אני התחתנתי לפני שנה וחצי, דרך הרבנות, לא חוויתי חוויות רעות כמו שסיפרו פה.
ניגשתי לרבנות עם אישתי, פתחתנו תיק נישואים, הבאתי 2 עדים (לבסוף היה צורך רק באחד) ואמא, היא כנ"ל 2 עדים ואמא.
כל התהליך לקח שעה סה"כ. ("אתה מכיר אותו?" , "כן", הוא רווק?" ,"כן". "יופי תחתום פה".)
לאחר מכן קבעו לאישה 2 פגישות עם רבנית, אשתי כדבריה לא סבלה, היה די נחמד להרחיב אופקים. (מה גם שהיו עוד כלות...)
גם לי קבעו פגישה בת שעה וחצי עם רב (רבנות של ראשון לציון מחייבת), הלכתי שמעתי וזהו. (ושנינו אנשים עובדים , עסוקים).
לא סרטים ולא נעליים , בחרנו כתובה מהודרת, וזהו. מזל טוב.
חודש אחרי החופה/ חתונה (חיתן אותנו הבן של הרב ישראל לאו, והחלפנו טבעות במהלך הטקס), ניגשנו לקבל את אישור הנישואים וזהו.
לכל מטבע , יש שני צדדים.
סה"כ מבחינתי זוהי מסורת, אבי התחתן ברבנות, כיבדתי אותו והתחתנתי גם ברבנות, לא צמחו לי קרניים, לא הרגשתי כפייה דתית, לא עשו לי את המוות, לא הרגשתי נרדף, לא עשו לנו צרות (ואישתי היא עולה מאוקריינה, אומנם מלפני 23 שנה ).
אם הילדים שלי ירצו להתחתן עם דתיים, שומרי מסורת, וכו', מי אני שאמנע זאת מהם? העיקר שיהיו בני אדם.
עריכה:
ולגבי מוהל רופא או רופא וכל השיט הזה, אצלנו במשפחה המורחבת של אבי, 32 נכדים עברו כולם תחת אותו סכין של מוהל אחד ולאחר שנפטר המשיך הבן שלו , כנ"ל לגבי חברים שלי ש2 הבנים שלהם עברו ברית אצל אותו מוהל, אצל כולנו הכל תקין (רק משתינים ימינה אבל זה בקטנה מתרגלים).
חבר אחד עשה לפני שנתיים לבנו ברית אצל מנתח מפורסם, ראיתם פעם ילד קטן בן 8 ימים שמדמם כמה שעות ארוכות, ולאחר מכן קובעים לו ניתוח לשחזור???