אנלוגי

ובאותה נשימה - אתה יכול להיות רגוע, בעיקר כי להיות לחוץ לא יתרום לך כלום.

אתה מתכנן פרוייקט רציני, כל הכבוד! אני חושב שניתן ללמוד המון מכזה נסיון. הייתי ממליץ לך להיות רציני עד הסוף - תחשב כמה תקציב יש לך בתור התחלה. רק ככה אפשר להתחיל לענות על שאלות. שלב ראשון (ומובן מאליו) - לקבל אישור של אבא ואמא (אם יש של אחד מהם - זה כבר מספיק, שיריבו בינהם...). שלב שני - תבקש מאבא להזמין את החבר/מכונאי הביתה לקפה ודבר איתו - הוא בטוח יוכל לענות לך בצורה מדוייקת וברורה הרבה יותר מכל מי שיכתוב כאן בלי להכיר אותך ואת התוכנית שלך. גם אני חושב שכדאי לך לחשוב בכיוון של שטח - גם אופציות לכיף הרבה יותר, וגם הרבה יותר בטוח מבחינת משטרות ושאר משתמשי הדרך. שיהיה המון בהצלחה!!

א. אם אתה אכן נוהג כמו שאתה כותב זה מצויין. במקרה כזה קשה מאוד להפתיע אותך. אני מנחש שקצפך יוצא לא על אלמנט ההפתעה, אלא על החוצפה. אני לא מאשים אותך, אבל צריך להפריד בין שני הדברים - אם אתה לא מופתע שחרר את הדו"ג תוך קללה עסיסית מצידי, אל תחכה לרגע בו יגמר לו הנתיב והוא יחתוך אותך. זו אולי אשמתו, אולי הוא לא בסדר אבל טוב יותר לכולם אם הוא פשוט ימשיך בדרכו. אני נוהג כמוך מבחינת המעורבות והעירנות, ומעט מאוד פעמים מוצא עצמי מופתע. האם לעיתים אני נתקל בחוצפה הדו"גית? כן, כמובן. יש לי מקום חם בלב לשני גלגלים, אז אצלי זה נגמר או בקללה קטנה (תוצר של קנאה) או בחיוך גדול. ב. לגבי ביטוח דיפרנציאלי - אין שום חולק על כך שרוכב דו"ג ישלם יותר מנהג. מה שאני שואף אליו זה מצב בו אני יכול להחזיק גם רכב פרטי וגם אופנוע, ולשם רק את הפרמיה הגבוהה בין השניים. הרי אין חולק על כך שאיני יכול להשתמש בשניהם בו זמנית, ולכן יכול לפגוע בעצמי רק באמצעות אחד מהם בכל רגע נתון. טיעון זה נכון גם לגבי מי שרוצה להחזיק יותר מרכב אחד - למה שישלם ביטוח חובה על רכב שעומד בחניה ונוסע רק בסופ"שים? ביטוח חובה צריך להיות לאדם, לא לרכב. הוא מכסה נזקי גוף ולכן צריך לשקף רק את רמת הסיכון של האדם, ממש לא של צי הרכב שלו. במצב הקיים היום בלתי אפשרי מבחינתי להחזיק גם רכב (חובה מבחינתי) וגם אופנוע שטח חוקי (בשביל ההנאה). תרשה לי לא להרחיב על הפיתרון שמצאתי, אני לא שלם איתו. ג. לא יכול להיות לך סיכוי של יותר מ-100%, ואם תעלה על דו"ג במחשבה כזו - אין ספק שתמצא עצמך תובע את הביטוח. אישית אני יכול להעיד על עצמי שלא תבעתי מעולם את ביטוח החובה, גם אחרי שנים של רכיבה (בעיקר בגוש דן). כמה פעמים פגשתי אספלט? הממממ.... אפס. מזל? אולי. אבל אלה העובדות. ברכיבת שטח בהחלט מצאתי את עצמי מבקר את הקרקע, אך ללא נזקים בגוף. זה קשור גם לרמת המיגון שאני מצטייד בו (מיגון מלא מאיכות טובה, תמיד) וגם להלך הרוח בו אני רוכב - אין לי משאלת מוות. ארז - אין לנו ויכוח. אני מסכים איתך לחלוטין, ואף ציינתי בבירור את הפסול בקשר בין מחירי הביטוח לפוטנציאל העברייני. אני רק רוצה שתבין שהנסיון החשוב שלך להסביר לנהג הרכב הממוצע שהאופנוע שעקף אותו ב-30 קמ"ש מעל המהירות המותרת די נידון לכישלון, כיוון שאנחנו לא מדברים באותה שפה. רוכב אופנוע רואה מציאות שונה לחלוטין מנהג הרכב. יש אצלנו גם נורמות מאוד מקלות לאופנועים, השתחלות בתנועה ורכיבה על השוליים הם שני דברים שלא תראה כמעט בכלל בארה"ב או באנגליה, לדוגמא. ושוב - לדעתי אין בזה פסול. ביום שבו גם הנהגים יחשבו כמוני יהיה לכולנו קל הרבה יותר. אישית - כשאני נוהג ברכב אני תמיד מפנה כמה שיותר מקום מלפנים ומהצדדים לדו"גים - מעדיף שיעברו אותי בבטחה.

ארז - אתה קצת מיתמם אני חושב. מי שמחזיק אופנוע ספורט וגם רכב - ממש לא מתנהג על הכביש באופן דומה בעת רכיבה או נהיגה. בנוסף ישנו פער שקצת קשה לגשר עליו בין המציאות ותפיסתה ע"י אינדיבידואלים: הרבה נהגי מכוניות מחזיקים מהרוכבים מופרעים כיוון שלעיתים רבות הם מופתעים מהופעתם ה"פתאומית", דבר שקשור בעיקר לתפיסה המרחבית של אותם נהגים. תוסיף את העובדה שרבים הם הדו"גים הנעים במהירות גבוהה יותר מהממוצע (ואני לחלוטין בעדם בנושא הזה, בטוח יותר לרכב קצת יותר מהר מהתנועה), רוכבים על השוליים (מה שטוב לכולם, ואף מקובל על המשטרה), מזנקים מהר יותר ברמזורים, עושים רעש, "משכיבים" בסיבובים (פיזיקה נטו), משתחלים בין המכוניות - ותבין לבד למה התדמית הזו נוצרה. שים לב שלא הזכרתי את המתפרעים על הכביש, רק התנהלות דו"גית יומיומית. שלא תבין אותי לא נכון, אני לחלוטין חושב כמוך, נהג מסוכן יכול להימצא על כל כלי רכב. הדרך היא מלחמה בעבריינים, לא בכלי הרכב. ואם כבר כאן - נושא אכיפת הסדר הציבורי (או חוקי התנועה) ע"י העלאת תעריפים היא בזויה ופסולה מהיסוד. הדרך הנכונה ביותר בעיני תהיה ביטוח אישי לכל נהג, בה גובה הפרמיה יהיה דיפרנציאלי. במצב כזה כל אחד ישלם לפי הסיכון שהוא לוקח על עצמו והסיכון שהוא מהווה לאחרים על הכביש, ללא קשר לסוג הרכב/ים שהוא נוהג בהם או מחזיק בחניה.

סמיילי בחייאת - אמנם גם אני חושב שהרוכבים הם אנשים יקרים ברובם, אבל מכאן ועד להפקיד אותם יש מרחק רב. חוץ מזה שהרבה מהם תפרנים... להפקיד = לפקוד מופקדים = מתפקדים ובברכת "שלא נהיה באופרדראפט של רוכבים"

לכל בעלי הראיה הצרה להדהים* - האם באמת הייתם מעוניינים שכל דו"ג על הכביש יהפוך למכונית? תחשבו על איילון בבוקר, תחשבו על חניה. לפחות תכירו במציאות - גם ככה צפוף לכולם, וצריך לפתור את זה, לא להחריף. דו"ג הוא חלק גדול מהפיתרון. התנהגות הרוכבים (עבירות, רכיבה פראית) לא קשורה לכלום - זה עניין בו המשטרה צריכה לטפל, וטובה שעה אחת קודם. כל בעל רכב כאן חייב להכיר בעובדה שרוכב דו"ג עושה לו טובה. מי שלא רואה את זה הוא קצת, אפעס - אטום. כל "קטנוע מסריח 50 סמ"ק" מוריד מכונית אחת מהכביש. כל "רוכב מופרע שרוכב בשוליים" מקצר לך (נהג הרכב) את הפקק. כל סטודנט תפרן עם קטנוע חוסך לך חניה כשאתה חוזר הביתה עם הליסינג שלך (ובחניה הפרטית כמובן חונה הרכב הנוסף, אתה תופס עשרות מטרים מעוקבים של אויר וספייס על הכביש גם בלי לזוז מהכורסא). ספציפית לגבי המסע הנוכחי - אני מהמר על כך שההאטות שנרשמו רובן ככולן קשורות לנהגים שמאיטים כדי לצפות במחזה היפהפה הזה, מי כדי לספק את סקרנות הילדים, ומי כדי להיזכר בערגה שפעם הוא היה צעיר ובעל חלומות והיום הוא בתוך קופסא סגורה וממוזגת, וזו אנלוגיה לא רעה לחיים שלו באופן כללי. *ידוע לכל שרוכבי דו"ג מפתחים ראיה מרחבית טובה על מנת להישאר בחיים. ליותר מדי נהגי מכוניות יש ראיה צרה ברמה פשוט מפחידה - הם פשוט אינם רואים מה קורה מחוץ לגבולות רכבם ושני מטר קדימה. לא צריך לרכב כדי לשים לב לזה, מספיק להיות נוסע ברכב רנדומלי. אם הייתי פזיז אפילו הייתי אומר שרוב הנהגים פשוט אבודים במרחב הכביש. פלא שכל טור אופנועים משבש להם את המציאות היומיומית? (הכותב נוהג במכונית, אפילו 1600 יפנומטית, משיקולי נוחות ופרקטיות, ובסופי שבוע משתדל לרכב בשטח. בעברו גר עם דו"ג בתוך גוש דן, ואם אי פעם יחזור לגור בתוך הקלחת העירונית - אין בליבו כל ספק ששני גלגלים הם הפיתרון הנכון ביותר).

הם מוגדרים כתחלואה ציבורית. אני מברך על הצעד הזה, רק מפחד שהמצלמות לא ימוקמו כראוי - יש מקומות בהם נתיבי הפניה ימינה דורשים השתלבות לנת"צ, יש לאפשר במקומות כאלה מספיק כביש להשתלבות. ראו לדוגמא את את הפניה מדרך בגין לדרך השלום (אם באים מדרום), את המסגר פינת יצחק שדה ויש עוד הרבה. חוץ מזה - לעניות דעתי יש צורך להקטין את תנועת התחבורה הציבורית בנתיבים הרגילים, אחרת זה פשוט לא בסדר. רוב המוניות משתמשות בנת"צ כנתיב חיתוך ולא לתנועה רגילה. גם לא מעט אוטובוסים עושים את הטריק הזה.

האם מישהו מכיר ריכוז נתוני השוק הפרטי בלבד, או הליסינג לבדו? מעניין לראות איך נראית הטבלה אז.

הו, ראיתי דריפטים ומלוכסנים, עשיתי חיבור אוטומטי. חומוס זה כאן.

אחחחח היפנים האלה, אין עליהם! שילוב של מחלת נפש מופרעת עם OCD קיצוני.

למיטב הבנתי מדובר בגלגל קדמי - הוא מדבר גם על פלסטיק מכסה המנוע. ואני מצטרף להמלצה לתבוע את מי שאפשר - למה אתה צריך לאכול גוש ח*א של מישהו אחר?

לומר את האמת אני לא זוכר אם יש שם שלטי אזהרה לקראת הסיבוב - אני מניח שכן. כנראה שצריך שילוט הרבה יותר מסיבי, אולי גם הגבלת מהירות. זה גם מה שאומרים כרגע לגבי סיבת התאונה - מהירות שאינה תואמת את הסיבוב (לצערי כמו שחשבתי). שינוי תוואי נעשה שם לפני מספר שנים, הכביש הורחב ונוסף עוד נתיב, אני חושב שגם הקהו את העקומה. אני לא זוכר שם עוד תאונות, וודאי שלא הייתה שם כמות גדולה אחרת הייתי זוכר. דווקא תאונה זו משאירה אותנו קצת חסרי אונים - זה תמיד קל להשתלח בתשתית, בחוסר המקצועיות של הנהגים ובאלף ואחד דברים - כנראה שכאן המצב היה טעות אנוש שכל אחד מאיתנו יכול לעשות, בתוספת מזל מחורבן של המשפחה ז"ל. התשתית במקרה הזה דווקא לא רעה בכלל. סעו בזהירות! גם בלי שאף אחד יהיה אשם אנחנו יכולים בכל יום נתון לא להגיע הביתה, כל מה שצריך זה רגע אחד קטן של שיקול דעת מוטעה.

בשיעור הבא תגיד למורה: אני לא חוזר הביתה עד שאני לא מצליח לשחרר קלאץ' כמו שצריך. אחרי כמה נסיונות במקום סטרילי אני בטוח שתצליח. את הטכניקה כבר כתבו כאן, ובכל מקרה המורה שלך חייב להסביר לך נכון. אם אחרי שיעור כזה אתה לא מצליח - זה הזמן לבחור מורה אחר. אני בכלל לא מבין איך אפשר להגיע לשיעור 10 בלי ללמוד לשחרר קלאץ' - איך אתה מגיע למצב של לימוד נהיגה אם כל תחילת נסיעה היא כיבוי או קפיצה? איך המורה שלך מצליח להגיע למצב כזה? תמוה מאוד בעיני. אצלי שיעור ראשון היה הכנות לנהיגה (כיווני מושב-מראות-תנוחת נהיגה-ידיים על ההגה) ותרגול שחרור קלאץ'. בשיעור השני התחלנו לנהוג באמת. בראשון לא יצאנו ממגרש החניה.

הצהרה חתומה ע"י עורך דין עבדה עבור חבר בת"א, אבל לפני מספר שנים.

מכיר את הכביש הזה ואת העקומה הזו ככף ידי (מסומנת בחץ שחור בתמונה למטה). מדובר על קטע כביש די רחב, בעל שני נתיבים לתנועה העולה למעלה (כיוון נסיעת היונדאי). לתנועה היורדת (המשאית) עיקול ימינה די חד, ולפניו ישורת ארוכה. יותר מדי רכבים מגיעים לעיקול הזה במהירות גבוהה מדי וזולגים לתוך הנתיב האמצעי (של התנועה העולה, יש פס לבן מפריד). בנוסף הרבה מאוד נהגים בתנועה העולה נוסעים בנתיב האמצעי, העיקול עבורם הוא שמאלה והם זולגים לשם. ההנחה שלי שנהג המשאית פשוט לא העריך נכון את העיקול ולא הצליח להאט בזמן. לא תא כפפות ולא בטיח. ייתכן מאוד שנהג היונדאי היה בנתיב האמצעי וכך לא היה לא סיכוי להגיב למצב. צד ימין של הכביש (היכן שנמצאו בסופו של דבר שני כלי הרכב) הינו מישורי, נהג הנוסע בנתיב בימני יכול בתגובה מהירה לברוח לשם. יש גם שוליים לכביש. אני ממש לא רוצה לבקר את נהג היונדאי, במיוחד שאיני יודע בוודאות מה קרה שם. אני רק יכול להעיד על עצמי שבקטע הכביש הזה אני נצמד לימין, מחכה לסיום העיקול לפני שאני מתחיל לחשוב על מעבר לנתיב האמצעי (לצורך עקיפה בלבד). בכיוון נסיעת המשאית (בירידה) אני מתחיל להאט הרבה לפני הסיבוב, שוב - מדובר בסיבוב די חד, בשיפוע של ירידה, הבלימה שם צריכה להיות חזקה אם לא מתכוננים מראש. לגבי יצירת הפרדה בין הנתיבים - אינני חושב שזה ריאלי, ולא בטוח בכלל שיעצור משאית דוהרת בירידה כזו. יש יותר סיכוי שיגרום לתאונות רבות של נהגים שלא יבואו נכון לסיבוב ויכנסו בהפרדה. תנחומי הכנים למשפחות ההרוגים.

יש לי רדיו דיסק JVC BT1, מכשיר הכולל דיבורית בלוטות'. משום מה המקרופון של הדיבורית חדל לעבוד - ז"א הכל מתחבר כמו שצריך, אני שומע את הצד השני, אבל הצד השני לא שומע אותי בשיחה. יש לציין שזה קרה כאשר מתקין מסויים (במוסך רציני, אבל התגלה כחאפר שחבל על הזמן) העביר את הרדיו מרכבי הקודם לזה הנוכחי. ניסיתי להחליף מקרופון, לא עזר. ניסיתי להתחבר ממכשירי סלולר שונים - לא עזר. הפכתי והפכתי בהגדרות המכשיר - לא מצאתי שום סיבה לכך. אני מבקש המלצה למישהו שמתעסק בעניינים אלה - אחד שיכול לנסות ולאתר את התקלה ואולי במקרה הצורך אף לפתוח את המכשיר. האם זה אפשרי בכלל? על הדרך אשמח אם אותו מתקין/מתקן יוכל גם להדק את הפלסטיקים סביב המכשיר, שכן אותו חאפר התקין הכל בצורה די מקרקשת. תודה

אני אנסה להתנסח בזהירות, ובכל מקרה אין בכוונתי להעליב או לרמוז למשהו דומה. אבא שלך מהווה סכנה על הכביש. אולי לא לעצמו (אפשר להתווכח על זה) אבל לאחרים וודאי. מה שמייצר נהג שנוהג לאט מאוד, או בהססנות רבה - הוא לחץ אצל הסביבה. יותר מדי נהגים מתפתים לעקיפות מסוכנות ובכלל מפלס הסבלנות יורד. בנוסף נוצר פער גדול בינו לבין התנועה - מבחינת מהירות ואופי הנסיעה. זה יכול לגרום לו להרגיש לא בנוח, וודאי גורם לו לחשוב שכולם מסביב מטורפים. נשמע מוכר? נהג שצריך לנסוע במהירות 25-30 קמ"ש ע"מ להישאר בשליטה הוא נהג עם אינסטינקטים לקויים. אומר לך מה שאמרתי לסבי ז"ל לפני מספר שנים: העולם מתקדם, ועושה זאת מהר. יחד איתו באותו קצב צועדים הצעירים. למבוגרים זה קשה יותר. קח לדוגמא את מהירות התנועה הממוצעת - אני מניח שגדלה משהו בשנים האחרונות? כך גם גודל ומשקל הרכבים ומספרם על הכביש. על כל אדם לקחת אחריות על יכולותיו וסביבתו ולהחליט החלטות נכונות בהתאם למצבו וגילו. אי יכולת להתסגל לשינויים והמשך התנהגות נטועה בעבר משמעה במקרה הטוב הפרעה לסדר העולם, במקרה הרע זה יכול לגבות חיים. לסבי המלצתי למכור את הרכב ולהשתמש בכסף לנסיעה במוניות. טענתו המאוד צודקת הייתה שיהיה לו קשה להיפרד מהעצמאות שברכב פרטי. לזכותו ייאמר שהוא הסכים לנסות למשך חודש שלם לנסוע רק במוניות (הייתה התערבות קלה - אבי הציע בהמלצתי לממן את החודש הזה במידה ויחליט סבי להישאר עם רכבו). אני הצעתי שידבר איתי כל פעם שיש לו נסיעה מתוכננת, ואשתדל לקחת אותו במידה ומתאפשר. סבי היקר לא הפסיק להודות לי בסוף אותו חודש, וטען כי חייו שופרו לאין ערוך - הוא מגיע כמו מלך לכל מקום, הרבה יותר מהר וללא המאמץ שכרוך בנהיגה/חניה. אגב, הוא ביקש ממני טרמפ רק פעם אחת במשך החודש. גם בחשבון כלכלי קר זה השתלם עבורו, בהתחשב בכמות הנסועה שלו. מכירת הרכב הכניסה לו סכום יפה, והחיסכון בהוצאות השוטפות היה גדול, וודאי כזה שהמתיק את הגלולה של עלות המוניות. אני אפילו לא מתחיל לדבר על הפרידה מהמוסכים/משרד הרישוי/מכוני הטסט שבגילו כל ביקור כזה היה די סיוט. אולי זה קצת קשה לקבל, אבל תאמין לי שגם אביך ירגיש הרבה יותר טוב אם יעשה משהו דומה. אני מציע לך לנסות להסביר לו את זה, ולהתחיל בשינוי בהדרגה (לא אוהבים שינויים "הזקנים" כבר אמרנו?). תמליץ לו לנסות לקחת מונית לנסיעות הקצרות והמתוכננות שלו, כאלה שהוא יודע בדיוק מתי נוסע ומתי חוזר, וזה הלוך חזור מהבית (ללא סיבובים נוספים). אני מאחל לאביך ולך רק טוב, ועוד שנים רבות של דילמות מסוג זה.

בר, כבר אתה מוכיח שאתה לא רציני בעבודה - גדול ושחור!

תקרא לי קטנוני, אבל אתה מחפש ג'יפ (כתוב בכותרת), ועוד מעיז לטעון שהרנגלר לא רלוונטי כי הוא מזכיר יותר מדי ג'יפ? צריך להזכיר לך איך נקראת החברה שמייצרת אותו? במילים אחרות אתה מחפש רכב פנאי/פוזה, אל תעליב את המסורת המפוארת של ג'יפ. ואם קצת ברצינות - הצ'ירוקי (גם כן ג'יפ) והסנטה פה הן שתי האופציות הכי טובות שאני יכול לחשוב עליהן. אני מניח שהצ'ירוקי ירגיש יותר אוטו ובהחלט בעל פוזה מרשימה הרבה יותר.

זה יכול להתאים

12345

בא לי לבכות. אחרון הדינוזאורים הלך בדרך כל רכב שטח, והפך לכוסית. מתי כבר תבינו - זה לא רע להיות מרובע! וקשוח. יום עצוב.

אם אין לי ממה לחשוש (ואין לי) - שיבדוק, מה'כפת לי? מי שיש לו סיבה לחשוש מבדיקה לא ייזום עצירה. גם השוטר מודע לזה, וההגיון הבסיסי שלי גורס שמרבית הסיכויים שהשוטר היה מאיץ חזרה כי הוא ממש לא התכוון לעצור. ומעולם לא התלוננתי כשעצרו אותי לבדיקה שגרתית או עקב עבירה כזו או אחרת. להיפך, אני מלין על כך שאין מספיק נוכחות משטרתית במקומות מועדים לפורענות. הדבר היחידי שאני מתלונן עליו זה כשמבקשים ממני מס' טלפון בעת ביקורת שגרתית (או בפי המשטרה "מפגש שוטר/קהילה") - ברוב המקרים סירוב לבקשה אינו מהווה בעיה, אבל כבר יצא לי להתווכח עם אדון שוטר אחד עד שדרשתי שמפקדו יגיע לשטח וידרוש את המספר, או לחלופין אני רוצה לשמוע את המפקד אומר בקשר שחובתי למסור את המידע. מיותר לציין שהוא לא דיבר עם המפקד...

מקפיץ, כי אני באותה סירה בדיוק. אשמח לרעיונות לפיתרון או הפניה לבעל מקצוע איכותי.

עוד סטיישן 4X4 אנמית עם מוניטין דמיקולו לארסנל. ברוכים הבאים למאה הכי פוליטיקלי קורקט, יאללה שנות האלפיים.