כך נפתח שיר שכתבתי לפני 12 שנים,והיום השורה הזו רלוונטית יותר מתמיד.
זהו שירשור מסע,מסע שמתחיל בצעד קטן לעבר חיים אחרים .
היום לקחתי את הצעד הראשון "ההתפכחות וההחלטה" ,
בתקופה האחרונה חייתי על פרשת דרכים -ידעתי שמשהו לא בסדר,אך לא ידעתי
כיצד משנים ,כי היום כבר אין לי את אותם הביצים שהיו לי לפני שנים.
היום הפאב המדובר כבר איננו ונשארו רק המקומות המוכרים והבטוחים.
כל כך נעים כאן בבועה הבטוחה -מחר זה עוד יום עבודה והמשכורת ידועה
זה טוב ונחמד וגם קצת מפחיד כי ראיתי תמונה שלי בעוד 20 שנים.
נטשתי את לימודי התואר בתעו"נ כי הבנתי שזה לא אני ולא שם אני רוצה להיות.
אני נמצא בתעשייה כבר כמה שנים ,נכון ,התקדמתי וגם הובטחו לי תפקידים אם
רק אסיים את הלימודים.
תסלח לי מנהלי הישיר -זה לא אתה זה אני.
אני אעמוד לרשותך לעוד שנתיים בלבד עד שאסיים את התהליך שהתחלתי באימון האישי,
תסלח לי גם אתה גיסי -אבל אני חייב לומר לך שאתה אדם מסכן ,זה שהיום אתה מרוויח
27 אל"ש בחודש ואתה שואף ליותר זה בסדר גמור ,אבל אתה מסכן כי אתה לא מבין
שכסף הוא לא המטרה -הוא האמצעי .וכשאני מגיע לבקר את אחותי אני רואה הכל
ואני לא צריך את הפרשנות המתנשאת שלך שמתרצת את העובדה שאתם חיים
כמו פועלים זרים.
זה הבלוג שלי , אם הוא לא ראוי -תרגישו חופשיים למחוק
אם עברתם שינוי דומה-תרגישו חופשיים לשתף
אני ? כן,אני זקוק לחיזוקים כי אני כבר לא הגיבור שמיהר לשלוף את האצבע האמצעית.