Arilou

כיף לאללה. מצד שני, אני עדיין אוהב יותר לטייל באופן עצמאי, אבל זה לוקח יותר זמן

אני ארשה לעצמי להשמיע קול אחר. בתור חייל קרבי חוץ מלאכול תסכול (מה לעשות, מתסכל להיות שוטר פלסטינאי חלק מהזמן), לאכול חול וחצץ, ולצאת הבייתה פעם בשבועיים שלושה (ואני אישית זכיתי לסגור כמעט חודשיים בדרום לבנון) אתה תרגיש מעט גאווה, תתבגר המון ותראה את העולם בעיניים מעט שונות, ותלמד מה זאת אחריות. לגבי סעיף החברים - כל אחד והחברים שלו. מצד שני, יש את הסיכוי להיהרג או יותר גרוע להישאר נכה ולהבין שהמדינה והצבא שהקרבת למענם מתנערים ממך. אתה תראה את החברים הג'ובניקים שלך ממשיכים לחיות ולבלות, לצאת עם בנות ולהעביר את הזמן בסבבה, בעוד אתה תשכב בבוץ איפשהו במארב. וכמובן עניין המקצוע. בתור חייל קרבי אתה תשתחרר עם אפס נסיון ובלי מקצוע. בהרבה תפקידים ג'ובניקים אתה תשתחרר עם מקצוע ונסיון ותוכל מייד עם סיום הצבא לעבוד בעבודה משתלמת מעט יותר מאשר בתור מתדלק / שליח של פיצריה. והדבר האחרון שכדאי לך לשקול זה עניין המילואים. בתור חייל קרבי חודש בשנה מילואים מתוכם כשבועיים בתעסוקה מבצעית. כשאתה סטודנט זה מאוד לא נעים, ובגיל 30 פלוס גם הגוף שלך כבר לא מתפקד כמו פעם. ואני יודע שבגיל 18 כל השיקולים האלה נראים זרים כי אחרי הכל גם אני בחרתי (בדגש על בחרתי) לשרת בתור חייל קרבי, והיום עם ראיית עולם יותר מפוכחת כנראה שלא הייתי חוזר על זה.

כן, מאנגליה לדאבלין הכי זול ומהיר בטיסה. טיסה של 10 - 20 יורו בערך. (36 יורו הטיסו אותי מדאבלין לאמסטרדם)

טיול של קונטיקי עשיתי כשהייתי בסוף התיכון (וואו, לפני 12 שנה בערך) היה כיף לאללה. מלא חבר'ה צעירים.

טיסה - הכי זול והכי מהיר

אחרי שהייתי כמה פעמים באירופה, מומלץ לכם להכין מסלול מראש ולעשות את המרחקים הגדולים בטיסה. בד"כ זאת האופציה הזולה ביותר. דבר אחר שיכול להקל עליכם זה כרטיס סטודנט. באירופה עדיין מכבדים אותו. תנסו למצוא חדרים בבתים של אנשים שהם משכירים (B&B) בד"כ זאת אופציה לא רעה. אם לא אכפת לכם לישון עם אנשים זרים, האופציה של אכסניות (בחדרים משותפים - דורמיטוריז) היא הזולה ביותר. כמובן שבערים הגדולות במרכז יהיה יקר יותר. בד"כ באכסניות יש מטבח משותף שאפשר להכין בו אוכל. קח בחשבון שאוכל זה סעיף יקר בד"כ (אלא אם אוכלים במקדונלדס או ברחוב כל יום, או מכינים לבד).

כמובן שגם רכבים שיוצרו בחברות שנקנו ע"י פיאט מוזמנים גם כן. נשמח לראותכם מחר. (וגם יצרנים אחרים, אבל הדגש יהיה על האיטלקיות העממיות)

האמת שאל גור כן הזכיר את עניין הפרות הנופחות בסרט שלו, וציין שאם נאכל פחות בשר אז זה גם ישפיע על ההתחממות הגלובלית. מספר אנשים פה נקטו בגישה של "גם אם אני אעשה משהו בנידון, ברור שכולם לא יעשו כלום בנושא וזה בכלל לא ישפיע" וזאת הבעיה הכי גדולה. זאת גם הבעיה שלנו עם חרם צרכנים. כל אחד פה חושב שהוא יהיה היחידי שיחרים חברה מסויימת והאחרים לא יצטרפו אליו - אז למה לו להתחיל עם זה בכלל? וזה הרי בולשיט. כי חרם צרכנים למשל כן עובד (אמנם לא בארץ הקודש, אבל בארה"ב דווקא כן, וגם באירופה ובמגזר החרדי). אז תפסיקו להסתכל מה השכן שלכם עושה, ואם אתה מאמינים שכן צריך לעשות משהו בנושא - תעשו בעצמכם. למשל מעבר לנורות חסכוניות. או אם אתם מוכנים לזה מעבר לרכב חסכוני יותר. או שימוש במכשירי חשמל חסכוניים יותר (מזגנים, תנורים, מקררים וכו'). תמחזרו בקבוקי פלסטיק ונייר במקום לזרוק אותם לפח, תעדיפו לקנות מוצרים מחברות "ירוקות" - ואם באמת בא לכם להשפיע בנושא (וזה אפשרי) תשלחו מיילים ופקסים לח"כים החביבים עליכם ולמפלגות שלהם (ותכתבו גם את מערכות העיתונים). זה כן משפיע, וזה בידיים שלכם. אם נהיה רכיכות וניתן לכל אחד לדרוך עלינו - הם יעשו את זה ובגדול.

רעיון נהדר! צא לקניון הקרוב לביתך ותברר איתם. בד"כ לא צריך הרבה (בקניון בכפ"ס למשל יש כל יום שישי מין שוק אוכל בייתי כזה)

בקרוב ימלאו לי 30 אביבים המחיר משתנה מחברה לחברה. החלטתי לקחת ליסינג בגלל שאנחנו מטיילים הרבה, ועושים קילומטרז' לא מבוטל בכלל. (וכמובן אם הרכב נתקע איפשהו בארץ הקודש, מקבלים מייד רכב חלופי).

יכול להיות שזה הזמן לפתוח עסק משלך? (זמן יש לך בשפע, התחייבויות כדוגמת ילדים ומשפחה אין - אחלה של תזמון). תאמין לי, לא יישאר לך רגע פנוי ביממה.

1. אני מתכנת. האמת כרגע אני מתעסק בנושאים קצת יותר תאורטיים, אבל בעקרון אני מתכנת. אבל זה לא משנה. בחברה שאני עובד בה, כל עובד שעובד יותר מ-80% משרה רשאי לקחת רכב בליסינג. (גם המזכירות והמנקים למשל). 2. יש לי דייהטסו סיריון (לפני זה הייתה לי רנו מגאן דור שני), ומורידים לי עליה 2400 ש"ח. 3. התחלתי לעבוד בתחום מייד אחרי הצבא (והייתי בכלל חייל קרבי!) יש לי תואר ראשון, ושני במדעי המחשב. רכב הציעו לי מהעבודה הראשונה שלי.

תיקון קל - 625 על 576

אתה עובד ב-HP במקרה? שים לב שהם מתחייבים לקלוט אותך בארץ ללפחות שנה אחרי שתחזור. וכמובן יש את עניין הבדידות (היחסית). בסה"כ אם אתה רווק ויש לך את הזמן - לך על זה ובגדול. כל מי שאני מכיר שעשה את זה נהנה מאוד מהחוויה.

לא מבין מה הבעיה לעשות טרנספורמציה לינארית מעל 5 מרחבים? זה הרי בדיוק אותו הדבר כמו לעשות ל-3 מרחבים או 30 מרחבים. וגם זה לא שוס גדול לעשות את זה אחרי השיעור השני, פשוט כי מדובר בסתם טכניקה. וגם העניין של מרצה יהיר שאומר "מעלי יש רק אלוהים" לא נשמע לי כמו להיט גדול.

תתקשר אליהם. לא יאכלו אותך שם. היה לי איזה פרוייקט איתם, ולא היה להם אכפת אז שאני אדם פרטי ולא חברה בשביל לקבל מסופון לאיזה ניסוי.

תרים טלפון למחלקת המכירות של ישראכארט - הם יסמכו לטפל בך, והיום מספיק להתקשר עם חברת אשראי אחת בשביל לסלוק את כל סוגי הכרטיסים. יש מסופונים כאלה שעובדים על הרשת הסלולרית. כשמדובר בקרדיט, אז המוכר מקבל את כל הכסף בבת אחת, וחברת האשראי מחייבת את הלקוח בתשלומים ובריבית. כשמדובר בתשלומים, אז בעל העסק מקבל את הכסף בתשלומים.

אני את התואר הראשון שלי עשיתי בבין תחומי במדעי המחשב. למדתי שם פשוט בגלל שלא רציתי ללמוד בבר-אילן או בן גוריון (ולא, לא התקבלתי לת"א). אז חשבתי שכל הסטודנטים לומדים באותם תנאים כמוני פחות או יותר. את התואר השני שלי התחלתי באוניברסיטת ת"א, ואז נפל לי האסימון. המרצים לא מתפנים אליך ולא עונים למיילים שלך, להזמין ספר / כתב עת חדש לספריה זה תהליך שלוקח מליארד שנה - שלא לדבר על מעבדת מחשבים חדישה או ציוד הוראה חדיש. אחרי שהתייחסו אלי שם כמו זבל תקופה מסויימת (ואל שאר הסטודנטים, אבל הם היו רגילים) החלטתי לחזור ולסיים את התואר השני שלי בבין תחומי. מרצים מהשורה הראשונה (וגם מרצי חוץ מובילים כמו למשל ראש החוג למדעי המחשב בירושלים), ציוד עדכני ויחס נורמלי מהמרצים והמזכירות. וכמובן שאין שביתות. לפני שאתם קופצים "מליאן, עצלן וכו'", אז אני לא מליאן, אין לי רכב יקר ולא לאבא שלי, ההורים שלי לא גרים בוילה בפיתוח וכו'. איך שילמתי? אחרי שהתקבלתי פניתי למכללה והסברתי להם את הבעיות שלי (אמא בפנסיה מהוראה, ואבא מובטל באותה התקופה) והם הסכימו להשוות את שכר הלימוד שלי לזה שמשולם באוניברסיטאות. היום אני בעמדה שאני מראיין אנשים שונים ומשונים לצוות שלי. אני לא יכול לשים את האצבע מאיפה מגיעים המועמדים הטובים ביותר. יש לנו כמה חברי צוות מכל אוניברסיטה ובטח שמהבין תחומי. אני יכול רק לומר שממכללת נתניה אין אצלינו אף אחד, וגם לא מהמכללה למנהל. ואגב, גם אני אחרי התואר הראשון הייתי שותף בהקמתו של סטארטאפ שנראה מאוד מבטיח. בסופו של תהליך פשטנו את הרגל והחברה נסגרה. כשהיא נסגרה אז לקח לי שבועיים לקבל הצעות סופיות מכמעט עשר חברות שונות בשוק למגוון תפקידים.

האמת שאפשר בקלות להתחמק מהקנס הזה. לפי החוזה הם מורידים לך את הקנס מהמשכורת האחרונה שלך. חבר מאוד טוב שלי בתחילת החודש הודיע שהוא מתפטר (לפני תום ההתחייבות), ואז הודיע שהוא חולה וניצל את ימי החופש שלו במלואם. אז נכון שהוא לא קיבל משכורת על התקופה, אבל בינתיים הוא התחיל לעבוד בעבודה אחרת וגם לא גבו ממנו את הקנס.

עזוב אותך, פיאט לא אמין וכו'. הספייס היא אחלה של מכונית, וזולה לאחזקה. לדעתי קניה מאוד משתלמת.

חמאת בוטנים! (זאת בלי השברים של הבוטנים) אני רציני לחלוטין, מסתבר שזה מרכך את העור, ועוזר לגילוח.

עשיתי גם בתיכון וגם בסוף הצבא והוצאתי את אותו ציון (אחד הגבוהים). בתיכון היה לי יותר קל המתמטיקה והאנגלית - פשוט כי הם היו יותר בשימוש. בשני המקרים שרירי התחת עבדו שעות נוספות - אבל אחרי 3 שנים כחייל קרבי היה יותר קשה לחזור ולהפעיל את האוגר.

כמובן כמובן גם בפורום הזה מזל טוב פאביה! אה... איביזה! אה - אוראל

אם קרבי אז עדיף לך MLRS. אמנם זאת יחידה של תותחנים אבל הרבה יותר מענינת. מצד שני, לא משנה איפה תהיה קרבי - תמיד תגיע לשטחים לדעתי לך על מודיעין. אם להיות לרגע פרקטי, הדברים שתלמד שם יעזרו לך הרבה יותר כשתשתחרר. וכמובן, אל תשכח שלהיות קרבי לא נגמר בשלוש שנים, אלא עד גיל 42 בגלל המילואים. ואחרי גיל 30 לרוץ עם אפוד כבר לא כל כך נעים כמו כשאתה צעיר.

נראה לי שאתה מתבלבל בין קופת גמל לניהול תיקים. אלה שני תחומים שונים לגמרי. ואגב, משנת 2003 ועד 2008 הציבור הרחב (שמשקיע לבד) הפסיד בס"כ 6.4 מליארד שקל. זאת אומרת שאחרי שסיכמו את הרווחים וההפסדים של כולם, יוצא שההפסד גדול בהרבה מהרווח. וזה עוד בתקופה מטורפת שהבורסות בעולם רצו קדימה ועלו. אני מסכים איתך שבתור כלל עדיף להשקיע את הכסף במניות, אבל מסתבר שלא כל מטאטא יורה. תעודת סל זה פתרון נוח. ובהשקעה בבורסה מדברים על טווח של כ-20 שנה, ולא 5 שנים שיכול להיות הפכפך מאוד.