרת וחזקה מהדור הבא אם אני יורד לגמרי מה"ספורט". המיני קופר S, עם כמה שהיא נהדרת, ככל הנראה לא כוס התה שלי. אגב, שנדור, איך אתה משווה את חווית הבעלות על האבארט לעומת המיאטה?

*אין באמור לעיל להוות תחליף לייעוץ של כתב רכב מקצועי. המלל הבא אינו מתיימר אפוא להיות כתבת רכב מקצועית - זו רק התרשמות אישית של חובבן. הקורא\ת י\תישא בכל נזק פיננסי שיגרם לחשבון הבנק שלו\ה בעקבות קריאת המלל* הגרמנים מבשלים באמצעות חמאה והאיטלקים באמצעות שמן זית. את המשפט הזה קראתי בספר אודות חייו של ניטשה, אם אני זוכר נכון, בעקבות אחת מחופשותיו באיטליה. ניטשה כידוע היה גרמני, אך הוא שנא את הגרמנים ונדחה על ידי כל מה שהם ייצגו בתקופת חייו; לעומת זאת הוא העריץ את האיטלקים והתרבות שלהם. התחבטתי אם לפתוח במשפט הזה או לקנח בו, אך מכיוון וממילא הוא כנראה יצית מלחמת גרמניה-איטליה ואחת היא איפה ימוקם, בחרתי לפתוח בו. איך זה קשור למכוניות? קראו הלאה.. לפני שקניתי את המיני One (להלן: "מיני"), שבה החזקתי פחות משנה, רציתי לשדרג את מערכת הסטריאו שלי. אני חובב נלהב של התחום ומכיוון שזה היה "או זה או זה", אתם יכולים להבין שמדובר בהוצאה גדולה על ציוד סטריאופוני איכותי (עלות של סוזוקי אלטו בערך). חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה במשך כחודש-חודשיים והאזנתי לכל הציוד שנכנס למסגרת התקציב. היו מערכות טובות יותר וטובות פחות, אך רק שלוש מערכות תפסו את אוזני: האחת, שהייתה חסרת צבע לחלוטין מה שהיה מרענן עבורי כי לא נתקלתי בכך מעולם (תדמיינו את הטלויזיה שלכם בשחור-לבן כמו פעם), השנייה רווית צבע לחלוטין מה שהיה כמו לנעול נעלי בית מוכרות שכן זה יותר בכיוון של מה שיש לי כיום (תדמיינו את נתון הצבע בטלוויזיה שלכם על 100%) והשלישית שנשמעה כמו משהו שלא שמעתי מעולם - היא נשמעה קרוב מאד מאד למוסיקה במציאות! הייתי בהלם, והיה לי ברור דאז שזו האחרונה היא הבחירה שלי. אחרי הכל, היא הכי קרובה למציאות וזה בדיוק מה שמערכת הסטריאו אולטימטיבית צריכה לעשות, לא? לא. משהו - לא יודע מה בדיוק - גרם לי להשהות את הקניה, ולבסוף להחליט על אוטו. את המיני קניתי מתוך פשרה. רציתי את האאודי A1, אבל אמרו לי שאני צריך את המיני. אחרי הכל, יש לה יותר מן האיכויות שהרכב האולטימטיבי צריך להתהדר בהן, לא? לא. הנה אני מודה ומתוודה: בדיעבד, זו הייתה טעות לרכוש אותה. שלא תבינו לא נכון - מדובר ברכב נהדר, על פי אמות מידה "אובייקטיביות" - אך זו בדיוק הבעיה. אומרים לנו שרכב צריך לעשות כך וכך על מנת להיחשב טוב (ויש לכך הסבר היסטורי-חברתי משכנע, אבל לא כאן המקום). אומרים לנו שיש רוצה ויש צריך. זה לא נכון: הצריך של האדם הוא מעט מאד - כל מה שברגעי דחק הוא זקוק לו על מנת לשמר את הקיום הפיזיולוגי שלו, ומשתנה מאדם לאדם במינון בהתאם לקשיחותו הנפשית. כל השאר זה בגדר רוצה. רציתי את האאודי A1 וקניתי את המיני. טעות. בחודשים שחלפו, הרגשתי שמשהו לא תקין. את "מבחן המבט לאחור עם חיוך" היא לא עברה (מה שה-A1 הייתה בוודאות עוברת). הבנתי שאני משלם על מנת להחזיק רכב שלא נותן לי את מפלס ההנאה שאני מבקש. לבנתיים, אפקט ה"פרימיום" שכח לו והתחלתי לרחרח ולגשש אחר ריגוש אחר - הריגוש הספורטיבי. מפה לשם, אחרי נסיעת מבחן באבארט 500, הבנתי שזה מה שאני רוצה עכשיו. כן, יכולתי לרכוש את ה-A1, אבל כמו ילד שלא קיבל את הצעצוע שרצה למן ההתחלה, הרי ש"עבר זמנו, בטל קורבנו". האאודי הייתה כבר שרופה. המתנתי חודשים מספר לאבארט. המיני נמכרה ימים ספורים לפני שהאבארט עמדה להימסר לי. בנתיים קיבלתי מסמל"ת רכב חלופי, מרגע התשלום המלא ועד הקבלה (ח"ח ופרגון ראשון ואחרון ליבואן המעולה הזה, רק כדי לא לגרור לשם את השרשור). שלא תבינו לא נכון, לאבארט, כמו לכל רכב יש מגרעות. תנוחת הנהיגה הכי טובה שאני יכול להשיג עדיין רחוקה ממה שיכולתי במיני. רדיוס הסיבוב הוא של אוטובוס, מה שקצת מוציא את העוקץ מהתנהלות בעיר. ההגה מנותק לחלוטין, אם כי בעל משקל נאה במצב ספורט. רעשי הרוח ניכרים כבר במהירות הנחשבת חוקית בארץ וזה מעייף לאורך זמן (אגב, המצב במיני מעט יותר טוב אבל לא בהרבה, בעיקר בשל השמשה הקדמית הזקופה). הנוחות, אגב, בסדר גמור בדגם הבסיס. לומר שהרכב מרסק עצמות או אפילו לא נוח היא ממש הגזמה ועשיית עוול. יש לי כזכור נסיון עם רכב המיני הנוח בקטגוריה (הפנדה), והמצב לגמרי מתקבל על הדעת ומאפשר נסיעות A-B ללא תחושה מתסכלת. במה הופתעתי לטובה? ובכן, הכסאות נוחים יותר מבמיני, ועשויים מבד נעים יותר(!); הבלוטות' מסתנכרן חלק וללא בעיות, לעומת במיני שם היו נפילות מעצבנות לעיתים קרובות. המערכת באבארט איכותית יותר באופן ברור, בעוד שבמיני היא גם סבלה מבאגים (לעיתים היו ציקצוקים בצליל ורק כבוי לכמה זמן והתנעה מחדש פתרו זאת). אבל כל זה מתגמד לעומת המהות של החבילה באבארט. המיני היא אולי רכב בעל אוריינטציה ספורטיבית, אבל האבארט הוא רכב ספורט. אודה כבר עכשיו: לפי מדדים "אובייקטיביים", המיני מכונית טובה יותר. יש לה צללית אתלטית ואת ה"גוף" הנכון לרכב ספורט. יש לה הגה מתקשר, עם turn-in מצויין לעומת האבארט. היא באמת קארט לכביש (היא רחבה ונמוכה, בעוד האבארט גבוהה יחסית לרוחבה) והשלדה שלה מפטפטת. ובכל זאת, היא המכונית הפחות טובה בגרסא הזו לנהיגה ספורטיבית: המנוע חלש, המתלים מפגינים זויות גלגול בולטות, האחיזה של הצמיגים הדקים בעלי החתך הגבוה נמוכה ומעל לכל, החסרון הכי גדול שמצאתי הוא הבלמים הרופסים. לא זו בלבד שהמנוע שם לא מייצר בלימה כלשהי, הבלמים שאמורים לחפות עליו פשוט - בהיעדר מילה מעודנת יותר לרכב שמתיימר להיות "פרימיום" - עלובים. חזרה לאבארט; מה שאהבתי במיוחד הוא קיומו של כפתור הספורט. כשהוא כבוי, האוטו נע על מי מנוחות - נשבע! תגובת הדוושה רפה, ההגה נוח לתמרון עירוני ולבד צליל המפלט שמזכיר לך מידי פעם שאתה באוטו ספורט, היית יכול לחשוב שמדובר בעוד סתם פיאט 500. זה הדבר שמאפשר לי לחיות איתו ביום-יום, כי כשאתה לא בנהיגה ספורטיבית, אתה ממש לא רוצה רכב שמתנהג אחוז תזזית כל העת. ואז לוחצים על כפתור הספורט, ו.. האוטו משיל מעליו את חליפת הכבש באחת. וואו! המנוע כאילו מקבל תוספת נפח של כמה מאות סמ"ק בריאים. תגובת הדוושה הופכת קיצונית - הן להאצה הן לבלימה (שזה מאד טוב לרכב ספורט, שהרי כאשר אני עוזב את דוושת הגז בנהיגה ספורטיבית אני מבקש לבלום); ההגה מקבל את המשקל הראוי ומערכת ה-TTC האלקטרונית מסייעת לשמור את הרכב בתוך הכביש ולא מחוצה לו בעת עיקולים. אני לוקח סיבובים במהירויות שלא חלמתי עליהן עם המיני ורף האחיזה גבוה הרבה יותר תודות למשקל הנמוך יותר, לגומי הנוסף המחבר אותי לכביש ולפרופיל הנמוך של הצמיגים. הבלמים אגב, נהדרים! משרים ביטחון, לא מתעייפים כל כך מהר ונשכניים. אז נכון, קל יותר לגרום למיני לצאת לזרוק את הטוסיק (לא שזה קשה באבארט, פשוט במיני יותר קל), אבל אז - כשמקדם החיכוך הסטאטי הנמוך כושל להחזיק את האוטו במקום, מקדם החיכוך הקינטי המתקבל נמוך מידי. על כן באבארט, יש אמנם מקדם חיכוך סטאטי גבוה יותר, אבל כשאתה עובר אותו אתה נתקל במקדם חיכוך קינטי גבוה יחסית למיני מה שמאפשר שליטה טובה יותר בהחלקות, מה שאומר פחות סיכוי למצוא את עצמך דבוק למעקה הבטיחות. בשורה התחתונה, זו לא השוואה הוגנת. המיני, בתצורה בה קניתי אותה, אינה רכב ספורט. את האבארט צריך להשוות לקופר S, שעולה משמעותית יותר ממנה. עבור הכסף ששילמתי, לא יכולתי לקבל רכב יותר מגניב. ואיך כל זה קשור לסטריאו? ובכן, ממש לאחרונה - ובאופן לא צפוי - האזנתי למערכת נוספת, שיש בה צבע מסוים, ואני מודע לכך שהיא ממש לא נאמנה למציאות כמו ההיא ששמעתי דאז, ובכל זאת אני מוצא את עצמי קונה אותה ממש בימים אלו. למה? ובכן, להיות נאמן למציאות זו הבנייה תרבותית, ממש כמו לקנות רכב שעומד בסטנדרטים ה"אוניברסליים" של מוצלחות מכאנית. אני, שמכיר את עצמי הכי טוב, יודע מה יענג אותי יותר לאורך זמן; אם פעם חלק מהעוגה הייתה לרצות את מי ש"מבין" על מנת להיחשב (וכן, להיות נחשב זה תענוג..), היום אני לא מקדיש אף חלק ממנה לכך. לסיכום, מי אמר שעלינו להסתפק במכונת ניהוג\מציאות, כאשר אנחנו יכולים לקבל משהו יותר טוב ממנה לטעמנו? מי אמר שעלינו להסתפק במכונית\מערכת סטריאו שעושה את מה שמכונית\מערכת סטריאו מוצלחת צריכה לעשות לפי מודל מקובל, כאשר אנחנו יכולים לקבל משהו יותר מהנה מכך לדידנו? לא הייתי מחליף את ההגה של האבארט בהגה של המיני ומוותר על הדרמה שמייצרת האבארט ועל התחושה שמתקבלת ברכב (זהירות, ניסוח מליצי לפניך!) שמדבר אל הרגש הפשוט המועלה על נס בקרב תרבות אגן הים התיכון, המעדיפה לבשל בשמן זית על פני חמאה.. כמו שכתבתי בעבר, האבארט בשבילי היא נחמה מתוקה אחרי יום מעייף וכך גם תהא מערכת הסטריאו שלי. לעזאזל מה שאנשים אחרים חושבים.

מה התקציב? בלי זה אי אפשר להתקדם.

אז פרארי עדיין בבעלות כלכלית של פיאט אבל כבר לא תאגידית? אני מניח שהתשובה חיובית אם התהליך נשוא השרשור הפיך ושלילית אם לא..

אתה מתכוון לנפח של הדיזל? כי הפנדה מגיעה עם 1.2, שהוא גם מוצלח יותר מה-1.2 של רנו (למרות שהוא נחות יותר טכנולוגית).

בפיאט קורה דבר מאד מוזר: המזגן לא משפיע על הסחיבה! ואני לא מדבר על האבארט, אלא על הפנדה 1.2, כמו ב-500 שלך. ייתכן שזה קשור לטכנולוגיה כלשהי, כי יחידת המיזוג של פיאט נכנסת ויוצאת מפעולה בתדירות מטורפת (אפשר לשמוע זאת היטב). על כל פנים, שיהיה ברור: אני עדיין חושב שהפנדה - ולצורך העניין גם ה-i10 - הן מכוניות יותר "שלמות" ואפויות ועל כן יותר טובות מהסנדרו, זולת מרחב פנים. דגם הדיזל כבר מציע כאמור ערך מוסף בעיקר בגלל המנוע, ועל כן מעמיד עצמו באור אחר.